מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

דיכאון וחרדה

מנהלי קהילה

אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
ד''ר אורן טנא
ד''ר אורן טנא
פסיכיאטר מומחה, מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב מייסד ומנהל רפואי של מכון מנטליקס, מרצה מבוקש באקדמיה ובחברות מסחריות, מגיש התוכנית ד"ר נפש בערוץ דוק
ד
ד"ר עודד טלמור
פסיכיאטר מומחה למבוגרים עוסק באבחון, ייעוץ וכתיבת חוות-דעת במצבי דיכאון, חרדה, פוסט טראומה, OCD ומשברי חיים/
ד
ד"ר שרון פורת
רופאה מתמחה בפסיכיאטריה של המבוגר עוסקת באבחון דיכאון, חרדה OCD ומצבים טראומתיים. מתמחה בבריאות הנפש של האישה במעגל הפיריון.
כמונידיכאון וחרדהחדשותאושר זה שיהיו לך חברים

אושר זה שיהיו לך חברים

שליש מהמבקרים בכנסיה ויש להם חברים שם מדווחים על סיפוק בחיים


צילום: אתר panthermedia
צילום: אתר panthermedia

 

אפילו אם הולכים באופן אקראי ולא סדיר לכנסיה כמה פעמים בשנה, ובלבד שיש שם מעגל חברתי חזק, זה מגביר את תחושת הבריאות הנפשית. זה הממצא העיקרי של המחקר המתפרסם עתה ב- American Sociological Review
 

מחקרים רבים הראו כי אנשים דתיים מדווחים על רמת בריאות נפשית גבוהה יותר משאר האוכלוסיה אומר צ'ייון לים Chaeyoon Lim פרופ' לסוציולוגיה באוניברסיטת וויסקונסין מדיסון. אולם מה אצל הדתיים גורם לכך? ההליכה לכנסיה? התפילות? דת או רוחניות?
 

מחקרו של לים מצביע כי כשמשווים אנשים שונים שמקיימים פולחנים דתיים באותה רמת אדיקות, מה שמבדיל בין האנשים בעניין הבריאות הנפשית זה הקשרים החברתיים היוצרים תחושת שייכות. כלומר מעבר לדת או אפילו דת כלשהי אם זו כנסיה, מסגד, בית כנסת או שארם, מה שמשפיע זו הקהילתיות המאוחדת.


לא מפתיע לגלות שכשיש יותר חברים יש יותר תחושה של בריאות נפשית, אומר דניאל אולסון Daniel Olson פרופ' עמית באוניברסיטת פורדו שלא היה מעורב במחקר הזה. מה שמיוחד במחקר הזה שהראה כי יותר משההליכה לכנסיה עצם החברות עם אנשים שם, היא המשפיעה.
 

עבור המחקר לים וחברו רוברט פוטנם Robert Putnam ניתחו נתונים שנאספו בין השנים 2006-2007 כחלק ממחקרי האמונה בקרב קבוצה מייצגת של כלל אוכלוסית המבוגרים בארה"ב. הסקר בודק את השפעת הדרכים השונות בהן משפיעה הדת על החברה האמריקנית שהוא במרכזו של הספר "כיצד הדת מפלגת ומאחדת אותנו" שכתבו פוטנם וקמפבל.
 

לפי הממצאים בהקשר לשביעות הרצון והדת, 33% מהאנשים שהולכים לכנסיה כל שבוע ויש להם שם 2-3 חברים מדווחים שהם מאד מרוצים בחייהם. לעומת 15% מהאנשים המבקרים בכנסיה פעם בשבוע אך אין להם שם חברים וכן אנשים שמתפללים בביתם שאינם חשים מרוצים בחייהם. וכזכור כל האנשים בחלק הזה של המחקר זהים במידת האדיקות הדתית וכל ההבדל הוא רק אם יש או אין חברים.
 

חשיבות הביחד לסיפוק בחיים מתאים למחקרה של ננסי המרמן Nancy Ammerman פרופ' לסוציולוגיה של הדת באונ יברסיטת בוסטון.


"ישנה רמה גבוהה של אמון בקהילתיות" אומרת המרמן "היכולת לסמוך על תמיכת האנשים מאד גבוהה, אפילו אם לא תראה בחברי הקהילה את חבריך הטובים ביותר."


לים מציין כי ממצאי המחקר זהים בקרב כל מגוון הכנסיות וכן בקרב יהודים ומורמונים. כנראה כך גם בדתות אחרות אם כי מספר האנשים במדגם של מחקר זה מדתות אחרות היה קטן מדי לצורך ניתוח סטטיסטי.
 

מספר ביקורים בכנסיה          מספר חברים בקהילה           מאד מרוצים בסקאלה מאחד עד עשר
שבועי                                           3-5                                                       33%
מס' פעמים בשנה                          3-5                                                      23%                   
שבועי                                           0                                                          19%
אף פעם                                       0                                                           19%     
 

American Sociological Review, 75(6), Dec. 2010

 

 

תרגום ועריכה:  יעקב ברמץ