סרטן
מנהלי קהילה
אימונים גופניים במהלך כימותרפיה מחזקים את הגוף
חוקרים מהולנד מצאו כי למרות שחולי סרטן שנזקקים לטיפולי כימותרפיה סובלים מתשישות רבה, הקפדה על פעילות גופנית סדירה משפרת את תפקוד הלב והריאות ואת איכות החיים של המטופלים
אחת התקופות המאתגרות עבור מאובחנים רבים עם מחלות סרטן שונות היא התקופה של טיפולי כימותרפיה, שמטרתם לחסל את התאים הממאירים בגוף, לרוב לאחר הניתוח להוצאת הגידול הסרטני ולפעמים גם לפניו. בשנים האחרונות פותחו תרופות ביולוגיות ואימונותרפיות המכוונות כנגד גידולים שמחליפות במקרים מסוימים את הצורך בכימותרפיה – אך עדיין רבים מחולי הסרטן נדרשים לפחות למחזור כימותרפיה אחד ובמקרים רבים למספר מחזורי טיפולים בשלבי הטיפול במחלה.
ההתמודדות עם טיפולי כימותרפיה מאתגרת, שכן טיפולים אלה כרוכים בתופעות לוואי קשות, ובהן תשישות בעוצמה גבוהה, לצד בחילות והקאות, נשירת שיער, יובש ופצעים בפה, שינויים הורמונאליים וירידה בספירת הדם. תחושות העייפות מדווחות לפי מחקרים אצל כ-80% מהמטופלים בכימותרפיה, ומובילות רבים מהמטופלים בכימותרפיה לקחת פסק זמן מהעבודה וחיי היומיום השגרתיים במהלך הטיפולים, להימנע ממאמץ גופני ולנוח. תחושות התשישות גם משפיעות לרעה על חיי החברה והמשפחה של החולים.
אולם עתה מדווח צוות חוקרים מהולנד על ממצאי מחקר חדש ולפיו דווקא אלו שמתמידים בפעילות גופנית סדירה בתקופת הטיפולים הכימותרפיים בסרטן – עשויים לחוות שיפור במצב הלב והריאות ולשפר את איכות החיים הכוללת.
המחקר נערך במרכז הרפואי-אוניברסיטאי בעיר חרונינגן בהולנד (UMCG), בבית החולים 'מרטיני' בעיר ובבית חולים נוסף 'אומלנדר' בכפר ההולנדי שימדה במחוז חרונינגן. במחקר השתתפו 266 מטופלים במרכזים רפואיים אלה שאובחנו עם גידולים סרטניים שונים, ונזקקו לטיפול כימותרפי למשך שלושה חודשים: 139 חולות בסרטן השד, 95 חולים בסרטן האשכים, 30 חולים עם סרטן המעי הגס ו-2 חולים עם סרטן הלימפומה שאינו מסוג הודג'קין. המטופלים סווגו באופן אקראי לאחת משתי קבוצות התערבות לביצוע פעילות גופנית למשך שישה חודשים: בקבוצה הראשונה האימונים החלו עוד במהלך טיפולי הכימותרפיה, ובקבוצה השנייה החלו באימונים מיד בתום הטיפולים.
החוקרים בחנו מדדים שונים בקרב הנבדקים, לרבות עייפות, כושר גופני, איכות חיים כוללת, וכן מדדי צריכת החמצן שמעידים על סיבולת לב-ריאה. אימוני הפעילות הגופנית כללו מתקני משקולות, מתקן אופניים, הרמת משקולות חופשית ומשחקי בדמינטון ("כדור נוצה").
יותר חמצן לתאים
במהלך כימותרפיה לפי מחקרים מתועדת ירידה של 25% במדד 'שיא שאיפת החמצן' (VO2peak), באופן שמביא לירידה באספקת החמצן לתאי הגוף, ועבודות רבות מצביעות על השפעות שליליות על סיבולת לב-ריאות, לצד תשישות וחולשה ופגיעה באיכות החיים הכוללת.
במחקר הנוכחי, הנתונים העלו כי הנבדקים חולי הסרטן שעברו אימונים גופניים סדירים במהלך הכימותרפיה השיגו תועלת משמעותית, שהתבטאה בירידה מצומצמת יותר במדד 'שיא צריכת החמצן': ירידה של 2.8 יחידות (מ"ל/ לק"ג/ לדקה) בלבד במדד זה, לעומת ירידה של 5.9 יחידות בקבוצה השנייה שהחלה באימונים רק בתום הטיפול הכימותרפי – פער משמעותי שהיה מובהק סטטיסטית. גם מדד חוזק השרירים בקבוצה הראשונה ירד באופן מצומצם יותר בהשוואה לקבוצה השנייה, בשרירים שונים מסוג שריר דו ראשי, תלת ראשי וארבע ראשי.
