מחלות לב
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אבץ – מה שצריך לדעת
למה אבץ חשוב לגוף האדם? אילו מזונות עשירים באבץ? מה הסיכונים של מחסור באבץ? והאם גם עודף אבץ מסוכן? מדריך
אבץ (Zinc) הוא מינרל חיוני לתפקוד גוף האדם אשר מצוי באופן טבעי במזונות שונים ואף נמכר כתוסף תזונה. בנוסף, אבץ מצוי גם בתרופות מסוימות נגד הצטננות, בין השאר בלכסניות מציצה.
לדברי מריאנה אורבך, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במחוז דן-פ"ת בשירותי בריאות כללית, "רוב האנשים אינם סובלים ממחסור חמור באבץ, אך מכיוון שמדובר במינרל חיוני לתפקודי גוף רבים – כדאי להכיר את יתרונותיו. במצבים בהם עולה חשש למחסור במינרל – ניתן לשלב בתפריט במזונות עשירים אבץ או להשתמש בתוספים, כי אבץ עודף מופרש מהגוף ולרוב אינו נוטה להצטבר בו בכמויות מזיקות".
למה הגוף זקוק לאבץ?
אבץ מעורב במספר פעולות חיוניות למטבוליזם בתאי הגוף. אבץ גם חיוני לתפקודם של כ-100 אנזימים שונים בגוף וכן מהווה מינרל חיוני לתפקוד מערכת החיסון הטבעית, לסינתזה של חלבונים, לתהליכי ריפוי פצעים, לסינתזה של המטען הגנטי (הדי.אנ.איי) ולמנגנוני חלוקת התאים.
מאחר ואבץ חיוני לתהליך החלוקה התקין של תאים, הוא הכרחי לצורך תהליך ההתפתחות התקינה של העובר וכן יש לו תרומה משמעותית בתהליכי גדילה בגילי הילדות וההתבגרות.
אבץ גם מהווה בפעולתו נוגד חמצון ובפעולותיו מסייע למניעת טרשת עורקים ומחלות לב וכלי דם.
אצל גברים, אבץ משמש מרכיב חיוני בייצור נוזל הזרע, ובעת פליטת זרע נוטה הגוף לאבד עד 5 מ"ג אבץ, כשמחסור באבץ עשוי להתבטא אצל גברים בירידה בספירת זרע ובחשק המיני.
בנוסף לכל אלה, אבץ גם חיוני לתפקודם התקין של חושי הטעם והריח.
מהן ההמלצות המקובלות לצריכת אבץ?
גוף האדם זקוק לאספקה שוטפת של אבץ לצורך תפקודיו החיוניים, מאחר ואין בגוף מערכת משמעותית לאגירת מצבורים של אבץ.
בישראל, המלצות משרד הבריאות שעודכנו בספטמבר 2019 ותואמות לאלו שנהוגות גם בארה"ב ובמדינות מערביות נוספות, מורות על צריכה יומית של:
לתינוקות עד גיל חצי שנה: 2 מ"ג עד 4 מ"ג אבץ
לתינוקות בגילי חצי שנה עד שנה: ל 3 מ"ג עד 5 מ"ג אבץ
לפעוטות בגילי שנה עד 3: עד 7 מ"ג אבץ
לילדים בגילי 8-4: 5 מ"ג עד 12 מ"ג אבץ
לילדים בגילי 13-9: 8 מ"ג עד 23 מ"ג אבץ
למתבגרים בגילי 18-14: 11 מ"ג לבנים ו-9 מ"ג לבנות- ועד 34 מ"ג אבץ
לבוגרים מעל גיל 18: 11 מ"ג לגברים ו-8 מ"ג לנשים - ועד 40 מ"ג אבץ
לנשים הרות: לפחות 11 מ"ג (ו-12 מ"ג לנערות הרות עד גיל 18)
לנשים מניקות: לפחות 12 מ"ג (ו-13 מ"ג ליולדות צעירות עד גיל 18)
מהם המקורות לאבץ?
אבץ מתקבל בגוף בעיקר בתזונה, אך גם בתוספי תזונה ייעודיים ותרופות שמכילות את המינרל.
