הכליות משמשות בגוף האדם בין השאר לסילוק פסולת ונוזלים עודפים מהדם ומייצרות את השתן. כדי לסייע בתפקוד תקין של הגוף, הכליות מאזנות את רמות המלחים והמינרלים שנעים בזרם הדם. כמו כן, הכליות מפרישות הורמונים שמסייעים לייצור כדוריות דם אדומות, ויסות לחץ הדם וחיזוק העצמות.

מטופלים שמאובחנים עם אי ספיקת כליות נדרשים לשינויים משמעותיים באורח החיים, לרבות התאמות תזונתיות. במהלך ההתקדמות של מחלת כליות כרונית הצורך ברכיבים התזונתיים השונים משתנה, ובמצב של אי ספיקת כליות כרונית מתקדמת תפקוד הכליות נפגע באופן שאינו מאפשר סילוק יעיל של עודפי פסולת חנקתית בדם, מצב הקרוי 'אורמיה' ('שיינן') שעלול להוביל לסיבוכים, לרבות מחלות לב וכלי דם, מחלות עצם ואנמיה.

הטיפול התזונתי באי ספיקת כליות מלווה על ידי תזונאים ודיאטנים המומחים בתחום הנפרולוגי (רפואת הכליות). לדברי דרור בן נח, דיאטן המכון הנפרולוגי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) ורכז תחום תזונה ונפרולוגיה במכבי שירותי בריאות, "התאמת דיאטה לאנשים עם אי ספיקת כליות שאינם נדרשים עדיין לטיפולי דיאליזה היא מלאכה מורכבת, וכוללת בחירת מזונות מוקפדת והגבלות בצריכת רכיבים שונים", לרבות צמצום או הימנעות ממאכלים עתירי מינרלים מסוימים, לרבות מלח (נתרן), אשלגן וזרחן, בהתאם לשינויים במשקל הגוף ותוצאות בדיקות דם ושתן. לכן חשוב להמשיך במעקב התזונתי אצל דיאטנים בכל שלבי המחלה.

בשנים האחרונות עובר הטיפול התזונתי במטופלים עם אי ספיקת כליות שינויים לכיוון התזונה המותאמת אישית, כשחלק מההמלצות הניתנות למטופלים – ובייחוד אלו הנוגעות לאשלגן וזרחן – מותאמות אישית על פי תוצאות בדיקות הדם של המטופל לצד נתונים נוספים לרבות גיל, מחלות רקע, אורח חיים והרגלים תזונתיים. גם ההמלצות לצריכת חלבונים ונתרן מאפשרות מרחב תמרון מסוים בהתאם לנתוני המטופל.

קלוריות

כשחלה הרעה בתפקוד הכליות, מטופלים לרוב מאבדים את התיאבון, מאחר וחלים לרוב שינויים בחוש הטעם. כתוצאה מכך עלולה להתפתח צריכת כמות מועטה מדי של קלוריות הנדרשות לאספקת אנרגיה לגוף וירידה מהירה במשקל ואף תת תזונה שמחמירה עוד יותר את התפקוד הכלייתי. גם הצורך להתאים למטופלים עם אי ספיקת כליות תפריט דל בחלבונים מעלה את הסיכון לתזונה דלה מדי בקלוריות.

דיאטנים נפרולוגים לרוב מייעצים למטופלים עם אי ספיקת כליות כיצד למנוע אובדן משקל על ידי הקפדה על צריכת כמות יומית מספקת של קלוריות.

לפי הקווים המנחים העדכניים של צוות מומחים לשיפור איכות חייהם של חולי כליות בארגון הכליות הלאומי בארה"ב (KDOQI), שפורסמו בספטמבר 2020 בכתב העת American Journal of Kidney Diseases, לחולים עם אי ספיקת כליות בשלבים הראשון עד החמישי (השלב הסופני) שמוערכים כיציבים מבחינה מטבולית, מומלץ על אספקת קלוריות יומית של 35-25 קלוריות לכל קילוגרם משקל גוף ליום, בהתאמות אישיות המתבססות על נתוני גיל, מין, פעילות גופנית ומידות גוף, שלב המחלה ומחלות נלוות/ דלקתיות.

