שלום רב

אני סובל מחרדה מתמשכת כבר בפעם השנייה..לוקח פאקסט 20 מג כבר מעל שנתיים והכדור עזר לי מאוד..בשבוע וחצי האחרונים שוב חזרה החרדה עם לחץ בחזה, עייפות, חוסר שקט וחוסר תיאבון..רופא המשפחה הוסיף לי ויפאקס 37.5

השאלה היא האם השילוב בין שני הכדורים הוא מתאים? ותוך כמה זמן הויפאקס מתחיל להשפיע על הגוף ואוכל לראות הקלה?

תודה רבה

שלום לכולם ,

בת משפחתי אובחנה כסובלת מהפרעה סומטית קשה : קושי נשימתי (לראות ולשמוע אותה מתקשה בנשימה תוך חרחורים בהתקף , מלחיץ במיוחד ! ) תלונות על עצבובים הגורמים ל "הידוק" בצוואר , ושט בפרט .. אזור הראש כולו המביאים אותה לאיבוד שליטה כמעט . וכמו כן תחושות תמידיות כזרמים עצביים בכל הגוף . נוטלת פקסט ולוריוון , מבקש לדעת : היות ולטעם הפסיכיאטר המטפל בה אין צורך בהעמסת תרופות .. האם קיימת אופציה אלטרנטיבית כלשהי לאלחוש / הטבה/ הקלה של אותם סימפטומים זוועתים שהיא חשה בגופה ??? נ, ב האם טיפול בתא לחץ יכול אולי לעזור ??? אשמח לכיוון כלשהו . תודה לכולם

אני סובלת מחרדות / דיכאון תקופה של כ 7 שנים מטופלת לפקסט ועושה טיפול פסיכוטרפיה.
ההתקפים מגיעים בגלים ואז באמצעות הטיפול וחזרה למינון מסוים חוזרת לשגרה .
הפעם ההתקף ארוך מאד כחודשיים ונראה גם שאצטרך את התרופה . האם טיפול cb t יכול לעזור?

היי ,אני חדשה כאן .אני מתמודדת עם טראומה נפשית והתקפי חרדה.
כבר עשור שאני מטופלת בבריאות הנפש ,עם לא מעט תרופות ,שכל הרופא החדש שבא למרפאה לבריאות הנפש מחליף מה שנתן רופא הקודם .
ביום א הייתי שוב בביקור אצל פסיכיאטר .יצאתי ממנו בהלם . חיפשתי פורומים ,פלטפורמות ,קבוצות כאלו כדי לשתף ,לשואל אם גם אצל אנשים אחרים שגם הם מתמודדים אותו היחס מהרופאים בבריאות הנפש - הרפואה הציבורית .
לקח לי זמן לקלוט מה היה במרפאה ביום א ,לקח לי זמן להרגע עד שאני כותבת .
קודם כל דיווחתי לרופא שתרופות שהוא החליף לי - אני מרגישה לא טוב איתם ,ביקשתי להחליף למשהו אחר -מדובר על סרקוול ופקסט :או אני רדומה ומנותקת או בין קבלת המנה החדשה של התרופה מאוד עצבנית .איך אפשר לתפקד כך ?
דבר נוסף ,הרופא לא הציג את הסטאזר שהיה בחדר ,לא שאל אם אני לא מתנגדת שהסטאז'ר יהיה גם . אני מדברת עם הרופא על הדברים הכי פרטיים שלי ולא רוצה שאדם זר ישמע את זה . במיוחד והגעתי לביקור ביוזמתי כי הרגשתי השפעה לא טובה של התרופות ,שהחליפו לי : יותר מדוכאת , יותר כאבי ראש ,יותר בכי ,יותר מחשבות פסימיות .היחס שאני מקבלת מאותו רופא ,כאלו הוא עושה לי טובה שהוא מקבלת אותי בכלל .שום איכפטיות ,שום הקשבה .רק ציניות ושוב ציניות .
דוגמה : אמרתי שמעסיק מדי פעם מנצל את העובדה שיש לי הכרה בביטוח לאומי כאדם עם מוגבלות ,אז רופא צחק שזה תפקיד של המעסיק לנצל .שיתפתי את הרופא שאני בזמן האחרון מאוד עצבנית ,אולי בגלל התרופות ,מה אני שומעת בחזרה : שאם אעשה מעשה פלילי שום בית המשפט לא יקבל את העובדה שהכל היה בגלל אי שפיות .לא דיברתי על זה .דיברתי שתרופות עושות לי רע .כדי שיחליפו לי . בסוף יצאתי עם מצב רוח יותר גרוע ממה שנכנסתי למרפאה .
שאלה :אם זה אצל כולם היחס כזה או יש רופאים ,שנותנים היחס נורמלי כלפי הפציאנטים שלהם ?

כבר מטופלת ב 30 פקסס כ 7 שנים. בעקבות התקף חרדה קשה העלו ל 40 פקסט קסנגיסט. כבר ז3 שבועות עם המינון הגבוה ועדיין לא מרגישה טוב . הקאות, חוסר תאבון , כאבי ראש בחילות מצב רוח ירוד .
האם תוכלו לעזור לי ? האם התרופה מתאימה ?
צריכה דחוף עידוד. יש לי גם קצת פריחה על העור יכול להיות קשור הכדורים?

שלום , אני אישה בת 50, נשואה ואמא ל3 בנות.
7 שנים מקבלתב 30 פקסט.
לפני כשבועיים וחצי לא הרגשתי טוב, עקב חשש ומתח נפשי מבריאותו של אבי לחץ בדידות
הייתי בטיפול פסיכולוגי והפסיקתי לפני כשנה כי הרגשתי טוב. עכשיו עלו ל40 פקסט וחזרתי לפסיכולוגיה . עדיין לא מסוגלת לתפקד מרגישה גרוע - פחד מאורגנות

היי. אני סובל מ-OCD, חרדות והתקפי פאניקה. במשך שנים לקחתי תרופות שונות ללא שיפור משמעותי, נטלתי: רסיטל, פקסט, פריזמה ואולי עוד משהו מה-SSRI וויאפקס (SNRIׂ), ללא שיפור משמעותי.
במשך השנים הייתי אצל מספר פסיכיאטרים, אבל אף אחד מהם לא נתן לי משהו שבאמת הועיל, מה אפשר לעשות?

