מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

#לבו

עוקבים (3)
FMF (קדחת משפחתית ים תיכונית) FMF מוטציות MEFV גרד וגירוד#ניתוח בריאטרי29ג5-HTP5-hydroxytryptophan,5ASAA1CabirateronACG GELADHDADHD אבחוןADHD במבוגריםADHD טיפול אלטרנטיביADHD תרופותAFalirocumabALSamoxicillinAnkylosing Spondylitisanti TNFantiphospholipid syndromeapremilastAREDSAREDS2aripiprazoleASAshwagandhaASPIRINAstaxanthinAtenololAVAMYSB12BCGBeer\'s CriteriaBeer\'s CriteriabenefiberBERABEVACIZUMABBipapbisoprololbpdBRCA1BRCA2BrutizolamBSABudesonidebuprenorphineCA 125candesartanCarbamazepinecariprazineCBDCBTCCVSICFSCGMCISCitalopramClarithromicinClarithromycinClindamycinCLUB FOOTCOBALTcognitive impairmentContinuous Performance TestCOPDCOPD טיפולים CPTCPT בדיקהCPT מבחןCRPSCTXCymbaltaD-MannoseDAPT RISK CALCULATORDASHDawn Phenomenondaytrana patchesDenosumabdeprescribingDHEAdiscontinuationDKADMARDsDoxyciclinDPP-4DULAGLUTIDEduotravDXAEDSSENOVIDEscitalopramEsomeprazoleetanerceptetodolacetoricoxibevening primroseEvoked potentialsevusheldEZOXFluoxetineFMF גניםFMF תסמיניםFocal Segmental GlomerulosclerFRAXFSGSFucidic acidG6PDgelsectanGLP1GLYXAMBIH PyloriHbA1ChiprexHLA-B27HMBIBSIbuprofenIgA nephropathyIIHINDACATEROLISDNIVIGivosidenibJIAKayexalateL-טריפטופןLABALADALAMALanreotidelavaloLeqvioLevofloxacinlevothyroxinliraglutideLosartanLPmammographyMarioseaMCDMelatoninMembranoproliferative GlomeruMembranous nephropathyMethylPhenidatemetolazonemetoprololMGUSMinimal Changes DiseasemirabegronMPGNMRI טרשת נפוצהMRMMycophenolatenabumetoneNDMNeridronateNITRIC OXIDENMONorethisteronenr-axSpANSAIDNURAIDOAOCDofloxacinomalizumabOmeprazoleonychomycosisoptic neuritisP1NPPaclitaxolPASIPatiromerPBAPDTPGDPhenazopyridinePhenterminePimecrolimuspioglitazonePitavastatinPlatelet rich plasmaPLCPMLPMSPolypharmacyPPIPPI DEPRESCRIBINGPPI תופעות לוואי לטווח ארוךPQQPregabalinPRPPsAPTNSPTSDPUVApyridoxineQELBREEQUETIAPINERAreliquaRheumatoid ArthritisRIVAROXABANRLSRosuvastatinrowacholRSDRVCSSABASAMAscarless gelSECUKINUMABSemaglutideSEPSertralinSHINGRIXSIBsilexanSinusitisSleep ApneaSNRISpASSRISUCRALFATET3T4tadalafilTamoxifentamsulosinTCCTemozolomidetestosteroneTIATibisovotiboloneTIBSOVOTNBCtPATPNTramadolTUMSTURBTULCERMINureaplasma urealyticumuveitisvalsartanvardenafilveltassavenlafaxineVEPvibegronviloxazineViniaZolpidemZopiclone\'COPD\',\'COPD טיפולים \',\'אסטמה\',\'ברונכיטיס כ\'PTSD\',\'בדידות\',\'דיכאון\',\'הפרעות אכילה\',\'\'\'COPD\',\'COPD טיפולים \',\'אסטמה\',\'ברונכיטיס\'\'\'COPD\',\'COPD טיפולים \',\'אסטמה\',\'ברונכיט\'\'\'\'\'דימוי גוף\',\'הפרעות אכילה ומשפחה\',\'הפ\'\'\'\'\'קוליטיס התמודדות\'\'\'\'\'\'\'\'\'דימוי גוף\',\'הפרעות אכילה ומשפחה\',\'הפרע\'\'\'\'קוליטיס התמודדות\'\'\'\'\'\'\'דימוי גוף\',\'הפרעות אכילה ומשפחה\',\'הפרעת \'\'\'קוליטיס התמודדות\'\'\'\'\'בדידות\',\'חרדות קשות\'\'\'\'דיכאון\',\'הפרעות אכילה\',\'פגיעה עצמית SIB\'\\'\'דימוי גוף\',\'הפרעות אכילה ומשפחה\',\'הפרעת אכ\'\'דיקור\',\'רפואה משלימה\',\'רפואה משלימה לכאב\'\'\'דיקור\',\'רפואה משלימה\',\'רפואה משלימה לכאב\'\'\'קוליטיס התמודדות\'\'\'אובדנות\',\'דיכאון\',\'הפרעות חרדה\',\'חרדה\',\'\'אובדנות\',\'דכאון\',\'חרדה\',\'סכיזופרניה\',\'פו\'בדידות\',\'דיכאון\',\'ער\"ן - עזרה ראשונה נפשית\\'בדידות\',\'חרדות קשות\'\'דיכאון\',\'הפרעות אכילה\',\'פגיעה עצמית SIB\'\'דימוי