איזה סוג אינסולין להוסיף לחולים הנוטלים תרופות נוגדות סוכרת במינון מקסימלי ועדין לא הגיעו לרמות סוכר אופטימאליות?

מחקר מענין השופך אור על שאלה זו נעשה באנגליה. במחקר נבדקו 708 אנשים מעל גיל 18 שהיתה להם לפחות שנה סוכרת מסוג 2, ושטופלו במינונים מקסימליים של מטפורמין וסולפניל אוריאה ועדין לא הגיעו ליעדי המטרה של HbA1C ההמוגלובין המסוכרר 6.5 % במחקר זה.

המטופלים חולקו ל- 3 קבוצות אקראיות וקיבלו 3 סוגי אינסולין שונים: תרופות הסולפניל אוריאה הוחלפו בקבוצה אחת שקבלה אינסולין בי-פאזי (30/70), השניה אינסולין בזאלי ארוך טווח והשלישית קיבלה אינסולין קצר טווח בזמן הארוחות (בולוס).

נמדדו, כתוצאי המחקר אחוז החולים שהגיעו לרמות המוגלובין מסוכרר 6.5 % ומטה, שיעור ההיפוגליקמיות והעליה במשקל בעקבות הטיפול. המחקר ארך 3 שנים.

תוצאות המחקר הראו שלמרות ששלושת הקבוצות החלו עם רמות המוגלובין מסוכרר דומות, בקבוצה האינסולין הבי-פאזי פחות חולים הגיעו ליעד המטרה של המוגלובין מסוכרר לעומת שאר הקבוצות. שיעור ההיפוגלקמיות לשנה לחולה, היתה הנמוכה ביותר בחולים עם האינסולין הבאזאלי, גבוה יותר בקבוצת החולים עם האינסולין הבי-פאזי והכי גבוהה בקבוצת הבולוס לפני הארוחה .

העליה במשקל הממוצעת היתה הגבוהה ביותר בקבוצת הבולוס לפני הארוחה לעומת 2 הקבוצות האחרות. שאר תופעות הלואי היו דומות ב 2 הקבוצות.

מה אפשר ללמוד מתוצאות אלו?
התוצאות במתן אינסולין באזאלי ובצורת בולוס היו טובות יותר מאשר בקבוצת האינסולין הבי-פאזי. האינסולין הבאזאלי הוכיח את עצמו כבעל מספר תופעות ההיפוגליקמיה הנמוכות ביותר. ולכן לדעתי טיפול זה הינו טיפול הבחירה כתוספת לחולים שלא הגיעו לערכי המטרה של ההמוגלובין המסוכרר.

N Engl J Med 2009, 361(18), 1736-1747
 

תרגום ועריכה: ד"ר יעקב פוגלמן