אורטיקריה כרונית ספונטנית (Chronic Spontaneous Urticaria – ובקיצור CSU), המכונה בעברית גם 'חרלת' ו'סרפדת' כרונית (וכן: Chronic Hives), היא מחלת עור שמלווה בתפרחת עורית מגרדת שנותרת למשך יותר משישה שבועות, ונוטה לחזור בהמשך לפרק זמן ממושך של חודשים ולעתים אף שנים.

לדברי פרופ' ארנון כהן, מומחה לרפואת עור בשירותי בריאות כללית ומרצה באוניברסיטת בן גוריון, "מדובר בתופעה אימונית, שמתפתחת על רקע פעילות יתר של מערכת החיסון מסיבה שאינה ברורה".

התפרחת שמאפיינת אורטיקריה כרונית לרוב מתחילה כנגעים שטחיים מגרדים שנוטים לצבור נפיחות תת עורית עם הזמן ומשתנים בגודלם. התפרחת נוטה להופיע ולהעלם באופן רנדומלי, ומהלך המחלה לרוב אינו ניתן לחיזוי מראש, אם כי יש טריגרים מסוימים שעשויים לעורר התלקחות עורית. התפרחת והנגעים העוריים שמאפיינים אורטיקריה עשויים להופיע בכל מקום בגוף.

המחלה כשלעצמה עשויה להיות מעיקה, ומשפיעה על איכות החיים הכוללת, ועלולה להשפיע בין השאר על איכות השינה ולהוביל למצוקה נפשית משמעותית.

אורטיקריה כרונית ספונטנית גם מהווה את אחת המחלות שמאופיינות במסלול הביולוגי של 'דלקת סוג 2', ולעתים מלווה במחלות נוספות בקבוצה זו, ובהם מחלת העור אטופיק דרמטיטיס וכן סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף, נזלת אלרגית, אלרגיות למזון, אסתמה המאופיינת בריבוי אאוזנופילים בדם ודלקת ושט אאוזנופילית.

אורטיקריה כרונית מטופלת תרופתית, תחילה באמצעות אנטיהיסטמינים, שחלקם נמכרים ללא צורך במרשם רופא, ובקו טיפול מתקדם ישנם טיפולים נוספים, ובמרכזם תרופה ביולוגית שפועלת כנגד מסלול דלקתי שמעורב בהתפתחות התופעה.

"אורטיקריה כרונית היא מחלת עור עם זמן תפוגה", מבהיר פרופ' כהן. לדבריו, "אפשר לומר למאובחנים באופטימיות שהמחלה עשויה להחזיק חודש או חודשיים, או חצי שנה או שנתיים, אבל בסוף היא תעבור, וזאת בניגוד לפסוריאזיס שהיא מחלת עור לכל החיים".

תסמיני המחלה

תפרחת עורית באורטיקריה כרונית ספונטנית נוטה להתבטא בתסמינים הבאים:

• תפרחת אופיינית על העור שעשויה להופיע בכל אזור בגוף.
• הנגעים אדומים, סגולים או אף בצבע העור הכולל.
• הנגעים לרוב משתנים בגודלם וצורתם.
• הנגעים לרוב מופיעים למשך חצי שעה ועד יממה, ונעלמים לסירוגין.
• הפריחה והנגעים נוטים להופיע ולהיעלם באופן רנדומלי.
• הנגעים מלווים בגרד בעור (ובלעז: 'פרוריטוס', pruritus) שעשוי להיות אינטנסיבי.
• הנגעים עשויים להופיע עם כאבים ונפיחות בצקתית עורית (אנגיואדמה), ובחלק קטן מהמקרים נפיחות היא התסמין העיקרי של הנגע.
• התלקחות הנגעים עשויה להתרחש באופן ספונטני ולעתים בתגובה לטריגרים, כמו חשיפה לחום וקוצר קיצוני, רטט בעקבות פעילות גופנית ומתח נפשי מוגבר. ברוב המקרים לא ניתן לייחס את ההתפרצות לטריגר ספציפי.