גוף\',\'הפרעות אכילה ומשפחה\',\'הפרעת אכיל\'דימוי עצמי\',\'חרדת נטישה\'\'דיקור\',\'רפואה משלימה\',\'רפואה משלימה לכאב\'\'דיקור\',\'רפואה משלימה\',\'רפואה משלימה לכאב\'\'דיקור\',\'רפואה משלימה\',\'רפואה משלימה לכאב\'\'זכויות חולים\',\'קשב וריכוז\'\'כאב גב\',\'כאב כרוני\',\'כסא גלגלים\',\'מוגבלות\\'קוליטיס התמודדות\'אבאמיסאבודרטאבונקסאבושילדאבחון ADHDאבחון אוסטאופורוזיסאבחון בעיות גדילהאבחון גנטי טרום השרשהאבחון הפרעות קשב וריכוזאבחון טרשת נפוצהאבחון סיוגרןאבחון סרטן השדאבחון פסוריאזיסאבחון פסיכיאטריאביאנהאביזר רפואיאביזרי עזראביזרים סרטן שדאביטרןאביליפייאביליפיי מינטנהאביקסהאבירטרוןאבלציהאבלציה סרטן ריאותאבלציה שבץאבנדיהאבנים בכיס המרהאבנים בכליותאבץאבצס מחלות מעי דלקתיותאברולימוסאגיספוראגיספור לפטרת צפרנייםאגיסרקאגנוזיהאגרסיהאדווגרףאדווילאדוילאדויל ליקוויד ג\'לאדויל ליקוויד ג\'לאדויל מיגרנהאדנומהאדרונקסאדרלאובאיטיסאובג\'יואובגיואובדנותאובסטיןאוגמנטיןאוויסטהאוויר במזרקאווסטיןאוזמפיקאוטזלהאוטידיןאוטיזםאוטם מוחיאוטריוויןאוטריויןאוטרקסאויסטהאוכלאולנזפיןאולפאריבאולקוסאומגה 3אומיקרוןאומנטקטומיהאומניקאומפרדקסאומפרדקס Zאומפרדקס סרטןאומפרהאומפרזולאומפרזול לתינוקאומקוראונברזאונגלייזהאונדנסטרוןאוסטאוארטריטיסאוסטאופורוזיסאוסטאופורוזיס גורמי סיכוןאוסטאופורוזיס תרופותאוסטאופניהאוסטאופרוזיס סטרואידיםאוסטאופרוזיס תזונהאוסטאופרזוס טיפולאוסטיאופורוזיסאוסטיאופניהאוסטיאופרוזיסאוסטקינומבאוסימרטיניבאופדיבואופורקטומיה דו צדדיתאופורקטומיה חד צדדיתאופטיק נויריטיסאופטלגיןאופטלגין אינטראקציותאופיאטיםאופלודקסאופלוקסציןאוקסאראוקסאר פלוסאוקסיסאוקסיקודוןאוקסיקונטיןאוקסר פלוסאוקרוואסאורבניל לורידאורוסטומיהאורטוקלון OKT3אורטיקריהאורמוקסאורנסיהאורתורקסיהאושראזומדאזוקסאזטרולאזיתרומיציןאזנילאזרגהאזתיופריןאזתיופריןאטוזטאטופיק דרמטיטיס בילדים אטופיק דרמטיטיס במבוגרים אטופיק דרמטיטיס בפנים אטופיק דרמטיטיס בתינוקות אטופיק דרמטיטיס זיהומים אטופיק דרמטיטיס יובש בעור אטופיק דרמטיטיס מניעת התלקחויות אטופיק דרמטיטיס משחות וקרמים אטופיק דרמטיטיס שינה אטופיק דרמטיטיס תרופות אטופןאטורבסטטיןאטזוליזומאבאטנולולאטנטאי ספיקת כליותאי ספיקת כליות תזונהאי ספיקת לבאי ספיקת לב טיפולאי ספיקת לב תזונהאי שליטה בסוגריםאיבגהאיבופרופןאיזון לחץ דםאיזוקטאילאריסאילאריסאימון שלפוחית השתןאימונוגלובוליניםאימונוסופרסנטיםאימונותרפיהאימונותרפיהאימורןאימפוטנציהאימפולסיביותאינדיקהאינדקס גליקמיאינווגהאינוזיטולאינוסיטולאינטרפרוןאינטרפרון אלפא מיאלומה נפוצהאינטרקציותאינטרקציות בין תרופותאינסוליןאינסולין אספרטאינסולין אפידרהאינסולין בזאליאינסולין הומולוגאינסולין הומניאינסולין הקסמראינסולין ופעילות גופניתאינסולין מהיראינסולין מיקסאינסולין מעורבאינסולין קצר טווחאינסולינים והריוןאינקרטיניםאיפטיגואיפילימומאבאיקסלאירובנטאירוע מוחי גורמי סיכוןאירוע מוחי חולףאירועי קליני בודד (CIS)אירסהאיתור מוקדםאכילה בולומוסיתאכילה ליליתאכילה רגשיתאכסון תרופותאלבומינוריהאלודיניהאלטרולאלטרולטאלטרוקסיןאלטרוקסין מנה שבועיתאלידלאלידראליקוויסאלכוהולאלמטוזומאבאלנדרונטאלסטיניבאלסנסהאלפאגןאלפרלידאלצהיימראלקטרודות לכאבאלרגיהאלרגיה אסתמה של העור אלרגיה ואטופיק דרמטיטיס אלרגיה ליודאלרגיותאלריןאמבותאמבטיית אקונומיקה אמביאןאמביאן CRאמביאן בשחרור מושההאמוקסיקלבאמטריקסאמיטיזהאמילורידאמינוסליצילאטים (5ASA)אמלואמלודיפיןאמנטדיןאמפטמיןאמפיזמהאמפליסיטיאמרילאנאסטרוזולאנאפרנילאנברלאנגינה פקטוריסאנדוקרדיטיסאנדרוקסוןאנונהאנורקסיהאנורקסיה אשפוזאנורקסיה טיפולאנורקסיה טיפול נפשיאנורקסיה טיפול תזונתיאנורקסיה נזקים לגוףאנורקסיה סימניםאנזימי כבדאנטביואנטומיןאנטזיטיסאנטי CCPאנטי Dאנטי