ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני המעודכן לשנת 2013 (DSM 5) מספק קריטריונים ברורים לאבחון אנורקסיה, בולימיה והפרעת אכילה בולמוסית. יחד עם זאת, גם התנהגות האכילה והשתייה, הלבוש ואפילו מצב השיער, עשויים לרמוז על הפרעת אכילה. במאמר זה נפרט על הקריטריונים לאבחנה של הפרעות אכילה ועל סימני האזהרה להפרעות.

אנורקסיה נרבוזה

אנורקסיה "לפי הספר"

לפי הגרסה המעודכנת והחדשה ביותר של ספר האבחנות הפסיכיאטריות, על מנת לקבל אבחנה של אנורקסיה נרבוזה נדרשים הקריטריונים הבאים:

א. צמצום בצריכת האנרגיה (מזון) ביחס לנדרש/לרצוי אשר גורם לתת משקל משמעותי ביחס לגיל, מין, ומצב בריאותי פיזי. תת משקל משמעותי מוגדר כמשקל שהוא פחות מהמינימום הנורמלי (או אצל ילדים פחות מהמינימום המצופה).

ב. פחד אינטנסיבי מעלייה במשקל או מלהיות שמנה או התנהגות עיקבית אשר מחבלת בעלייה במשקל - כל אלה למרות משקל נמוך באופן משמעותי.

ג. הפרעה באופן בו האדם חווה את משקלו ואת מראה גופו. השפעה מופרזת של משקל הגוף או המראה על ההערכה העצמית, או חוסר הכרה מתמשך בחומרה של תת המשקל.

ישנם שני תתי סוגים של אנורקסיה:

אנורקסיה מהסוג המצמצם - אבחנה זאת ניתנת אם בשלושת החודשים האחרונים לא היו התקפי אכילה חוזרים ונשנים או התנהגויות היטהרות (כמו הקאות, משלשלים, חוקנים ומשתנים). תת סוג זה מתאר מצב בו הירידה במשקל מושגת באופן עיקרי על-ידי דיאטות, צום ו/או פעילות גופנית מופרזת.

אנורקסיה עם בולמוסים/היטהרות - אבחנה זאת ניתנת אם בשלושת החודשים האחרונים היו לאדם בולמוסי אכילה או התנהגויות היטהרות חוזרות ונשנות.

דרגת החומרה של אנורקסיה מוגדרת לפי מדד ה-BMI:

מצב קל 17 ≤ BMI
מצב בינוני 16-16.99
מצב חמור 15-15.99
מצב קיצוני 15 > BMI

מעבר לאבחנה הפורמאלית חשוב לשים לב לסימני אזהרה נפוצים לאנורקסיה 

* אצל הסובלת מאנורקסיה הפעילות הגופנית פעמים רבות מוגברת באופן כפייתי, הן כדי לשרוף קלוריות והן כדי לדכא את התיאבון.

* לעתים קרובות הסובלת מאנורקסיה פרפקציוניסטית בכל תחומי חייה. כל ציון מתחת ל-100 גורם לה לתחושת כישלון. כשהגיעה להישג מושלם היא אינה שמחה, אלא חוששת לעתיד.

* מאפיינת אותה חשיבה במונחים של שחור ולבן. היא מאמינה שהיא מוצלחת במאת האחוזים, או כישלון מוחלט. היא גם שופטת אנשים אחרים באותם סטנדרטים נוקשים. היא מאמינה שכל תחומי החיים הם טובים או רעים, יפים או מכוערים.

* הסובלת מאנורקסיה תופסת את ממדי גופה באופן מעוות. היא תמיד תתייחס לעצמה כ"שמנה" גם אם היא מצויה בתת-משקל, ואף תתנהג בהתאם. לדוגמא, בטיולים היא תחשוב שאינה מסוגלת להיכנס דרך פתח כלשהו בגלל "ממדיה הגדולים", על-אף שכל השאר עוברים בקלות מבעד לפתח.