תזונה
אבץ מצוי באופן טבעי במגוון רחב של מזונות. המזונות העשירים ביותר באבץ הן צדפות, אולם גם בשר אדום ועוף מהווים מקורות טובים לאבץ בתזונה המערבית – ובעיקר איברי פנים (למשל מוח).
כמו כן, אבץ מצוי באגוזים וזרעים – כגון גרעיני דלעת או שומשום, קטניות, סוגים שונים של פירות ים, דגנים מלאים וכן במוצרי חלב ובחלק מדגני הבוקר שמועשרים במינרל.
אבץ מצוי בריכוזים נמוכים גם בביצים וכן בפירות וירקות שונים, למשל שום.
לדברי אורבך, "כיום יש גידולים חקלאיים בקרקעות דלות באבץ, ועל כן כדי לקבל את כמות האבץ החיונית לתפקוד הגוף, חשוב לצרוך מגוון של מזונות עם אבץ מקבוצות שונות".
חומצה פיטית (Phytic acid) המצויה בין השאר בדגנים מלאים (לרבות לחמים ומוצרי מאפה נוספים מקמח מלא) וקטניות – נוטה להיקשר לאבץ ובכך עשויה למנוע את ספיגתו התקינה בגוף. על כן, לרוב הזמינות של האבץ שמצוי בדגנים וקטניות נמוכה מזמינותו של האבץ שמקורו במזונות מן החי, ולמרות זאת – דגנים וקטניות מסוימים עדיין עשירים מאוד באבץ ועל כן עשויים להוות מקור טוב למינרל, בין השאר עבור צמחונים וטבעונים שנמנעים מאכילת בשר, וזאת במיוחד אם משרים אותן לפני כן ואף מנביטים אותן, מה שמפחית את החומצה הפיטית.
בבחינה של ערכי האבץ במזונות ספציפיים:
מנת צדפות מבושלות/ מטוגנות (85 גרם) מכילה 74 מ"ג אבץ
מנת צלי (85 גרם) מכילה 7 מ"ג אבץ
מנת סרטנים מכילה 6.5 מ"ג אבץ
חצי כוס שעועית אפויה מכילה 2.9 מ"ג אבץ
מנת דגני בוקר מועשרים במינרלים עשויה להכיל 2.8 מ"ג אבץ
עוף מבושל מכיל 2.4 מ"ג אבץ
חופן אגוזי קשיו קלויים מכילים 1.6 מ"ג אבץ
חצי כוס של גרגרי חומוס מבושלים מכילה 1.3 מ"ג אבץ
פרוסת גבינה שוויצרית (כ-25 גרם) מכילה 1.2 מ"ג אבץ
כוס חלב מכילה 1 מ"ג אבץ
חופן שקדים קלויים מכילים 0.9 מ"ג אבץ
שניצל אחד מכיל כ-0.9 מ"ג אבץ
כדור מוצרלה מכיל 0.9 מ"ג אבץ
מנת דג סול (85 גרם) מכילה 0.3 מ"ג אבץ
תוספי תזונה
אבץ נמכר גם כתוסף תזונה, לרוב בטבליות מציצה במגוון הרכבים, לרבות 'אבץ אצטט' (Zinc Acetate), 'אבץ סולפט' (Zinc Sulfate), 'אבץ גלוקונט' (Zinc Gluconate), 'אבץ ציטרט' (Zinc Citrate) ו'אבץ פיקולנאט' (Zinc Picolinate). יש לשים לב כי כמות האבץ משתנה בהתאם להרכב התוסף, וכך למשל לכסנית המכילה 220 מ"ג של אבץ סולפט – מכילה למעשה 50 מ"ג אבץ נקי.
ככלל, מחקרים אינם מזהים הבדלים משמעותיים בין סוגי האבץ הנמכרים בתוספי התונה מבחינת הספיגה, זמינות ביולוגית בגוף וסבילות. עם זאת, מספר מצומצם של מחקרים מדגימים את יתרונות התרכובת של 'אבץ פיקולינט', המכילה אבץ וחומצה פיקולינית. כך, מחקר שפורסם בשנת 1987 בכתב העת Agents and Actions מצא כי אבץ פיקולנט נספג בכמויות גבוהות יותר בגוף בהשוואה לאבץ ציטרט ואבץ גלוקונט.