Rh שליליאנטי מוסקריניםאנטיאפילפטיאנטיביואנטידכאוניאנטידפרסנטיםאנטיכלורגנים ארוכי טווחאנטיכלורגנים קצרי טווחאנלדקסאנמיהאנמיה מיאלומה נפוצהאנסטרוזולאנפיניטוראנפרנילאנקילוזינג ספונדיליטיסאסאיאסטואסטמהאסטרדיולאסטרוגןאסטרולהאסטרופםאסיבלאסיוולאספיריןאספירין 500אספירין בגריאטריהאספירין קרדיואסציטלופרםאסקולאסרילאסתמה של העור בילדים אסתמה של העור במבוגרים אסתמה של העור בפנים אסתמה של העור בתינוקות אסתמה של העור זיהומיםאסתמה של העור מניעת התלקחויות אסתמה של העור שינה אפודיקסאפוונטאפזיהאפטיניבאפידרהאפילפסיהאפילפסיה בנפגעי שבץאפיניטוראפיקסבןאפנוטיןאפקסוראצבעות נפוחותאצבעות נקניקיהאצות יםאקווה קרםאקופונקטורהאקזמה אקטונלאקטוסאקטיבלאקטמרהאקלירהאקלסטהאקמולאקמול פוקוסאקמול צינוןאקנהאקנה אינוורסהאקנה הפוכהאקסגיבהאקסידולאקסיפןאקספורג\'אקספורג\'אקפורג\'אקרוזארביטוקסארגונית תרופותארגינולין לא לאוסטאופורוזיסארדוטיןארוזיותארוחותארומזיןארטאןארטריטיס פסוריאטיתאריוסאריליפלייארימידקסאריספטאריפיפרזולאריפלייארלוטיניבארקוקסיהארקוקסיה Etoricoxibאשווגנדהאשכוליותאשכוליתאשלגן גבוהאשלגן כלורידיאשפוז הפרעות אכילהאתופןבארט סינדרוםבדידותבדיקה לדם סמויבדיקה סרולוגיתבדיקות גנומיות סרטןבדיקות גנומיות סרטן ריאותבדיקות גנטיות סרטןבדיקות גנטיות סרטן ריאותבדיקות מעבדהבדיקות סקרבדיקת גדילהבדיקת גובהבדיקת המוגלובין מסוכררבדיקת חוקן בריוםבדיקת לחץ דםבדיקת צפיפות העצם (DXA)בדיקת תפקודי נשימהבודזוןבודיסוןבודסוןבוטוקס לשפוחית רגיזהבוטראנסבולימיהבולימיה אשפוזבולימיה טיפולבולימיה טיפול נפשיבולימיה טיפול תזונתיבולימיה נזקים לגוףבולימיה סימניםבולמוסי אכילהבונדורמיןבונסריןבזאל בולוסבזיליקסימאבבזל גלארגבזפיברטבחילותבטאהיסטיןבטאפרוןבטארן כדוריםבטמיגהבטנזולבי-אוןביאטהביופסיית עורביופסית מח עצםביופסית שדביורוקרטיה וטרשת נפוצהביטוח בריאות פרטיביטוח לאומיביטוח משליםביידוריוןביסופרולול פומארט אינובדביספוספונטיםביספוספנאטים וטיפולי שינייםביספוספנאטים טיפולי שינייםביספוספנאטים שינייםביפאפבישול בריאבלבולבלביקבלוטת תריס הורמוניםבנזודיאזפיניםבנפיברבנפייברבעיות בשלפוחית השתן טרשת נפוצהבעיות בתפקוד מיניבעיות גדילה אבחוןבעיות לבבעיות פוריותבעיות שינהבעית זכרוןבעלי חייםבקלוסלבקלופןברוטיזולםברונכוסקופיהברונכיטיס כרוניתברזלברזל לאנמיהברזל מחלות מעי דלקתיותברזל נמוךבריחת סידןבריחת שתןברילינטהברינטליקסבריקליןברקסטיןברקסיןבשרג\'ירוטוניקג\'לסקטןג\'נטיל טיפות עינייםג\'רדיאנס 5מגגאבאפנטיןגאבפנטיןגאלבוסגאסטרוגבאפנטיןגבאפנטין אסיוולגבפנטיןגדוליניוםגדילה אבחוןגדילה מואצתגדילה מחשבוןגדילה תזונהגדילת ילדיםגובה נמוךגודוליניוםגוטטהגורמי סיכון אוסטאופורוזיסגורמי סיכון לסרטןגורמי סיכון מחלות לבגורמי סיכון סרטן המעי הגסגורמי סיכון סרטן ריאותגורמי סיכון סרטן שדגורמי סיכון סרטן שחלותגורמי סיכון פסוריאזיסגורמי סיכון שבץגורמים להפרעות אכילהגידול ברנרגידול שפיר במעיגידול שפיר בשדגיוטריףגיל הבלותגיל המעברגיל המעבר הורמוניםגיל העצמותגילוי מוקדם סרטןגילניהגינומונלגינסנגגינסנג סיביריגינקו בילובהגירוי חשמלי שלפוחית רגיזהגלוטןגלולותגלולות והשמנהגלולות ויציאות רכותגלולות ושלשולגלולות ותאבון מוגברגלולות יאז פלוסגלולות למניעת הריוןגלוקומיןגלוקופאגגלטירמר אצטטגלי חוםגלימפירידגליקסמביגמילהגמילה דיכאוןגמילה השמנהגמילה מאופיאטיםגמילה מבנזודיאזפיניםגמילה מדיאזפםגמילה מסטרואידיםגמילה מעישוןגמילה מעישון השפעה על הגוףגמילה מעישון והשמנהגמילה מעישון ומצב רוחגמילה מעישון ועצירותגמילה מעישון תופעות לוואיגמילה מעישון תסמיניםגמילה מצב רוחגמילה מציפרלקסגמילה סדנאותגמילה סיגריותגמילה סל הבריאותגנואטגנוביהגנטיקה סרטן המעי הגסגנציקלובירגסטרוגסטרוסקופיהגפיטיניבגקרמןגראסגרגרנית