מחלת העיניים הנפוצה ניוון מקולרי גילי (נמ"ג) מאופיינת בניוון של מרכז הראייה (המקולה) שמתפתח עם העלייה בגיל.

קיימים שני סוגים של ניוון מקולרי גילי: ניוון מקולרי יבש - הסוג השכיח שמאובחן ב-90% מהמקרים, שמתבטא בנקודות צהבהבות (דרוזן) במרכז הרשתית, וניוון מקולרי רטוב - שהוא למעשה התקדמות מהשלב היבש. בשלב זה כלי דם בעין מפרישים נוזלים, מה שמוביל להפרעות ראייה ואף עלול להוביל לעיוורון.

1. ניוון מקולרי גילי הוא הסיבה הנפוצה ביותר לעיוורון

לפי נתוני משרד הרווחה, ניוון מקולרי גילי מהווה את הסיבה המרכזית לעיוורון בישראל (ואחריה גלאוקומה ורטינופתיה סוכרתית), והיווה סיבה לעיוורון בקרב 33.5% מהמקרים בשנת 2014.

עם זאת, נראה כי שיעורי העיוורון בקרב המאובחנים בניוון מקולרי גילי נמצאים בירידה. לפי מחקר שפורסם בגיליון מארס 2022 של כתב העת American Journal of Ophthalmology - בעוד ששיעורי התחלואה בניוון מקולרי גילי יציבים בשנים האחרונות, ועומדים לפי הערכות על 1.5% מהאוכלוסייה, כשהשכיחות עולה עם הגיל ומגיעה ל-7% מהאוכלוסייה בגילי 69-60 וכשליש (33%) בגילי 75 ומעלה, הרי ששיעורי העיוורון על רקע ניוון מקולרי גילי ירדו בישראל בעשור האחרון בממוצע שנתי של 1.3%.

2. אפשר להציל את הראייה

ההנחה היא שהירידה בעיוורון על רקע ניוון מקולרי גילי שנצפית בישראל קשורה בתרופות הניתנות בהזרקות תוך עיניות, שמסייעות להאט את קצב התקדמות המחלה במצבים של ניוון מקולרי רטוב.

בעבר לא היה הרבה מה לעשות כדי למנוע אובדן ראייה בעקבות ניוון מקולרי גילי בשלב הרטוב, אבל הודות להתפתחויות בטיפול, ובעיקר בזכות התרופות שפועלות כנגד צמיחה של כלי דם פתולוגיים בגוף, פחות אנשים מתעוורים בעקבות ניוון מקולרי גילי.

3. קל לפספס סימני אזהרה לניוון מקולרי גילי

ככל שמאבחנים ניוון מקולרי גילי מוקדם יותר, כך יורד הסיכון לפגיעה בראייה. קיימים סימני אזהרה מקדימים למחלה, אך אלה לרוב עדינים וקל לפספס אותם. מסיבות אלה חשוב להקפיד על בדיקות עיניים - גם אם אין תסמינים.

לפי ההמלצה הרווחת, מומלץ לבצע בדיקות עיניים שגרתיות בגילי 20 עד 49 בתדירות של פעמיים עד שלוש בעשור (כל 5-3 שנים), ובגיל 50 מומלץ לבצע בדיקה מקיפה לבריאות העין – בין השאר כדי לזהות סימנים לניוון מקולרי גילי, ובהמשך להתמיד בבדיקות שתדירותן נקבעת בהתאם לממצאי הבדיקה המקיפה – לרוב אחת לשנתיים אם אין סימנים למחלה ואין היסטוריה משפחתית של המחלה.

מטופלים שחווים שינויים במרכז שדה הראייה ופגיעה ביכולת לראות צבעים ופרטים מדויקים, בייחוד מעל גיל 50 – נדרשים לפנות לרופא עיניים, מאחר ושינויים אלה עשויים להוות תסמינים ראשונים להתפתחות ניוון מקולרי גילי.

4. קושי לראות בחושך עשוי להיות סימן ראשון לניוון מקולרי גילי

מחקרים הראו כי אובדן של תאים קולטי אור (פוטורצפטורים) ובמיוחד תאי קנים (rods) המעורבים בראיית לילה, מתרחש לפני שניתן לראות בבדיקות שינויים פיזיולוגיים המאפיינים ניוון מקולרי גילי.

מחקר ALSTAR שפורסם בכתב העת Ophthalmology עקב אחרי בני 60 ומעלה ומצא כי בקרב אלו שבתחילת המעקב היו עם הסתגלות לא תקינה לחושך לאחר 3 שנים פי שניים אובחנו עם שינויים המעידים על ניוון מקולרי גילי בהשוואה לאלה שבתחילת המעקב לא היו להם בעיות בהסתגלות לחושך, ופי 8 אובחנו עם שלבים מתקדמים של המחלה.