אבקות אבץ (אבץ אוקסיד) הן אבקות של המינרל שלעתים מוחדרות לקרמים ומשחות המשמשות לטיפול בבעיות עוריות ולעצירת דימומים, ריפוי פצעים ואף מניעת הזעה וסינון קרני השמש האולטרה סגולות.
אבץ גם מצוי בתוספי תזונה מסוג 'מולטי מינרלים' שונים.
תרופות
לכסניות אבץ נמכרות לא רק כתוסף תזונה, אלא גם כתרופה נגד הצטננות, ואבץ גם מוסף למספר תרופות – בעיקר אלה המשמשות נגד צינון.
בהקשר זה יש לציין כי בארה"ב התריע בשנת 2009 מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) מפני שימוש בספריי לאף המכיל אבץ כטיפול בהצטננות, לאחר שנמצא כי הוא מעלה את הסיכון להתפתחות אנוסמיה (תתרנות) – אובדן חוש הריח, ובספרות המקצועית אף כונתה התופעה בשם 'תסמונת האנוסמיה כתוצאה מחשיפה לאבץ'. לא נמצא קשר בין נטילת אבץ בלכסניות מציצה לבין התפתחות התסמונת.
איך מאבחנים מחסור באבץ?
קשה לאמוד מחסור באבץ בבדיקות דם. אמנם ישנה בדיקת אבץ בנוזל הדם (פלזמה), אך זו מתקשה לעתים להעריך את רמות האבץ בגוף, מאחר והמינרל מצוי גם בחלבונים ובחומצות גרעין שונות, ולכן ההפניה לבדיקה זו ניתנת לרוב מסיבות רפואיות ולא תזונתיות. בדיקת דם לאבץ דורשת צום של שמונה שעות לפחות, ומומלצת בשעות הבוקר, וטווח הערכים התקין הוא 120-70 מיקרוגרם לדציליטר דם. לעתים עשויים להופיע תסמינים של מחסור באבץ גם כשבדיקה לרמות האב בדם מצביעה על ערכים תקינים.
כמו כן ישנן בדיקות לאיסוף שתן ל-24 שעות שמאפשרות לאמוד באופן מדויק יותר את רמות האבץ בגוף, בהן טווח הערכים התקין לאבץ הוא 700-200 מיקרוגרם, וכן ניתן לבדוק את רמות האבץ בתאים בבדיקות ביופסיה, אולם גם בדיקות אלה מבוצעות בעיקר למטרות רפואיות ולא בהפניית תזונאים.
מה התסמינים של מחסור באבץ?
מחסור באבץ עשוי להתבטא במספר סיבוכים רפואיים אופייניים:
פגיעה בגדילה: חוסר באבץ עלול לגרום לפגיעה בתהליכי גדילה ובהתבגרות המינית.
אובדן תיאבון. בספטמבר 2011 דיווחו חוקרים מיפן בעכברים כי מתן אבץ מגרה אכילה תוך שינויים בפעילות המוח ועצב הוואגוס. החוקרים מציעים כי תוסף אבץ עשוי לסייע בשיפור האכילה, בין השאר למאובחנים באנורקסיה, כיחשון (קכקסיה) ודלדול שרירים (סרקופניה).
פגיעה בתפקוד מערכת החיסון: מחסור באבץ מוביל לדיכוי פעילות תאי המערכת החיסונית, לרבות לימפוציטים, מקרופאגים, נוירופילים ותאי NK. לפי מחקרים, חוסרים באבץ נקשרים לעלייה בסיכון להידבקות בדלקות ריאה ובזיהומים נוספים במדינות מפותחות ובאוכלוסיות מבוגרות. מחקרים מראים כי תגובת הלימפוציטים לחדירת זיהומים עלולה להיפגע על רקע מחסור באבץ, אולם היא לרוב מתוקנת לאחר מתן תוסף אבץ.
