דיכאון וחרדה
מנהלי קהילה
איך נוגדי דיכאון משפיעים על עלייה במשקל?
מחקר מקיף בחן כיצד אנשים שמתחילים ליטול תרופות נגד דיכאון עולים במשקל גופם, ואילו תרופות מעודדות יותר צבירה של משקל עודף
בשנים האחרונות עם העלייה במודעות לדיכאון ולנזקים הנלווים לו, חלה עלייה משמעותית בשיעור המטופלים בתרופות נוגדות דיכאון, והן הפכו לאחת מקבוצות התרופות עם השימוש הרווח ביותר במדינות העולם המערבי.
בישראל, לפי נתוני סקר הבריאות הלאומי (INHIS-4), שנערך בשנים 2020-2018, קרוב לעשירית (8.6%) מהנבדקים המייצגים את האוכלוסייה הבוגרת דיווחו על התמודדות עם תסמיני דיכאון ו/או חרדה, וכמחציתם (4.7%) מטופלים תרופתית. בארה"ב, לפי סקרי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC), מעל לעשירית (13.2%) מהבוגרים נוטלים תרופות נוגדות דיכאון.
לתרופות נגד דיכאון שורה של תופעות לוואי וסיבוכים אפשריים – ואחד החששות הוא הסיכון לצבירת משקל עודף ולהתפתחות עודף משקל והשמנה. אמנם הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון מהדור הקודם לווה בהשמנה בהיקפים נרחבים במיוחד, אך גם במעבר לתרופות נוגדות דיכאון מדורות חדשים יותר – תופעת הלוואי של משקל עודף עדיין נצפית בקרב נוטלי התרופות.
חוקרים אמריקאים בחנו לאחרונה את הסיכון להשמנה אצל המטופלים בנוגדי הדיכאון החדשים, וזיהו שינויים בהשפעות של תרופות שונות לדיכאון על משקל הגוף.
היענות נמוכה
החוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד ומכון המחקר Pilgrim health care בהרווארד אספו נתונים אודות 183,118 מבוגרים שטופלו באחת משמונה תרופות שכיחות נגד דיכאון שמהוות כיום קו טיפול ראשון לתסמיני דיכאון, מרביתם (65%) נשים. הנתונים נאספו משמונה מאגרי מידע של מטופלים אמריקאים בהתייחס לשנים 2019-2010. המטופלים התמודדו עם מספר מצבים רפואיים, ובעיקר עם תסמיני חרדה (39%), דיכאון (36%) וכאב נוירופטי ממקור עצבי (16%).
החוקרים ביקשו הייתה לזהות את התרופות הנפוצות לטיפול בדיכאון שעלולות להגביר את סיכויי המטופלים לעלות במשקל, ולכמת סיכון זה. התרופות השכיחות ביותר לטיפול בדיכאון, לפי המחקר, היו סרטרלין, המשווקת בישראל בין השאר בשמות לוסטרל וסרנדה (20%); ציטלופרם, המשווקת בארץ בשמות ציפרמיל ורסיטל (16%); ובופרופיון המשווקת בישראל בשמה המסחרי וולבוטרין (15%).
ניתוח הנתונים העלה כי הטיפול בתרופה אסציטלופרם, שמשווקת בישראל גם בשמות ציפרלקס ואסטו, הוביל לאורך זמן לעלייה הגבוהה ביותר במשקל של 1.63 ק"ג בממוצע כעבור שנתיים. אחריו תועדו בסדר יורד עלייה במשקל של 1.46 ק"ג בממוצע למטופלים בתרופה סרטרלין; 1.35 ק"ג בממוצע למטופלים בתרופה ציטלופרם; 1.33 ק"ג בממוצע למטופלים בתרופה פרוקסטין המשווקת בישראל בשם סרוקסט; 1.27 ק"ג בממוצע למטופלים בתרופה פלואוקסטין המשווקת בארץ בשמות פרוזק, פריזמה ופלוטין; עלייה של 0.87 ק"ג בממוצע למשקל למטופלים בתרופה ונלפקסין המשווקת בישראל גם בשמות אפקסור וויאפקס; 0.78 ק"ג למטופלים בתרופה דולוקסטין המשווקת בישראל בשם סימבלטה; ובתחתית 0.56 ק"ג בממוצע בלבד למטופלים בתרופה בופרופיון (וולבוטרין) – תרופה שבעבר שימשה גם לגמילה מעישון בשם זייבן, וכיום משמשת בעיקר כנוגד דיכאון נפוץ.
ככלל, 28% עד 31% מהמטופלים בתרופות תועדו עם משקל עודף ו-36% עד 49% תועדו עם השמנת יתר.