* גם כאשר הרעב מציק לה, היא לא תאכל. היא עשויה להתעסק בהכנה ובהגשת מזון לזולת כפעילות הגורמת לה סיפוק, כאשר היא עצמה מצליחה לעמוד בפיתוי ואינה "נשברת".

* משום שהיא סובלת כל הזמן מרעב, היא עוסקת הרבה באוכל, בבישול, בקניית מצרכים ובהתעניינות באיסוף מידע תזונתי. היא יכולה לבשל ארוחות טעימות לאחרים ולא לאכול דבר, לאסוף מתכונים וללמוד בעל פה טבלאות קלוריות וערך תזונתי של אוכל.

* היא נוהגת לשתות משקאות דיאט, תה צמחים או משקאות חמים אחרים בכמות גדולה, לצד לעיסת מסטיקים מרובה, לדיכוי הרעב.

* אכילה של כמויות המזון הקטנות מאוד נמשכת אצלה זמן רב - היא חותכת את המזון לחתיכות קטנות ועל-ידי כך מאריכה את משך הארוחה.

* במקרים רבים הסובלת מאנורקסיה הופכת לצמחונית או טבעונית.

* כאשר הסביבה לוחצת, הסובלת מהפרעות אכילה מנסה להסתיר את התופעה, הן על-ידי אימוץ התנהגויות מסוימות והן על-ידי אמירת שקר. כדי למנוע עימותים לגבי הרגלי האכילה והדיאטות, היא תשקר, תחביא אוכל שהיא טוענת שאכלה, תיתן לכלב מתחת לשולחן או תזרוק אותו בכל הזדמנות.

* היא עוטה מלבושים גדולים וכהים כדי להסתיר את גופה.

* טמפרטורת הגוף נמוכה אצלה. לעומת חבריה הבריאים היא סובלת מקור גם במזג אוויר חם. היא תמיד לבושה יותר חם מאחרות.

* השיער יבש וחסר ברק, ובשלב מתקדם של המחלה קיימת נשירת שיער. לעומת זאת, על חלקי גוף חלקים צומחת פלומת שיער. (עוד על מה שאנורקסיה מחוללת בגוף).

  האנורקטית עוטה מלבושים גדולים וכהים. היא סובלת מקור גם במזג אוויר חם ותמיד לבושה יותר חם מאחרות (צילום: Shutterstock)

* (סימני האזהרה כתובים בלשון נקבה, אך ברוב המקרים רלוונטיים לשני המינים).

בולימיה נרבוזה

בולימיה "לפי הספר"

לפי הגרסה המעודכנת של ספר האבחנות הפסיכיאטריות, על מנת לקבל אבחנה של בולימיה נרבוזה נדרשים הקריטריונים הבאים:

א. אפיזודות חוזרות של התקפי אכילה (בולמוסים). בולמוס אכילה מאופיין על-ידי אכילה בפרק זמן מובחן (בתוך כעד שעתיים) כמות של מזון שהיא לכל הדעות גדולה יותר בהשוואה למה שיאכלו רוב האנשים בפרק זמן דומה ובנסיבות דומות, יחד עם תחושה של אובדן שליטה על האכילה במהלך האפיזודה (תחושה שהאדם לא יכול להפסיק את האכילה או לשלוט במה ובאיך שהוא אוכל).

ב. חזרה על התנהגויות מטהרות/מפצות בלתי הולמות אשר נועדו למנוע עלייה במשקל, כגון: הקאות יזומות, שימוש לרעה במשלשלים, במשתנים, בחוקנים ובתרופות אחרות, צום או פעילות גופנית מוגזמת.

ג. בולמוסי האכילה וההתנהגות המפצה מתרחשים בממוצע לפחות פעם בשבוע בשלושת החודשים האחרונים.

ד. ההערכה העצמית מושפעת באופן מופרז ממראה ומשקל הגוף.

ה. ההפרעה לא מתרחשת כחלק מאפיזודה של אנורקסיה נרבוזה.