הצטננות: מחסור באבץ נקשר לעלייה בסיכון לזיהומים דמויי שפעת המתבטאים בהצטננות השכיחים בעיקר בחורף. על פי הסברה המדעית המקובלת, אבץ נוטה להיקשר למזהמים מקבוצת 'רינו-וירוס' ולעכב את תהליכי השכפול וההתרבות של נגיפים אלה, והוא אף מדכא עקב כך פעילות דלקתית. למרות שהמחקרים עדיין אינם חד משמעים באשר לתועלת של טיפול בתוסף אבץ למחלות הצטננות, הראיות מצביעות על יעילות בתנאים מסוימים, בעיקר כשהאבץ ניתן בלכסניות מציצה או סירופים שנדבקים לגרון, וכשהאבץ נוטה להיקשר לנגיפי רינו-וירוס ולעכב את התפשטותם. לכן רבות מהתרופות לצינון מכילות אבץ כרכיב פעיל. בסקירה בנושא של חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת סטאנפורד, שפורסמה בספטמבר 2007 בכתב העת Clinical Infectious Diseases , מתוך 11 מחקרים זוהו שבעה שבהם נצפה שיפור במצבם של מטופלים בתוספי אבץ לטיפול בהצטננות וארבעה נוספים שבהם לא תועדה השפעה כלשהי. מחקר נוסף העלה כי יעילות הטיפול באבץ לצינון גבוהה בעיקר בקרב מטופלים שבריאים בדרך כלל, אשר מתחילים ליטול אבץ תוך 24 שעות מהופעת תסמיני ההצטננות.
מחלות לב וכלי דם: מספר מחקרים קושרים בין מחסור לאבץ לבין סיכון מוגבר למחלות לב, ככל הנראה תוך עלייה בעקה החמצונית ודלקתיות בכלי הדם. יש עבודות שמצביעות על התועלת של תוסף אבץ בהפחתת הסיכון לטרשת עורקים והגנה מפני איכסמיה והתקפי לב. ביוני 2019 דיווחו חוקרים ישראלים מבית החולים העמק והטכניון בכתב העת International Journal of Angiology על בת 30 שפיתחה מחלה בשריר הלב (קרדיומיופתיה) לאחר ניתוח בריאטרי לקיצור קיבה על רקע מחסור באבץ, כאשר מתן תוסף אבץ הוביל לשיפור במצב הלב כפי שנצפה בבדיקות הדמיה.
בעיות בפריון ובתפקוד המיני של הגבר: אצל גברים, מחסור באבץ נקשר לחוסר אונות, היפוגונדיזם (ירידה בתפקוד בלוטות האשכים), ספירת זרע נמוכה וחוסר חשק מיני. מאמר שפורסם ביוני 2018 בכתב העת PLOS Biology מציג ראיות לכך שאבץ מעורב לא רק בייצור הזרע אלא אף בתפקודו, ומחסור באבץ עלול להוביל לפגיעה בתנועתיות הזרע ובעיות פריון של הגבר. מספר מחקרים הדגימו כי תוסף אבץ משפר את התפקוד המיני ויכולת הפריון של גברים, בשילוב עם הפסקת עישון, וכיום ישנם תוספי תזונה שמתיימרים לשפר את האון המיני של הגבר המכילים בין השאר גם אבץ.
עיכוב בתהליכי ריפוי פצעים: אבץ חיוני לצורך תפקוד תקין של העור ומסייע בתהליכים תלויי אנזימים לצורך ריפוי פצעים. לפי עבודות, למטופלים עם כיבים ברגליים, לרבות מטופלים עם סיבוכי סוכרת, מחסור באבץ מעכב תהליכי ריפוי ובמקרים מסוימים תוספת אבץ מסייעת לקדם את ריפוי הפצעים, אם כי לפי עבודות ישנם מקרים בהם תוסף אבץ אינו מועיל לריפוי כיבים כרוניים.
פגיעה בחושי הטעם והריח: ישנם מחקרים הקושרים בין מחסור באבץ לפגיעה בחושי הטעם והריח, ואף עבודות שמדגימות כיצד תוסף אבץ עשוי לשפר חושים אלה אצל מטופלים שחווים פגיעות מסוג זה. ביולי 2020 אף דווח על ידי צוות חוקרים בינלאומי בכתב העת Frontiers in Immunology על עדויות ולפיהן תוסף אבץ אף עשוי לסייע לחולי קורונה (COVID-19) שחווים פגיעה בחושי הטעם והריח להשיב חושים אלה.
