מחלות לב
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אושר סופית: אין צורך באישור רפואי כדי להתאמן במכון כושר
חוק שמאפשר להתאמן במכון כושר על פי שאלון רפואי והצהרה בלבד ייכנס לתוקף תוך 90 יום
הכנסת אישרה אמש בקריאה שניה ושלישית תיקון לחוק מכוני הכושר, המאפשר להתקבל לאימונים במכון כושר לפי שאלון רפואי והצהרה אישית של המתאמן בלבד, וללא צורך באישור של רופא משפחה. לפי התיקון לחוק, נוסח השאלון הרפואי וההצהרה ייקבעו על ידי משרד הבריאות, ובמקרה שהמתאמן יכלול בהצהרתו תשובה חיובית – למשל שאובחן בעבר עם מחלת לב – הוא יידרש להציג בפני מכון כושר גם אישור של רופא ולפיו האימון בחדר כושר אינו מהווה סיכון לבריאותו. התיקון לחוק שהוגש לכנסת ביוזמת שרת התרבות והספורט מירי רגב, עבר בתמיכת 31 חברי כנסת וללא מתנגדים, וייכנס לתוקפו תוך 90 יום.
התיקון נקבע לחוק מכוני הכושר משנת 1994, שקבע כי אימון בחדר כושר יעשה רק על סמך אישור רפואי, קביעה שנתקלה בשנים האחרונות בביקורת מצד רופאי המשפחה בישראל שמתמודדים עם עומס רב בעבודה ועלייה בדרישות מצד מטופלים לקבלת אישורים רפואיים. בנוסף, בדברי ההסבר לתיקון לחוק שאושר, נקבע כי האישורים הרפואיים הנדרשים לצורך אימון בחדר כושר "מונעים מאנשים רבים לעסוק בפעילות גופנית, וזאת מבלי שהוכח מדעית כי תעודות רפואיות מהוות כלי סינון מתאים. נראה כי הנזק מאי קיום פעילות גופנית רב מהתועלת בביצוע הבדיקות ואישור רופא".
מאבקם של הרופאים בריבוי אישורים רפואיים עלה בחודשים האחרונים מדרגה, כשבחודש בפברואר 2015 רופאים הונחו שלא לתת אוטומטית אישור לחדר כושר, וזאת במסגרת נייר עמדה של הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית. נייר העמדה קרא לרופאים להעביר למטופלים הדורשים זאת אישורי כשירות רפואית כלליים בלבד, בנוסח אחיד, ולהימנע ממתן אישור לביצוע פעילות בעלת מאפיינים ספציפיים, לאחר שרופאים נתבקשו לספק אישורים רפואיים לאירועי ספורט, כמו ריצות מרתון, ולמגוון סיבות נוספות, לרבות פעילויות צלילה ונופש, מועמדות לפקולטה לרפואה, לימודי הוראה, אימוץ ילדים ועבודה במשחטות.
המקור הגנטי
היקף הסיכון לאירוע לב במסגרת אימון כושר ופעילות גופנית אינטנסיבית עדיין נחקר בקהילה הרפואית. ממצאי מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף חוקרים מבית החולים איכילוב ומכללת וינגייט, ופורסם במארס 2011 בכתב העת Journal of the American college of Cardiology, העלה כי שכיחות מוות פתאומי בעת פעילות ספורטיבית בקרב ישראלים עולה באופן מתון, מ-2.54 מקרים למאה אלף איש בשנים 1997-1985 ל-2.66 מקרים למאה אלף איש בשנים 2009-1998. העבודה העלתה כי אין תועלת בביצוע בדיקות אק"ג תקופתיות לאתלטים ככלי להתמודדות עם התופעה.
מחקר נוסף מאוניברסיטת תל אביב ובית החולים איכילוב, שפורסם באוגוסט 2014 באותו כתב העת, העלה כי היקף אירועי הלב החמורים הפתאומיים בעת פעילות ספורטיבית נמוך פי עשרה בהשוואה לאירועים חמורים של מכות חום במהלך פעילות ספורטיבית מאומצת.
איגוד הרופאים הקרדיולוגים בישראל פרסם בשנת 2010 נייר עמדה שקורא לביצוע בדיקות רפואיות וגנטיות לאנשים שקרוביהם מתו מוות פתאומי מדום לב, בין השאר על רקע פעילות ספורטיבית, לאחר שהוכח כי קיים קשר גנטי לתופעה. בדיקות אלה אינן כלולות נכון להיום בסל הבריאות הממלכתי.
בקרב צעירים עד גיל 40, מחצית ממקרי המוות הפתאומיים נגרמים ממחלת לב גנטית שהיא מחלה ראשונית של שריר הלב (קרדיומיופתיה) או הפרעה חשמלית ראשונית של הלב. מחקרים שונים כבר קשרו בין מספר מוטציות גנטיות למוות פתאומי מהתקף לב, למשל מוטציות בגנים המסומנים באותיות KCAQ, KCNH ו-ACN5. לאחר שמתגלה מוטציה גנטית שמעלה את הסיכון למוות פתאומי מהתקף לב, ניתן להציע ביתר שאת אימוץ של הרגלי חיים בריאים, ובמקרים מסוימים לבצע השתלה מניעתית של דפיברילטור לשיפור קצב הלב.