בהגדרתה הרפואית, אורטיקריה כרונית מאובחנת כשהנגעים מופיעים מדי יום למשך יותר משישה שבועות ללא הפוגה.

כשהנגעים מופיעים בתוך הפה, ומתבטאים בבצקת סביב השפתיים, על הלשון או בלוע, לעתים בשילוב עם קוצר נשימה, מדובר למעשה ב'אנגיואדמה' (Angioedema) – אבחנה נפרדת הדורשת פנייה מידית לבית חולים מחשש לאירוע רפואי מסכן חיים.

סיבות לאורטיקריה

המתמודדים עם אורטיקריה כרונית נוטים לרוב לחפש גורם שמוביל להופעת התפרחת העורית והנגעים, אולם לא מדובר בתופעה אלרגית, אלא במחלה עורית אימונית שמערבת את המערכת החיסונית, ומתבטאת בשחרור של חומרים דלקתיים לדם ובהם היסטמינים. במחקר ישראלי מהמרכז הרפואי שיבא שפורסם בדצמבר 2023 בכתב העת Journal of Clinical Medicine, נמצא כי כשליש מהמאובחנים עם אורטיקריה כרונית ספונטנית מאובחנים במקביל גם עם מחלות דלקתיות-אימוניות נוספות, כמו מחלות מעי דלקתיות ומחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס.

כמו כן, המחלה מאופיינת במסלול דלקתי ייחודי הקרוי 'דלקת סוג 2' שמאפיין מספר מחלות שהמשותף להן הוא בפעילות יתר של תאי T מסייעים מסוג 2 של המערכת החיסונית (תאי Th2). במחקר ממדינות סקנדינביה, שפורסם ביוני 2017 בשם מחקר AWARE, נמצא במדגם של 158 בוגרים שאובחנו עם אורטיקריה כרונית כי חמישית (19.6%) התמודדו במקביל עם אסתמה, 16.5% עם נזלת אלרגית וקרוב לעשירית (8.2%) עם אלרגיות למזון.

לדברי פרופ' כהן, "לרוב גם לאחר בירור רפואי, לא ניתן לקבוע בוודאות מה הגורם לשחרור החומרים ולהופעת הנגעים, ומדוע בחלק מהמקרים הנגעים מופיעים לפרקי זמן קצרים או ארוכים יותר".

אצל חלק מהחולים ניתן לזהות בבדיקות דם נוגדנים כנגד 'תאי מאסט' ובעברית 'תאי פיטום' – תאי דם לבנים המצויים בעור או ברירית או באתרים אחרים כמו בלוטת התריס ו/או נוגדנים כנגד תאים אחרים כמו מערכת המשלים.

טריגרים להתפתחות והתלקחות אורטיקריה כרונית

מאובחנים רבים עם אורטיקריה כרונית ספונטנית טרודים בחיי היומיום בחיפוש אחר טריגרים שמובילים להתפתחות והתלקחות התסמינים העוריים – התפרחת והנגעים שמאפיינים את המחלה.

בספרות הרפואית מתועדים מגוון טריגרים לאורטיקריה כרונית:

• אורטיקריה כולינרגית (Cholinergic Urticaria) היא אורטיקריה ספציפית שנוטה להתפתח אצל בני נוער ובוגרים צעירים ומופיעה בתגובה לזיעה ופעילות גופנית, חום או קור קיצוני ו/או מאכלים חריפים. תופעה זו נחשבת לשכיחה ביותר בקרב צעירים, ולפי הערכות מהווה כ-7% מכלל המקרים של אורטיקריה כרונית. לפי מחקר מגרמניה, שפורסם עוד בדצמבר 1994 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה, אורטיקריה כולינרגית מדווחת אצל חמישית מהצעירים בגילי 28-26.

• חום קיצוני: תנאים של חשיפה לחום קיצוני עשויים לעורר אורטיקריה כרונית, לרבות מקלחות במים חמים ורותחים וזיעה.