גיל קטן יש לי תחושה של חוסר כישורים חברתיים. בגיל 12 הייתה לי אנורקסיה עם מחשבות טורדניות וכפייתיות על בריאות, או בקיצור אנורקסיה וOCD (במבט לאחור, כי לא הלכתי לאיבחון). אחר כך בגיל ההתבגרות היו לי כל מיני פנטזיות מיניות אבל השתדלתי להתגבר בכוח על הדחף המיני, בעיקר בגלל אמונות תפלות ודתיות. בגיל 18 הלכתי לפסכיאטר ולראשונה קיבלתי אבחנה של OCD.
בגיל 24 בערך הלכתי לטיפול פעם שניה וקיבלתי פקסט, שלא השפיע כל כך. עברתי מתרופה לתרופה עד שהגעתי לויאפקס שעזרה קצת בריכוז. אחר כך נסעתי לארה"ב ועבדתי מעט בתור מנעולן, עד שפתחתי חברה והתחלתי לעשות פרסום. התחילו להתקשר לקוחות והתחלתי לשלוח חברים ולהתחלק ברווחים, אבל דוקא אז התחילו חרדות קשות וחבר המליץ לי לעשות פסיכואליזה. נסעתי לקהילה יהודית באירופה ושם התחלתי טיפול של פסיכואנליזה. הטיפול היה טוב ומכיון שלא היה לי כל כך מה לעשות שם החלטתי לשוב לישראל ולהמשיך פסיכואנליזה כאן. אז שבתי לאחר כחודש ארצה והתחלתי לנסות לבסס את עצמי בכל הבלאגן שלי, אם זה למצוא עבודה, למצוא פסיכואנליסט, למצוא מגורים. מאז ששבתי ארצה לא פגשתי את ההורים למשך כמה שבועות כי רציתי להיות עצמאי. במסע שלי באותה תקופה הלכתי לגור אצל איזה חרדי נוכל שהבטיח לעזור לי בהכל, אבל רק סחט אותי בכסף וניסה להחזיר אותי בתשובה לדת שלו. בסוף חזרתי להורים ומשם הגעתי לאישפוז בבית חולים לבריאות הנפש. באישפוז הייתי ארבעה חודשים והיה קשה לאבחן ממה בדיוק אני סובל.
הייתי נפגש עם כמה אנשי מקצוע מדי שבוע וגם עשו לי בהמשך האיבחון פסיכודיאנוסטי. נראה לי זהאבחנה היתה התקפי פאניקה, OCD קשה מאוד ומחשבות טורדניות על מין. באחד הפגישות עם הפסיכיאטרית היא חשבה שיש לי גם פוסט טראומה. לאחר ארבעה חודשים השתחררתי וחזרתי לבית ההורים. עבדתי כמעט שנה ואז התחלתי להיכנס ללימודים.

זה זמן רב אני חושד שיש לי אוטיזם או אספרגר, בגלל ששמתי לב שקשה לי להבין קודים חברתיים, הייתי מחייך ואנשים היו שואלים אותי למה אתה מחייך (אמנם לא הרבה). גם כשהייתי עובד בעבודות עם אינטראקציה עם אנשים נדמה לי שלא לגמרי הבנתי מה הם רוצים ולפעמים היו מתרגזים עלי. אני ינסה להביא כמה דוגמאות: פעם ישבתי בראיון לקבל מלגה ועשיתי רעשים עם העט ביד, ממש בצורה אימפולסיבית ואפילו לא שמתי לב שזה מוזר, עד שהמראיינת אמרה שזה מפריע לה. אני לא זוכר כרגע עוד דוגמאות למרות שיש הרבה. אני יכול להבין וכפי שגם קראתי שבגיל מבוגר קשה לאבחן אוטיזם, בגלל שהלוקה מסגל לעצמו אורח חיים שמחפה על הניראות של האוטיזם. אני באמת מרגיש לפעמים שאני לובש חליפה מעל עצמי, כלומר האני הפנימי הוא לא באמת מה שמשודר כלפי חוץ. האבחנה של הפסיכיאטר שלי היום היא (נדמה לי) שאני סובל מפאניקה ופראפיליה, אולם הוא לא חושב שיש לי אספרגר. אבל אני לא משוכנע ואני רוצה לעבור איבחון אצל מומחה בתחום על מנת לברר אם אני סובל מאוטיזם/אספרגר. גם הבנתי שלא קל לאבחן את זה וגם ההגדרות לא לגמרי ברורות, כך שיתכן ששני מאבחנים יתנו חוות דעת שונות על אותו נבדק, לכן אני רוצה לעבור אבחון כפול, כלומר אצל שני מאבחנים.
ובכן, אני די לא יודע מה לעשות איפה ניתן לאבחן את זה. לא ממש מצאתי מאבחני אוטיזם/אספרגר במבוגרים.

אני מבקש שרק מי שמכיר, מבין, יודע, או חושב שהוא יודע יגיב ולא כל אחד שאין לו מושג.
תודה מראש לעונים.

נ.ב.באתר משרד הבריאות מציינים שאחרי האיבחון פונים לבדיקות גנטיות, אבל לא מצאתי כזה דבר בשום מקום אחר ומענין לדעת על מה מדובר.

היי
קראתי הרבה כאן ולא יכלתי להגיב .מה אני יכולה להגיב אם אני נמצאת במצב לא יציב .
שנים יותר מעשור אני סובלת מדכאון /פוסט טראומה /התקפי חרדה .כל זה אחרי אירוע טראומתי בחיי , בדיוק לאחר שסיימתי שירות צבאי מוצלח .
מאז אני מטופלת במרפאה לבריאות הנפש ,רק טיפול תרופתי :קלונקס ,הרבה קלונקס 4 ביום ,רק בשנה אחרונה במקום רסיטל החליפו לי לסקוול ופקסט.
מפקסט אני נרדמת ומרגישה רדומה כל היום .
האירוע טראומתי - אחותי נהרגה מול העניים שלי .היינו 3 אחיות ,נשארנו 2 .
אני סובלת ,כל כך סובלת שלא לא יכלתי עוד לשתוק והייתי חייבת לשתף ,לשחרר .אני לא יכולה לשתף במצבי הבריאותי את הוריי ,הם גם ככה סובלים מכל הטראומה הזאת ,מדי פעם אני מדברת עם אחותי הגדולה ,עם בן זוג כמעט ולא מדברת על מה קורה לי .מבחינתו זה טרואמה ,אבל זה היה מזמן .
לא מבין למה אני לא יכולה לישון , למה אני קמה באמצע לילה כי יש לי סיוטי לילה .
לאחורנה אני מרגישה שחיה חיים כפולים מקבילים :אני -1 : באותם חיים אני מוצלחת בכל התחומים של החיים , אני-2 ,זה אני ומציאות שלי עכשיוית :
התקפי חרדה ,החמרה בדכאון ,אפטיה .זה לא שאני משקרת לעצמי ולאחרים :זה מה שאני מרגישה :הכאב שלי הוא שלי .כלפי חוץ הכל בסדר :מצב הרוח בסדר ,אני בסדר ,הכל בסדר .אבל לא זה רציתי לספר : לאחרונה גיליתי ש"אני-1" יוצאת משליטתי , יש לה שם אחר ,היא מנהלת סגנון החיים בכלל לא שלי ,רוכשת בגד לא בסגנון שלי ,התנהגות שונה .איך גיליתי את זה ? לפני חודששים ו... הייתי באירוע משפחתי ,באותו שולחן איתי ישבו עוד אנשים בגילי .הכרנו .התברר שאנחנו גרים גם באותו אזור בארץ . לפני חודש בערך הלכתי לקנות חלב ושמעתי שמשהי קוראת בשם מישהי ,לא הגבתי,לא שמי .אחר כך שמעתי שמישהו רצה לכיווני ואז היא התחילה לדבר איתי ,למה אני לא שומעת אותה ולא מגיבה לה ולמה אני לבושה מוזר .אמרתי לה שהיא טועה ,זה לא שמי ואני לבושה כפי שאני רגילה ולמה זה בכלל צריך להיות את העניין שלה . חשבתי שסתם עושים בדיחה ממני .את האמת ,לא זכרתי אותה בכלל .אמרו לי כעובדה שהייתי באירוע המשפחתי .אישית - לא זוכרת שהייתי .אם הוריי ובן זוגי לא היו אומרים לי , לא הייתי יודעת . אז אותה אישה שפגשה אותי ,הראה לי גם תמונות שצילמה מאותו אירוע :שם היית מישהי דומה לי ,יושבת ליד הוריי ,ליד בן זוגי .הבעיה שאני בכלל בכלל לא זוכרת את זה .בלאק אוט מוחלט .מרגיז ומפחיד שאני הצגתי את עצמי בשם אחר .הייתי לבושה בשמלה שלא הייתי לובשת , לא בטעם וסגנון שלי .גם איפור .שיתפתי רק אחותי .לדעתה זה המוח מנסה לשמור עלי .למרות שהיא חוששת שאני יכולה לפתח את הפיצול אישיות .אין לי עם מי להתיעץ .יש לי את הפסיכאטר .יש לו בדיוק עד 7 דקות מקסימום ,לשואל אותי שאלות קבועות :מה נשמע ?מה חדש ?כאשר אני מספרת מה חדש - הוא אומר שזה הכל בגלל התרופות :גם בעיות הזכרון , גם סוג של בולמיה ,מבחינתו הכל בגלל התרופות.ומבחינתו אני צריכה להתרגל ולא להרגיש רדומה מסקוול ופקסט ולהפסיק את קלונקס .בקיצור :אין לי באמת מי שהו שיכול להקשיב לי לפחות .מפעם לפעם אני מרגישה שדמות "אני-1" יותר ויותר שולטת לי בחיים ויותר קשה לי לחזור למציאות שלי .מיום ליום אני מרגישה יותר אבודה , יותר עצובה .

