בשנים האחרונות תיארו מספר מחקרים את הקשר שבין אוסטאופורוזיס לפגיעה בתפקודי הכליות. כרבע מהנשים מעל גיל שישים סובלות מירידה בצפיפות העצם ואוסטיאופורוזיס, ובגילים אלה קיימת גם שכיחות גבוהה של סיבוכים בתפקודי הכליות. מעבר לכך, אוסטאופורוזיס אף מוכרת כסיבוך אפשרי של אי ספיקת כליות המובילה לירידה ביכולת הספיגה והבנייה מחדש של עצמות ולירידה במסת עצם.

חוקרים ממכבי שירותי בריאות, המרכז הרפואי רמב"ם ואוניברסיטאות תל אביב והטכניון בחנו לאחרונה את הקשר בין אוסטאופורוזיס לירידה בתפקודי כליות במסגרת מדגם נרחב של 15,068 נשים מבוטחות קופת חולים מכבי מגיל 55 ומעלה שאובחנו עם אוסטאופורוזיס או שבר אוסטיאופורוטי בין השנים 2007 ל-2011. במחקר היו שותפים גם חוקרים מחברת התרופות MSD.

כשליש מהנבדקות (31.9%) סבלו משבר אוסטיאופורוטי, שהוא שבר העשוי להיגרם על רקע אוסטאופורוזיס גם מכיפוף או מתנועה לא נכונה של הגוף, לרבות שבר בצוואר הירך ושברים בחוליות עמוד שדרה.

הנבדקות סווגו לחמש קבוצות על פי תפקודי הכליות, בהתאם למדד תפקודי הכליה (GFR, Glomerular Filtration Rate). נמצא כי 25.2% מהנבדקות היו עם תפקודי כליה בטווח התקין (דרגה 1), 54.9% בדרגה 2, 18.5% בדרגה 3, 1.2% בדרגה 4 ו-0.3% עם אי ספיקת כליות חמורה במיוחד (דרגה 5). 

קו הטיפול הראשון לאוסטאופורוזיס הן תרופות ממשפחת הביספוספונטים, אך אלה דורשות תפקוד כליות תקין. נמצא כי מכלל החולות עם אוסטאופורוזיס, 2.3% סבלו מאי ספיקת כליות בדרגה שאינה מאפשר שימוש בביספוספונטים - אחת מכל 43 חולות. 

בין התרופות ממשפחת הביספוספונטים המשווקות בישראל נכללות אלנדרונט/פוסלן, אקטונל, בוניבה ואקלסטה. ביספוספונטים יעילים במניעת ירידה במסת העצם על רקע הזדקנות, חוסר אסטרוגן, או שימוש בסטרואידים, וכן במניעת שברים בחולות אוסטאופורוזיס לאחר גיל המעבר, ובגברים ובנשים עם אוסטאופורוזיס בעקבות שימוש בסטרואידים. 

גיל אובחן כגורם חשוב בהערכת סיכון לפתח סיבוך כלייתי באוסטאופורוזיס, המונע אפשרות לטיפול בביספוספונטים – הסיכון לסיבוך כזה בקרב חולות אוסטאופורוזיס בגילי 70 ומעלה היה גבוה פי שלושה בהשוואה לחולות בגילי 70-55. 

כמו כן, שיעור הנשים עם סיבוך בתפקוד הכליות שמשפיע על אפשרויות הטיפול התרופתי היה גבוה יותר בקרב חולות אוסטאופורוזיס עם תת משקל (3.1%), השמנת יתר (2.9%) ועודף משקל (1.9%) בהשוואה לחולות עם משקל רגיל (1.7%). שיעור מטופלות הדיאליזה היה גבוה בייחוד בקרב חולות אוסטאופורוזיס עם השמנת יתר (0.2%), פי 2 בהשוואה לאלו עם עודף משקל, תת משקל או משקל תקין (0.1%).

בנוסף, מכלל החולות באוסטאופורוזיס הסובלות משברים, הפרעה בתפקודי כליות אובחנה בעיקר בקרב 9.3% מהסובלות משבר בצוואר הירך ו-3.2% מהסובלות משברים בחוליות עמוד השדרה.

החוקרים מסכמים כי כשל בפעילות הכליות הוא מצב משמעותי שיש לשקול בתהליך קביעת הטיפול הנדרש לאוסטאופורוזיס, ויש לנסות ולמנוע הידרדרות במצב הכליות בקרב חולות אוסטאופורוזיס באמצעים תרופתיים ובאמצעות עידוד לאורח חיים בריא ולתזונה נכונה, לשם הפחתת הסיכון לתחלואה כפולה.

במחקר השתתפו החוקרים ג'ינגבו יו (Jingbo Yu), ד"ר ענבל גולדשטיין, פרופ' ורדה שלו, ד"ר גבריאל חודיק, פרופ' צופיה איש-שלום, ד"ר עופר שרון ואנתיקה מודי, וממצאיו מתפרסמים בגיליון מארס 2015 של כתב העת Archives of Osteoporosis.

Archives of Osteoporosis, Doi: 10.1007/s11657-015-0210-y