ככלל מומלץ להוסיף לתפריט מאכלים עתירי קלוריות אך דלים בחלבון, מלח, אשלגן וזרחן, לרבות מזונות עשירים בשומנים כגון כפית שמן זית, מיונז וזיתים, ומזונות עשירים בסוכרים כגון קורנפלור, דבש, משקאות קלים שאינם טבעיים, ארטיק קרח, גלידות סורבה וקרמבו אך לא שוקולד.

לעתים נדרשת הוספת מזון רפואי – תכשירים עתירי קלוריות ודלי חלבון, אשלגן וזרחן המיועדים לאנשים עם אי ספיקת כליות, הנמכרים בצורת אבקה או נוזל, בהמלצת דיאטנים, וחלקם אף כלולים בסל הבריאות הממלכתי במרשם רופא.

חלבונים

חלבונים הם רכיבים תזונתיים חיוניים במיוחד לתפקוד גוף האדם, ומסייעים לבנייה ותחזוקה של שרירים, עצמות, עור, רקמות חיבור, איברים פנימיים ומערכת הדם, וכן תורמים למניעת זיהומים וריפוי פצעים. עם זאת, חלבונים לרוב מתפרקים בגוף ומייצרים תוצרי פירוק – פסולת כגון אוראה (Urea) שהכליות אמורות לפנות בתהליך סינון הדם.

אצל אנשים עם אי ספיקת כליות, צריכת חלבונים גבוהה מדי עלולה להעמיס על הכליות ולהוביל להידרדרות מהירה יותר בתפקוד הכליות. מסיבה זו, דיאטנים נפרולוגים נוהגים להמליץ לאנשים עם אי ספיקת כליות על דיאטה דלה בחלבונים. עם זאת, חשוב לבצע את התאמת הדיאטה בעזרת איש מקצוע, מאחר וצריכה מועטה מדי של חלבונים עלולה להוביל גם כן לתת תזונה וסיבוכים רפואיים.

כמות החלבונים המומלצת לאנשים עם אי ספיקת כליות נאמדת לרוב במנת בשר או עוף יומית, המשתווה בגודלה לגודל פרק כף היד ולא מעבר לכך. למטופלים עם עודף משקל והשמנה מותאמת כמות החלבונים המומלצת בהתאם למשקל הגוף הרצוי.

כיום, בהתאם להנחיות העדכניות לשנת 2020, מומלץ על הגבלת חלבון לאנשים עם אי ספיקת כליות מדרגה שלישית ומעלה, כשקצב הסינון הכלייתי המוערך (EGFR) הוא מתחת ל-60 יחידות. במצבים אלה – יש להגביל את החלבונים לכמות הנמוכה מהכמות היומית המומלצת לכלל האוכלוסייה – פחות מ-0.8 גרם חלבון לכל ק"ג משקל גוף.

מקורות מומלצים לחלבונים עבור אנשים עם אי ספיקת כליות כוללים חלבון ביצה, גבינות ודגים. צמחונים וטבעונים יוכלו להשיג חלבונים בכמות מוגבלת על ידי תחליפים ובעיקר טופו.

אסטרטגיה נוספת להפחתת כמות החלבון היא מעבר לאורח חיים צמחוני. מחקר ישראלי מהמרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), שממצאיו פורסמו עוד בשנת 1998 בכתב העת Nephron, מצא כי מטופלים עם אי ספיקת כליות שמקפידים על צמחונות והותאמה להם דיאטה דלת חלבונים המבוססת על סויה ולא על בשר – הציגו שמירה טובה יותר על יעדים של רמות נמוכות של חלבון וזרחן וכמות מספקת של קלוריות.

מחקרים חדשים רומזים לאחרונה על כך שחלבון מהחי מזיק לאנשים עם אי ספיקת כליות, אולם חלבון מן הצומח דווקא עשוי לעכב את התקדמות המחלה – אולם נכון להיום אין די ראיות לממצאים אלה, והגבלת החלבונים גורפת בכלל סוגי המזונות. לדברי בן נח, "אפשר לראות סימנים לכך שבעתיד עשוי להימצא יתרון לאכילת חלבון מן הצומח לעיכוב התקדמות המחלה. בפרקטיקה אנו כבר נוטים להחליף חלבון מהחי בחלבון צמחי – למשל בטופו".