רצוני לשאול איזו תרופה הכי בטוחה ובעלת מינימום של תופעות לוואי לטיפול בחרדות המלוות בדאגות עם הפרעות בשינה-יקיצות מרובות ויעילות גם למניעת מיגרנות קלות.. בעבר נטלתי כחצי שנה ציפרלקס 10 לא משהו. בעבר פקסט גם לא משהו אם כי פחתו החרדות.

מזה יומיים התחלתי טיפול ברהמוטיב 500 בעצת הנוירולוג . ייתכן שפיתחתי חרדה מהכדור? יש לי מעין חוסר שקט קל, חרדה, חום בכפות הידיים תופעה שכבר הייתה בעבר.

האם מותר ליטול ואבן (נוטלת חצי כדור )בלילה וסידן נוזלי?וכן ויטמין b 12 ?האין התנגשות בין התוספים והתרופה?

תודה מראש. תשובתכם חשובה לי מאד.

אישתי נפטרה לפני 13 ימים מסרטן בגיל 59 לאחר סבל רב אני סובל כבר 14 שנים מדכאוןמגורי שפרץ לאחר מות אימי מסרטן
לוקח פקסט 30 מג מידי יום לפני שלושה ימים הדכאון חזר איני מסוגל לעשות דבר בפסיכיאטרית הגדילה מינון של פקסט בהדרגה ל40 מג ויעצה לי ללכת לשיחות האם מישהו יודע למי ללכת אני חיפאי חבר קופתח מכבי האם שיחות תעזורנה? טילפנתי לגב אידלמן שהפסיכיאטרית המליצה והיא יכולה לקבל עוד 3 חודשים ברור שזה לא מציאותי מה עושים

שלום, אני רוצה לפתוח כאן דיון בנושא מאוד ספציפי שהוא הגמילה מתרופות שהחומר הפעיל שלהן הוא paroxetine. התחלתי לפני כשבועיים את תהליך הגמילה ההדגרתי ואני חווה את תופעות הגמילה אמנם בצורה מתונה כי עד עכשיו הורדתי רק 5 מג מתוך ה20 מג שזה המינון שהתחלתי ממנו. בבקשה כל מי שהצליח או לא הצליח להיגמל מהרוע הזה ומי שנמצא בתהליך כמוני תעלו את החוויות שלכם לפה. אולי יחד נצליח בזה. תודה לאתר הזה על קיומו, כי לפני כן לא מצאתי בשום מקום התייחסות ספציפית לגמילה מהתרופה הנ"ל.
רק כדי להדגיש את עוצמת תסמיני הגמילה למי שלא חווה את זה על בשרו, אני שמה כאן את הוידאו הבא שמצאתי ביוטיוב בנושא. הבחור בוידאו מתאר את מה שמצפה למי שמחליט לרדת מהכדור. מי שמחפש עידוד שלא יצפה. עידוד לא יהיה שם, אבל תוכלו לחוש הזדהות שזה לא פחות חשוב לפעמים.

שלום לך 

אני בת 63 נוטלת את התרופות  ותוספי מזון הללו:   פקסט, אויסטה, סידן ציטראט ,ויטמין D  ופרוביוטיקה  לעיתים לוקחת לנטון לריפלוקס. אני שוקלת גם לקחת כורכומין לבעיות במערכת העיכול. איך ומתי את ממליצה ליטול כל תרופה?



אני מודה לך מראש

ומדכא רק לחשוב על ההדרדרות הצפויה בעשור התשיעי, על אף שיחסית אני פיסית בריא. עברתי פקסט, עברתי גם ציפרלקס התחלתי ויארקס, והפסקתי----והתוצאה העיקרית היא סיוטי לילה.
=
האם קיים טיפול פרונטלי אינטרנטי, כלאמר דו שיח בין מטפל ומטופל שמתנהל בצ'אט?

היי חדשה כאן. צריכה עזרה בדחיפות אני מתמודדת כמה חודשים עם חרדות קשות בגלל אימי שחולה בסרטן סופני . הגעתי לחדר מיון לפני חודשיים בגלל דפיקות לב מהירות רעד התעלפות כשראה אותי פסיכיאטר הסביר לי שמדובר בהתקפי חרדה ושאני חייבת לעזור לעצמי הוא נתן לי פקסט 20 מג פעם ביום בבוקר וקסאנקס בערב כי לא ישנתי בלילות. השאלה שלי אליכם הקסאנקס בחודש הראשון עזר לי מאוד להרדם ואף להיות יותר רגועה במשך היום עד עכשיו בשבוע האחרון הוא כבר לא משפיע חזרו לי הרעידות והפחד והסימנים בלילות סיוטים וכו. פניתי לרופא המשפחה שהוא נתן לי בונדורמין לשינה. הבעיה עם זה שהוא אכן נותן לי להרדם לאיזה 5 שעות אבל בבוקר שוב מתחילים החרדות. מישו פעם ניסה לשלב קסאנקס ובודורמין יחד? זה מותר בכלל? אני עומדת להשתגע מותשת מחוסר שינה מה עושים

שלום רב לחברי הפורום.