שלשולים: מחסור באבץ נקשר בעבודות לשלשולים כרוניים על רקע זיהומים שמעלים את הסיכון לתמותת ילדים במדינות מתפתחות שבהן נצפית נטייה מוגברת לתת תזונה בגילי הילדות. במדינות אלו, עבודות הדגימו כי מתן תוסף אבץ במינון של 40-4 מ"ג ליום עשוי לסייע להחלמה ממצב של שלשולים כרוניים. במדינות מתפתחות ממליץ ארגון הבריאות העולמי (WHO) על מתן תוסף אבץ לזמן מוגבל של 14-10 ימים במינון של 20 מ"ג ליום (10 מ"ג ליום לתינוקות עד גיל חצי שנה) לטיפול בשלשולים כרוניים בילדות.
ניוון רשתית: מחקרים שונים מצביעים על סיכון מוגבר להתפתחות ניוון רשתית בעיניים (AMD ובשם המלא 'ניוון מקולרי תלוי גיל') על רקע מחסור באבץ, ובתצפיות שמזהות תפקיד חיוני של אבץ ונוגדי חימצון בעיכוב תהליכים ניווניים ברשתית עם העלייה בגיל. מספר עבודות מצביעות על התועלת של מתן תוסף אבץ ומינרלים נוספים כחלק מהטיפול המותאם לאנשים שמפתחים ניוון רשתית.
עיוורון לילה: מחסור באבץ נקשר במחקרים שונים לעיוורון לילה. ביוני 2001 דיווחו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition כי הצליחו לטפל בנשים מנפאל שפיתחו עיוורון לילה באמצעות תוסף אבץ.
נשירת שיער: מספר תיאורי מקרה מצביעים על נשירת שיער כתוצאה ממחסור באבץ, בדומה לתפעה שנצפית גם במחסור במינרלים נוספים כמו ברזל. כמו כן, ישנם תיעודים על מטופלים שפיתחו התקרחות (אלפוציה) על רקע מחסור באבץ.
דלקות עור: אקרודרמטיטיס היא תופעה של דלקת עורית שעשויה להתפתח על רקע מחלה גנטית שמובילה לירידה בספיגת האבץ בגוף (כמחלה ראשונית) או על רקע מחסור בצריכת אבץ (כמחלה נרכשת). מחלה זו מתבטאת בנגעים עוריים דלקתיים אופייניים.
תשישות נפשית: על רקע תפקידיו החיוניים של מינרל האבץ לתפקוד מערכת העצבים המרכזית במוח, מספר מחקרים קושרים בין מחסור באבץ להתפתחות מחלות פסיכיאטריות שונות. בדצמבר 2013 דיווחו חוקרים מקנדה בכתב העת Biological Psychiatry על סמך מטה אנליזה כי רמות נמוכות של אבץ מעלות את הסיכון לדיכאון. בינואר 2021 פורסמה מטה אנליזה בכתב העת Nutrition Reviews המציגה עדויות לכך ששילוב תוסף אבץ ותרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון משפר את מצבם של מטופלים המאובחנים בדיכאון מעבר לשיפור שמושג בתרופות בלבד.
לסובלים ממחסור באבץ מומלץ בהיוועצות עם תזונאים/דיאטנים ו/או הרופא המטפל על העשרת התפריט במזונות שמכילים כמות נאה של אבץ ובתוספי תזונה לפי הצורך.
מי בסיכון לפתח מחסור באבץ?
מחסור באבץ עלול להתפתח על רקע צריכה בלתי מספקת של המינרל במזונות, מחלות שפוגעות בספיגת המינרל בגוף, אלכוהוליזם ו/או הפרשה מוגברת של המינרל מהגוף, וכל אלה עלולים להתפתח על רקע מגוון נרחב של מחלות.
בין קבוצות הסיכון להתפתחות מחסור באבץ נמנים:
חולים כרוניים
מחלות כרוניות של מערכת העיכול, לרבות מחלות מעי דלקתיות – קרוהן וקוליטיס כיבית וכן תסמונת המעי הקצר – עלולות להוביל לפגיעה בספיגת האבץ ומעלות את הסיכון להפרשה מוגברת של אבץ בצואה ולהתפתחות מחסור במינרל. התופעה גם נצפתה במחלות נוספות, לרבות מחלות שמתבטאות בשלשולים מרובים (כגון זיהומים), שחפת ריאתית, מחלת כליה כרונית, מחלת כבד כרונית, אנמיה חרמשית, צליאק, דלקת מפרקים שגרונתית, מחלות לב כגון אוטם שריר הלב, סוכרת, סרטן ומחלות כרוניות נוספות.
