במעקב אחרי "נבחרי סוכרת" של מרכז ג'וסלין בבוסטון - חיו יותר מ- 50 שנה עם המחלה, נמצא כי לכמחציתם לא היתה רתינופתיה משגשגת (מחלת הרשתית) ולא חלה הרעה במצבם אחרי 17 השנים הראשונות.

למרות מימצאים רבים המראים קשר בין יעילות הבקרה הגליצמית ובין סיבוכי סוכרת, רמות ה- HbA1c, המעידות על יכולת הבקרה הגליצמית, לא היו קשורות לחוסן בפני הרתינופתיה אצל "נבחרי סוכרת".
 

מימצא מעניין שנמצא הוא הקשר בין האנזים SHP-1 הידוע להיות קשור לרמות יתר-סוכר ובין הסיכוי לרתינופתיה.
וגם מעניין שנזקי הרתינופתיה נמצאו כבר בשנים הראשונות ואילו אחרי 17 שנה כבר לא נראתה הרעה.
משתתפים עם רמות SHP-1 גבוהות היו עם סיכוי גדול פי 2-4 לסבול מרתינופתיה משגשגת שלא התפתחה כלל אצל בעלי רמות נמוכות של SHP-1.

אצל "נבחרי סוכרת" כ- 40% לא פיתחו רתינופתיה וגם שאר סיבוכי הסוכרת (לב, כליות ועצבים) היו נמוכים. נראה שיש מערך המגן על חלק מחולי הסוכרת בפני הסיבוכים והוא מאפשר חיים ארוכים יותר עם המחלה.

המימצאים הוצגו בכנס השנתי של ה- AAO.

"Reduced diabetic retinopathy progression in patients with 50 or more years of diabetes (Medalists) and nonproliferative diabetic retinopathy"

AAO 2010; Abstract PO221
 

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט