הפרעות אכילה
מנהלי קהילה
איך הרגלי אכילה של הורים משפיעים על ילדיהם?
חוקרים בריטיים מדגימים כיצד הרגלי האכילה של ההורים יכולים להשפיע על האופן בו ילדיהם מתייחסים למזון
עם העלייה למודעות של השפעות בריאותיות של הורים על ילדיהם, לצד ההשפעות הגנטיות מתחדדות גם השפעות התנהגותיות, כלומר התנהגויות שילדים סופגים מהוריהם ומאמצים בעצמם. בתחום התזונה עשויה להיות לכך השפעה משמעותית.
מספר עבודות חדשות מתמקדות בדפוסי אכילה במשפחה ובהשפעותיהם על הרגלי אכילה של ילדים. יש מחקרים שמסווגים אנשים על סקלה שבין כאלו שמחפשים מזון או נמנעים ממזון. יש מחקרים שמתמקדים בדפוס של 'אכילה בררנית' הכוללת התניות רבות לסוגי האוכל שהאדם מוכן לאכול, אשר לעתים מלווה גם באכילה איטית.
כמו התנהגויות רבות אחרות שבהן ילדים מושפעים מהוריהם, כך גם ההתנהגויות ביחס למזון. חוקרים בריטיים מדגימים לאחרונה השפעה זו, ומדגישים כיצד הורים יכולים גם לשמש דוגמא לילדיהם כדי לאמץ הרגלי תזונה בריאה שעשויים להשפיע לטובה על הבריאות ואיכות החיים הכוללת.
אוכלים נלהבים ואוכלים נמנעים
החוקרים מאוניברסיטת אסטון (Aston) בעיר ברמינגהאם שבבריטניה בחנו את הקשר בין הרגלי האכילה של הורים וילדיהם. צוות המחקר בהובלת פרופ' ז'קלין בליסט (Blissett) מבית הספר לפסיכולוגיה ומכון אסטון לבריאות והתפתחות נוירולוגית (IHN), ביקש מ-785 הורים בגילי 22 עד 60 שהשתתפו במחקר (בגיל ממוצע של 36.1 שנים) להעריך את התנהגות האכילה שלהם באמצעות שאלונים (הקרויים שאלוני AEBQ) – מספר חודשים לאחר שאלו נתבקשו להעריך את דפוסי האכילה של ילדיהם בגילי שלוש עד שש באמצעות שאלון ייעודי (שאלון CEBQ). בהמשך חיפשו החוקרים קשרים בין התנהגויות אלו.
החוקרים סיווגו כל הורה לאחת מתוך ארבע קבוצות בהתייחס להרגלי אכילה: "אוכלים נלהבים" – הורים שנהנים ממזון ואוכלים בהתאם למצב הרגשי שלהם (37.3% מההורים); "אכילה רגשית" – הורים שאוכלים בתגובה לרגש, אך לא נהנים ממזון כמו הקבוצה הראשונה (15.7% מההורים); "אוכלים נמנעים" – הורים שאוכלים רק מאכלים מסוימים ולא מפגינים הנאה ממזון (5.6% מההורים); ו"אוכלים טיפוסיים" – הורים ללא הרגלי אכילה מיוחדים (בקבוצה זו היו קרוב למחצית, 41.4% מההורים).
החוקרים זיהו קשר מובהק בין דפוסי אכילה נלהבת או אכילה נמנעת לדפוסי האכילה של הילדים. כך, להורים עם אכילה נמנעת או נלהבת היה יותר סיכוי שגם ילדיהם יתועדו עם אכילה נמנעת או נלהבת, בהשוואה לכך שיוגדרו עם אכילה טיפוסית. בנוסף, הורים שאופיינו בדפוסים של אכילה רגשית נטו יותר להשתמש באוכל כדי להרגיע את ילדיהם או לנחמם. הילדים בתגובה הפגינו תכונות דומות.
המחקר נתמך על ידי המועצה הבריטית למחקרים חברתיים וכלכליים (ESRC) וממצאיו מדווחים בגיליון אוקטובר 2024 של כתב העת Appetite. ממצאים קודמים על ילדי ההורים שהשתתפו במחקר כבר דווחו בדצמבר 2023 באותו כתב העת.
מודלים לחיקוי
תוצאות המחקר מצביעות על כך שהורים יכולים לעצב גם הרגלי אכילה בריאים אצל ילדיהם על ידי האופן הו הם עצמם אוכלים, ובהתאם לאופן בו הם מאכילים את ילדיהם.
החוקרת ד"ר אביגיל פיקארד (Pickard) החתומה ראשונה על הפרסום, הבהירה בהודעה לעיתונות כי "להורים יש השפעה מרכזית על דפוסי האכילה של ילדיהם, אך באותה מידה יש להם הזדמנות מצוינת לעודד תזונה מגוונת ובריאה בילדיהם מגיל צעיר". היא מדגישה כי לתוצאות המחקר חשיבות רבה, והן עשויות לסייע לזהות דפוסי אכילה לא בריאים בהורים ולשנותם במידת האפשר על מנת להקנות לילדים הרגלי אכילה בריאים.
מספר עבודות נוספות תומכות במסקנה זו. כך, במארס 2014 דווחו חוקרים אמריקאים בכתב העת Appetite כי ילדיהם של הורים שמקפידים לאכול כמות גבוהה של פירות וירקות בארוחות אוכלים כמות גבוהה יותר של פירות וירקות בעצמם. לחילופין, יש מחקרים שמזהים נטייה גדולה יותר של ילדים לאכול ג'אנק פוד ולגמוע משקאות ממותקים במקרים שבהם ההורים אף הם צורכים מזונות אלה.
עבודות נוספות מזהות כי לא רק דפוסי אכילה עשויים לעבור מהורים לילדיהם, אלא גם הגישה הכוללת לגבי אוכל ולגבי דימוי גוף. בתחום הפרעות האכילה ישנן עבודות שמדגימות כי לחץ שהורים מפעילים על ילדיהם בנוגע למנהגי אכילה שונים עלול לעורר הפרעות אכילה. מחקרים רבים מחדדים את חשיבות תפקידם של הורים לשמש מודל לחיקוי (role models) לילדיהם בכל הקשור לגישה למזון ואימוץ הרגלי תזונה בריאה.