בקבוצה הראשונה שהקפידה על אימונים סדירים במהלך הכימותרפיה תועד גם שיפור גדול יותר באיכות החיים הכוללת, על פי שאלון מותאם של האיגודים המקצועיים האירופיים לחקר וטיפול בסרטן (שאלון EORTC QLQ-C30) שהועבר לנבדקים, וכן ירידה בתחושות עייפות ויותר יכולת לבצע פעולות שונות.
עם זאת, גם פעילות גופנית שמתחילה לאחר הטיפולים תוביל להטבה. בשתי קבוצות המחקר דווח על תועלת של הפעילות הגופנית, בהשוואה למדדים המקובלים שנצפים בעבודות אצל מטופלי כימותרפיה ביחס לסיבולת לב-ריאה וכושר גופני, כשתועלת זו החזיקה בשתי הקבוצות מעמד גם במעקב כשנה לאחר תום סדרת האימונים הגופניים.
שיעורי ההיענות לביצוע אימוני הפעילות הגופנית היו גבוהים בשתי הקבוצות, אם כי גבוהים יותר בקבוצה שבה החלו האימונים בתום הכימותרפיה (83.3% היענות), בהשוואה לקבוצה הראשונה שבה האימונים החלו במהלך הטיפולים (75% היענות).
החוקרים מסכמים כי פעילות גופנית במהלך כימותרפיה היא בטוחה, ומשפרת את תפקוד הלב ומערכת הנשימה, ועשויה גם להקל בהתמודדות עם חלק מתופעות הלוואי והסיבוכים שנלווים לטיפול הכימותרפי.
המחקר נתמך על ידי החברה ההולנדית לסרטן וקרן Alpe d’HuZes, וממצאיו מדווחים בגיליון אוקטובר 2022 של כתב העת של איגוד הקרדיולוגים האמריקאי JACC: CardioOncology.
חיזוק הלב
בראיון לכלי תקשורת עם פרסום הממצאים מבהירה החוקרת הבכירה ד"ר אנמיאק ואלנקאמפ שהמשכה של פעילות גופנית סדירה במהלך טיפולי כימותרפיה בסרטן היא ה"המלצה האופטימלית ביותר". עוד מוסיפים החוקרים, כי במידה ואין אפשרות להמשיך בטיפולים עקב חולשה קשה, חשוב להתחיל בפעילות מיד לאחר הטיפולים, כדי להשיב את הלב למצב תפקודי תקין. החוקרים מציינים כי "תחילת פעילות גופנית מיד בתום הכימותרפיה היא חלופה סבירה, כשאימונים במהלך הטיפולים אינם אפשריים. אנו מקווים שבעקבות הממצאים, צוותי רפואה ינחו מטופלים בכימותרפיה לעסוק בפעילות גופנית במהלך הטיפול בסרטן".
מחקרים רבים מצביעים כאמור על נטייה להיחלשות הגוף במהלך טיפולי כימותרפיה ועל ירידה בסיבולת לב-ריאה. על רקע זאת, יש אף עבודות שמצביעות על סיכון גבוה יותר לתחלואה קרדיו וסקולארית בעקבות כימותרפיה. לפי עבודות, 5% עד 15% מחולי הסרטן המטופלים בכימותרפיה מפתחים עם הזמן הרחבה של הלב (קרדיומיופתיה) ואי ספיקת לב. ההשפעות תועדו בעיקר סביב כימותרפיה מקבוצת האנטרציקלינים, שמשפיעה על החלשות הלב, אם כי ישנם תיעודים להשפעה דומה גם בתרופות כימותרפיות נוספות.
המחקר הנוכחי מהווה עדות נוספת שתומכת במסגרת הענף המתפתח לאחרונה של "פעילות גופנית אונקולוגית" (Exercise Oncology), שמתמקד בתועלת בפעילות גופנית סדירה עבור חולי סרטן.
כך, למשל, מטה אנליזה מסין שפורסמה בינואר 2012 בכתב העת British Medical Journal זיהתה יתרונות בפעילות גופנית סדירה בקרב מחלימים מסרטן בשמירה על משקל גוף תקין, סיבולת לב ריאה, יכולת הליכה למשך שש דקות, חוזק שרירים ואיכות חיים כוללת.
