שאלה: יש לי חבר קרוב מאוד שהתגלתה אצלו טרשת נפוצה והוא נכון להיום מאופשז בתל השומר לחמישה ימים (מקבל קורטיזון ) והוא כולה בשנות ה- 30. אני ממש לא יודע איך לעכל את המצב החדש הזה.

אני אבא ל- 2 ילדים אני מוצא את עצמי נובר שעות באינטרנט על המחלה חושב על זה כל היום.

איך להמלצתך אני אמור להתנהג? אני מאוד ריאלי באופיי ויודע שהמצב רק ילך ויחמיר איך אני מתמודד עם זה איך אני אמור להתנהג איתו ובכלל ביום יום ?
 

 

תשובתו של ערן ברקוביץ: דאגתך מצביעה על קשרי החברות הקרובים לחברך. לא ציינת, אך אני מניח שאתם בגילאים דומים וייתכן שמחלתו גורמת גם למחשבות על מצבך ובריאותך. שמחתי לקרוא כי למרות הקושי והבלבול בכוונתך לעמוד לצד חברך ולתמוך בו.

כפי שתיארת עצמך כריאלי באופייך, נראה שחיפוש המידע באינטרנט בא להסיר את החשש באמצעות איסוף מידע ולעזור לכך שתגיע בדרך אינטלקטואלית לפיתרון באשר לדרך בה צריך לפעול. סגנון התמודדות זה שכיח מאוד ולפעמים גם יעיל, אך הבעיתיות בסגנון זה שהצורך בביטחון וידע מונע התקרבות לחברך ודבר נוסף, הביטחון והידע האלו כנראה ולא יהיו "מושלמים" לעולם.

גיל ה- 30, אמנם נחשב לצעיר בתקופתנו, אך בהקשר של טרשת נפוצה זהו גיל ממוצע. חברך כעת נמצא בהתקף של המחלה ולכן מקבל טיפול של סטירואידים (הקורטיזון), במחלה זו ישנן עליות וירידות וסביר שתראה בקרוב כי מצבו של חברך משתפר.

בכדי לדעת כיצד כדאי לפנות אליו (ואני שמח שאין השאלה אם כדאי לפנות אליו) אפשר לקרוא את הכתבה: אל תגיד "יהיה בסדר". אך מעבר לכתבה אני רוצה לגעת בנקודה שכנראה רלוונטית לסגנון ההתמודדות שלך - הרצון שלך לדעת כמה שיותר, כדי שתמיד תוכל לעשות את הדבר הנכון ולהגיב בצורה המתאימה ביותר - זהו רצון ומחשבה מכשילה שמגבירה את המועקה שאתה חש ומונעת ממך מלגשת לחברך. אני פגשתי מאות חולים בזמן התקף ועדיין אני אף פעם לא יודע כיצד האדם הספציפי מרגיש באותו רגע גם אם יש לי היכרות מוקדמת ועמוקה איתו. בעת סטירואידים ניתן להרגיש עייף בגלל ההתקף או להיות עירני במיוחד, ניתן להיות בעל תיאבון מוגבר או לא לרצות לאכול כי יש טעם מתכתי בפה, כך גם לגבי מצב הרוח, החשק לראות אנשים וכו'.

 

הדרך היחידה לדעת את הדברים ולהיות מותאם לצרכים של חברך, היא לשאול אותו - אל תיכנע למחשבה המסכלת שתוכל לנבא את רצונו מראש. בשיחה בינכם תביע נכונות לכל תשובה שתינתן וכך תבטיח שירגיש עמך בנוח ותקבל תשובה כנה.

התחושה שכעת מתרחשים דברים "מוזרים", לא ברורים שקשה לדעת איך להתנהג בהם היא לגיטימית וכנראה שחברך חש דברים דומים. ברגע שיש קשר טוב והדברים נאמרים מתוך כוונה טובה, זה בסדר גם אם אינם נכונים או אינם מתאימים, דרך זו עדיפה מאופציית ה"התנתקות" שבטעות נראית כבטוחה יותר.
 

 

חגית מ וסיפה: אני חולה בטרשת נפוצה. ויכולה להגיד לך שסטרואידים זה סמים קשים אל תשכח את הבלבול שחברך נמצא בו בגלל המצב ובגלל הסטרואידים.

כשאני הייתי בהתקף רציתי לדעת שדואגים לי אבל שיבינו שאני במצב קשה. פשוט תהיה איתו, שידע שאתה דואג לו אבל תן לו את הזמן שהוא צריך.
 

 

גם לכם יש מה להוסיף בנושא? הכנסו לדיון בפורום