• קור: חשיפה לטריגרים קרים עשויה לעורר אורטיקריה כרונית, ותופעה זו מכונה לרוב 'אורטיקריה קרה' (Cold Urticaria) ועשויה להתפתח לאחר טבילת רגליים במים קרים, אכילת מאכלים קרים ו/או מגע עם חפצים קרים. לפי מטה אנליזה מקנדה שפורסם בפברואר 2022 בכתב העת Journal of Allergy and Clinical Immunology: in Practice, התופעה מהווה כ-7.62% מהמקרים של אורטיקריה כרונית.

• פעילות גופנית: התלקחות אורטיקריה עשויה להופיע בעקבות חשיפה של הגוף לרטט, למשל לאחר פעילות גופנית. מדובר בתופעה נדירה שמתועדת בתיאורים בודדים בספרות הרפואית. כך, חוקרים אמריקאים דיווחו במארס 2022 בכתב העת Cureus על מקרה נדיר מסוג זה שאובחן אצל צעיר בן 27 ממוצא אסיאתי. למרות שהימנעות מפעילות גופנית היא לרוב הפתרון למצב, ניתן במקרים מסוימים לבצע התאמות שיאפשרו המשך פעילות גופנית שחיונית לבריאות האדם, ובין השאר הימנעות מאכילה לפני ואחרי הפעילות ונטילת תרופות מקבוצת האנטיהיסטמינים לפני הפעילות.

• חשיפה לקרינה מייננת: חשיפה לקרינה ישירה מהשמש או ממכשיר הפולט קרינה מייננת, למשל בטיפולי פוטותרפיה או מיטות שיזוף, עשויים לעורר התלקחות של המחלה העורית – תופעה המכונה ברפואה 'אורטיקריה סולארית' (Solar Urticaria). המדובר בתופעה נדירה אשר לפי מאגר המחלות הנדירות Orphanet מהווה כ-0.4% מהמקרים של אורטיקריה עורית.

• בגדים לוחצים ושפשוף העור: ביגוד לוחץ על העור, למשל על ידי חגורה לוחצת במותניים או בגדים צמודים מדי, וכן שפשוף חוזר של העור באזורים שונים – עשויים להוביל לגירוי העור ולהתלקחות תפרחת שמבטאת אורטיקריה כרונית.

• מחלות ומצבים רפואיים: מספר מצבים רפואיים נקשרו במחקרים עם סיכון מוגבר להתלקחות של נגעי אורטיקריה, ובכללם אלרגיות, מחלות של בלוטת התריס, זיהומים וגידולים סרטניים. בספרות הרפואית מתועדים מקרים של אורטיקריה שהתפתחה אצל מאובחנות בסרטן השד ומאובחנים בסרטן ריאה של תאים לא קטנים (NSCLC), סרטן נוירואנדוקריני, סרטן המעי הגס, סרטן הערמונית וסרטן הדם מסוג לוקמיה לימפוציטית כרונית.

• אלכוהול: קיימים תיעודים על התלקחות תפרחת אורטיקרית בתגובה לשתיית אלכוהול. באחד מהם דיווחו חוקרים מבריטניה בפברואר 2020 בכתב העת JAAD Case Reports של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה על ברמנית בת 19 שסבלה במשך שישה חודשים מנגעים ותפרחות חוזרות באזור הצוואר בתגובה לשתיית אלכוהול.

• תרופות: יש דיווחים על התלקחות אורטיקריה כתופעת לוואי של תרופות מסוימות, ובהם גם משככי כאבים פופולאריים מקבוצת NSAIDs. חוקרים מקולומביה דיווחו בשנת 2019 בכתב העת Journal of Investigational Allergology & Clinical Immunology כי במדגם של 245 אנשים עם אורטיקריה כרונית, כרבע מתוכם (27.7%) דיווחו על התלקחויות בתגובה לנטילת תרופות NSAIDs.