אני רוצה לשתף מניסיוני האישי. אני סובל מחרדות כבר 14 שנים ומטופל בפקסט 20 מ"ג.

הכל התנהל על מי מנוחות עד שבהתיעצות עם רופאת המשפחה ובשל מצבי הטוב החלטנו להוריד מינון בהדרגה.

לצערי החרדות חזרו, ואז בפעם הראשונה החלטתי ללכת לטיפול CBT אצל מטפלת מאוד מומלצת וגם מרצה במכללות.

הטיפול עזר מאוד ובשל השיפור ובהתיעצות עם פסיכיאטר הורדתי את המינון עוד קצת.

זאת הייתה טעות כי החרדות חזרו והמטפלת חלתה במחלה קשה והפסיקה לטפל. 

כהרגלי בקודש נכנסתי לאתר "על הספה" ומצאתי עשרות פסיכולוגים, פניתי לאלה שרשמו שהם מטפלים בCBT, עברתי 3 מטפלים וזה היה רחוק מאוד המטיפול המקצועי שהכרתי.

למזלי הטוב ידעתי  איך טיפול CBT צריך להיות וידעתי שאני לא מקבל אותו.

בצעד חכם סוף סוף צלצלתי למטפלת הראשונה שלי וביקשתי ממנה המלצה, קיבלתי את הטלפון של תלמיד שלה בשם בועז ורדי (חיפה).

בהתחלה הססתי אם להתקשר כי פשוט לא היה לי כח להתאכזב עוד פעם. אבל מהפגישה הראשונה הבנתי שאני אצל האדם הנכון, היום המצב לא מושלם אבל הרבה יותר טוב.

אני כותב את המסר הזה כדי שמי שצריך טיפול צריך לדעת לא להתייאש ולמצוא את המטפל הנכון.

היי, לאחרונה הפסקתי טיפול ב10 מ"ג סרוקסט (פקסט) לאחר אינספור נסיונות עם תרופות ממשפחת הSSRI שלא הועילו. התרופה עזרה ושיפרה לי את החיים בצורה ניכרת. אלא שאיתה בא גם דיכוי מיני שגרם לי לאחרונה לנסות גמילה לטובת היפריקום.
הגמילה עברה ללא קשיים יוצאי דופן אבל מאז שהפסקתי נחשפתי לעוצמת מחשבות טורדניות שלא חוויתי שנים.
אני חרדה מזיקנה. אני לא מפסיקה לבדוק פוסטים על ניתוחים פלסטים, הזרקות, פילינג ומה לא. ככל שאני קוראת על הנושא אני רק מתבלבלת יותר ולכן זה לא מרגיע את החרדה שלי בכלל. למעשה שומדבר לא מרגיע אותה. היא בכל מקום.
בעבר חשבתי שאני סובלת מבעיה שהבסיס שלה דכאון והיום אני מבינה שהבסיס הוא חרדה והוא משליך לאובססיות שאני לא יכולה לעמוד מולן. זה כאילו אין שום דבר בעולם חוץ ממחשבות על זיקנה. אם עומדת בפניי ברירה של או להרגיש טוב ללא חשק מיני או להרגיש רע וחשק מיני בריא אני מוכנה בכיף לקחת את הברירה הראשונה אלא שאני תוהה אם יש מנוס, תרופה שתעזור לי עם החרדה והמחשבות הטורדניות ולא תהרוג לי את הליבידו. מה שכן, ככה אני לא יכולה. בהשפעת סרוקסט המחשבות הטורדניות נענו בקול פנימי שאומר "אז כשלא אוהב את ההשתקפות שלי במראה אעשה ניתוחים" ועכשיו אני לא מפסיקה לחשוב על זה. לרגע. הצילו

כיום לא ברור אם אני סובל משלפוחית רגיזה או הגדלה של בלוטת הערמונית. התייעצתי עם מספר אורולוגים שונים אך אין הסכמה ולכן גם לא ברור לי מה הטיפול המתאים והאם יש צורך בניתוח, או לא. הבעיה העיקרית שלי היא שיש לי קושי להירדם מכיוון שאני ניגש לעיתים תכופות לשירותים, בעיקר לפני שינה. אין לי דליפות או בריחת שתן, אלא תחושה תמידית של חוסר התרוקנות. במשך היום מצליח לתפקד למרות התכיפות אך קשיי השינה גורמים לעייפות תמידית שפוגעת בתפקוד היומיומי שלי. כיום נוטל טמסולוסין מינון של 0.8 מ"ג וטוביאז 8 מ"ג. לפני מספר ימים התחלתי טיפול נגד דיכאון עם מירטאזאפין-טבע 15 מ"ג. בעלון לצרכן רשום שיש לעדכן רופא אם יש בעיות במתן שתן או בבלוטת ערמונית מוגדלת. ואכן, אני מרגיש שלוקח לי הרבה יותר זמן מהרגיל להתחיל להשתין ולסיים ועליי גם להתאמץ יותר. ניסיתי יום אחד לרדת לטוביאז 4 מ"ג וטמסולוסין 0.4 מ"ג, אך ההבדל היה עצום ובאותו הלילה הרגשתי כל הזמן תחושה של שתן שכאילו בורח והלכתי לשירותים פעמים רבות - אני מניח שבמקרה שלי ספציפית עדיף מינון גבוה של תרופות אורולוגיות אם אני גם מטופל במירו.

באופן עקרוני יותר טוב לי עם המירו מאשר בלעדיה, כרגע, אך אני מודאג שאני עלול להחמיר את המצב של השלפוחית כי אני מתאמץ יותר. בנוסף לכך אני מרגיש רדום וחלש במשך היום ורק אחה"צ מתחיל להיות עירני באמת. כל התרופות נלקחות בערב.

אני מקפיד על אורח חיים ספורטיבי (למרות כל הבאלגן והעייפות) והייתי מעדיף שלא לקחת את כל התרופות הללו ולפחות לא במינונים גבוהים, אך המצב הנפשי שלי כבר היה נמוך מאוד שנאלצתי להתחיל לקחת מירו ולהגדיל מינון התרופות הארולוגיות.

אציין גם שאני עומד להתחיל גם טיפול התנהגותי וטיפול בביופידבק לבעיית השינה/ שלפוחית רגיזה. בעבר ניסיתי טיפול בפקסט אך סבלתי מתופעות לוואי רבות גם במינון נמוך והפסקתי אחרי כמה ימים.

שאלותיי הן אלו: 

- באיזה אופן משפיעה המירו על מערכת השתן? האם מרפה את השלפוחית או מרחיבה את צינור השתן?

- עד כמה שאני יודע תופעת הישנוניות של המירו צפויה לחלוף עם התרגלות הגוף לתרופה, אך האם כנ"ל לגבי ההשפעה על מערכת השתן?