אמצעים נוספים לצמצום החלבון הם הכנת סנדוויצ'ים עם פרוסות דקות יותר של בשר או החלפת חלק מהבשר והעוף בירקות ופירות המותרים לאכילה.

באשר למוצרי מאפה – הרי שאף הם מכילים חלבון בכמות מסוימת – גלוטן, מעבר למוצרי מאפה ללא גלוטן, שמיועדים במקור לרגישים לגלוטן ולחולי צליאק – עשוי להועיל לחולים עם אי ספיקת כליות בשמירה על כמות חלבונים מוגבלת.

אצל מטופלים עם אי ספיקת כליות סופנית במעבר לטיפולי דיאליזה נדרשות לרוב התאמות חדשות והעלאה בכמות החלבונים היומית – מאחר וטיפולי דיאליזה נוטים לסנן מהדם כמויות גבוהות של חלבונים.

עוד על תזונה למטופלי דיאליזה

שומנים

בשנים האחרונות המלצות תזונתיות בכללותן שמות דגש על צריכה נכונה של שומנים למניעת הצטברות משקל עודף והשמנה ומניעת סיבוכים רפואיים הנובעים מצריכה גבוהה של שומן רווי – לרבות טרשת עורקים, מחלות לב וכלי דם ואף סרטן. מטופלים עם אי ספיקת כליות נמצאים בסיכון למחלות לב וכלי דם, לרבות התקפי לב ושבץ מוחי.

לצד הסיכונים, יש לזכור כי שומנים ככלל מהווים מקור חיוני לאספקת אנרגיה, משתתפים בתהליכי יצור הורמונים שמווסתים את לחץ הדם ותפקוד הלב, ואף מסייעים לספיגת ויטמינים חיוניים.

מסיבה זו, במצב של אי ספיקת כליות חשוב להקפיד לצרוך שומנים בריאים יותר – לרבות שומנים בלתי רוויים ולהימנע משומנים רוויים ושומן טראנס שמגדילים את הסיכון לתחלואה קרדיו וסקולארית.

בקווים המנחים העדכניים של ארגון הכליות הלאומי בארה"ב אף ממליצים לשם כך לאנשים עם אי ספיקת כליות בשלבים הראשון עד החמישי עם או ללא הפרעות בשומני הדם לאמץ את עקרונות הדיאטה הים תיכונית כדי לשפר את פרופיל השומנים.

מקורות בריאים לשומנים כוללים בעיקר שמנים מן הצומח – שמן קנולה, שמן בוטנים ושמן זית, ולצד זאת הפחתה בשומן הרווי ושומן טראנס המצויים בכמויות גבוהות בבשר אדום, חלב מלא, חמאה, מרגרינה, צ'יפס ומוצרים מתועשים.

מלח

מלח (נתרן) מוביל לאגירת נוזלים בדם, מעלה את לחץ הדם ומוביל למעמסה על תפקוד הלב והכליות. לדברי בן נח, "אצל אנשים עם אי ספיקת כליות נמצא קשר בין צריכה גבוהה של נתרן לבין הידרדרות כלייתית".

ממטופלים עם אי ספיקת כליות נדרשות הגבלות בצריכת המלח. מחקר מאוסטרליה שפורסם בנובמבר 2013 הדגים כיצד הפחתת המלח לאנשים עם מחלת כליות כרונית משפרת את בריאות הכליות ומפחיתה את לחץ הדם.

אם לבריאים מומלץ על הגבלת צריכת המלח לכפית מלח ליום המשתווה ל-2.3 מ"ג נתרן מכל המקורות, לרבות מזונות מתועשים ומומלחים בבישול וכן הוספת מלח עצמית, לאנשים עם אי ספיקת כליות לרוב מומלצת לפי הנחיות החברה ליתר לחץ דם בישראל הגבלה של לא יותר מ-1.5 מ"ג נתרן ליום.

לשם כך מומלץ שלא להמליח מאכלים בעת הבישול ולצרוך מזונות דלי נתרן, להימנע משימוש במלחיה בארוחות ולהמעיט בצריכת מזונות מעובדים ומתועשים המכילים כמויות גבוהות של מלח וכן רטבים, מזונות בשימורים, חטיפים, קרקרים ובשר מעובד.