מעבר לאבחנה הפורמאלית חשוב לשים לב לסימני אזהרה נפוצים

* הסובלת מבולימיה תשתמש לעיתים תכופות בשירותים לאחר הארוחה, כאשר היא יוזמת הקאות בעקבות התקף זלילה לשם "היטהרות", ונוטה לעתים להשתמש באמצעים משלשלים ו/או משתנים.

* אצל הסובלת מבולימיה הירידה במשקל אינה חדה כל-כך (ולכן קשה יותר לאבחן את ההפרעה), אבל ניתן להבחין לעתים בחתכים על פרקי האצבעות כתוצאה מגרימת הקאות באמצעות החדרת היד לפה, ובשלב מתקדם יותר ניתן לראות גם שיניים מתפוררות. (עוד על מה שבולמיה מחוללת בגוף).

* הסובלת מבולימיה נוטה לחפש תשומת לב, חיבה והערכה מן הסביבה. בדרך כלל היא פעילה בחברה ובעלת הרבה חברים, אבל הפעילות החברתית היא רק הצגה המחפה על חוסר ביטחון.

* חלק מהסובלים מבולימיה מראים התנהגויות התמכרות או אימפולסיביות אחרות כגון פעילות מינית מרובה, שימוש באלכוהול או סמים ואף גונבים אוכל ומוצרים אחרים מחנויות. רובם מרגישים לא בשליטה, במיוחד בנושא האוכל. הם מאמינים שברגע שהם מתחילים לאכול לא יצליחו להפסיק.

* לאחר שהסובלים מבולימיה מתגברים על האשמה והבושה סביב נושא הזלילה וההתנקות, הם נוטים לפנות לעזרה ביוזמתם, יותר מהסובלים מאנורקסיה.

* (סימני האזהרה כתובים בלשון נקבה, אך ברוב המקרים רלוונטיים לשני המינים).

הפרעת אכילה בולמוסית Binge Eating disorder

לפי הגרסה המעודכנת של ספר האבחנות הפסיכיאטריות, על מנת לקבל אבחנה של הפרעת אכילה בולמוסית נדרשים הקריטריונים הבאים:

א. אפיזודות חוזרות של התקפי אכילה (בולמוס). אירוע של בולמוס מאופיין על-ידי שני הבאים אכילה בזמן מובחן (עד שעתיים) של כמות מזון שהיא ללא ספק גדולה יותר ממה שרוב האנשים יאכלו בפרק זמן דומה ובנסיבות זהות ותחושה של חוסר שליטה באכילה (אי אפשר להפסיק לאכול או לשלוט במה או איך אוכלים).

ב. אירועי התקפי האכילה קשורים בשלושה או יותר מן הבאים:

1. אכילה מהירה יותר מהרגיל.

2. אכילה עד לתחושת מלאות בלתי נעימה.

3. אכילה של כמות מזון גדולה בזמן שלא רעבים פיזית.

4. אכילה לבד בגלל תחושה של בושה בכמות המזון שנאכלת.

5. תחושה של גועל עצמי, דיכאון או אשמה לאחר האכילה.

ג. יש מצוקה רבה בעקבות האכילה.

ד. התקפי האכילה התרחשו בממוצע לפחות פעם אחת בשבוע בשלושת החודשים האחרונים.

ה. אין התנהגויות מפצות אשר מלוות את הבולמוסים.

דרגת החומרה של ההפרעה מוגדרת לפי כמות אירועי הבולמוסים בשבוע:

קלה: 1-3 בולמוסים בשבוע

בינונית: 4-7 בולמוסים בשבוע

חמורה: 8-13 בולמוסים בשבוע

קיצונית: 14 ויותר בולמוסים בשבוע.

על הפסיכולוגיה שמאחורי הפרעות אכילה

* מיכל אפק היא פסיכולוגית קלינית במרכז להפרעות אכילה ומשקל בשיבא ומנהלת קהילת הפרעות אכילה בכמוני.