- ידוע לי שטמסולוסין משפיעה גם על לחץ הדם. מה לגבי האינטרקציה עם מירו?



- האם תרופות אחרות נגד דיכאון צפויות להשפיע באותה הצורה על מערכת השתן כך שאין טעם להחליף, או שכן כדאי להחליף תרופה?

- על כל כדור של מירון ישנם מספרים משני צידי קו החצייה - 3 ו - 9. יש להן משמעות מבחינת המינון או שכל חצי שווה.

תודה תודה תודה!!

כיום לא ברור אם אני סובל משלפוחית רגיזה או הגדלה של בלוטת הערמונית. התייעצתי עם מספר אורולוגים שונים אך אין הסכמה ולכן גם לא ברור לי מה הטיפול המתאים והאם יש צורך בניתוח, או לא. הבעיה העיקרית שלי היא שיש לי קושי להירדם מכיוון שאני ניגש לעיתים תכופות לשירותים, בעיקר לפני שינה. אין לי דליפות או בריחת שתן, אלא תחושה תמידית של חוסר התרוקנות. במשך היום מצליח לתפקד למרות התכיפות אך קשיי השינה גורמים לעייפות תמידית שפוגעת בתפקוד היומיומי שלי. כיום נוטל טמסולוסין מינון של 0.8 מ"ג וטוביאז 8 מ"ג - תרופות אורלוגיות שפועלות גם כדי להסיר את הלחץ של בלוטת הערמונית על צינור השתן. ישנה הקלה מסוימת. לפני כיומיים ניתן לי כדור נגד דיכאון בשם מירטאזאפין-טבע. שם נוסף, הוא רמרון, תרופה העוזרת גם לישון טוב יותר. בעלון לצרכן רשום שיש לעדכן רופא אם יש בעיות במתן שתן או בבלוטת ערמונית מוגדלת. ואכן, אני מרגיש שלוקח לי קצת יותר זמן מהרגיל להתחיל להשתין ולסיים ועליי גם להתאמץ יותר. באופן עקרוני יותר טוב לי עם התרופה מכל הבחינות, כרגע, אך אני מודאג שאני עלול להחמיר את המצב של השלפוחית כי אני מתאמץ יותר. אני עומד להתחיל גם טיפול התנהגותי וטיפול בביופידבק. בעבר ניסיתי טיפול בפקסט אך סבלתי מתופעות לוואי רבות גם במינון נמוך.

האם התופעה צפויה לחלוף עם התרגלות הגוף לתרופה?

האם תרופות אחרות נגד דיכאון צפויות להשפיע באותה הצורה על מערכת השתן כך שאין טעם להחליף, או שכן כדאי להחליף תרופה?

תודה רבה

אני סובל כ12 שנים מהמחלה עם עליות וירידות מטופל בפקסט לאחרונה קיבלתי פיסורה והצריבות ןהגירויים עוררו את הדכאון וחרדה הפסיכיאטרית העלתה לי את המינון ל2 ביום במקום אחד כבר עברו שבועיים אין הטבה איני יודע מה לעשות

היי, בעלי הופכן כחולה טרשת נפוצה וכיום מזריק רביף. בזמן אחרון רזה מאוד ורופא מטפל אמר שיכול להיות מדובר בדיכאון. בעלי הלך לרופא משפחה וסיפר לו על בעיית רזון. רופא ללא איבחון פסיכולוגי המליץ ליטול כדורים PAXXET 20, והמליץ לשתות כל יום כוסית אלכוהול בישביל תאבון. שאלה שלי איך אלכוהול מסתדר עם טרשת נפוצה? מהי כמות ותדירות מותרת? ועד כמה יש צורך בכדורים אלו? האם PAXXET גורם להתמכרות כלשהי? תודה

שלום לכל חברי הפורום.

אני בן 34 ומתמודד כבר 12 שנים עם חרדה.

בעבר הייתי מטופל בפקסט 20 מג והרגשתי טוב כמעט ללא תופעות לוואי.

העיניין שכל פעם שהייתי מגיע לרופא המשפחה לחדש מרשם הוא היה מעיר לי שכדאי לי שאני לוקח את התרופה הרבה זמן ושאני צריך לשקול להפסיק.

בהתיעצות עם הפסיכיאטר הורדתי את המינון ל10 מג, מזה כשנה.

בחודשים הראשונים לא הרגשתי בהבדל, אבל עכשיו החרדה חזרה בתוספת דיכאון.

הפסיכיאטר אומר לי שלא לעלות חזרה את המינון אלה עדיף להתמודד.

אבל הפסיכוטרפיסטית אומרת שעלי לשקול כן לעלות את המינון.

מה לעשות?

שלום:)

התחלתי בטיפול בציפרלקס 10.האם ציפרלקס עשויה לעלות את רמת הסוכר בדם באופן קבוע?

אני מוגדר כטרום סוכרתי ודרך שינוי בתזונה, הורדת משקל וכושר הצלחתי להוריד את ערכי הסוכר.

ובנוסף האם ציפרלקס משמין ולמה ? האם מגביר תאבון או שמאט חילוף חומרים? בקיצור, האם ניתן לשלוט בזה:)

שלום

אני לוקחת פקסט למעלה משנתיים, התרופה גורמת לי להתמכרות למתוקים. בהתיעצות עם רופא המשפחה הוחלט שאני אקח פלוטין במקום פקסט, שאלתי היא האם אני יכולה להתחיל מיד לקחת פלוטין או שצריך להמתין בין שתי התרופות,אם כן כמה זמן ההפסקה?

תודה רבה

שלום לחברי הפורום ,

ראשית אני רוצה לומר שהקהילה הזו נפלאה - היא הייתה בשבילי ברגעים קשים, וכל תגובה, התעניינות והתזדהות עזרו לי מאוד ועל כן אני חייב לכם תודה!

שנית ולעצם העניין, אנסה להזכיר בקצרה (ככל שאוכל) את המקרה שלי - נטלתי למעלה מעשור את התרופה פאקסט 20 מ״ג מידי יום, ולאחר למעלה מעשור התחלתי להוריד מאוד בהדרגה (בהתחלה עם ליווי מקצועי) את הטיפול.
במהלך החודש-חודשיים הראשונים היה ממש טוב בגדול - ירדתי במשקל (במשך הטיפול התרופתי עליתי במשך למעלה מעשור כ-50 ק״ג בסה״כ), והרגשתי טוב בסה״כ.
יחד עם זאת, התחילו לי מעין הרגשות לא הכי נעימות - למשל כשהייתי אוכל טיפה יותר מידי הייתי מרגיש מעין גלים של התקפי חרדה.
שוב, לאחר כחודשיים בהם הפסקתי את הטיפול התרופתי, ולאחר שירדתי במשקל והרגשתי סה״כ בסדר, היה לי וירוס המלווה בחום. לאחריו - כבר חזרו החרדות והתקפי החרדה, שלא עזבו אותי. אלו היו ימים של תחילת המבצע הקרקעי בצוק איתן, והגעתי למצב שהייתי בבית, לא יכולתי לאכול כלום (אולי מעט ביסקוויטים פה ושם, ושתייה...אבל בגדול ממש כלום), לא לעבוד, לא לצפות בטלוויזיה וממש במצב שהיה לי בו מאוד קשה.