יווניתגרד בפי הטבעתגרד וגירודגרדיאנסגריאטריהדאבת שריריםדאלאציןדביגטרן אטקסילאטדגניםדואודרטדואוטרבדוויקדולוקסטיןדום נשימה בשינהדוסטינקסדופילומאבדופיקנסנטדופיקסנטדופלקסדוקסיליןדחיית שתלדחיפות במתן שתןדטרוסיטולדטרנהדי מנוזדיאטהדיאטה דלת סיביםדיאטה לחץ דםדיאטת DASHדיאליזה ביתיתדיאליזה זכויותדיאליזה ציפקיתדיאליזה תזונהדיאנה 35דיאתרמיהדיובןדיזותיאזידדיטרוקרםדיטרנהדיכאוןדיכאון בילדים ומתבגריםדיכאון בנפגעי שבץדיכאון חורףדיכאון טרשת נפוצהדיכאון לאחר לידהדיכאון מגורידיכאון עונתידיכאון קלדיכאון קלינידיכאון קשהדילול דםדימוי גוףדימוי עצמידימוםדימום בין וסתידימום כבדדימום עכבישידימתיל פומרטדיסארטריהדיסלקציהדיספגיהדיסקציהדיסרפלקציה אוטונומיתדיקורדיקור מותנידיקור סינידיקור סיני,דכאוןדליפת שתןדליפת שתןדליריוםדלציןדלקות מפרקים היריון ולידהדלקות מפרקים ומחלות לבדלקות מפרקים ומחלות מעי דלקתיודלקות מפרקים פעילות גופניתדלקות מפרקים תזונהדלקות מפרקים תרופותדלקות עיניים ודלקות מפרקיםדלקת בדרכי השתןדלקת בחיבור בין הגיד לעצםדלקת בשרירדלקת הענביה בעיןדלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפדלקת חוליות מקשחתדלקת חניכייםדלקת מוחדלקת מפרקים אידיופתית של גיל הדלקת מפרקים התמודדותדלקת מפרקים כאבדלקת מפרקים ניווניתדלקת מפרקים ספונדילוארטרופתיתדלקת מפרקים פסוריאטיתדלקת מפרקים שגרוניתדלקת מפרקים שגרונתיתדלקת סימפונות כרוניתדלקת עור אטופית בילדים דלקת עור אטופית במבוגרים דלקת עור אטופית בתינוקותדלקת עפעפייםדלקת עצב הראייהדלקת פנים הלבדלקת שריר הלבדלקתיותדם בשתןדם סמוידמם תוך מוחידמנציהדמנציה ושבץדמעות מלאכותיותדנוזומבדסלורטדיןדפלפטדפרקסןדקטיליטיסדקליזומאבדקליזומבדקסאמתזוןדקסימוןדקסמול סינוסדקסמול פלוסדקסמול קולדדרזלקסדרכי נשימהדרליןדרמובטדרמקומביןהאלוטסטיןהאם להתחסן או שלא?הגדלת שדהגיינה של שינההדרכה רוקחיתהודגקיןהומולוגהומירההוצאת שחלות מניעתיתהורות וטרשת נפוצההורות ומשפחה עם טרשת נפוצההורות וסבתאות עם טרשת נפוצההורמון גדילההורמון גדילה במבוגריםהורמוני בלוטת התריסהורמוני מיןהורמוניםהורמונים בלוטת התריסהורמונים חלופייםהורמונים טבעייםהורמונים לגיל המעברהזיותהזרקת אינסוליןהחלפה בין שני נוגדי דכאוןהחלפת ברךהחלפת מפרקהטבות של גמילה מעישוןהידרדניטיס סופורטיבה (HS)הידרדניטיס סופורטיבה אורח חייםהידרדניטיס סופורטיבה דיכאוןהידרדניטיס סופורטיבה היריון ולידההידרדניטיס סופורטיבה טיפולהידרדניטיס סופורטיבה כאביםהידרדניטיס סופורטיבה ניתוחיםהידרדניטיס סופורטיבה סיבוכיםהידרדניטיס סופורטיבה שלב 3הידרדניטיס סופורטיבה תזונההידרדניטיס סופורטיבה תרופותהידרוכלורותיאזידהידרוקורטיזוןהיטריןהיסטפדהיסטפד קומפאונד לינקטוסהיסטרוסקופיההיסטרקטומיההיפוגליקמיההיפראלגזיההיפראקטיביותהיפריקוםהיפרפלזיה של רירית הרחםהיפרפתיההיפרקלמיההיפרקסהיצרות מעיהיצרות עורקי התרדמההיקשרות בריאההיריון ולידה דלקת מפרקיםהיריון ולידה לאחר השתלת איבריםהיריון טרשת נפוצההיריון סרטן שדהיריון פסוריאזיסהישנות מיאלומה נפוצההישנות סרטן מעי גסהישנות סרטן ריאותהישרדות מיאלומה נפוצההישרדות סרטן מעי גסהכנה לקולונוסקופיה בפיקוסלקסהכנות רוקחיותהלוטסטיןהליכההליקובקטר פילוריהמוגלובין מסוכררהמודיאליזההמוטציה האשכנזיתהמטוריההמיפרזיסהמסת קרישי דםהמרה קונברסיביתהמתנה ומעקב סרטן ריאותהנקההנקה ואקמולהספר הירוק של הקנאביסהסרת אונת ריאההסרת שיער עם פסוריאזיסהסתיידויות בחולי כליותהעמסת סוכרהעצמה קוגניטיביתהערכת גדילההפוגה סוכרתהפסקות נשימההפסקת טיפולהפסקת עישוןהפרעה דו קוטביתהפרעה טורדנית כפייתיתהפרעות אכילההפרעות אכילה ובריאות הפההפרעות אכילה ומשפחההפרעות אכילה טיפולהפרעות אכילה טיפול נפשיהפרעות אכילה טיפול תזונתיהפרעות אכילה שינייםהפרעות אכילה שיקוםהפרעות