לפי הקווים המנחים של עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל עתי"ד מומלץ להעדיף רכישת מוצרי מזון דלי מלח המכילים עד 100 מ"ג נתרן למאה גרם מוצר, או לכל היותר עד 300 מ"ג נתרן ל-100 גרם מוצר.

לתיבול המזון מומלץ להשתמש בתחליפי מלח, למשל רטבים ללא מלח, תבלינים שונים כמו פלפל, כמון, כורכום, פפריקה, הל, קארי, בזיליקום, רוזמרין, טימין, זעתר ומעט לימון.

תחליפי מלח שמכילים כמות נמוכה של נתרן אסורים לשימוש ללא היוועצות בדיאטנים, מאחר והם מכילים אשלגן, ואינם מומלצים למטופלים עם אי ספיקת כליות ונטייה לרמות גבוהות של אשלגן.

אשלגן

אשלגן הוא מינרל חיוני לגוף האדם, והקפדה על רמות תקינות של אשלגן בדם משמעותית לתפקודי גוף מגוונים, לרבות שמירה על דופק לב תקין ועל פעילות תקינה של השרירים.

במצב של אי ספיקת כליות, הכליות אינן מסננות החוצה מהדם אשלגן באופן יעיל, והאשלגן עשוי להצטבר בדם לרמה מסוכנת – מה שעלול להוביל לסיבוכים לבביים. גם תרופות שונות המותאמות לאנשים עם אי ספיקת כליות עשויות להשפיע על עלייה ברמות האשלגן בדם.

ההמלצות למטופלים עם אי ספיקת כליות בנוגע לאשלגן מותאמות כיום אישית לכל מטופל בהתאם לרמות האשלגן בדם. מטופלים עם אי ספיקת כליות נוהגים לעבור בדיקות דם תקופתיות לרמות האשלגן בדם במסגרת המעקב הרפואי, ובמידה ומזוהה חריגה בבדיקה – יש לבצע התאמות בהיוועצות עם הדיאטנים.

ככלל, בשל תכולת האשלגן הגבוהה יחסית בירקות ופירות, מומלץ למטופלים עם אי ספיקת כליות לאכול אותם לאורך היום ולא בארוחה אחת.

המלצות להגבלת האשלגן בתזונה נדרשות בעיקר בשלבים מתקדמים של אי ספיקת כליות, החל מהשלב הרביעי והלאה. באי ספיקת כליות מתקדמת, מהשלב הרביעי, מומלץ לרוב המטופלים להמעיט במיוחד באכילת פירות וירקות המכילים כמות גבוהה של אשלגן, לרבות בננות, עגבנייה, תפוחי אדמה ובטטות, אבוקדו, מלון, תפוזים ומיץ תפוזים, אפרסק, פטרוזיליה, כוסברה ושמיר, ברוקולי מבושל ותרד מבושל. כמו כן מומלץ להגביל בתיאום עם הדיאטנים צריכת מזונות עתירי אשלגן ובהם קטניות יבשות, אגוזים וגרעינים, פירות יבשים, חלב ומוצרי חלב – לרבות מעדני חלב, יוגורט ולבן. כמו כן, באכילת פירות משימורים ובשר משומר – מומלץ להימנע מצריכת הנוזל שמכיל כמויות גבוהות של אשלגן.

לרוב דגנים שאינם מעובדים מכילים אשלגן בכמות גבוהה יותר – מאחר ורוב האשלגן מצוי בנבט ובקליפה של הדגן – ולכן למטופלים עם אי ספיקת כליות מומלץ להעדיף לחם לבן על פני לחם מלא.

קיימות גם שיטות להכנת פירות וירקות המסייעות להפחית את כמות האשלגן, כמו השרייה במים ובישול במים חמים. באופן זה, מומלץ לקלף ירקות ופירות לפני אכילתם, לחתוך אותם לפרוסות דקות/ קוביות ולהשרות במים פושרים לפני האכילה למשך ארבע שעות לפחות – כשכמות המים גבוהה פי 10 מנפח הירקות המושרים. בישול במים נדרש למשך 10 דקות לפחות כדי להפחית את כמות האשלגן. עם זאת – גם פעולות אלה מוציאות רק חלק מהאשלגן, ולכן גם במקרים אלה יש להגביל את צריכת הפירות והירקות לאחר פעולת ההשריה.

