שבץ מוחי הוא אירוע חירום רפואי בו פוסקת אספקת החמצן לרקמות במערכת העצבים המרכזית במוח. לשבץ עשויות להיות השלכות קשות על התפקוד, לרבות סיבוכים מיידיים ומאוחרים, והוא עלול לגרום למגבלות מוטוריות נוירולוגיות, פגיעה בחושים, פגיעה בשפה – אפזיה, מגבלות קוגניטיביות ורגשיות, ובשלבים מאוחרים יותר לעלייה בסיכון לזיהומים, מחלות לב וכלי דם, דיכאון, אפילפסיה, דמנציה ותופעות רפואיות חמורות נוספות. שבץ מוחי הוא גם תופעה רווחת. לפי נתוני איגוד השבץ העולמי, בשנה החולפת מעל ל-12 מיליון איש נפגעו משבץ מוחי ראשון בשנה החולפת ו-6.5 מיליון מתו כתוצאה מכך. בישראל, לפי נתוני משרד הבריאות, שבץ מוחי הוא גורם התמותה החמישי, נכון לשנת 2021, אחרי סרטן, מחלות לב, קורונה וסוכרת, והיווה 6% מכלל סיבות המוות אצל גברים ו-4% ממקרי המוות של נשים. לפי נתוני סקר הבריאות הלאומי האחרון של המשרד לשנים 2020-2018 (סקר INHIS-4), 1.55% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינה נפגעו משבץ מוחי.

למחלימים משבץ מוחי מומלץ במסגרת הטיפולים השיקומיים להקפיד על פעילות גופנית סדירה, לצד המלצות נוספות הקשורות לאורח חיים בריא – תזונה בריאה, גמילה מעישון והפחתת מקורות ללחץ ומתח נפשי. בשנים האחרונות הוכנסו לשימוש טכנולוגיות מתקדמות שמסייעות לשמר ולשפר את התנועתיות והפעילות הגופנית במסגרת טיפולי שיקום מרחוק.

בנייר עמדה של איגוד הלב האמריקאי (AHA) ואיגוד השבץ האמריקאי, שפורסם באוגוסט 2014 בכתב העת Stroke, נקבע כי מומלצים אימונים של 20 עד 60 דקות פעילות אירובית, לפחות שלוש פעמים בשבוע.

אולם מחקרים חדשים מזהים כי לנפגע שבץ רבים קל יותר להקפיד על אימונים גופניים קצרים ואינטנסיביים יותר. חוקרים מקנדה מצאו לאחרונה כי נפגעי שבץ יוכלו להפיק תועלת רבה יותר מאימונים הכוללים אינטרוולים קצרים בעצימות גבוהה, בהשוואה לאימונים ארוכים יותר ובעצימות מתונה יותר.

צריכת החמצן הממוצעת הוכפלה

החוקרים מאוניברסיטת מקמסטר בקנדה גייסו 82 מטופלים ששרדו שבץ מוחי, בתקופה של לפחות שישה חודשים לאחר אירוע השבץ, וסיווגו אותם אקראית לאחת משתי קבוצות: באחת הקבוצות תורגלה פעילות גופנית בהתאם להמלצות המקובלות 30-20 דקות למשך שלושה ימים בשבוע, שבה מתאמץ הלב לכדי 40% עד 60% מיכולתו; ובקבוצה השנייה תורגלה פעילות עצימה יותר במשך 10 דקות, שלושה ימים בשבוע, בה התאמץ הלב לכדי 80% עד 100% מיכולתו. הפעילות תורגלה למשך 12 שבועות, במהלכן נאספו מהנבדקים מדדים שונים.

נמצא כי במדדים שנאספו – המטופלים שסווגו לקבוצה שבה בוצעה פעילות גופנית לפרק זמן קצר יותר ובעוצמות גבוהות יותר השיגה שיפור רב יותר בערכים שונים המדגימים כי סיבולת ההליכה השתפרה בה במידה ניכרת. לקבוצה שביצעה פעילות עצימה היה יתרון מבחינת שיפור הכושר הגופני הכללי ושיפור יכולת ניצול החמצן בעת מאמץ גופני. הערך הממוצע לצריכת החמצן המרבית (V̇O₂peak) עמד בקבוצה שהקפידה על פעילות גופנית עצימה לזמן קצר על 3.52 מ"ל/ק"ג/דקה, והיה גבוה פי 2 יותר מהערך הממוצע שהשיגה הקבוצה שבה בוצעה פעילות גופנית מתונה יותר לפרק זמן ארוך יותר (1.7 מ"ל/ק"ג/דקה). במעקב נוסף שמונה שבועות נוספים לאחר תום האימונים לא נצפה הבדל בצריכת החמצן המרבית הממוצעת של נבדקים משתי הקבוצות.

החוקרים מסכמים כי לפי הממצאים, אינטרוולים קצרים של פעילות גופנית עשויים להיות חלופה מועילה יותר בביצוע פעילות גופנית ושיפור צריכת החמצן ואספקתו למוח אצל המחלימים משבץ מוחי.

ממצאי המחקר מדווחים בגיליון אוגוסט 2024 של כתב העת Stroke.

שחייה ורכיבה על אופניים

"המחקר מדגים שאנשים עם שבץ מוחי יכולים להפיק תועלת מאימון אינטרוולים בעצימות גבוהה", סיכם ד"ר קווין מונסיון (Moncion), החוקר הראשי, בהודעה לעיתונות עם פרסום הממצאים. בעתיד, החוקרים מתכוונים להרחיב את המחקר ולכלול בו גם שורדי שבץ עם פגיעה חמורה יותר בתפקוד הגופני או עם גורמי סיכון רבים יותר לאירוע לבבי.

ממצאי המחקר מחדדים את חשיבות ההקפדה על פעילות גופנית לאחר שבץ מוחי, וזאת מעבר למחקרים הרבים שמדגישים את יכולתה של פעילות גופנית למנוע שבץ מוחי כמו גם מחלות לב וכלי דם נוספות. מטה אנליזה שפורסמה עוד בשנת 2003 מצאה כי פעילות גופנית סדירה מלווה בירידה של 64% בסיכון להתפתחות שבץ.

מחקרים מצאו כי לאחר שבץ מוחי, פעילות גופנית סדירה מסייעת לשפר את רמות החמצן בדם וכן לשמר משקל גוף תקין ולהפחית עודפי כולסטרול ולחץ דם גבוה. בפברואר 2008 תארו חוקרים ישראלים מהמרכז הרפואי שיבא בכתב העת IMAJ של ההסתדרות הרפואית כיצד הצליחו לשפר את מצבם של מטופלים שעברו שבץ מוחי קל. לפי ההמלצות המקובלות, לנפגעי שבץ מוחי יכולות לביצוע סוגים שונים של פעילות גופנית, כגון שחייה, הליכה מהירה, ריצה ורכיבה על אופניים.  

חשוב לעורר את מודעותם של נפגעי שבץ מוחי לחשיבותה של פעילות גופנית סדירה. מחקר מאוסטרליה שפורסם במארס 2021, מצא כי במעקב שנמשך שנתיים לאחר שבץ – ההיענות לביצוע פעילות גופנית דועכת עם הזמן, וזאת לצד עלייה במדד ההשמנה BMI ובהיקף המותניים.

Stroke, doi: 10.1161/STROKEAHA.124.04656