• מאכלים חריפים: ישנו תיעוד לאורטיקריה כרונית שמתלקחת בתגובה לאכילת מאכלים חריפים. במארס 2021 דיווחו חוקרים מתורכיה כי במדגם של 85 אנשים עם אורטיקריה כרונית, כמחציתם (46%) דיווחו על החמרה בתסמינים והתלקחות בתגובה לאכילת פלפל חריף, כשהתפרחות התלקחו לרוב כ-1.2 שעות לאחר אכילת החריף ונותרו בממוצע 3.3 שעות עד שנעלמו.

• מתח נפשי: ישנן עדויות שמרמזות כי מתח נפשי עשוי להוות גם גורם סיכון להתלקחות של אורטיקריה כרונית, אם כי אורטיקריה כשלעצמה מהווה גורם סיכון ללחץ נפשי מוגבר, ולכן קשה לדעת מה הסיבה ומהו המסובב. לדברי פרופ' כהן, "בחודשים האחרונים על רקע מלחמת חרבות ברזל ישנם דיווחים רבים יותר על נגעי אורטיקריה". לפי מחקרים, מצב זה ככל הנראה מבטא את קשר בין השפעה על מערכת העצבים שמאפיינת מתח לבין תגובה אוטואימונית שמאפיינת אורטיקריה.

יש לציין כי בהבדל מאורטיקריה כרונית, אורטיקריה אקוטית היא בבסיסה אלרגית, ועשויה להתפתח במגע עם חומרים מעוררי אלרגיות עשוי להוביל להתלקחות תפרחת ונגעים עוריים, למשל לאחר מגע עם בעל חיים מסוים, מזון מעורר אלרגיה, אבקנים מסוימים, אבק ו/או אלרגן אחר כמו גומי.

אורטיקריה סולארית – מתפתחת על רקע חשיפה לקרינה מייננת, למשל בטיפולי פוטותרפיה ומיטות שיזוף (צילום: Shutterstock)

שכיחות המחלה

למרות שאורטיקריה כרונית ספונטנית איננה מדוברת, מדובר במחלה שכיחה יחסית. היא תועדה לראשונה בכתבים מהמזרח הרחוק עוד לפני 5,000 שנים, ובשנת 1769 ניתן לה ברפואה השם 'אורטיקריה' על שם המילה הלטינית 'אורטיקה' לצמח הסרפד.

לפי מחקרים, המחלה מופיעה בקרב 0.5% עד 1% מהאוכלוסייה, בעיקר בגילים צעירים בין גיל 20 ל-40, אם כי היא עשויה להופיע בכל גיל, ושכיחותה גבוהה פי 2 יותר בקרב נשים. יש עבודות שמצביעות גם על שכיחות גבוהה יותר.

לפי סקירת מחקרים שפורסמה באוקטובר 2023 בכתב העת JMIR Public Health and Surveillance, בהתבסס על מחקרים מהשנים 2019-1990, 0.8% מהאוכלוסייה מתמודדים עם אורטיקריה, וברבות השנים מתועדת עלייה בשכיחות התופעה. במחקרים שנכללו בסקירה תועדו שכיחויות משתנות שנעו בין 0.27% מהאוכלוסייה בפורטוגל ו-0.92% בנפאל. שכיחויות גבוהות תועדו גם בסין, פקיסטן וארה"ב.

בישראל, חוקרים מהמרכז הרפואי מאיר שבחנו נתונים של מועמדים לגיוס לצה"ל, דיווחו ביולי 2019 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה כי בקרב 1,108,833 מתבגרים בגיל 16, 0.6% אובחנו עם אורטיקריה כרונית ספונטנית. נערות אובחנו עם התופעה ב-13% יותר מנערים, וכן מתבגרים ממעמד סוציואקונומי גבוה סבלו ממנה ב-92% יותר מאשר מתבגרים ממעמד סוציואקונומי נמוך. למאובחנים עם אורטיקריה היו סיכויים גבוהים בהשוואה לשאר המתבגרים התמודד עם מחלות שמאפיינות 'דלקת סוג 2', כאשר הם היו בסיכון גבוה פי 7.31 לאלרגיה למזון, פי 2.9 לנזלת אלרגית, פי 2.35 לאטופיק דרמטיטיס וכן סיכון גבוה ב-46% לאסתמה.

