אטופיק דרמטיטיס
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
איך עודף מלח קשור למחלות עור?
חוקרים אמריקאים מזהים קשר בין שינויים בצריכת המלח לבין עלייה בהתלקחויות של אטופיק דרמטיטיס. מה יכול להסביר את התופעה?
אטופיק דרמטיטיס, ובשפת העם 'אקזמה של העור', היא מחלת עור דלקתית כרונית שמלווה בגירוי עורי מגרד, פריחה דלקתית ולעתים אף שינויים דלקתיים במבנה העור וסיבוכים נוספים.
המדובר באחת האבחנות שמתאפיינות במסלול הביולוגי של 'דלקת סוג 2' – מסלול דלקתי שמתאפיין בפעילות יתר של תאי T מסייעים מסוג 2 של המערכת החיסונית (Th2). הדלקת מאפיינת מספר מחלות, ובהן גם אסתמה, נזלת אלרגית, סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף, דלקת ושט אאוזנופילית ומחלת AERD שמתבטאת ברגישות לאספירין.
אטופיק דרמטיטיס רווחת באוכלוסייה הכללית. היא נפוצה מאוד בילדות, אם כי במקרים רבים חולפת עם העלייה בגיל. לפי סקר אמריקאי נרחב, שפורסם בשנת 2007 בכתב העת Dermatitis, אחד מכל עשרה אנשים צפוי לסבול מתסמיני המחלה בשלב כלשהו בחיים. עם זאת, שכיחות התסמינים בגיל הבגרות נמוכה יותר: במחקר ישראלי שנערך בקרב מועמדים לגיוס לצה"ל, שממצאיו פורסמו באוקטובר 2007 בכתב העת International Journal of Dermatology תועדה שכיחות המחלה בקרב 40.3 לכל מאה אלף גברים ו-55.3 לכל מאה אלף נשים.
לאטופיק דרמטיטיס מספר רב של סיבות אפשריות, וההנחה הרווחת כיום היא המחלה מתפתחת על רקע שילוב של גורמים פנימיים – גורמים גנטיים ופגם בתפקוד מערכת החיסון, לצד גורמי סיכון סביבתיים. יש שמסבירים את התופעה גם בתיאוריית ההיגיינה – כאשר שמירה על סטריליות בסביבת ילדים במדינות המערב מלווה בעלייה בנטייה למחלות אלרגיות ובכללן תסמיני אטופיק דרמטיטיס.
עתה מזהים חוקרים אמריקאים קשר בין צריכה מרובה של מלח בתזונה לעלייה בסיכון לאטופיק דרמטיטיס.
המלח מופרש בשתן
צוות החוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו (UCSF) בין את השפעות של תזונה עשירה במלח (נתרן) על הסיכון להתפתחות אטופיק דרמטיטיס.
המחקר התבסס על נתונים אודות 215,832 נבדקים בגילי 37 עד 73 ממאגר בריטי נרחב (UK Biobank) שעברו בדיקות שתן כדי לאמוד את צריכת המלח בין מארס 2006 לאוקטובר 2010. מבין הנבדקים במדגם, 5% היו מאובחנים עם אטופיק דרמטיטיס (10,839 נבדקים).
החוקרים מצאו כי כל עלייה של 1 גרם בהפרשת הנתרן בבדיקות איסוף שתן למשך 24 שעות, שהעידה על צריכה גבוהה יותר של מלח, הייתה לווה בעלייה של 11% בסיכוי להיות מאובחנים עם אטופיק דרמטיטיס ועלייה של 16% בסיכויים לאטופיק דרמטיטיס פעילה, וכן עלייה של 11% בסיכוי לעלייה בהחמרת המחלה.
בהמשך בוצע ניתוח נתונים נוסף לתיקוף הממצאים מתוך ממצאים אודות 13,014 נבדקים בסקר הבריאות והתזונה הלאומי בארה"ב (NHANES), ובו התברר כי כל עלייה של גרם אחד נתרן בהרכב התזונתי ליום קשורה בסיכון גבוה ב-22% לאבחנה באטופיק דרמטיטיס.
המחקר נתמך במענקים של המכון הלאומי לזקנה בארה"ב (NIA) ואיגוד האקזמה האמריקאי הלאומי, וממצאיו פורסמו בגיליון יוני 2024 של כתב העת JAMA Dermatology.
המלח מצטבר בעור
החוקרים מדגישים כי לפי הממצאים, הגבלה בצריכת מלח עשויה להיות שיטה יעילה ואף חסכונית להפחתת הסיכון לאטופיק דרמטיטיס.
כהסבר לקשר שזוהה, החוקרים מציינים עבודות לאחרונה שהדגימו כי נתרן (מלח) מאוחסן גם בעור, שם עשוי להיות לו תפקיד בדלקת המאפיינת אקזמה. לפי סקירה מארה"ב בנושא שפורסמה ביולי 2023 בכתב העת Clinical and Experimental Dermatology, בדיקות הדמיה מסוג MRI מזהות נתרן ברקמות עור של נבדקים, והדבר הודגם גם במחקרי מעבדה בחיות. לאחרונה גם נמצא כי טיפולים רפואיים מסוימים, ובהם תרופות מקבוצת המשתנים ותרופות נוספות לסוכרתיים וכן טיפולי דיאליזה – מסייעים להפחתת המלח הנאגר בעור. במידה וקשר זה יבוסס במחקרים נוספים, הגבלת נתרן בתזונה עשויה להיות גם שיטה קלה למאובחנים עם אקזמה לשלוט במחלתם.
"רוב האנשים אוכלים יותר מדי מלח, ויכולים להפחית בבטחה את צריכתם לרמות המומלצות", אמרה פרופ' קתרינה אבואברה (Abuabara), ראש צוות החוקרים מאוניברסיטת סן פרנסיסקו בראיון לתקשורת עם פרסום הממצאים.
מסקנת המחקר הנוכחי מתיישבת עם עבודות נוספות שמזהות בשנים האחרונות סכנות בריאותיות בצריכה עודפת של מלח, ובעיקר עלייה בסיכון ליתר לחץ דם ומחלות לב וכלי דם, לצד סיכון עודף למחלות אוטואימוניות, סרטן הקיבה ופגיעה כלייתית.
בשנים האחרונות מתבהר כי היקף צריכת המלח העודפת באוכלוסייה הכללית גבוה מאוד. גם בישראל, לפי ממצאי סקר התזונה הלאומי לשנים 2016-2014, רק חמישית מהבוגרים בגילי 64-18 (18.1%) צורכים נתרן בכמויות המומלצות – כרבע מהנשים (26.3%) וכעשירית מהגברים (9.7%), ואילו היתר צורכים כמויות גבוהות מהמומלץ.
בארץ פועל בעשור האחרון משרד הבריאות בשיתוף תעשיית המזון להפחתה מדורגת בכמויות המלח במזונות המתועשים, בניסיון שלא להוביל לשינוי דרמטי בטעם המזונות, וזאת לצד ההחלטה על סימון מזונות עתירי נתרן (מלח) בסימון אדום. לצד זאת, בשנים האחרונות צוברים פופולאריות תחליפי מלח, שהינם תערובות תבלינים שונות ללא תכולה גבוהה של נתרן, אך עם זאת עם רמות גבוהות יחסית של אשלגן, שביכולתם לתרום להפחתת צריכת הנתרן בתזונה ולהורדת הסיכון לסיבוכים בצריכת מלח עודפת.