אולי המילה "היפראקטיביות" גורמת לכם לחשוב על ילדים שמתרוצצים כל היום, אבל לא כך המצב בילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות (ADHD). למעשה, מחקר חדש מצא כי לילדים עם ADHD סבירות גבוהה להיות שמנים ולא פעילים גופנית כשיגיעו לגיל ההתבגרות. 

מחקרים קודמים הצביעו על קשר בין ADHD והשמנה, אך לא היה ברור אם ADHD מוביל להשמנה. כדי להבין טוב יותר את הקשר בין השניים, חוקרים מ-Imperial College London עקבו אחר ילדים במהלך גיל ההתבגרות.

המחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, נערך בקרב כמעט 7,000 ילדים בפינלנד. כשהילדים היו בני 7-8 שנים, המורים דיווחו על תסמיני ADHD וההורים דיווחו על ה-BMI של הילד ועל הפעילויות שהילד מבצע. כשהילדים היו בני 16, ההורים דיווחו על תסמיני ADHD והמתבגרים עצמם דיווחו על הפעילות הגופנית שלהם ועל אכילה בולמוסית. ה-BMI של המתבגרים והיחס בין המותניים והירכיים נמדדו במרפאה.

9% מהילדים היו עם תסמיני ADHD בגיל 8. החוקרים מצאו כי תסמיני ADHD בגיל 8 ניבאו השמנה בגיל 16. גם לאחר שהם לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות כמו מין, השמנה בגיל הילדות, פעילות גופנית, שינויים במבנה המשפחה והשכלה של ההורים, החוקרים מצאו כי הסיכון של ילדים עם תסמיני ADHD להיות שמנים בגיל ההתבגרות היה גבוה ב-91%, בהשוואה לילדים שלא היו להם תסמיני ADHD.

בנוסף, אלה שבילדות נצפו אצלם תסמיני ADHD נטו גם להיות פחות פעילים מבחינה גופנית בגיל ההתבגרות. תסמיני ADHD בילדות נקשרו לסיכון גבוה ב-60% לכך שהנבדק לא יהיה פעיל מבחינה גופנית בגיל 16.

אכילה בולמוסית, הפרעה שהחוקרים בדקו אם ייתכן שהיא מהווה גורם שיכול לתרום לקשר להשמנה, לא הייתה שכיחה יותר בילדים עם ADHD.

מחקר שפורסם בשנה שעברה מצא כי לבנים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות בגיל צעיר סבירות כפולה לגדול להיות מבוגרים שמנים.

Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry (2014), doi:10.1016/j.jaac.2014.01.009