לאחר פגישה עם הרופא - חזרתי לטיפול תרופתי בהדרגה עם סרוקסאט (התרופה המקורית של פאקסט) במינון 20 מ״ג מידי יום - כדור אחד.

לאט לאט חזרתי לעצמי, התיאבון כבר חזר (אני מאוד מאוד מאוד שומר על המשקל ושם לב לכל דבר שאני מכניס לפה), חזרתי לעבודה (אני עובד כעצמאי), והיה נדמה ששוב החיים חוזרים למסלול.

אני ממשיך בטיפול התרופתי בשילוב עם טיפול של שיחות עם הרופא שלי באופן קבוע.

ושוב - בכל התקופה הדיי מאוד קשה הזו, הייתם אתם חברי הפורום מקום נעים להיתמך, לשאול שאלות ולקבל תקווה לצאת מהמצב שאני נמצא בו.

כעת, לאחר כחודשיים עם טיפול תרופתי מלא, ולאחר חזרה לעבודה, אני מרגיש כעת במהלך היום מעין דכדוך-דכאון קל.
זה תוקף אותי בגלים כלשהם, ז״א לא לאורך שעות או חלקים שלמים מהיום (תודה לאל, וברוך השם שלא ייקרה בלי עין הרע), אבל זה מופיע פתאום - מעין דכדוך כזה שאין לי חשק לעשות כלום, מעין רצון להיכנס למיטה, אפילו אני מרגיש טיפה את דופק הלב קצת עולה; מעין הרגשת דיכאון.

ברוך השם, כפי שאמרתי, זה לא תוקף אותי כל היום, אלא מידי פעם במהלך הימים; מה שכן, ההרגשה הזו מאוד מדכאת ובכלל - לא הייתי במצב הזה בעבר כאשר נטלתי את הפקסט בעבר (ועברתי גם אז תקופות לא פשוטות).

מה דעתכם? האם מישהו חווה דבר דומה במהלך טיפול תרופתי? אני מתכוון לשתף את הרופא שלי בהרגשה הזו, אבל בנתיים אשמח לקבל את חוות דעתכם.

בתודה רבה ושתהיה לכולנו שנה טובה מלאת בריאות ואושר,
יהונתן

שלום חברים ,

אני אפתח ואומר כי הקהילה הזו מדהימה, תומכת ומסייעת ונותנת כוח ותקווה!!! אני מקווה כי תוכלו, שוב, לסייע לי.

אני אזכיר את המקרה שלי:
כתבתי פה במהלך השבועיים האחרונים (פלוס מינוס); אני בן 29, ולאחר שהיו לי התקפי חרדה בגיל צעיר יותר, טופלתי במשך כעשור בפקסט 20 מ״ג. הכדור עזר וסייע לי פלאים - עבדתי, התקדמתי, מצאתי זוגיות, ועוד.
אחת מהתופעות שהיו (כנראה בהשפעת הכדור) היא עלייה במשקל, וכך עליתי כ-50 ק״ג.
לפני כמה חודשים, החלטתי להוריד את הכדור בצורה הדרגתית (בהתחלה התייעצתי עם הרופא, ובהמשך עשיתי זאת כבר לבד).
בהתחלה הרגשתי טוב, ירדתי במשקל, והיה נראה כאילו סה״כ המצב בסדר.
לאחר חודשיים, לאחר מחלה שהייתה לי, המלווה בחום, חזרו לי החרדות, ובצורה ממושכת.
חזרתי לרופא, והתחלתי שוב בטיפול עם סרוקסט 20 מ״ג, כאשר הטיפול היה הדרגתי - בהתחלה רבע כדור, אח״כ חצי, אח״כ שלשה-רבעים ולבסוף כדור שלם.
היום כבר עברו 20 ימים מאז שחזרתי לטיפול, ומתוכם זהו היום ה-9 שבו אני לוקח כדור שלם.
המצב השתפר ברוך השם - הזיעה בידיים וברגליים ירדה, חזר לי כבר יותר התיאבון (כאשר חזרו לי החרדות לא יכולתי לאכול כמעט כלום), ואני בגדול יותר רגוע.
יחד עם זאת, אני עדיין לא חזרתי לעבודה - אני פשוט עדיין לא מרגיש ביטחון לחזור לעבודה (אני עצמאי ועובד עם קבוצות), וגם מצב הרוח שלי עדיין לא כמו שהיה (מקווה שאתם מצליחים להבין אותי).
בנוסף היו לי שני מקרים - הראשון לפני כשבוע - ביום שישי שעבר, בו העלתי לראשונה את המינון לכדור שלם, ואז בערב היה לי התקף חרדה, לקחתי קסנקס, נרגעתי ונרדמתי. והשני - היום, איחרתי בשעה וחצי לקחת את הכדור, ובערב, לאחר שאכלתי קצת שוקולד, הרגשתי דפיקות לב, ומעין ״גלים״ של חרדה. בנתיים, ברוך השם, נרגעתי.

רציתי לדעת האם זה נורמאלי מה שאני מרגיש? האם העליות והירידות הללו כרגע הגיוניות? האם המצב אמור להשתפר ולהתייצב? ומתי בערך? אשמח לכל המסייעים והעוזרים !!!!

בתודה רבה מראש ,
יהונתן

היי חברים ,

אני אתחיל ואומר שהאתר הזה, חבריו וגולשיו הם פשוט קהילה נהדרת ומקום (ומקור) תמיכה מצוין. תודה לכל אחד ואחת מכם.

לגביי העניין שלשמו אני כותב: חלקכם זוכרים שכתבתי במהלך השבוע-שבוע וחצי עקב חזרה של התקפי החרדה, לאחר הפסקה של טיפול תרופתי עם פקסט 20 מ״ג. (הפסקתי לאחר יותר מעשור שהיה טוב מאוד בגדול בצורה מדודה, ולאחר כחודשיים, לאחר וירוס וחום שהיה לי, חזרו לי ההתקפים)
ובכן חזרתי, כאמור, לטיפול התרופתי (כפי ששיתפתם אתכם בפוסט הקודם), ואני נוטל, ע״פ הוראות הרופא את המינון ובצורה מדודה של סרוקסט 20 מ״ג.

היום (יום רביעי שנגמר) היה היום ה-11 לחזרה לטיפול. הייתי אמור להגיע לאונ׳ לכמה סידורים, והחלטתי ללכת. זו בעצם הפעם הראשונה ״באמת״ שיצאתי מהבית. במהלך הנסיעה באוטובוס היה לי ״מיני-התקף״ לכמה שניות, ובמהלך שהותי באונ׳ היו לי עוד כמה ״גלי-חרדה״. סה״כ הרגשה לא כ״כ נעימה, ואפילו הרגשתי שאולי יצאתי ״מוקדם מידי״ מהבית.
יש לציין שעדיין טרם חזרתי לעבודה.
עדיין יש לי זיעה בידיים וברגליים, אי שקט לעיתים ו״גלי-חרדה״ לעיתים, ובבקרים לעיתים יש לי דפיקות לב.