5. מבין גורמי הסיכון שניתן להשפיע עליהם - עישון הוא הגורם הראשון לניוון מקולרי גילי

מחקרים הראו כי עישון סיגריות עשוי להעלות את הסיכון לניוון מקולרי גילי וגם להגביר את קצב ההתקדמות של המחלה.

בסקירת מחקרים שפורסמה בספטמבר 2005 בכתב העת EYE נמצא כי עישון בהווה מעלה פי 3-2 את הסיכון למחלה, בהשוואה ללא מעשנים. שנה לאחר מכן חוקרים בריטיים מאוניברסיטת קיימברידג' דיווחו בכתב העת British Journal of Ophthalmology כי מצאו שעישון לאורך זמן מגדיל משמעותית את הסיכון לניוון מקולרי גילי – עד כדי סיכון גבוה פי 3.43 בקרב מעשנים עם 40 שנות קופסא.

גמילה מעישון היא הפעולה הכי טובה שאפשר לעשות כדי להפחית את הסיכון לניוון מקולרי גילי ולפי מחקרים לאחר 20 שנים ללא סיגריות הסיכון למחלה משתווה לזה של אנשים שמעולם לא עישנו סיגריות.

מעבודות עולה כי גם חשיפה לעישון פסיבי באופן תדיר עשויה לפני מחקרים להעלות משמעותית את הסיכון לניוון מקולרי גילי.

6. רקע משפחתי משפיע על הסיכון לפתח ניוון מקולרי גילי

ידוע כי בקרב אנשים להם קרוב משפחה שפיתח ניוון מקולרי גילי הסיכון לפתח את המחלה עולה. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד שפורסם בפברואר 1997 בכתב העת American Journal of Ophthalmology זיהה כי לקרובי משפחה למאובחנים עם ניוון מקולרי גילי סיכון גבוה פי 2.4 לפתח את המחלה, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

חשוב לברר אם קיים רקע של ניוון מקולרי במשפחה, מכיוון שככל שתופסים את המחלה מוקדם – כך עולה הסיכוי לשמר את הראייה. לקרוביהם של מאובחנים עם ניוון מקולרי גילי מומלץ להקפיד על ביקור אחת לשנה אצל רופא העיניים מגיל 50 ומעלה.

7. ויטמינים יכולים להאט את ההתקדמות של ניוון מקולרי גילי

במחקר מפורסם המכונה AREDS2 – מחקר שבוצע במימון המכון הלאומי לרפואת העין בארה"ב (NEI), הוכח כי שילוב מסוים של ויטמינים עשוי לסייע לעכב את ההתקדמות של ניוון מקולרי גילי.

כיום תוספי תזונה המבוססים על מחקר AREDS2 – מותאמים למטופלים עם ניוון מקולרי גילי בשלב היבש, כשמאובחן דרוזן משמעותי בעיניים (בגודל של 125 מיקרון ומעלה), או עם ניוון מקולרי גילי בשלב הרטוב, כשהראייה בעין אחת לפחות היא עדיין טובה.

8. ניוון מקולרי גילי עלול לגרום להזיות

המתמודדים עם ניוון מקולרי עשויים לחוות הזיות - תופעה המכונה 'תסמונת צ'ארלס בונט'. תופעה זו נגרמת ככל הנראה על רקע המצב שבו ניוון מקולרי מפחית את הגירויים החזותיים המוחיים, ואילו המוח מבקש לפצות על הירידה בגירויים באמצעות העלאת תמונות שחקוקות בזיכרון המייצרות בפועל חיזיון שאינו מציאותי.

החזיונות עשויים להופיע לעתים כדמויות מלאות, פנים, בעלי חיים, צורות ודוגמאות שונות ולעתים אף כתרחיש הזייתי שלם, בצבע או בשחור לבן, ולמספר דקות ולעתים אף מספר שעות.

לפי מטה אנליזה מדנמרק שבחנה את התופעה וממצאיה הופיעו במארס 2020 בכתב העת Acta Ophthalmologica, התסמונת מתפתחת בקרב 15.8% מהאנשים עם ניוון מקולרי גילי, ועשויה להתפתח הן בשלב היבש והן בשלב הרטוב.

עוד על הזיות ויזואליות  (תסמונת צ'ארלס בונט)

פרופ' איתי חוברס הוא מנהל המערך לרפואת עיניים במרכז הרפואי-אוניברסיטאי הדסה ומנהל קהילת נמ״ג באתר כמוני 

עדכון אחרון: יולי 2022