שיניתי משהו בתפיסה? על פניו, כן. על פניו אני גורפת תגובות שמחות, מעודדות, מחמיאות, לאט-לאט, רואים שאת במקום אחר, רואים שאת נלחמת, כל הכבוד. אבל מה יגיע קודם- שינוי אמיתי? או מעידה כואבת שתשאיר אותי לדמם, ושוב אבחר לקבל בהכנעה את תנאיה הנוראיים,...

דרך חדשה, התחלה. איזה פחד. כי החלטתי להמשיך וללחום בדרך שלי, כי עמדתי בצומת וקיבלתי את ההחלטה לתת עוד ניסיון לעצמי, להתמודד בדרך שלי, לא שוב לוותר על הכל וליפול לחושך ולדיכאון.  ההחלטה שלי עלתה לי בצבא שלי. מערך שלם של תומכים, הטובים ביותר...

הבוקר הזה יהיה שונה מאלה שקדמו לו? בוקר כזה של החלטות, של דד-ליינים, של פוקוס, המון המון פוקוס, והדמות השקופה שבמראה לא יכולה לקבל את ההחלטות האלה. אני, מה שעוד נשאר ממני, מה שאי אפשר לראות במראה- אני מוכרחה לקבל אותן. הייתכן שאני השפויה במערכה הזאת?...

רק לא לשם. לכל מקום, בכל מצב צבירה, רק לא לשם, רק לא למקום בו הזמן עוצר מלכת, במקום שאין עוד אני אלא רק צל אנורקטי, אחת מני רבות. רק לא למקום בו אזיקים שקופים, כמעט אמיתיים, מלווים אותי כשאני הולכת מהקצה הזה של החדר, לקצהו השני, רק לא למקום בו אתחנן ...

אתה, אהובי, שהתמסרת בלי לשאול שאלות, ואני, שההתמסרות שלך חנקה אותי אני, שחתכתי את העניין "כדי להקל עלייך, שלא תסבול", אתה שהנהנת וקיבלת את הדין בשתיקה תילחם עליי, רק עוד קצת את, חברת נפש שלי, שעמדת מחוץ למחלקה במשך שעתיים, אני, שסי...

מתי זה קרה, בלי שהבחנתי? אולי נמנמתי, הרשיתי לעצמי לרגע, באמת רק לרגע, לעזוב את עמדת השמירה, רק רציתי לנשום קצת אוויר, לנוח, תיכף ומיד לאגור כוחות ולהתייצב מחדש, כי זה הג'וב של חיי. העבודה הכי קשה ומשמעותית שאי פעם הטלתי על עצמי לעשות. עניין ש...

בכל זאת הגיע בוקר חדש, קצת קשה אמנם לקרוא לזה בוקר, השעה כל כך מוקדמת ועדיין חושך בחוץ, אבל אני אתן לו את השם הזה- בוקר, שחר של יום חדש, חוסר המנוחה שלי שוב הקים אותי בשעה לא שעה. נדמה לנו שהבטחות שחוזרות על עצמן, חוזרות ונשנות ולא מתקיימות, הן נב...

כמה קל לא לאכול. כמה קורץ ומחייך הצום הזה. כמה אלמנטים של מכורים כרוניים אני מגלה בעצמי, כאילו מופתעת, בכל יום מחדש. "רק עוד יום אחד, אך ורק בארוחה הזאת תצמצמי. מחר כבר תכריחי את עצמך. היום עבר עלייך יום קשה. פעם אחת 0% זה לא נורא. זה לא ישפיע ע...