לפי מחקרים, ברוב המקרים אורטיקריה חולפת עם טיפול הולם כעבור שנה, אולם בכ-14% מהמקרים היא נותרת מעל לחמש שנים. עם אורטיקריה עורית ממושכת מתמודדים בעיקר צעירים וכצפוי גם אלו שסובלים ממחלה חמורה יותר.

מניעת המחלה

נכון להיום, מאחר והסיבה להתפתחות אורטיקריה כרונית ספונטנית אינה ידועה – אין אמצעים למניעה מראש של המחלה, אולם ניתן להפחית את הסיכון להופעת נגעים עוריים ונפיחות בצקתית בעור הפנים תוך הקפדה על אמצעי הזהירות הבאים:

• הימנעות מגורמים (טריגרים) שמובילים להתלקחות הנגעים, כמו חום וקור חיצוניים.

• במצבים שבהם גורמים מחוללי אלרגיות הובילו בעבר להתלקחות אקוטית של הנגעים, כמו למשל מגע עם בעלי חיים או אבקנים מסוימים – חשוב להתקלח ולהחליף בגדים לאחר חשיפות לגורמים אלה כדי למנוע הופעה חדשה של נגעים.

איך מאבחנים?

האבחון של אורטיקריה כרונית ספונטנית מתבצע לרוב על ידי רופאי עור, ומבוסס על בדיקה קלינית למראה העור, התפרחת האופיינית והנגעים וחיפוש מאפייני המחלה ודפוס הופעת המחלה.

בדרגה משנית המחלה מאובחנת ומטופלת גם על ידי רופאים מומחים לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית (אלרגולוגים), רופאי משפחה וילדים.

מאחר ונגעי אורטיקריה כרונית נוטים להעלם, מומלץ לצלם אותם בטלפון הנייד ולהציג את התמונות לרופא בעת הביקור במרפאה. "יש מקרים שבהם רופאי העור לא רואים את הנגעים האופייניים בביקור, ולכן במידה והנגעים שבים ומופיעים, חשוב לפנות לרופא עור נוסף כדי לקדם את אבחון המחלה", מדגיש פרופ' כהן.

מאחר ואורטיקריה הכרונית מאובחנת כשהנגעים נותרים למשך שישה שבועות לפחות – לעתים מתבקשים המטופלים בשלב האבחנה לנהל יומן ולתעד מועדים שונים שקשורים לטריגרים להתלקחות הנגעים, לרבות תיעוד פעילויות יומיומיות, אכילת מזונות, מועדי הופעת התפרחת והנגעים והיעלמותם והאם אלה מותירים סימן כלשהו בעור לאחר שהם נעלמים, ומלווים בנפיחות כואבת בעור.

תהליך האבחון כולל לרוב בדיקות דם למצבים רפואיים שעשויים להסביר את המצב, ובעיקר ספירת דם, כימיה בדם רמות החלבון CRP שמהווה סמן לדלקתיות מוגברת, רמות הורמון מגרה תירואיד TSH ורמת אימונוגלובולין E (IgE). עם זאת, כאמור, לרוב לאחר בדיקות הדם לא יזוהה מחולל ספציפי שמוביל להתפתחות הנגעים.

במצבים קשים וחריגים, לפי החלטת רופאי עור, נדרשת נטילה של דגימת ביופסיה מהעור בהרדמה מלאה/ מקומית/ תחת טשטוש? ושליחתה מעבדה כדי לבחון את המאפיינים הפתולוגיים של הנגע.

אבחון אורטיקריה מבוסס על בדיקה קלינית. מומלץ לצלם את הנגעים בטלפון הנייד ולהציג לרופא (צילום: Shutterstock)

כיצד מטפלים?

כיום אין טיפול לריפוי מלא מאורטיקריה כרונית ספונטנית, אולם ישנם טיפולים תרופתיים שמועילים להקלה בתסמינים והפחתת הגרד באופן שמוביל לשיפור משמעותי באיכות חיי המטופלים. אצל כ-30% עד 50% מהמתמודדים עם המחלה, התסמינים חולפים מעצמם בחלוף שנה, אולם לעתים הם נמשכים שנים, ובחלק מהמקרים גם יותר מחמש שנים.

