דלקת מפרקים שגרונתית (RA, Rheumatoid Arthritis) היא השכיחה בדלקות המפרקים ומופיעה בקרב כ-1% מהאוכלוסייה. המחלה מאובחנת בעיקר בגילי 40-60, אך יכולה להופיע בכל גיל והיא נפוצה יותר בקרב נשים (על כל גבר אחד החולה במחלה יש 2.5 נשים).

קיימת חשיבות רבה לאבחון והתחלת טיפול בדלקות מפרקים בשלב מוקדם – לפני שנוצר נזק למפרקים. האבחון של דלקת מפרקים שגרונתית כולל בדיקה קלינית ובדיקות נוספות המסייעות לתמוך באבחנה.

בדיקה קלינית

הבדיקה הקלינית בתהליך אבחון דלקת מפרקים שגרונתית מבוססת על תסמיני המחלה האופייניים - ובראשם כאבים דלקתיים. בהבדל מדלקות מפרקים ספונדילוארתרופתיות (SpA) המתבטאות ברובן בדרך כלל בכאבים במפרקים גדולים, בייחוד במפרקי האגן ועמוד השדרה, דלקת מפרקים שגרונתית לרוב מתבטאת בשלב הראשון בכאבים במפרקים הקטנים בגוף, בייחוד במפרקי כפות ו/או אצבעות הידיים ו/או הרגליים, אם כי בהמשך הכאבים עשויים להתפשט גם למפרקים גדולים.

בהבדל מדלקות מפרקים אחרות, דלקת מפרקים שגרונתית מאופיינת במקרים רבים בסימטריות בכאבי המפרקים בשני צידי הגוף – מעורבות של אותם מפרקים בשתי הידיים ובשתי הרגליים.

במהלך המחלה המפרקים המעורבים עלולים לחוש חמים ונפוחים. כמו כן, המחלה מתאפיינת בנוקשות בוקר של המפרקים שנמשכת לפחות שעה ועשויה להימשך מספר שעות - ומקשה מאוד על התפקוד בשעות הבוקר, בגושים קשיחים של רקמה מתחת לעור (Rheumatoid nodules) בעיקר באזורים המיישרים ולרוב על המרפקים והידיים וגם בעייפות, אפיזודות של עליית חום הגוף ובאובדן תיאבון העשוי להוביל לירידה במשקל.

המחלה מתאפיינת בתקופות של התלקחות - בהן תסמיני המחלה פעילים, ובתקופות רגיעה - בהן הכאבים והנפיחות במפרקים שוככים.

בדיקות דם 

מעבר לבדיקה הקלינית, בדיקות מעבדה עשויות לאבחן נוגדנים וסמנים אחרים בדם המאפיינים דלקת מפרקים שגרונתית ומסייעים בקביעת האבחנה:

פקטור ראומטואידי (RF)

פקטור ראומטואידי (Rheumatoid Factor) המכונה בקיצור RF, הוא רכיב המזוהה בבדיקות דם בקרב 70% עד 90% מהחולים בדלקת מפרקים שגרונתית. יש לציין כי פקטור ראומטואידי עשוי להימצא גם בבדיקות דם של בריאים וגם בחולים עם מחלות אחרות המערבות את המערכת החיסונית. כשהפקטור אינו מצוי בבדיקות של חולים שזוהו כסובלים מדלקת מפרקים שגרונתית – המחלה לרוב פחות חמורה בעוצמתה.

Anti-CCP

בשנים האחרונות פותחו בדיקות דם חדישות המזהות נוגדנים אשר נמצאו כמאוד ספציפיים לדלקת מפרקים שגרונתית, לרבות נוגדנים לחלבונים מסוג CCP - המכונים Anti-CCP. 

מדד שקיעת דם (ESR) ומדד הדלקתיות (CRP) 

בדיקות דם עשויות גם להעיד על עוצמת הדלקת ממנה סובל המטופל, למשל על פי מדד שקיעת הדם  Erythrocyte Sedimentation Rate  - ובקיצור ESR - שערכיו נמוכים בקרב אנשים בריאים ועולים על רקע פעילות דלקתית בגוף, לרבות דלקת מפרקים שגרונתית, או על פי מדד הדלקתיות  C-Reactive Protein - ובקיצור CRP - המאבחן את רמת הדלקת וערכיו גבוהים בקרב אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית.

בדיקות הדמיה

בדיקות ההדמיה עשויות להוות שלב חשוב באבחנה של דלקות מפרקים. בדלקת מפרקים שגרונתית, הדמיה בעזרת אולטרה סאונד מדגימה היטב את התהליך הדלקתי. כמו כן, צילומי רנטגן פשוטים עשויים להצביע על שינויים טיפוסיים. בדיקות MRI מדגימות היטב את התהליך הדלקתי, אם כי לרוב אין צורך בהן כדי לקבוע את האבחנה.

צילומי סי.טי (CT) לא מומלצים בשלב האבחנה של דלקת מפרקים שגרונתית. לדברי פרופ' אלקיים, מנהלת המכון הראומטולוגי במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), יו"ר האיגוד הישראלי לראומטולוגיה ומנהלת תחום מפרקים בכמוני, "צילום סי.טי לא מדגים דלקת חריפה אלא רק שינויים בעצם, והוא כרוך בהרבה קרינה. היות וחולים בדלקות מפרקים לרוב צעירים, אין לסי.טי מקום בהליך האבחנתי". לעתים נעשה שימוש בצילומי סי טי כדי לסייע באבחנה של חולה קיים, אך לא בתהליך אבחון של חולה וחדש. כמו צילומי סי.טי, גם צילום הדמיה של מיפוי עצמות אינו תורם לאבחנה בדלקות מפרקים, למרות שחולים רבים מופנים לבדיקה זו על ידי רופאים אורתופדים ונחשפים לקרינה במינונים גבוהים ללא צורך.