אחת המחלות הגנטיות שמובילות לתת ספיגה כרונית של זרחן בדם קרויה 'דלקת אקרודרמטיטיס' (דנבולט-קלוס). כמו כן, מחסור באבץ נצפה בקרב אנשים שסובלים ממחלות גנטיות מסוימות שמתבטאות בננסות.
בין המחקרים שמדגימים חוסרים אלה, עוד בשנת 1988 דיווחו חוקרים משבדיה על נטייה להתפתחות מחסור באבץ ובמינרלים נוספים בקרב אנשים עם סוכרת סוג 2. חוקרים מפולין דיווחו בנובמבר 2011 על מחסור באבץ בדגימות שיער שנטלו ממאובחנים בדלקת מפרקים שגרונתית. ביולי 2019 דיווחו חוקרים ישראלים ממרכז שניידר לרפואת ילדים ואוניברסיטת תל אביב על חוסרים תזונתיים בקרב ילדים עם מחלות מעי דלקתיות, לרבות מחסור באבץ בקרב מעל למחצית מהילדים (53%) שנכללו במחקר בשלב אבחנת המחלה – מחסור שנותר גם בקרב עשירית מהילדים (11.5%) בחלוף השנים.
בקרב חולי סרטן רבים מתגלים חוסרים באבץ, ויש עבודות שאף טוענות כי תוסף אבץ עשוי לסייע למאבק של המערכת החיסונית מפני חלוקה בלתי מבוקרת של תאים ממאירים.
מטופלים בתרופות שונות
טיפולים תרופתיים עשויים להוביל לירידה ברמות האבץ בגוף המתבטאת ברמות אבץ נמוכות בדם, ובכללם תרופות מסוג סטרואידים, כימותרפיה מסוג ציספלטין הניתנת לסוגים שונים של סרטן – לרבות סרטן הריאות וסרטן השחלות, ומשתנים המשמשים בין השאר ליתר לחץ דם.
צמחונים וטבעונים
צמחונים וטבעונים מצויים בסיכון מוגבר להתפתחות מחסור באבץ גם על רקע הימנעות מאכילת בשר ועוף שמהווים מקורות טובים למינרל, וכן על רקע הימצאות חומצה פיטית במזונות שאינם מן החי כדוגמת דגנים וקטניות – חומצה אשר מעכבת את ספיגת האבץ בגוף.
סקירת מחקרים בתחום מאוסטרליה, שפורסמה באוגוסט 2013 בכתב העת Journal of the Science of Food and Agriculture, מדגימה ב-26 מחקרים מחסור בצריכת אבץ בקרב צמחונים, ובעקבותיו גם רמות נמוכות של אבץ בדם.
לצמחונים וטבעונים מומלץ לעתים בהיוועצות עם תזונאים/ דיאטנים על תוסף אבץ וכן על שיטות שונות כדי להגביר את זמינותו הביולוגית של אבץ ממזונות מן הצומח, לרבות: השריית דגנים וקטניות וזרעים במים למשך מספר שעות לפני הבישול ולעתים עד שהם מתחילים להנביט – תהליך שמסייע לנטרל את השפעות החומצה הפיטית המצויה בהם; וכן אכילת דגנים מוחמצים כמו 'לחם מחמצת' ומאפים שמכילים סודה לשתייה – תורמת לפירוק החומצה הפיטית ולנטרול השפעתה על ירידה בזמינות של האבץ, בהשוואה לדגנים שאינם מוחמצים כגון קרקרים.
הריון והנקה
בתקופת ההיריון וההנקה נשים נוטות לפתח רמות גבוליות של אבץ בגוף ומצויות בסיכון מוגבר למחסור באבץ, וזאת על רקע הצורך הגובר והקריטי של העובר המתפתח באבץ לצורך תהליכי התפתחות וגדילה. לכן רמת הצריכה היומית של אבץ המומלצת לנשים הרות ומניקות גבוהה מזו שמקובלת באוכלוסייה הכללית.
