אנחנו קהילה עוטפת ומחבקת ומכילה ומכבדת את כל דריה ואנחנו מכבדים את האנונימיות של הפונים כדי לאפשר שיתוף בטוח ומוגן, אך לפעמים באים לפה בני בליעל שכל מטרתם להציק ולהכפיש 
אנחנו, מנהלי הקהילה מנטרים את כל התגובות מוחקים ומסירים כל אחד שמגיע לפה עם כוונה שכזו 
אנא, פנו בפנייה פרטית לכל אחד ממנהלי ער"ן על כל פוסט או תגובה שכזו ואנחנו נדאג להסיר ואף להעביר לרשויות.

שבוע טוב ורגוע 

איך ניתן להתנחם? למרות הגשם או אפילו בעיקבותיו. יא אתי עיסוקי. הסתפרתי לקראת צומת הבן בעוד שישה שבועות אי״ה, ביליתי בסטודיו קרמיקה איפה שצבעתי אגרטל לחברה ובדרך הביתה עצרתי בארומה לאכול. רק רוצה לבכות. נכנסת קצת למיטה בניסיון לנוח. 

קשה לי להתמודד ולחזור לצעוק על תלמידים מחר... זה ירגיש לי ממש רע. אולי אני לא חייבת לצעוק, אבל אני יכולה לאבד עליהם שליטה. קשה לי כבר להתמודד עם הכל. אולי אלוהים יעשה איתי חסד והם יתנהגו יפה. אבל אני מרגישה בקושי רב לווסת את העצב/דיכאון שאני מרגישה. אני הייתי כמה ימים בבית כולל יומיים מחלה, ופשוט עברתי מלא דחיות ביום אחד וזה בגלל המצב הנפשי שלי... ואנשים לא מתחשבים ולא רוצים להכיל. אבל את הצרות שלהם הם מצפים שיכילו אז די אין לי כח כבר אני מיואשת... גם אף אחד לא מדבר פשוט בורח ואז לא רוצים שאנשים ייכנסו לדיכאון

מה חשוב יותר, העבר ההווה או העתיד? את העבר אי אפשר לשנות, העתיד לא ידוע אז כנראה ההווה. אבל פעם מישהו אמר בלי עבר אין עתיד. 

העבר מעצב אותנו, בזכותו אנחנו מי שאנחנו היום וזה מה שיקבע את עתידנו. אני אישית חושבת שצריך just be לחיות כאן ועכשיו עם המגבלה ועם מה שהיא מביאה איתה. 

תגובות?

עושה  את הכל משאני יכולה אם לא להתעודד אז לפחות לשרוד עוד כמה שעות. כנראה לא רק לי קשה - לא פנוי מתנדב בטלפון. אתמול מתנדב בצ׳ט ענה לי ״מצטער שאת כך כועסת על הבן שלך״ איפה הצטערות שהוא לא מקבל אותי כמו שאני - בעצם שהוא עלי כועס.  חוששת מנסות שוב את הצ׳ט מפחד לסכן עוד ביקורת. תודה לכם על ההקשבה.