במטה אנליזה מגרמניה שפורסמה ביולי 2014 בכתב העת Annals of Oncology נמצא כי פעילות גופנית לפני אבחון בסרטן השד תורמת לירידה של 23% הן בסיכון התמותה הכולל והן בסיכון לתמותה מהמחלה. כמו כן, ביצוע פעילות גופנית לאחר אבחון של סרטן השד מוביל לירידה של 48% בסיכון הכולל לתמותה וירידה של 28% בסיכון לתמותה מסרטן השד. ביצוע פעילות גופנית לפני אבחון בסרטן המעי הגס הוביל במחקר לירידה של 26% בסיכון הכולל לתמותה ולירידה של 25% בסיכון לתמותה מהמחלה. ואילו ביצוע פעילות גופנית לאחר אבחון בסרטן המעי הגס הוביל לירידה של 42% בסיכון הכולל לתמותה וירידה של 39% בסיכון לתמותה מהמחלה. בניתוח מסכם, מחלימים מסרטן השד ומסרטן המעי הגס שהעלו את הפעילות הגופנית מהתקופה שלפני אבחון המחלה לאחריה – השיגו שיפור במצבם שלווה בירידה של 39% בסיכון הכולל לתמותה. עבודות רבות נוספות בספרת המקצועית מדגישות את חשיבות הפעילות הגופנית עבור המאובחנים עם גידולים סרטניים.
חשיבות ההתמדה בפעילות גופנית במהלך הטיפול בסרטן מתחדדת בשנים האחרונות – עם פיתוחם של טיפולים חדשים ומתקדמים שמשפרים את סיכויי ההחלמה מסרטן ומביאים לעלייה בשיעור המחלימים מסרטן באוכלוסייה. התפיסה שרווחה בעבר, ולפיה לחולי הסרטן הומלץ להתמקד בעיקר טיפול במחלה, ובמקביל לאכול מה שרוצים ולנוח – מפנה מקומה לטובת חשיבות ההקפדה על אורח חיים בריא גם אצל חולים שמתמודדים עם סרטן, לרבות שמירה על תזונה בריאה, משקל גוף תקין, גמילה מעישון, הקפדה על שעות השינה מספקות בלילה וכן על פעילות גופנית קבועה.
ההנחיות העדכניות של החברה האמריקאית לסרטן (ACS) ממליצות על תזונה בריאה ופעילות גופנית לכלל חולי הסרטן והמחלימים, לרבות הימנעות מחוסר פעילות וחזרה לפעילות גופנית סדירה מוקדם ככל האפשר ובאופן מדורג – עד למינון הדומה להמלצות באוכלוסייה הכללית: 150 עד 300 דקות פעילות גופנית אירובית בעצימות מתונה ברוב ימי השבוע או לחילופין 75 עד 150 דקות בשבוע של פעילות גופנית אינטנסיבית, כשכל אימון הוא לפחות עשר דקות, בתוספת אימוני התנגדות אנאירוביים (כמו הרמת משקולות) לפחות פעמיים בשבוע ותרגילי מתיחות לפחות פעמיים בשבוע.
חשוב לציין כי למרות שטיפולי כימותרפיה עברו אף הם בשנים האחרונות תמורות – גם טיפולים בתרופות כימותרפיות חדשות נחשבים כמסוכנים ללב ולריאות – כשלפי המחקר הנוכחי, השפעות אלה עשויות להצטמצם תוך הקפדה על פעילות גופנית קבועה.
יחד עם זאת, פעילות גופנית לחולי סרטן צריכה להיעשות באופן מבוקר ולאחר תיאום עם הרופא המטפל, כאשר עבור חלק מחולי הסרטן יש פעולות אינטנסיביות מדי שמומלץ להימנע מהן, כמו ספורט אקסטרים. לפי ההנחיות של החברה האמריקאית לסרטן, חשוב להקפיד על שתייה מרובה במהלך פעילות גופנית (אלא אם החולה הונחה להגביל את הנוזלים); לחולים המחוברים לקטטר או צינור הזנה – מומלץ להימנע מספורט בים או בבריכה, להימנע מאומנות לחימה וספורט במגע ולהימנע מהרמת משקולות שעלולה לפגוע בחיבור הצינורית לגוף; ומומלץ להימנע מהרמת משקלים כבדים שעלולים להפעיל לחץ רב מדי על העצמות במצבים של אוסטאופורוזיס, סרטן שהתפשט לעצמות, דלקת מפרקים, נזק עצבי, ראייה ירודה, הפרעות בשיווי משקל וחולשה קיצונית.