תינוקות שמוזנים בחלב אם בלבד לרוב מקבלים את אספקת האבץ החיונית להתפתחותם בחצי שנת החיים הראשונה, אולם בהמשך זמינות האבץ בחלב האם יורדת, החל מהחודש השביעי, ולכן תינוקות שנמשכת הזנתם מחלב אם באופן בלעדי מעבר לגיל חצי שנה מצויים בסיכון למחסור במינרל. מחקרים העלו כי תינוקות שסבלו מפגיעות התפתחותיות על רקע מחסור באבץ וקיבלו תוסף אבץ השתפרו במידה מתונה כתוצאה מהטיפול.
אנמיה חרמשית
לפי מחקרים, 44% מהילדים ועד 70% מהבוגרים שמאובחנים עם אנמיה חרמשית סובלים מרמות נמוכות של אבץ בדם.
אנמיה חרמשית היא מחלה גנטית שגורמת לפגיעה במבנה תאי הדם האדומים הנושאים חמצן לתאי הגוף, באופן שמוביל לסיבוכים רפואיים.
טיפול בתוסף אבץ ניתן באופן שגרתי לילדים עם אנמיה חרמשית ומסייע לשפר תהליכי גדילה.
אלכוהוליזם
מחקרים שונים מצביעים על רמות נמוכות של אבץ, מצב שמתפתח בקרב כמחצית מהמכורים לאלכוהול שלמעשה מתמודדים עם אלכוהוליזם, וזאת מאחר וצריכת אתנול שבאלכוהול מובילה לירידה בספיגת האבץ בגוף ולעלייה בהפרשת האבץ מהשתן. בנוסף, אלכוהוליזם מלווה לרוב בתזונה לקויה שעלולה להוביל למחסור בוויטמינים ומינרלים רבים החיוניים לתפקוד הגוף.
חוקרים מרוסיה דיווחו באוגוסט 2018 בכתב העת European Journal of Nutrition כי בדיקה לרמות האבץ עשויה לשמש אצל צרכני אלכוהול כבדים כסמן לרעילות בגוף כתוצאה מחשיפה לריכוזי אלכוהול גבוהים מדי.
מהם הסיכונים של עודף אבץ?
עודף אבץ (Hyperzincemia) הוא מצב חריג ביותר ברפואה, מאחר וברוב המקרים צריכה עודפת של אבץ תוביל להפרשת העודפים מהגוף.
לעתים, מסיבות רפואיות, רמות גבוהות של אבץ אינן מופרשות ומצטברות בגוף, באופן שעלול להוביל להרעלת אבץ המובילה לרוב למחסור במינרל אחר – נחושת ומלווה בתסמינים נוירולוגים במערכת העצבים.
מחקרים מעלים כי צריכת אבץ פוגעת ביכולת הספיגה של מינרל הנחושת בגוף, ובמקרים של עודף אבץ ומחסור בנחושת עלולה להתפתח אנמיה.
הרעלת אבץ אקוטית מלווה לרוב בתסמיני בחילות, הקאות, ירידה בתיאבון, התכווצויות בבטן, שלשולים וכאב ראש.
חוקרים אמריקאים דיווחו באוגוסט 2008 בכתב העת Neurology על מטופלים שפיתחו הרעלת אבץ על רקע שימוש במשחות להצמדת שיניים תותבות שמכילות ריכוזי אבץ גבוהים ביותר. המטופלים סבלו מתסמינים נוירולוגיים, שהשתפרו לאחר קבלת תוסף נחושת והשבת מאזן המינרלים בגוף.
כמה אבץ אנחנו צורכים?
בעולם חוסרים באבץ אינם רווחים באוכלוסייה הכללית, ורוב האנשים צורכים כמות מספקת של אבץ בתזונה. עם זאת, חוסרים באבץ או רמות גבוליות של המינרל שכיחים בקרב אנשים מבוגרים מעל גיל 60.
בארה"ב, סקר בריאות לאומי (NHANES III) שממצאיו פורסמו בנובמבר 2002 בכתב העת Journal of Nutrition מעלים כי מקרב האוכלוסייה המבוגרת מעל גיל 60 מזוהה צריכה בלתי מספקת של אבץ בקרב מעל לשליש מהגברים (35% עד 41%) והנשים (36% עד 45%). הצריכה הממוצעת של אבץ באוכלוסייה המבוגרת במחקר עמדה על 9.4 מ"ג ליום לגברים (פחות מההמלצות לצריכה של 11 מ"ג ליום) ו-6.8 מ"ג ליום לנשים (פחות מההמלצות לצריכה של 8 מ"ג ליום).
