המהדורה החמישית והעדכנית של ספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי שפורסמה במאי 2013 כוללת הגדרה חדשה של פוסט טראומה (PTSD) בקרב מתבגרים ובוגרים, המוסיפה קריטריון של תפיסות שליליות על העצמי והאחרים – קריטריון שלא הופיע במהדורות קודמות.

בכך עולה בשנים האחרונות הצורך בבחינת תפיסותיהם של אנשים עם פוסט טראומה בנוגע לעצמם, וכיצד תפיסות אלו משפיעות על היחסים עם הסובבים אותם.

מתבגרים מצויים מטבע הדברים בקבוצת סיכון לתפיסות שליליות על העצמי מעצם האתגרים שנושא עימו גיל ההתבגרות, ונמצאים עקב כך בסיכון לנטיה אובדנית, מצוקה נפשית והפרעות אכילה. 

כעת מדווחים חוקרים ישראלים כי מתבגרים שפיתחו תסמונת פוסט טראומטית מציגים תפיסות שליליות בנוגע לעצמם שבאים לידי בטוי בקשרים בעייתיים עם הוריהם.

ההורים נתפסים יותר דומיננטיים

צוות המחקר, שכלל בין השאר חוקרים מאוניברסיטאות בן גוריון ובר אילן ומהמרכז הבינתחומי בהרצליה, יזם בדיקה להערכה העצמית והקשרים החברתיים במדגם של 31 מתבגרים דוברי עברית בגילי 18-11 שאובחנו עם פוסט טראומה בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי ספציפי (11 מהם גברים) המטופלים ברובם במרכז שניידר לרפואת ילדים וכן 29 נבדקים בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת. הבדיקה בוצעה באמצעות שאלונים, תיאור עצמי של הנבדקים וראיון.

בין האירועים שהובילו לפוסט טראומה בקרב הנבדקים נכללים תאונות דרכים (43%), פגיעות מיניות מחוץ למשפחה (18%), פגיעות פיזיות מחוץ למשפחה (12%) ואירועי טרור (12%). למתבגרים עם פוסט טראומה מקבוצת המחקר אובחנו תסמיני דיכאון בעוצמה גבוהה יותר – פי 2.34 יותר -כפי שנמדדה בשאלון ייעודי, בהשוואה למתבגרים בקבוצת הביקורת.

מתבגרים עם פוסט טראומה נמצאו במחקר כנוטים יותר לביקורת עצמית - ב-21% יותר על פי הערכה בשאלון ייעודי, וכן נטו יותר להערכה עצמית של תפקודם בהשוואה לנבדקי הביקורת, וניכר כי הם נוטים פחות לתפיסה של שליטה בפעולותיהם בחיים (lower sense of agency) בהשוואה לביקורת.

למרות שהמתבגרים עם פוסט טראומה דיווחו על יחס מצד הוריהם שלא היה שונה משמעותית, לא פחות נדיב ולא יותר מעניש מאשר היחס מצד ההורים שדווח על ידי מתבגרים הבריאים, ולמרות שהם תפסו את הוריהם באור חיובי – הרי שנבדקים עם פוסט טראומה נטו יותר לתגובות פסיביות ביחסים עם ההורים, ותפסו את הוריהם כיותר דומיננטים ובעלי יותר תכונות של שליטה.

בנוסף, מתבגרים עם פוסט טראומה דיווחו יותר על רצון להישאר מרוחקים ממתבגרים בני גילם, נטייה שמעלה את הסיכון לריחוק ובידוד חברתי. החוקרים מציינים כי ממצאים אלו עשויים להיות קשורים לתסמינים שמאפיינים פוסט טראומה, לרבות הימנעות מפעילויות מסוימות ופגיעה באיכות השינה המלווה בסיוטים ופלאשבקים – שכל אלה עלולים לעודד ריחוק חברתי ותפיסת עצמי פסיבית יותר.

במחקר השתתפו ד"ר נעמה שפרן, פרופ' גולן שחר, ד"ר אטי ברנט ופרופ' איוה גלבוע-שכטמן. המחקר נתמך על ידי קרן של המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב (NIHM), וממצאיו מדווחים בגיליון נובמבר 2015 של כתב העת Journal of Abrormal Child Psychology.

דיכאון פייסבוק

החוקרים מציינים כי מהממצאים עולה פגיעה משמעותית בתפיסות העצמי של מתבגרים עם פוסט טראומה וביחסיהם עם הוריהם, שיש להתייחס אליה.

המחקר נלווה לממצאים מעבודות נוספות בשנים האחרונות שמזהות בעייתיות בתפיסת העצמי בקרב אנשים שמאובחנים עם פוסט טראומה. בנובמבר 2014 דיווחו חוקרים ישראלים כי אבחנו גורמים שמגדילים את הסיכון להתפתחות פוסט טראומה בתגובה לירי טילים, ובהם תפיסה גבוהה של אחריות בחיים שמעלה ב-95% את הסיכון להתפתחות התסמונת. לצד זאת, בשנים האחרונות גוברת המודעות לתופעת הצמיחה הפוסט טראומטית בקרב מאובחנים עם פוסט טראומה, הכוללת השפעות חיוביות בחיים לאחר התפתחות ההפרעה, ובהם גם תחושה גוברת של יעילות עצמית.

בבחינת המחקר יש לקחת בחשבון ראיות נוספות לקשיים נפשיים הכרוכים בגיל ההתבגרות כשלעצמו: מתבגרים נוטים למצוקה נפשית מוגברת, וכך למשל מצא מחקר מנובמבר 2010 כי בקרב מחצית מבני הנוער שמתמודדים עם דיכאון ומתגברים עליו – יחוו חזרה של המצוקה הנפשית כעבור חמש שנים, ואילו במארס 2011 התריעה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים כי הרשת החברתית פייסבוק מהווה אף היא גורם שעלול להכביד על מצבם הנפשי של מתבגרים, כמו גם מתבגרים עם פוסט טראומה באופן ספציפי, וכי שימוש מוגבר בפייסבוק עלול לעודד "דיכאון פייסבוק" – להחמיר דיכאון ולהקצין בעיות חברתיות בקרב ילדים ובני נוער.

Journal of Abnormal Child Psychology, DOI 10.1007/s10802-015-0100-1