אשמח לשמוע ולקבל את חוות דעתכם האם המצב נורמאלי? האם לדעתכם או מנסיונכם ישנה התקדמות וזה הולך לכיוון הנכון? ומתי המצב אמור להתייצב?

אשמח לשמוע ולקרוא את הערותכם ,
בתודה רבה (כרגיל) ,
יהונתן

שלום רב לחברי הפורום ,

אני בחור בן 29, שעד לפני כחודשיים טולפתי בתרופה פאקסט 20 מ״ג במשך למעלה מעשור, בעקבות התקפי חרדה שהיו לי בתחילת התקופה טרם תחילת הטיפול.

התרופה שינתה את חיי לטובה והצלחתי להתרומם, לעמוד על הרגליים, לעבוד, לפתח זוגיות, לעבור דירה ועוד ועוד.
בין היתר, העלתי מאוד במשקל במשך הזמן הזה (כ-50 ק״ג).

לאחרונה, וליתר דיוק - לפני קצת יותר מחודשיים בערך החלטתי שאני מעוניין להפסיק את התרופה (חשבתי אני מניח שאני מרגיש טוב, והגיע הזמן אולי לנסות לא להיות תלוי בתרופה. בנוסף רציתי גם לרדת במשקל, וידעתי בשעתו מהפסיכיאטר שלי שכאשר אפסיק ליטול את התרופה - גם אתחיל לרדת במשקל).

התחלתי להפסיק לאט לאט (מאוד במינון מדורג) את התרופה, אך יש לציין שלא יידעתי את הפסיכיאטר שלי ברצוני וביישומי להפסיק ליטול את התרופה.

התחלתי לרדת במשקל, הרגשתי גם לא רע. בנוסף הרגשתי שאני ״פשוט לא מסוגל״ לסיים ארוחות כמו בעבר - וחשבתי שזה דבר טבעי ואולי אני באמת פשוט צריך לאכול פחות.

ירדתי כ-10 וחצי ק״ג בתוך כחודשיים, אבל אז היה לי מעין וירוס של כמה ימים המלווה בחום, כאבי בטן וחולשה, ואז גם הרגשתי שהתקפי החרדה חוזרים.

מאז, ולמרות שהוירוס כבר מאחורי, אני לא אותו אדם. אני סובל כל הזמן מחרדות ומהתקפים שבאים כמו ״גלים״ (תחושה רעה, ואז פחות רעה).
כמו כן, אני סובל מדפיקות לב חזקות, זיעה בידיים וברגליים, לעיתים נמלולים בחצאי הידיים, ותחושה מעיקה בחזרה (כאילו משהו מנג׳ס ו״תקוע״) ולכן אני לא מסוגל לאכול בכלל. (אולי ביסקוויט, משהו כזה)
עד שהגעתי שוב לפסיכיאטר, פניתי לרופא המשפחה והוא רשם לי קסנקס וקרדילוק, כאשר הוא הסביר שהקרדילוק יוכל להוריד את קצב דפיקות הלב ואף להרגיע קצת וגם לשלוט ברספטורים של האדרנלין בלב, והקסנקס יוכל להרגיע אותי בנתיים).

למרות שלקתי אותם, מעבר לשינה של כמה שעות לא הרגשתי טוב יותר בצורה משמעותית, ועדיין לא הצלחתי לאכול.
(אני בעיקר שותה מים, שתייה מוגזת מתוקה - אבל לא קולה)

בנתיים הלכתי לפסיכיאטר, ושפכתי בפניו את המצב, תוך כדי שאני מביע את תסכולי והייאוש הרב שאני מרגיש.
הוא רשם לי לקחת סרוקסאט (התרופה המקורית שעליה נשענית הפקסט) ואמר לי להתחיל לקחת רבע כדור למשך כמה ימים, לאחר מכן חצי ולאחר מכן כדור שלם (שזה המינון שבעבר לקחתי).

בנתיים עברו שלשה ימים (היום זה היום השלישי). אתמול הרגשתי יותר טוב לעומת יתר הימים הקודמים (פחות דפיקות לב, פחות מנג׳ס בחזה), אבל היום אחרה״צ התחילו שוב דפיקות הלב ותחושות של התקפי חרדה.
אני לא יודע מה לעשות, אמנם עברו שלשה ימים ״בסה״כ״, אבל אני מרגיש מיואש, קשה לי לראות תקווה ואיך אני יוצא מהמצב החרדתי הזה שלא נותן לי מנוחה ושקט נפשי. בנוסף, תוקפות אותי לצד התחושות הללו גם מחשבות נוראיות - כמו שהכדור לא יעבוד, ש-למרות שהנה הרגשתי טוב, כנראה שזה היה רגעי ועכשיו זה לא יעזור, ו-מה אני אעשה אם בעוד כמה ימים או שבועות הכדור לא יעבוד ואני אשאר ככה?

האם אין לי מה לדאוג? האם זה יחלוף לאור העניין שבעבר הצלחתי להרגיש טוב? האם יש שוני בטיפול בין פקסט לבין סרוקסאט? כמו כן אני לוקח את התרופות (קרדילוק וסרוקסאט - כי את הקסנקס אני משתדל לקחת כמה שפחות אם בכלל) על בטן ריקה - וזה מטריד אותי מאוד. אבל מה אני אעשה? אני לא מצליח לאכול כלום.

אני כ״כ צריך את התמיכה שלכם, את הסיוע וההכוונה. אודה לכל עיצה, רעיון, תמיכה מצדכם.

בתודה רבה וענקית לכל מי שיעזור,
יהונתן

האם כדורים שנקנים במרשם בבית מרקחת פרטי נרשמים במערכת? ז״א - יש לי מרשם לפרוזק ולא מעוניינת שיירשם לי בתיק הרפואי שנטלתי את הכדורים. המרשם ניתן בידי פסיכיאטר פרטי. האם קנייה בבית מרקחת פרטי תמנע את הופעת הכדורים בתיק הרפואי שלי?תודה מראש

בהמשך בירור לכאבי חזה הנוראים שאני סובל עשו לי היום בדיקת צפיפות עצם לאחר מספר שעות אני חש כאבי חזה נוראים ,נוראיים
הכאבי החזה הולכים ומחריפים אבל היום פשוט סופר סופר סופר כאב
ייתכן מהזריקה הרדיואקטיבית ?