אכילה תרופותהפרעות בוויסות טמפרטורההפרעות בקצב לבהפרעות חרדההפרעות קצבהפרעות קשב אבחוןהפרעות קשב הקלות בלימודיםהפרעות קשב ושינההפרעות קשב שינההפרעות ראייה בנפגעי שבץהפרעות ראייה טרשת נפוצההפרעות שינההפרעת אכילה בולמוסיתהפרעת אכילה לא-ספציפיתהפרעת חרדההפרעת קשב וריכוז במבוגריםהפרשת חומצה מוגברת בעקבות הפסקת טיפולהפרשת חלבהקלות בלימודים ADHDהקלות בלימודים ADHDהקריטריונים של בירהקרנותהקרנות לעצמותהקרנות סרטן שדהרגעההרדמההרזיההריוןהריון לידה והנקה עם מחלת מעי דהריופוןהרעלההרעלת אקמולהרפסהרצפטיןהשוואה בין נוביג\'יל לפרוביג\'ילהשמנההשמנה גמילה מעישוןהשמנה נזקיםהשמנת ילדיםהשתלת איבריםהשתלת אלקטרודותהשתלת כבדהשתלת כליההשתלת לבהשתלת צואההשתלת קוצב שלפוחיתהשתלת ריאההשתלת שינייםהשתלת תאי גזע מיאלומההשתנה ליליתהשתנה מרובההתבגרות מינית מוקדמתהתכווצות שרירים ברגלים בלילההתלקחויות COPDהתלקחות קוליטיסהתלקחות קרוהןהתמודדות עם אטופיק דרמטיטיסהתמודדות עם אסתמה של העורהתמודדות עם דלקת מפרקיםהתמודדות עם סרטן השדהתמודדות עם פסוריאזיסהתמודדות עם קוליטיסהתמודדות עם קרוהןהתמודדות עם שלפוחית רגיזההתמודדות רגשית עם טרשת נפוצההתמכרותהתנגשות בין תרופותהתסמונת המטבוליתהתעמלות כחהתקן תוך רחמיהתקף FMFהתקף חרדההתקף טרשת נפוצההתקף לב החיים שאחריהתקף לב שיקוםהתקף פאניקההתקף קדחת משפחתית ים תיכוניתהתקפי חרדההתקפי פאניקההתקרחותהתקשות מפרקים (HO)ואגיזןואזודילטוריםואיפקסואלסרטןואלפורל והשתנה ליליתוארפריןודוליזומאבוואבןווזודיפוויוואנסוויוונסוויסות טמפרטורהוולבוטיןוולבוטריןוולוודיניהוולטסהוולטרןוולטרן משחהוולסרטןוולריאנהוועדת חריגיםוורטיגווורמוקסוורפריןוזודיפ קומבווזזודיפויאגרהויאפקסויגהמוקסויואנסויוואנסויטמין Bויטמין B12ויטמין B6ויטמין Cויטמין Dויטמין D וסרטן עורויטמין D טרשת נפוצהויטמין Eויטמין Kויטמין דיויניהויקוגויקטוזהולטסהולפוראל השתנה ליליתולקיידונופרונטוליןונלהונלפקסיןוסיקרועדות חריגיםועדות רפואיותוקטורוקטיביקסורגטףורטיגוורמוקס היריוןזאלדיארזאפהזואליזוגיות לצד טרשת נפוצהזודורםזולאיירזולדקסזוסטווקסזופרןזיבאןזיהוי אנורקסיהזיהוי בולימיהזיהום במוחזיהום סביבתיזיהומים במושתלי איבריםזיהומים מיאלומה נפוצהזייבןזינברייטהזינטזיפרקסהזיקדיהזכויות חולי סרטןזכויות חוליםזכויות נכיםזכויות נפגעי שבץזכויות סרטן השדזכויות קוליטיסזכויות קרוהןזלדיארזנטבזנפקסזעפרןזפתזרוקסוליןזרעי פישתהזרעי פשתןחג פוריםחגורת גב לכאבי גבחולשת פלג גוףחומצה אלפא ליפואיתחומצה מיקופנוליתחומצה סליציליתחומצה פוליתחוסמי אלפאחוסמי אלפא ובתאחוסמי ביתאחוסמי בתאחוסמי הקולטן לאנגיוטנסין 2חוסמי תעלות סידןחוסר בהורמון גדילהחוסר הורמון גדילהחוקן בריוםחזרה מיאלומה נפוצהחזרה של סרטן המעי הגסחזרה של סרטן ריאותחיזוק רצפת אגןחיטוי מכשירים רפואייםחיטוי משטחיםחיידקיםחילבהחיסוןחיסון חמישיחיסון לקורונהחיסון לשלבקת חוגרתחיסון לשפעתחיסון שלישי לקורונהחיסון שני לקורונהחלב ומוצריוחלבון בשתןחלבוניםחמוציות לדרכי השתןחמצת סוכרתיתחסון לשלבקת חוגרתחסון נגד שלבקתחסימת מעייםחסמת הריאהחסר בהורמון גדילהחסר הורמון גדילהחקר טרשת נפוצהחרדהחרדה טיפולחרדה מהמוותחרדה תרופותחרדות קשותחרדות, ייעוץחרדת בחינותחרדת נטישהחשיפה ומניעת תגובהחשיפה לשמשחשק מיניטאבניק,טאגריסוטאלץטאמסטבליות למציצהטבניקטבעונותטבעקוטןטגרטולטוביאזטוגאוטונייטטופס 29גטוקופרולטורקוטומיטחוריםטטראפלגיהטייקרבטינטוןטיסבריטיפולטיפול ADHDטיפול CBTטיפול אוסטאופורוזיסטיפול אנטיביוטי מונעטיפול באקנה ומחלות מעי דלקתיותטיפול בהפרעות אכילהטיפול בונה עצםטיפול במיגרנותטיפול בנגעי הידרדניטיס סופורטיבהטיפול בפצעיםטיפול בפריצת דיסקטיפול בקרוב נפגע שבץטיפול בקרוב עם מחלה כרוניתטיפול בקרינהטיפול בקרינה סרטן השדטיפול דתמיציןטיפול