פירות וירקות עם כמות מועטה של אשלגן המומלצים לאנשים עם אי ספיקת כליות כוללים תפוחים ומיץ תפוחים, חמוציות ומיץ חמוציות, אגס משומר, תותים, שזיפים, אננס, כרוב וכרובית מאודה.

עוד על אשלגן

זרחן

זרחן הוא מינרל חיוני לבריאות אשר לרוב מסונן מהדם ומופרש על ידי הכליות. אי ספיקת כליות מובילה להצטברות מסוכנת של זרחן אשר מצדה מביאה להוצאת סידן מהעצמות ולהיחלשות העצמות, דלדול עצם, אוסטיאופורוזיס ושברים בעצמות. בנוסף, עודף זרחן בדם עשוי להוביל לגרד עורי.

מסיבה זו, ממטופלים עם אי ספיקת כליות בשלבים מתקדמים, מהשלב הרביעי ומעלה, נדרשת לרוב הגבלה בצריכת זרחן בתזונה על ידי הפחתה במזונות עשירים בזרחן, לרבות חלב, גבינות קשות, שעועית יבשה, דגים מסוימים כמו סרדינים, פורלים וסלמון וחמאת בוטנים.

מזונות עם כמות נמוכה של זרחן שמומלצים יותר כוללים אורז, סודה לימון, גלידות סורבה ופופקורן.

ההגבלות בצריכת הזרחן מותאמות כיום אישית לכל מטופל בהתאם לרמות הזרחן בבדיקות דם. יש לציין כי מטופלים רבים עם אי ספיקת כליות שנדרשים להגבלות חלבונים צורכים גם פחות זרחן, מאחר וישנם מזונות רבים המשותפים לשני רכיבים אלה.

למטופלים עם אי ספיקת כליות מומלץ לעקוב אחר כמות הזרחן במוצרי מזון קנויים לפי הרשום על האריזה, לרבות סימונים לתרכובות זרחן המשמשות בתעשיית המזון המצוינות לרוב בתוויות באמצעות הסימנים E-338, E-339, E-340, E-341, E-343, E-450, E-451 ו-E-452, שנחשבות לבעייתיות במיוחד מאחר והן נספגות כמעט במלואן בגוף.

אחת האסטרטגיות בהפחתת רמות הזרחן באכילת דגים, בשר ועוף היא באמצעות הרתחה במים לחצי שעה שמובילה לירידה של 50% בערכי הזרחן, ולמטופלים עם אי ספיקת כליות מתקדמת מומלץ לבשל עוף/ בשר במים בבישול ממושך ("עוף מכובס").

לצד ההגבלות בצריכת זרחן, באי ספיקת כליות מתקדמת נדרשים המטופלים לעתים ליטול תרופות מקבוצת 'קושרי זרחה' (Phosphate Binders), בתיאום עם הרופא המטפל – תרופות אשר נוטלים בזמן הארוחה שנקשרות לזרחן שמגיע מהמזון בקיבה ומופרשות בצואה, וכך מפחיתות את כמות הזרחן שנספג מהמעי לדם, ובכללן סבלמר (רנוולה), סידן אצטט, לנטנום קרבונאט (פוסרנול) או סידן קרבונאט (טאמס).

נוזלים

מטופלים עם אי ספיקת כליות מתקדמת עשויים להידרש לצמצום כמויות הנוזלים מאחר וכליות פגועות מתקשות לפנות החוצה מהגוף נוזלים עודפים. במצב זה – נוזלים מצטברים בגוף ועשויים להעמיס על פעילות הלב. כמו כן עלולות להתפתח נפיחויות שונות, אשר לרוב מאובחנות בבדיקות מעקב אצל הרופא המטפל, לרבות סביב העיניים, ברגליים, בזרועות ובבטן.

יש לציין כי לרוב המטופלים עם אי ספיקת כליות אין צורך בהגבלת נוזלים, וזו לרוב מונהגת בעיקר במעבר לטיפולי דיאליזה.