בניתוח סטטיסטי, בהשוואה לתרופה השכיחה ביותר סרטרלין, בסיכון לעלייה של לפחות 5% במשקל הגוף כעבור חצי שנה של טיפול היה גבוה ב-15% בתרופה אסציטלופרם וגבוה ב-14% בתרופה פרוקסטין, ובהמשך גבוה ב-10% בתרופה פלואוקסטין. סיכון דומה תועד בתרופות ונלפקסין, ציטלופרם ופלואוקסטין, ואילו סיכון נמוך ב-15% תועד בתרופה בופרופיון. לאלו שהתמידו בתרופה כשנתיים, שהיוו כאמור מיעוט מהנבדקים, הסיכון לעלייה של לפחות 5% במשקל הגוף היה דומה למטופלים בסרטרלין וברוב התרופות, ונמוך משמעותית ב-10% למטופלים בתרופה ונלפקסין ונמוך ב-14% למטופלים בתרופה בופרופיון.
עוד נמצא במחקר כי ההיענות לטיפול התרופתי בנוגדי דיכאון הייתה נמוכה לאורך זמן, כאשר רק בין 28% ל-41% התמידו בטיפול באותה התרופה כעבור שישה חודשים;; בין 16% ל-21% התמידו בטיפול כעבור שנה; ובין 4% ל-5% התמידו באותו הטיפול כעבור שנתיים. בין 5% ל-13% מהמטופלים שהפסיקו ליטול תרופה מסוימת – עברו לתרופה אחרת תוך שלושה חודשים ו-7% עד 10% מבין אלה שהוסיפו להתמיד בטיפול הוסיפו עוד תרופות נוגדות דיכאון בחלוף הזמן. שיעורי ההיענות לטיפול התרופתי בנוגדי דיכאון בחלוף שישה חודשים דווחו בסדר יורד לתרופות בופרופיון (41%), סרטרלין (36%), פלואוקסטין (34%), ונלפקסין (34%), ציטלופרם (32%), פרוקסטין (32%), אסציטפלופרם (31%) ודולוקסטין (28%).
המחקר נתמך על ידי המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), וממצאיו מדווחים במהדורת יולי 2024 של כתב העת Annals of Internal Medicine.
מנגנון הספיגה החוזרת
עליה במשקל היא תופעת לוואי שכיחה של תרופות נוגדות דיכאון, אשר עלולה להשפיע על בריאותם של החולים בטווח הרחוק, ואף לגרום לחלקם להפסיק לקחת את הטיפול. עם פרסום הממצאים הדגיש בהודעה לעיתונות פרופ' ג'ייסון בלוק (Block), ראש צוות החוקרים, כי "למרות שישנן מספר סיבות לכך שמטופלים ורופאיהם עשויים לבחור בנוגד דיכאון אחד על פני אחר, עלייה במשקל היא תופעת לוואי משמעותית שמובילה לעתים קרובות להפסקת הטיפול התרופתי".
החוקרים מדגישים את הצורך של רופאים ומטופלים לחשוב לא רק על הטיפול התרופתי בדיכאון בטווח הזמן הקרוב, אלא על ההשלכות ארוכות הטווח של הטיפול ותופעות הלוואי שעלולות להיגרם ממנו. החוקרים הדגישו כי לרופאים ולמטופלים מטרה משותפת: לבחור בטיפול שניתן יהיה להתמיד בו לאורך זמן ושלא יגרור תופעות לוואי שעלולות לסכן את המטופלים בעתיד.
החוקרים מעריכים כי ההבדל בין התרופות נוגדות הדיכאון בהשפעתן על עלייה במשקל הגוף קשור בהבדלים בהשפעתן על פעילותם של מוליכים עצביים במוח. לטענתם, הממצא ולפיו בופרופיון (וולבוטרין) מהווה את התרופה שמשפיעה הכי פחות על עלייה במשקל – קשור ככל הנראה להשפעתה הביולוגית הייחודית של התרופה על חסימת הספיגה מחדש של המוליכים העצביים דופמין ונוראפינפרין (הקרוי גם נוראדרנלין), לצד השפעה ייחודית שזוהתה לתרופה במחקרים שונים על "המערכת המלנוקורטינית" בהיפותלמוס שהמוח – מערכת הורמונאלית שאחראית על תחושות שובע. זאת בהבדל ממרבית התרופות הפופולאריות נוגדות הדיכאון שנכללו במחקר המשתייכות לקבוצת SSRI ומעכבות את הספיגה החוזרת של המוליך העצבי סרוטונין, או לקבוצת SNRI ומעכבות את הספיגה החוזרת של המוליכים סרוטונין ונוראפינפרין יחד.
ממצאי המחקר מעלים למודעות את תופעות הלוואי של נוגדי הדיכאון הפופולאריים, אשר עלייה במשקל היא אחת המשמעותיות שבהן, לצד תחושות מתח תמידי, תחושות חולי, כאבי בטן, שלשולים או עצירות, סחרחורות, ישנוניות והפרעות שינה, כאבי ראש, הפרעות בתפקוד המיני וירידה בחשק המיני.