הורמונלי סרטן שדטיפול הפרעות קשב וריכוזטיפול התנהגותי קוגניטיביטיפול טרומבוליטיטיפול כלייתי חליפיטיפול מונע ספיגת עצםטיפול נפשי PTSDטיפול נפשי בהפרעות אכילהטיפול סרטן ריאות של תאים לא קטטיפול סרטן ריאות של תאים קטניםטיפול פוטודינמי (PDT)טיפול פיברומיאלגיהטיפול פסיכולוגיטיפול קוגניטיבי-התנהגותיטיפול תזונתי בהפרעות אכילהטיפול תרופתי לנפגעי טראומהטיפולי פוטותרפיהטיפוליםטיפולים אימונותרפיים סרטן הריאטיפולים אלטרנטיביים להפרעות קשטיפולים אלטרנטיביים לכאבטיפולים אלטרנטיביים סוכרתטיפולים אלטרנטיביים סרטןטיפולים אלטרנטיביים פסוריאזיסטיפולים אלטרנטיביםטיפולים ביולוגיים למחלות מעי דטיפולים ביולוגיים פסוריאזיסטיפולים טרשת נפוצהטיפולים כימותרפייםטיפולים לחרדהטיפולים משלימים הפרעות קשבטיפולים משלימים סרטן שדטיפולים ניסיוניים טרשת נפוצהטיפולים נפשיים לנפגעי טראומהטיפולים שיקומיים טרשת נפוצהטיפולים שלפוחית רגיזהטיפות דתמיציןטיפות עינייםטיפות פניסטילטירמיןטכנולוגיות בריאותטכנולוגיית סינרגוטלפסטטלקטמבוקורטמוקסיפןטמסו פי ארטנסופרילטסטובירוןטסטומקסטסטוסטרון נמוךטסטוסטרון תופעות לוואיטסנטריקטעויות בתרופותטפטפים שמנים לרענוןטקסולטקפידרהטקרולימוסטקרוסלטראסטוזומאבטרבמיןטרגיןטרגלודקטרגנטהטרוליסיטיטרום סוכרתטרזודילטריבמיןטריבמין פג תוקףטריגליצרידיםטריגרים להתלקחות פסוריאזיסטריטייסטרילפטיןטריפטופןטריפטלטריפטניםטריפל נגטיבטרמדולטרמדקסטרמלטרנדייטטרנקסלטרסבהטרסטוזומאב אמטנזיןטרשת מוקדמת סגמנטלית של פקעיותטרשת נפוצהטרשת נפוצה אבחוןטרשת נפוצה בילדיםטרשת נפוצה בעיות שמיעהטרשת נפוצה דיכאוןטרשת נפוצה הפרעות ראייהטרשת נפוצה התקףטרשת נפוצה ואנטיהיסטמיניםטרשת נפוצה ויטמין Dטרשת נפוצה ותזונהטרשת נפוצה טיפולים עתידייםטרשת נפוצה כאבטרשת נפוצה מעקבטרשת נפוצה מרפאותטרשת נפוצה סטרואידיםטרשת נפוצה עדכונים ומחקריםטרשת נפוצה עייפותטרשת נפוצה פעילות גופניתטרשת נפוצה פרוגרסיביתטרשת נפוצה פרצי בכי וצחוקטרשת נפוצה רפואה משלימהטרשת נפוצה שינויים קוגניטיבייםטרשת נפוצה שיקוםטרשת נפוצה שלפוחית השתןטרשת נפוצה תאי גזעטרשת נפוצה תסמיניםטרשת נפוצה תרופותטרשת נפוצה – היריון ולידהטרשת עורקיםטשטוש ראייהיאזיבוא תרופות אישייובש בעוריובש בעינייםיובש בפהיוגהיוגורטיודיוטיפרויוטירוקסיוטירקסיומירהיועץ תרופתי בקופותיוקריסהיורקיאסייעוץ תרופתיייעוץ תרופתי אישיייעוץ תרופתי בקופותים המלחיסמיןירבויירידה במשקלירידה בתאבוןירידה בתאי דם לבניםירידת סוכר בדםירקות ופירותיש לה את זהיש לך את זהיתר לחץ דםיתר לחץ דם סיסטולייתר לחץ דם עמידות לטיפוליתר לחץ דם ריאתייתר לחץ דם תרופותכאב בטןכאב בילדיםכאב בכפות הרגלייםכאב בפותכאב בפנים טרשת נפוצהכאב גבכאב דלקת מפרקיםכאב טרשת נפוצהכאב כרוניכאב מיאלומה נפוצהכאב נוירופטיכאב עצביכאב ראשכאב רדיקולריכאב רפואה משלימהכאב שינייםכאב תרופותכאבי בטןכאבי בטן לתינוקכאבי גבכאבי גב תחתוןכאבי מפרקיםכאבי פנטוםכאבי צווארכבד שומניכדורי שינהכדורים לדיכוי חשק מיניכולסטידכולסטרולכולסטרול גבוהכולסטרול תרופותכורכוםכורכומיןכיבי קיבהכיבים ברגליים סוכרתכימותרפיהכימותרפיה סרטן שלפוחית השתןכימותרפיה תופעות לוואיכליות פוליצסיטיותכליות תרופותכללי כלליכמותרפיהכנדורכסא גלגליםכף רגל סוכרתיתכרוםכרומיוםכריתה מלאה של השדכריתה של הסינוביהכריתת אונת ריאהכריתת טריזכריתת מעיכריתת סגמנטיםכריתת רחםכריתת שדכריתת שד מניעתיתכריתת שחלות דו צדדיתכריתת שחלות חד צדדיתכריתת שחלות מניעתיתכריתת שלפוחיתלא נכנעלב מלאכותילבולבלב מלאכותילבמירלבנדרלהפסיק לעשןלובקטומילוטןלויטרהלוסטללוסטרללוסקלוסק לשתיהלוסרדקסלוסרטןלופוסלופרסור דיביטבסלוקריןלורטדיןלוריווןלוריווןלורמיקסלורסטיןלורקסריןלחץ דםלחץ דם גבוהלחץ דם היריוןלחץ דם נוירוגנילחץ דם עמידות לטיפוללחץ דם תזונהלחץ דם תרופותלחץ ומתח נפשילחץ תוך גולגולתילטרוזולליברה מד סוכר רציףליגננסיםלידה טרשת נפוצהליויאלליורזלליטורבהליכן סקלרוזיסליכן פלנוסליכן פלנופילריסלימפומה מסוג הודגקיןלימפופניהלינזסלינפארזהלינץליפיטורליקסומיהלירינלליריקהליריקה וכאבי גבליתיוםללא מרשםלמוטריג\'יןלמטרדהלמיסיללמיקטללמפקטומיהלנטוןלנטוסלפונקסלפטיניבלפני נתוחלקחת ביחד ויטמין D וקו-אנזים Qלקטוזלקיחה רציפה של גלולות למניעת הריוןלקיחת תרופות כרוניות באזור זמן אחרלקסין פורטה והריוןלקסעדיןלשיאהמאמן כושרמאניהמארקרים סרטן המעי הגסמבוגרים ADHDמבחן TOVAמבחן התפקוד המתמשךמבחנים נוירו פסיכולוגייםמבטרהמבנדאזול היריוןמגאקסיןמגייסמגנזיוםמד סוכר רציףמד סוכר רציף ליברהמדבקות דיטרנהמדבקות למניעת הריוןמדבקות ניקוטיןמדבקות פנטנילמדבקות קאילומדד BSAמדד PASIמדדי שחלוף העצםמדידת גובהמדידת לחץ דםמדיטציהמדללי דםמדללי דם שילובים מסוכניםמוגבלותמודאלמודאל פורטהמודעותמוטיבציה נמוכהמוטיליוםמוטציות גנטיות סרטן השדמוטציות גנטיות סרטן השחלותמולטיויטמיןמומי לבמונורולמוסקולמוצרי חלבמוקסיוויטמוקסיויט פורטהמוקסיפןמוקסיפן להשתלת שינייםמורומונאב CD3מורינגהמורסה מחלות מעי דלקתיותמורפיןמושתל כליהמזוןמזון רפואי מחלות מעי דלקתיותמחירמחיריםמחלה עם שינויים מינימאלייםמחלות לב גורמי סיכוןמחלות מעי דלקתיות ומפרקיםמחלות מעי דלקתיות ושטמחלות מעי דלקתיות זכויותמחלות מעי דלקתיות חסרים תזונתימחלות מעי דלקתיות עינייםמחלות מעי דלקתיות עצמותמחלות מעי דלקתיות פי הטבעתמחלות מעי דלקתיות פעילות גופנימחלות מעי דלקתיות תוספי תזונהמחלות מעי דלקתיות תרסריוןמחלות מעי היריוןמחלות מעי סטרואידיםמחלות פסיכוסומאטיותמחליף יוניםמחלת בכטרבמחלת גבהיםמחלת דוויקמחלת היאפיםמחלת פאגטמחלת פיירונימחלת ריאות חסימתית כרוניתמחלת רנומחסור בהורמון גדילהמחסור בקלונקסמחסור בתרופותמחסור הורמון גדילהמחקר סוכרת סוג 2מחקר קלינימחקרים טרשת נפוצהמחשבון גדילהמחשבות טורדניותמטוטרקסטמטפורמיןמטרונידזולמיאלומה נפוצהמיאלומה נפוצה אינטרפרון אלפאמיאלומה נפוצה אנמיהמיאלומה נפוצה השתלת תאי גזעמיאלומה נפוצה זיהומיםמיאלומה נפוצה חוזרתמיאלומה נפוצה כאבמיאלומה נפוצה כליותמיאלומה נפוצה מעקבמיאלומה נפוצה נוירופתיהמיאלומה נפוצה עצמותמיאלומה נפוצה פרוגנוזהמיאלומה נפוצה רדומהמיאלומה נפוצה שילובי תרופותמיאלומה נפוצה תסמיניםמיאלומה נפוצה תרופותמיגרנותמיגרנות טיפולמידע תרופתימיון גנטי טרום השרשתימיוקרדיטיסמייבנקלאדמים להזרקהמימוש זכויות רפואיותמין בנפגעי חוט שדרהמינונים אקוויוולנטיםמינוציקליןמינוקסימינוקסידילמיניריןמיפורטיקמיץ אשכוליותמיקופנולט מופטילמיקופנולט סודיום (סלספט)מיקרובליידינגמיקרופיריןמירבגרוןמירומירטזפיןמירנהמכייחיםמכשיר ביפאפמלטוניןמלנומהמלתוניןממוגרפיהממוריטממנטיןמנופאוזהמנופורמניהמניעה שניונית של שבץמניעת סוכרתמניעת סרטןמניעת סרטן שלפוחית השתןמנת יתרמסאזמסטיק ניקוטיןמסטקטומיהמסטקטומיה רדיקלית ממותנת של השמעי נוירופתימעכבי DPP-4מעכבי SGLT2מעכבי אנזים המהפך ACEמעקב טרשת נפוצהמעקב מיאלומה נפוצהמקסיבוןמקסיטרולמקרודנטיןמרונילמרחיבי סימפונותמריחואנהמריחואנה רפואיתמרכז הריון והנקה שמירמרסילוןמרפאות טרשת נפוצהמרפאות כאבמשאבת אינסוליןמשאבת בקלופןמשאפים COPDמשחה לחימוםמשחותמשחות סטרואידיות אטופיק דרמטיטיסמשחות סטרואידיות אסתמה של העורמשחות סטרואידיםמשחת טייגרמשככי כאב תופעות לוואימשככי כאביםמשלשליםמשפחה עם טרשת נפוצהמשפעלי אלפא 2משקה אנרגיהמשקל עודףמשתני לולאהמשתניםמשתנים אוצרי אשלגןמתדוןמתוטרקסאטמתח נפשימתחת ללשוןמתילקובלמיןמתכונים בריאיםמתכונים סוכרתנאוקייטנבוקונבידונבנקנגזרות של ויטמין Aנגישותנדודי שינהנובה-רינגנובהרינגנובונורםנובורפידנוביג\'ילנוביגילנוביטרופןנובנטרוןנוגד חרדהנוגדי דיכאוןנוגדי