הטיפול באורטיקריה כרונית ספונטנית מבוסס על תרופות, ומותאם לרוב לפי חומרת המחלה, כשקו הטיפול הראשון כולל לרוב אנטיהיסטמינים שחלקם נמכרים ללא מרשם רופא.

יש לציין כי אורטיקריה כרונית ספונטנית היא מצב אימוני שמלווה בהפרשת היסטמינים לדם, וסטרואידים ומשחות שונות אינם משפיעים על מרכיבים אלה, ואינם משמשים כטיפול מקובל באורטיקריה כרונית.

אנטיהיסטמינים

תרופות מקבוצת האנטיהיסטמינים שניתנות דרך הפה, שנוגדות את פעילותם של ההיסטמינים המופרשים לדם באורטיקריה כרונית ספונטנית, משמשות כקו טיפולי ראשון למחלה. חלק מהאנטיהיסטמינים נמכרים בבתי מרקחת גם ללא מרשם רופא.

לעתים מותאמים טיפולים באנטיהיסטמינים מהדור הראשון, שנחשבים למרדימים יותר, ומומלצים לפני השינה. השפעתן של תרופות אלה לרוב נמשכת 6-4 שעות.

תרופות אנטיהיסטמינים מהדור השני אינן מרדימות, וניתן ליטול אותן גם במשך היום. תרופות אלה משפיעות לרוב למשך 24-12 שעות בממוצע. מאחר ואינן מלוות בתחושות הירדמות, לרוב נהוג להתחיל בהן במינונים שהולכים שעולים בהתאם לחומרת התסמינים העוריים עד פי ארבעה מהמינון הראשוני.

בין תרופות האנטיהיסאמינים המשמשים לטיפול באוקטיקריה, אלו שמכילות את החומרים הפעילים:

• פקסופנדין (Fexofenadine) המשווק בישראל בין השאר בשמות פקסופנאדין-תרימה וטלפסט, הנמכר בטבליות ואינו דורש מרשם רופא.

• לורטדין (Loratadine) המשווק בישראל בין השאר בשמות אלרג'י  X(אלרג'יקס), לורטדין, לורסטין ולורתרים המשווק בטבליות, כדורים וסירופ, ואינו דורש מרשם רופא.

• דסלורטדין (Desloratadine) המשווק בישראל בין השאר בשמות אריוס, דס-לורטדים ודסלורטדין-תרימה, המשווק בטבליות וסירופ, ודורש מרשם רופא.

• צטיריזין (Cetirizine) המשווק בישראל בין השאר בשמות היסטזין, אלרג'י-קאר ואנ-אלרגיה, המשווק בטבליות וסירופ, ודורש מרשם רופא.

לדברי פרופ' כהן, "אני נוהג לרוב להתאים טיפול באנטיהיסטמין מהדור הראשון לפני השינה ואנטיהיסטמין מהדור השני למשך היום".

במקרים מסוימים, כשתרופות האנטיהיסטמינים מסייעות להקל בתפרחת, ניתן להמשיך לטפל בהן למשך חודשים ואף שנים.

סל התרופות: התרופות נמכרות בחלקן ללא צורך במרשם רופא, ולמאובחנים עם אורטיקריה כרונית חלקן כלולות בסל הבריאות הממלכתי, וחלקן נמכרות בשב"ן. גם תרופות שנמכרות ללא מרשם רופא – זולות יותר במידה והמטופלים מצוידים במרשם רופא עבורן.

תופעות לוואי: האנטיהיסטמינים מהדור הראשון משרים שינה. מעבר לכך, האנטיהיסטמינים מלווים בעלייה בסיכון להפרעות ריכוז, אדמומיות וחום בפנים, יובש בפה והפרעות ראיה.

