לאנשים שאוכלים מהר סיכון מוגבר להשמין ולפתח גורמי סיכון למחלת לב, שבץ וסוכרת. כך לפחות עולה ממחקר חדש שהוצג בכנס איגוד הלב האמריקאי.

החוקרים היפנים מאוניברסיטת מיושי בהירושימה ביקשו לבחון כיצד קצב האכילה משפיע על הסיכון להתפתחות התסמונת המטבולית. התסמונת המטבולית מהווה מקבץ של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם וסוכרת. לפי איגוד הלב האמריקאי, תסמונת מטבולית מוגדרת כשקיים צבר של שלושה או יותר מהמדדים: השמנה בטנית (היקף מותניים גדול מ-101 ס"מ בגברים ו-89 ס"מ בנשים), רמות גבוהות של טריגליצרידים (שומנים) בדם (150 מ"ג או יותר לדציליטר דם), רמות נמוכות של כולסטרול HDL המכונה "כולסטרול טוב" (פחות מ-40 מ"ג לדציליטר דם בגברים ו-50 מ"ג לדציליטר דם בנשים), לחץ דם גבוה (לחץ דם סיסטולי – הערך הגבוה מבין שני הערכים – 130 או יותר ולחץ הדם הדיאסטולי 80 או יותר) ורמות סוכר גבוהות בדם בצום (100 מ"ג לדציליטר או יותר).

המחקר שהחל בשנת 2008 נערך בקרב 1,083 מטופלי בית החולים מיושי שמילאו שאלונים ועברו בדיקות, כולם ללא תסמונת מטבולית בתחילת המעקב. לאחר חמש שנות מעקב 84 מהנבדקים פיתחו את התסמונת המטבולית. החוקרים בחנו את הקשר בין קצב האכילה - מהיר/ רגיל/ איטי - להופעת התסמונת.

לאחר שנלקחו בחשבון גורמים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות נמצא כי בקרב האנשים שאכלו מהר הסיכון לפתח את התסמונת המטבולית היה גבוה יותר. 11.6% מהאכלנים המהירים פיתחו במהלך חמש שנות המעקב את התסמונת המטבולית, בהשוואה ל-6.5% מהאנשים שאכלו בקצב רגיל ו-2.3% מאלה שדיווחו כי הם אוכלים לאט.

בקרב האכלנים המהירים הייתה גם עלייה גדולה יותר בהיקף המותניים הממוצע – לאכלנים מהירים נוספו 4 ס"מ למותניים בממוצע, לעומת 1.5 ס"מ באלה שאכלו בקצב רגיל ו-0.25 באלה שאכלו לאט. כך היה גם עם העלייה במשקל הגוף – 5.3 ק"ג שנוספו למשקל בממוצע בקרב האכלנים המהירים לעומת 0.23-1.56 ק"ג. 

החוקרים מסבירים כי רק לאחר כ-20 דקות אותות מהקיבה המעידים על שובע מגיעים למוח. מי שלועס מעט ואוכל מהר נוטה לא לחוש שובע ולכן עולה הסבירות לאכילת יתר ולצריכה של קלוריות רבות. אכילה מהירה עשויה לדברי החוקרים גם להוביל לתנודות חדות ברמות הסוכר בדם, מה שעלול להעלות את הלחץ החמצוני ובהמשך לגרום לתנגודת לאינסולין וירידה בהפרשת אינסולין בגוף. לדבריהם, אכילה איטית יותר עשויה להיות שינוי אורח חיים חשוב ביותר בסיוע למניעת התסמונת המטבולית.

הקשר בין כמות הלעיסות וקצב האכילה להשמנה ולסוכרת סוג 2 נבחן בעבר במחקרים רבים, שממצאיהם לא תמיד היו אחידים. לדוגמה, במחקר יפני אחר שפורסם בשנת 2011 בכתב העת Appetite נמצא כי אכילה מהירה מדי עלולה לגרום לעלייה במשקל. החוקרים בחנו נתונים של 529 גברים שעברו בדיקות בריאות תקופתיות בשנים 2000 ו-2008. נמצא כי בכל קבוצות הגיל, האכלנים המהירים נטו להשמין יותר. בשנת 2014, מחקר שנערך בקרב 20 אנשים שמנים או בעלי עודף משקל בחן תחושת רעב לאחר ארוחות של 5 דקות וארוחות שנמשכו 30 דקות. נמצא כי אכילה איטית יכולה למנוע אכילת יתר. במחקר שממצאיו הוצגו בשנת 2012 בכנס הקונגרס הבינלאומי לאנדוקרינולוגיה נמצא כי לאנשים שטורפים מהר את המזון שלהם סבירות גבוהה פי 2.5 לסבול מסוכרת סוג 2.

לעומת זאת, מחקר שפורסם בכתב העת Food & Nutrition Research ב-2012 הגיע לתוצאות שונות. במסגרת המחקר, 80 סטודנטים המקפידים על תזונתם חולקו לשתי קבוצות: בקבוצה אחת נאמר למחצית מהמשתתפים לאכול מהר וליתר לאכול לאט. לקבוצה השנייה לא ניתנו הוראות לגבי קצב האכילה והמשתתפים אכלו בקצב הטבעי שלהם. כאשר הסטודנטים אכלו בקצב הטבעי שלהם, לא היה הבדל בין אלה שאכלו מהר ואלה שאכלו לאט בתחושת השובע ובכמות המזון שנאכל. רק כאשר הנחקרים קיבלו הוראה לאכול לאט, דירוג השובע שלהם במהלך הארוחה עלה, אך גם זה לא השפיע על כמות המזון שהם אכלו.

מקור: הודעה לעיתונות American Heart Association