ללא קשר ממשיך לסבול מכאבי חזה שמחריפים כל יום !!
עד כה לא מצאתי רופא כאב שירשום לי מריחואנה רפואית

לקחתי כ
בלית ברירה הסכמתי ליטול כדורים פסיכיאטרים שרק החמירו מצבי כתוצאה מקלונקס של טבע יש לי תופעת לוואי שבאות לידי ביטוי במכות חשמל שאני חש בראש וחוסר שינה בלילות
מצבי מידרדר אני חייב קנאביס רפואי במיידי אחרת ייתכן שאשפזו עצמי במחלקת כאב כי הכאבים מחריפים מאוד מאוד !! סבי באיראן היה מעשן את זה כל הזמן והיה חי 93 שנה אני יליד איראן

בין הכדורים הפסיכיאטרים שרק דירדרו לי המצב הרבה יותר היו סימבלטה פקסט וייפאקס קלונקס

שלום, אני נוטלת חצי כדור פאקסט כמעט חודש, עם לא מעט תופעות לוואי שחלקן עברו נשאר עדיין רעד בגוף ופיהוקים נוראיים, האם אמור לעבור?
ולשאלתי, אני אמורה לעבור טיפול להסרת שיער בלייזר השבוע, האם יש בעיה לעשות את זה כשאני נוטלת פאקסט?
האם אני צריכה לדווח להם על כך?
תודה מראש.

כבר 13 שנה עם חרדות, מטופלת בפקסט כל השנים. 

כל שנה שעוברת המצב נהיה יותר קשה

הכל מלחיץ אותי וגורם לי התקפים

תודה לאל אני מתפקדת,עובדת משרה מלאה,לומדת ועוד

אבל קשה לי

התרופות לא עוזרות ממש ובזמן האחרון אין שבוע שאני לא לוקחת לפחות קלונקס אחד אם לא שניים ושלושה...

היו נסיונות לעבור לויאפקס, לוסטרל, ציפרלקס ועוד שלא צלחו

מה עושים??

מחפשת המלצה לפסיכיאטר טוב שמטפל דרך הכללית

תודה!

בשם רמוטיב שהיא צמחית. הלכתי לבית מרקחת ורופאת המשפחה (שהיא לא פסיכיטרית ) רשמה לי מינון של 500 מילגרם פעמיים ביום עכשיו בכל החיפושים שלי באינטרנט,וגם בעלון התרופה רשום 500 מיליגרם פעם אחת ביום כמה לקחת? תודה

שלום,



אני בן כ-20+.



לאחרונה התחלתי לעבוד במקום חדש, ותוך פחות מחודש התפטרתי, פשוט כי לא יכלתי לסבול יותר.



בזמן שעבדתי הרגשתי ממש לא טוב, לא הצלחתי לקלוט את החומר החדש, והייתי בתחושה של לחץ.

כל הזמן הייתי בתחושות שאני פשוט רוצה למות וזה כ"כ קשה לשאת את המחשבות שעברו לי.



גם כל הזמן הרגשתי שאני מתקדם הרבה יותר לאט ממה שחשבתי שאתקדם, מבחינת קליטת החומר.

ולא ידעתי איך להסביר לראש הצוות למה אני לא מתקדם במשימות. פשוט הייתי מסתכל על המחשב ולא הצלחתי לקלוט כלום! ככה במשך שעות כל יום, פשוט סיוט.



כל סביבת העבודה הייתה ממש נחמדה וגם הראש צוות והם די תמכו, אבל אני פשוט לא סבלתי את העבודה והתחושות שהיו לי במהלכה, והתפטרתי.



אני חושב אולי לעשות תקופת הפסקה, ולהתחיל לקחת כדורים, עד שאחלים ואז אחזור לעבוד?

מה כדאי לעשות?

אולי תקופה שלא אעבוד תעזור לי להחלים מהר יותר?

אני לא רוצה להיכנס לעוד מקום עבודה ושזה יקרה שוב, ככה השמועה תעבור שאני לא בנאדם שכדאי להעסיק אותו.



אני כל הזמן חושב שהמעסיק ירצה להתנקם בי בתביעות בגלל שעזבתי ככה מהר. הוא העדיף שאשאר עוד אבל נשארתי רק יום, שזה לפי החוק, אבל אני לא יודע מאיפה הוא יביא איזו טענה שהפרתי חוזה.



בעבר לקחתי כדורים נגד דיכאון וחרדה, לפחות 6 סוגים שונים שלא השפיעו בכלל, כמו רסיטל, פקסט, קלונקס, קסאנאקס, ועוד.

הייתי בטיפול פסיכולוגי שנתיים, וזה לא עזר.



אני מרגיש מקרה אבוד

למעלה מ 10 לילות בערך, אני מעוניין להעביר לבוקר אך חושש מדילוג על הערב והכלל השפעה על הגוף ואולי גם על הלב...

מה דעתך? תשובתך מכרעת

tאני בן 64 סובל 11 שנים מהמחלה התפרץ פעם ראשונה לאחר מות אימי ביסורים מסרטן פסיכיאטרית שהיתה בקופ"ח מכבי הצילה אותי ע"י טיפול בפקסט מאז חזרה התופעה פעמיפ רבות כרגע אני נמצא במצב כזה הפסיכיאטרית עזבה את הקופה ניסיתי ליצור קשר עם רופאים עפ"י הרשימה אף אחד לא זמין העלתי את המינון של פקסט לשתים ביום ורופא משפחה נתן לי לוריאן

המצב קשה בבקרים אין לי חשק להתחיל את היום כולי מחשבות שליליות ואין לי חשק לחיות האם למישהו יש המלצה על פסיכיאטר טוב בקופ"ח מכבי כנראה שהפקסט אינו עוזר כעבור כל כך הרבה שנים

אני לא יודעת מה לעשות יותר.
לא טוב לי כל הזמן,לקחתי 10 שנים פקסט,לפני כחודש עברתי לציפרלקס וככל שעובר הזמן יותר ויותר קשה לי,כל הזמן יש לי תופעות חדשות
הגוף רועד,ויש לי מן צמרמורת פנימית שעושה לי חולשה,בחילות,חוסר תאבון (ירדתי כבר 7 קילו), אני עייפה,ובוכה המון
לא יודעת מה לעשות כבר...
מה יהיה??אני לא רואה שום שיפור,להפך,לפני 10 שנים היה התקף פה ושם,היום אין כמעט יום בלי התקף,קשה לי בעבודה,קשה לי חברתית...אני גמורה
ונמאס לי! מה עושים???

אחרי שנות דור חזרתי לגלולות

בטיפשות כי רבה צרכתי 2 קופסאות בזו אחר זו ברתצף תוך דילוג על מחזור

אם כי יש דימום קל לאורך כל הזמן הזה שהבנתי שזה לא חריג

כעת אני עושה הפסקה ומצפה למחזור אבל פוחדת שעשיתי לעצמי נזק. יש אפשרות? מה לעשות כעת?

כמו כן מה אפשר לעשות לגבי הרעב העצום שמתעורר לפני המחזור? יש משהו תרופתי?

אודה לך מאד באם תוכלי להשיב לי מהר.

מה אני עושה אם נתקעתי בלי התרופה ונכנס סופש והרופא שלי איננו?

חשבתי שיש לי עוד מרשם אבל טעיתי. לוקח כדור ביום 5 שנים נגד דיכאון. בחיים לא פספסתי ולא הפסקתי. מת מפחד מה יהיה עכשיו כשנגמרו הכדורים :(