גמילה מעישון
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אחרי גמילה מעישון – תוך כמה זמן הסיכון למוות יורד?
מחקר: ברוב המעשנים, 15 שנים לאחר הגמילה הסיכון לאי ספיקת לב ולמוות יורד לרמה של אנשים שלא עישנו
בקרב רוב המעשנים לשעבר שנגמלו מסיגריות לפני לפחות 15 שנים, הסיכון לאי ספיקת לב ולמוות הוא אותו סיכון של אנשים שמעולם לא עישנו. אבל בקרב אלה שהיו מעשנים כבדים – שעישנו לפחות חפיסת סיגריות ביום במשך 32 שנים או יותר – גם לאחר 15 שנים הסיכון הבריאותי לא מתאזן לחלוטין.
ממצאים אלה, שפורסמו בכתב העת Circulation: Heart Failure, עלו ממחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מהמרכז הרפואי ליוצאי צבא בוושינגטון די.סי בארה"ב. החוקרים התבססו על נתונים של 4,482 בני 65 ומעלה, בהם 2,556 אנשים שמעולם לא עישנו, 629 מעשנים בהווה ו-1,297 מעשנים לשעבר שנגמלו לפחות 15 שנים קודם לכן. מתוך אלה שנגמלו, 312 היו מעשנים כבדים שעישנו לפחות 32 שנים קופסה ביום. הנחקרים היו במעקב במשך 13 שנים.
לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות כמו גיל, מין, גזע והשכלה, הם מצאו כי באופן כללי, בקרב מעשנים לשעבר שנגמלו לפחות 15 שנים לפני כניסתם למחקר, הסיכון לאי ספיקת לב היה זהה לסיכון בקרב אנשים שמעולם לא עישנו והסיכון למוות מכל סיבה שהיא היה גבוה ב-8% בלבד בהשוואה לאנשים שלא עישנו מעולם.
אבל כשהחוקרים בחנו את המצב בקבוצת המעשנים לשעבר שהיו מעשנים כבדים, הם מצאו כי הסיכון שלהם לאי ספיקת לב גבוה ב-45% והסיכון למוות גבוה ב-38% בהשוואה לאנשים שלא עישנו מעולם.
עם זאת, נראה שגמילה מעישון מיטיבה גם עם מעשנים כבדים: בהשוואה למעשנים בהווה, הסיכון למוות במעשנים כבדים שנגמלו לפני 15 שנים לפחות היה נמוך ב-36%. לעומת זאת, הסיכון לאי ספיקת לב היה נמוך ב-3% בלבד.
החוקרים מסבירים שכאשר אדם מעשן זה מעודד הצטברות טרשת בעורקים שגורמת להצרה של כלי הדם ומעלה את הסיכון לקרישי דם. עם זאת, כאשר אדם מפסיק לעשן, ההצטברות של טרשת והסיכון לקרישי דם פוחתים, מה שמאפשר לסיכון הלבבי לחזור לרגיל במשך הזמן.
המחקר מראה כי בעוד שכל האנשים שמפסיקים לעשן זוכים להפחתת הסיכון למוות, כדי להשיג את מירב ההטבות הבריאותיות של גמילה מעישון ולהגיע למצב של אדם שלא עישן מעולם מבחינת הסיכון למוות בכלל ולמחלות לב בפרט, מעשנים צריכים לעשן פחות ולהיגמל מוקדם ככל הניתן.
Circulation: Heart Failure, online June 2, 2015
ד"ר יעל בר-זאב
אכן אתה צודק. כולנו נמות. השאלה היא רק מתי. השאלה הנוספת היא מה תהיה איכות החיים שלנו בעשרים שנה לפני המוות. יש הבדל עצום בין אדם בן 70 מתפקד, עצמאי וצלול, לבין אדם בן 70 עם מחלת ריאות סופנית שמצריכה ממנו להתנייד עם חמצן, ו/או אדם עם מחלת לב שלא מאפשרת לו לזוז יותר מכמה צעדים בלי לחוות כאבים בחזה או קוצר נשימה...
ת. רונן
אם להיות קצת הומוריסטי בסיגנון מקברי, אז הסיכון למוות לפני הפסקת עישון, אחרי הפסקת עישון וללא עישון מעולם, הוא תמיד זהה. אם לדייק הסיכוי למות תמיד ומאז ומעולם היה 100%. כולם מתים בסוף. זהו הדבר הבטוח ביותר בחיים.