בישראל, לפי סקר הבריאות והתזונה של משרד הבריאות (סקר מב"ת) לבוגרים בגילי 64-18 שנערך בשנים 2016-2014, צריכת האבץ הממוצעת עומדת על 8.6 מ"ג ליום – 8.1 מ"ג יום בקרב יהודים וצריכה גבוהה משמעותית של 10.3 מ"ג ליום באוכלוסייה הערבית. כמו כן, צריכת האבץ בקרב גברים (10.2 מ"ג ליום) גבוהה בהשוואה לנשים (7 מ"ג ליום). מעל למחצית מהאוכלוסייה הבוגרת (57.3%) צורכת לפי הסקר אבץ בכמות נמוכה מהמומלץ – מגמה שאף החמירה בהשוואה לסקר התזונה הלאומי הקודם שבוצע בשנים 2001-1999 (51.9%). צריכה נמוכה של אבץ תועדה בעיקר בגילי 64-45, הן בקרב גברים (64%) והן בקרב נשים (59.6%).
בסקר התזונה לילדים בגילי 11-2 שנערך בשנים 2016-2015, צריכת האבץ הממוצעת עמדה על 6.7 מ"ג ליום – 6.4 מ"ג ביום בקרב יהודים ו-7.4 מ"ג ליום באוכלוסייה הערבית, והייתה גבוהה מעט אצל בנים (6.9 מ"ג ליום) בהשוואה לבנות (6.5 מ"ג ליום). בסקר נמצא כי רבע מהילדים בגילים אלה (23.8%) צורכים אבץ מתחת לערכים המומלצים בהתאמה לגיל – 21.1% מהבנים ו-26.7% מהבנות.
לפי סקר שנערך בקרב מבוגרים מעל גיל 65 (מב"ת זהב) בשנים 2015-2014, צריכת האבץ הממוצעת עומדת על 7.2 מ"ג ליום, וגבוהה בקרב גברים (8.3 מ"ג ליום) בהשוואה לנשים (6.4 מ"ג ליום). כמו כן, הסקר מגלה כי באוכלוסייה הבוגרת בישראל, כשני שליש (67.8%) צורכים אבץ בכמות נמוכה מהמומלץ, גברים (72.4%) יותר מאשר נשים (64%).
שילוב של תוספי אבץ ותרופות
תוספי אבץ עשויים להשפיע על פעילותן של תרופות שונות, ולכן למטופלים עם מחלות כרוניות מומלץ להיוועץ ברופאים/ צוותים במרפאות לפני צריכת תוספים אלה.
אנטיביוטיקה: מספר סוגים של אנטיביוטיקה נוטים להיקשר לאבץ באופן שנטילה משולבת שלהם עם אבץ עלולה לנטרל הן את השפעת האבץ והן את השפעת האנטיביוטיקה. בקבוצה זו נמנות תרופות אנטיביוטיות מקבוצות הטטרציקלין והקווינולונים. על כן מומלץ ליטול תרופות אלה לפחות שעתיים לפני או 6-4 שעות אחרי נטילת תוסף אבץ למניעת ההשפעה המשולבת.
פניצילאמין: התרופה פניצילאמין שניתנת לעתים למאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית (אם כי כרוכה בתופעות לוואי רבות, ולכן ניתנת רק במצבים קשים) עלולה להיפגע בספיגתה בנטילה משולבת עם אבץ. על כן, מומלץ ליטול תוספי אבץ לפחות שעתיים לפני או אחרי נטילת התרופה.
משתנים: משתנים מקבוצת התיאזידים שמשמשים לטיפול ביתר לחץ דם ובבצקות מגדילים את קצב הפרשת האבץ בשתן, ועל כן טיפול ממושך בתרופות אלה דורש ניטור לרמות האבץ בדם ומתן תוספים במקרים הנדרשים.
*מריאנה אורבך היא מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במחוז דן-פ"ת בשירותי בריאות כללית
עדכון: ינואר 2021