תרופות בקווי טיפול מתקדמים

כ-50% מהמאובחנים עם אורטיקריה כרונית ספונטנית מוסיפים להתמודד עם תסמיני המחלה חרף הטיפול באנטיהיסטמינים.

למטופלים אלה ניתן להציע כיום טיפול בתרופה ביולוגית המכוונת כנגד מסלול דלקתי ספציפי שמעורב במחלה. לעתים מוצע טיפול בתרופות נוספות שמדכאות את מערכת החיסון.

תרופה ביולוגית: זולאייר

התרופה זולאייר (Xolair) המכילה את החומר הפעיל אוליזומאב (Omalizumab) היא תרופה ביולוגית הרשומה לטיפול באורטיקריה כרונית ספונטנית, ומהווה קו טיפול מתקדם למחלה העורית.

התרופה היא נוגדן חד שבטי שנקשר לנוגדנים מסוג אימונוגלובולין E (IgE) ומונע את קישורו לקולטנים פעילים מסוימים, ובכך היא מובילה לייצוב תאים במערכת החיסון, ובהם תאי פיטום ותאי באזופילים, ומונעת מהם לשחרר מרכיבים דלקתיים ובעיקר היסטמינים לדם. התרופה אושרה במארס 2014 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) למאובחנים עם אורטיקריה כרונית ללא סיבה ברורה (אידיופטית) בוגרים ומתבגרים מגיל 12 שאינם מגיבים לאנטיהיסטמינים. זאת לאחר שהוכח במחקר שפורסם במארס 2013 בכתב העת New England Journal of Medicine כי היא מפחיתה מהצורך לטפל בחולים קשים בטיפול ממושך בסטרואידים שמלווה בתופעות לוואי נרחבות. לפי מחקרים, התרופה מובילה להפוגה מלאה במחלה אצל כ-60% מהחולים, וכן אצל כרבע מהחולים מביאה להפוגה חלקית.

התרופה מאושרת גם לטיפול באסתמה אלרגית לילדים מגיל 6 בהתוויות שונות, לבוגרים עם סינוסיטיס כרונית עם פוליפים באף, ובפברואר 2024 אושרה על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי כתרופה הראשונה להפחתת תגובות אלרגיות למזונות שונים לבוגרים וילדים מגיל שנה.

מינון: הטיפול בתרופה לאורטיקריה כרונית ספונטנית ניתן בשתי זריקות במינון של 300 מ"ג בשתי זריקות, אחת לארבעה שבועות, במרפאת אחיות ייעודית לנושא בקופת חולים. לדברי פרופ' כהן, "התרופה ניתנת מדי חודש, עד שהתסמינים מפסיקים, ועם הזמן ניתן לרווח בין הזריקות, עד להפסקתן כשהמחלה נעלמת".

סל התרופות: התרופה זולאייר כלולה בסל הבריאות הממלכתי למאובחנים עם אורטיקריה כרונית ספונטנית שמחלתם נמשכת לפחות שלושה חודשים ועמידה לטיפול באנטיהיסטמינים לאחר העלאתם למינון של עד פי 4-3 מהמינון המקובל במשך שבועיים עד ארבע שבועות לאחר תחילת הטיפול באנטיהיסטמינים. יש לציין כי גם במסגרת הסל, עלות התרופה כ-15% ממחירה לצרכן, וכ-400 שקל לחודש.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי השכיחות כוללות חום (בילדים), וכן תגובות מקומיות באזור ההזרקה, כאב בבטן העליונה, כאבי ראש (שכיחים מאוד בקרב ילדים) וכן סינוסיטיס וסחרחורות, זיהומים בדרכי הנשימה העליונות וכאבי מפרקים. 

תרופות לדיכוי מערכת החיסון

במקרים קשים נעשה לעתים ניסיון לטפל באורטיקריה כרונית כקו טיפול מתקדם בתרופות מקבוצת האימונוסופרסנטים שמדכאות את מערכת החיסון.

תרופות אלה מסייעות להימנע מטיפול ממושך סטרואידים. בקבוצה זו נמנות תרופות שמשמשות בין השאר גם לדיכוי המערכת חיסונית לחולים מושתלים, ובכללן:

• ציקלוספורין (Cyclosporine) המשווקת בכמוסות ובתמיסה לשתייה, בין השאר בשמות ציקלוספורין, דקסימון, סנדימון וסנדימון ניאורל.

• טקרולימוס (Tacrolimus) המשווקת בקפסולות (גם בשחרור מושהה) בין השאר בשמות אדבגרף, אקרולימוס, דייליפורט, טרקוסל ופרוגרף.

• חומצה מיקופנולית (Mycophenolate) המשווקת בטבליות (גם בשחרור מושהה) בין השאר בשמות מיפורטיק, מיקופנוליק אסיד, מיקופנולט טבע, מיקופנוליק אסיד אינובמד, סלספט ומיקופנוליק אסיד אופק.

הטיפול בתרופות אלה אסור למאובחנים עם סוכרת, יתר לחץ דם ו/או מחלת כליות כרונית.

סל התרופות: התרופות כלולות בסל הבריאות הממלכתי למאובחנים עם אורטיקריה כרונית ספונטנית.

תופעות לוואי: תופעות הלוואי של תרופות שמדכאות את מערכת החיסון לרוב הפיכות לאחר הפסקת הטיפול. התופעה השכיחה העיקרית היא רמה נמוכה של תאי דם לבנים ועלייה בסיכון להידבקות בזיהומים. תופעות הלוואי השכיחות ביותר של ציקלוספורין כוללות גם לחץ דם גבוה, שיעור יתר, נפיחות יתר ודלקתיות בחניכיים, עקצוצים בידיים וברגליים וסיוכים במערכת העיכול לרבות בחילות, הקאות, שלשולים וכאבי בטן וכן כאבי ראש. תופעות הלוואי השכיחות של טקרולימוס כוללות סיבוכים במערכת העיכול עד כדי נקב וטשטוש ראייה. תופעות הלוואי השכיחות של חומצה מיקופנולית כוללות גם רמות נמוכות של סידן ו/או אשלגן בדם, רמה גבוהה של חומצה אורית בדם, לחץ דם גבוה, שלשולים, חרדות וכאבי מפרקים.

תרופות בפיתוח

קיימות מספר תרופות מתקדמות בתהליכי פיתוח ומחקר שעשויות להיות מאושרות בשנים הקרובות וצפויות לשפר את הטיפול באורטיקריה כרונית ספונטנית.

מספר תרופות ביולוגיות המאושרות כיום לטיפול במחלות שמאופיינות במסלול דלקתי המכונה 'דלקת סוג 2' נחקרות כיום באשר ליעילותן לטיפול באורטיקריה. מסלול זה מאפיין קבוצת מחלות, ובהן אטופיק דרמטיטיס, סינוסיטיס כרונית עם פוליפים באף, נזלת אלרגית ואלרגיות נוספות, אסתמה אלרגית ודלקת ושט אאוזינופילית.

לצד זאת, מספר חומרים פעילים חדשים נחקרים כיום כתרופות במתן דרך הפה שעשויות לסייע למתמודדים עם אורטיקריה כרונית. בין השאר נחקר החומר הפעיל 'רמיברוטיניב' (Remibrutinib) – מולקולה קטנה שחוסמת את החלבון BTK (הקרוי גם 'טירוזין קינאז' של ברוטון), שניתנת בכדורים ונבחנת בהשפעתה למנוע שחרור היסטמינים שמאפיין אורטיקריה כרונית ובכך למנוע את תחושת הגרד.

כמו כן נחקר למחלה נוגדן חד שבטי המסומן באותיות UB221 שמתחבר לנוגדנים של מערכת החיסון מסוג IgE (אימונוגלובולין E) שמתחברים לסמן CD23 שעל גבי תאי B של מערכת החיסון  - במטרה למתן את תסמיני המחלה.

יעוץ מקצועי: פרופ' ארנון כהן הוא מומחה לרפואת עור בשירותי בריאות כללית ומרצה באוניברסיטת בן גוריון

עדכון אחרון: יולי 2024