תוספי תזונה וויטמינים

מטופלים עם אי ספיקת כליות שנדרשים לתזונה דלת חלבון ודלת אשלגן לעתים עשויים להגיע למצבים של חוסר בוויטמינים, ובמקרים אלה מומלץ על נטילת ויטמינים בטבליות או בטיפות, בהיוועצות עם הדיאטנים ובהתאמה אישית לכל מטופל.

הוויטמין העיקרי שמומלץ לחלק מהמטופלים בעיקר בשלבים מתקדמים של אי ספיקת כליות – החל מהשלב הרביעי – הוא ויטמין D, וזאת מאחר והכליה משתתפת בתהליך ספיגת הוויטמין בתאים, ובדרגות מתקדמות של אי ספיקת כליות כבר ישנה נטייה לפגיעה בפעילות זו.

כמו כן, בקווים המנחים העדכניים של ארגון הכליות הלאומי בארה"ב ממליצים למטופלים עם אי ספיקת כליות בדרגה הראשונה עד החמישית שנמצאים בסיכון לחסר ויטמין C לצרוך תוספים במינון של 90 מ"ג ליום לגבר ו-75 מ"ג ליום לאישה.

למטופלים עם אי ספיקת כליות חשוב שלא ליטול תוספי תזונה וויטמינים ללא היוועצות עם הדיאטנים-תזונאים, מאחר וקיימים מספר תוספים שמעלים את הסיכון לסיבוכים, לרבות תוספי ויטמין A וויטמין E המצויים במולטי ויטמינים רגילים וכן תוספים המכילים גם מגנזיום שרמתו בדם לרוב גבוהה אצל אנשים עם כשל כלייתי.

פרוביוטיקה

בשנים האחרונות מתפרסמות עבודות ולפיהן תוספים פרוביוטיים עשויים להשפיע על אוכלוסיית החיידקים הטובים במעי – המיקרוביום, באופן שמפחית את הסיכון לאורמיה (הצטברות תוצרי פסולת חנקתית בדם) במקרים של פגיעה בתפקוד הכלייתי.

עם זאת, העבודות בנושא עדיין ראשוניות, וכיום אין המלצה גורפת לצריכת תוספים פרוביוטיים למטופלים עם אי ספיקת כליות.

משקל גוף

השמנה אצל מטופלים עם אי ספיקת כליות מהווה גורם סיכון להידרדרות כלייתית, מאחר והיא מובילה לעלייה בלחץ הדם ובעומס המופעל על הכליה. לפי מאמר סקירה שפורסם בדצמבר 2007 בכתב העת Nutrition, Metabolism and Cardiovascular Diseases, השכיחות באוכלוסייה של אי ספיקת כליות נעה בין 2.9% לאנשים עם משקל תקין (מדד השמנה BMI תקין) ועד ל-4.5% בקרב אנשים עם השמנה. לפי עבודות, לאנשים עם עודף משקל והשמנה ואי ספיקת כליות סיכון גבוה פי 2 עד 7 להגיע לשלב הסופי של המחלה (דרגה חמש) המצריך טיפולי דיאליזה.

מסיבה זו, למטופלים עם אי ספיקת כליות ומשקל עודף מומלץ להוריד במשקל באמצעות דיאטות ולעתים בשילוב תרופות להרזיה ובמצבים של השמנת יתר קשה עד חולנית – אף מומלץ על ניתוחים בריאטריים. יש לציין כי הטיפול התרופתי להשמנה במקרים של אי ספיקת כליות עשוי להתאים בשלבים מוקדמים, אך לרוב אינו מיועד למצבים של אי ספיקת כליות מתקדמת מדרגה רביעית ומעלה.

למטופלים עם משקל עודף ופגיעה כלייתית הנדרשים לדיאטה להורדת המשקל מומלץ לרוב על דיאטה ים תיכונית או דיאטת DASH שפותחה במקור למטופלים עם יתר לחץ דם. יש להיזהר במיוחד מדיאטות עתירות בחלבונים כמו דיאטת אטקינס ודיאטת האדם הקדמון – שעשויים להזיק למטופלים אלה ולהגביר את קצב ההידרדרות הכלייתית. מסיבה זו – התאמת דיאטה למטופלים עם אי ספיקת כליות מומלצת בליווי דיאטנים/תזונאים.

אכילה במסעדות

למטופלים עם אי ספיקת כליות מומלץ לצמצם את האכילה מחוץ לבית עקב ההגבלות התזונתיות המורכבות. עם זאת, לעתים ניתן לאכול במסעדות ובתי קפה, תוך תכנון מראש ושמירה מוקפדת על הכללים שניתנו למטופל.

בין ההמלצות למטופלים עם אי ספיקת כליות שאוכלים במסעדות:

• להתאים את צריכת המזון בשאר היום – אם אוכלים במסעדה ארוחה עיקרית, יש ביתר שעות היום לאכול ארוחות קלות.
• לבקש שלא להוסיף מלח למנה.
• לבקש שהרטבים יוגשו לצד המנות (כולל רטבים לסלט) ולהמעיט בצריכתם.
• לבקש לתיבול הסלט שמן זית ומעט לימון.
• להימנע מרוטב סויה המשמש לתיבול במסעדות סיניות-יפניות.
• להעדיף מנות דלות מלח ככל שניתן.
• להעדיף מנות קטנות – למשל מנה ראשונה במקום מנה עיקרית או אכילת חציה של המנה העיקרית במסעדה ולבקש לארוז הביתה את החצי השני.
• להיזהר מחלבונים מוסתרים במנות כמו רוטב מוקרם.
• להעדיף לחם לבן ואורז לבן.
• להעדיף פירות וירקות עם כמות מועטה של אשלגן.
• להימנע ממרקים, רטבי בשר וסלטי פירות.
• במידת הצורך ובהתאם להנחיות הרופא המטפל, יש ליטול תרופות מקבוצת 'קושרי זרחה' עם האוכל – במקרים אלה יש להצטייד בתרופות גם בארוחות מחוץ לבית.

צום

צום אינו מומלץ למטופלים עם אי ספיקת כליות, ובעיקר במטופלים שסובלים מפגיעה בכליות על רקע מחלת הסוכרת – נפרופתיה סוכרתית. במקרים של צום חשוב להקפיד לשתות מים – יש להימנע מהתייבשות שעלולה להוביל להידרדרות מהירה במצב הכליות.

שוקולד

קקאו נחשב לעשיר באשלגן וזרחן, ולכן למטופלים עם אי ספיקת כליות מתקדמת שמזוהות אצלם רמות גבוהות של זרחן ואשלגן – יומלץ להגביל בצריכת שוקולד, ולהעדיף במקומו פירות דלים באשלגן.

תזונה למטופלים עם אי ספיקת כליות וסוכרת

ממטופלים עם אי ספיקת כליות על רקע מחלת הסוכרת – 'נפרופתיה סוכרתית', נדרשות התאמות תזונתיות מורכבות במיוחד, למניעת הידרדרות כלייתית ולצידה הקפדה על רמות מאוזנות של סוכר בדם.

במצבים אלה לעתים גם נדרשת החלפת התרופות לסוכרת כדי לסייע באיזון התזונתי, בתיאום עם הרופא המטפל – מאחר וחלק מהתרופות לסוכרתיים מפונות מהכליות ובמצבים של אי ספיקת כליות עשויות להצטבר בגוף.

למטופלים סוכרתיים עם אי ספיקת כליות יש נטייה גבוהה יותר לפתח ערכים גבוהים של אשלגן שדורשים הגבלה בכמות האשלגן בתזונה.

כמו כן, למטופלים סוכרתיים הגבלת החלבונים נחשבת לפחות מועילה בהשוואה למטופלים עם אי ספיקת כליות ללא סוכרת, ולכן אמנם גם אצלם נדרשת הגבלת חלבונים – אולם היא פחות חמורה.

כמו כן, לסוכרתיים עם פגיעה כלייתית קיימת רגישות גבוהה יותר לעלייה בלחץ הדם על רקע צריכה מוגברת של מלח (נתרן), ולכן עליהם להקפיד יותר על ההגבלות בצריכת מלח.

עוד על תזונה למטופלי דיאליזה

*דרור בן נח הוא דיאטן המכון הנפרולוגי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) ורכז תחום תזונה ונפרולוגיה במכבי שירותי בריאות

עדכון אחרון: נובמבר 2020