דיכאון תופעות לוואינוגדי דכאון וחרדהנוגדי חמצוןנוגדי כאבנוגדי קרישהנוגדי קרישה שילובים מסוכניםנוגדני אפלאנוגדנים לחיסון שלישינוחרולוגיהנוירובטיקנוירולוגיהנוירומודולציהנוירומיאליטיס אופטיקהנוירונטיןנוירופידבקנוירופתיהנוירופתיה אקסונאליתנוירופתיה מיאלומה נפוצהנוירופתיה סוכרתיתנוירופתיה פריפריתנוירלגיה טריגמינליתנוקטורנונוקשות בוקרנורבסקנורווסקנורופןנורטיליןנורמופרסןנורמיטןנזלת אחוריתנזלת אלרגיתנזקי ההשמנהנזקי העישוןנחירותנטליזומאבניאובלוקניבולומאבניוון מקולרי גיליניזורלניטור סוכרניטור סוכר בצוםניטור סוכר רציףניטור סוכר שעתיים אחרי אכילהניטור קוליטיסניטור קרוהןניטרודרםנינטדניבנינלארוניסוי קליניניסטטיןניפדילונגניפדיפיןניקוב של המעיניקור מותניניקור פלאורליניתוח בריאטריניתוח החלפת מפרקניתוח היסטרקטומיהניתוח טורקוטומיניתוח כריתת טריזניתוח כריתת שחלות דו צדדיתניתוח כריתת שחלות חד צדדיתניתוח כריתת שחלות מניעתיתניתוח להגדלת השלפוחיתניתוח לובקטומיניתוח מיני מעקף קיבהניתוח מעקפיםניתוח סגמנטקטומיניתוח סטומהניתוח סינובקטומיניתוח פאוץניתוח קוודרנטקטומיהניתוחי MRMניתוחי לבניתוחים בריאטריים סוכרתניתוחים סרטן המעי הגסניתוחים סרטן השחלותניתוחים סרטן השחלות תופעות לווניתוחים סרטן ריאותניתוחים סרטן שלפוחית השתןניתוחים עמוד שדרהניתוחים קוליטיסניתוחים קרוהןנכותנלטרקסוןנמ\"גנמיכות קומהנמק בעצם הלסתנמק עצם הלסתננוטקנפחתנפילותנקזים סרטן שדנקסיוםנקסיום לשימוש ממושךנרבןנרדילנרוסןנשירת שיערנתוח גבנתרןסאפריססאקסנדהסבוקסוןסבוריאה דרמטיטיססגמנטקטומיסדנאות גמילה מעישוןסדקים בפי הטבעתסויהסוכרת אינסוליןסוכרת בריטלסוכרת בתינוקותסוכרת היריוןסוכרת הפוגהסוכרת והשמנהסוכרת ילודיםסוכרת כלייתיתסוכרת מחלות לב וכלי דםסוכרת מניעהסוכרת מתכוניםסוכרת ניתוחים בריאטרייםסוכרת נעורים במבוגרים LADAסוכרת סוג 2 אורח חייםסוכרת עינייםסוכרת פעילות גופניתסוכרת פצעיםסוכרת רגלייםסוכרת רפואה משלימהסוכרת שבירהסוכרת תזונהסוכרת תסמיניםסוכרת תרופותסולומדרולסולפונילאוריאהסומטיזציהסומטרידקססורבוןסותרי חומצהסחרחורתסטאטורסטומהסטונרוןסטטורסטטיניםסטיבהסטיוורגהסטילנוקססטלרהסטנטים לפתיחת דרכי אווירסטפילוקוק זהוב סטרואידיםסטרואידים COPDסטרואידים אוסטאופרוזיססטרואידים טרשת נפוצהסטרואידים לאחר השתלת איבריםסטרואידים מחלות מעי דלקתיותסטרואידים משחותסטרונז AQסטרטרהסטרססיאליססיבוטראמיןסיבוכי סוכרתסיביםסיבים תזונתייםסיבריסיגריה אלקטרוניתסיגריות עצירותסיגריות, עישוןסידופובירסידןסידן אמורפיסידן ציטראטסיוגרןסיוגרן אבחוןסיוגרן עייפותסיוגרן תסמיניםסיזוניקסיכויי הישרדות סרטן השחלותסיכויי הישרדות סרטן מעי גססיכויי הישרדות סרטן ריאותסיכוניםסיליקוןסימבאלתהסימביקורטסימבלטהסימבסטטיןסימהסימולקטסימזיהסימטגסימנים אנורקסיהסימנים בולימיהסימנים דיכאוןסימפוניסימפטומים טרשת נפוצהסימפטומים מיאלומה נפוצהסימפטומים סוכרתסימפטומים סיוגרןסימפטומים סרטן מעי גססימפטומים סרטן ריאותסימפטומים סרטן שדסימפטומים סרטן שחלותסימפטומים שלילייםסינדרום סרוטוניןסינובקטומיסינופדסינכרון לקיחת תרופות כרוניות בחולסינכרון תרופות בחו\"לסינכרון תרופות בחו\"לסירוב לאכולסירולימוססירינגומיאליהסירקדיןסכיזופרניהסל הבריאותסל התרופותסלאזופיריןסלגיליןסלגןסלזופיריןסלספטסלקסהסמיםסמן סרטן שחלותסמני שחלוף עצםסמנים סרטן מעי גססנדאימוןסנדימוןסנסור סוכר רציףספונדילוארטרופתיה אקסיאליתספטריןספירולינהספיריבהספירת פחמימותספסטיותספסמוליטספסמלגיןספסמקסספרוקסספרי איזוקטסקופולאמיןסקייריזיסקסנדהסרבנטסרדולקטסרוטונין סינדרוםסרוקוולסרוקוול בהריוןסרוקוול תמיסהסרוקסטסרטיקןסרטן בלוטת התריססרטן גורמי סיכוןסרטן הדםסרטן הוושטסרטן החלחולתסרטן הכבדסרטן הכליהסרטן הלבלבסרטן המחסרטן המעי הגס גורמי סיכוןסרטן המעי הגס גנטיקהסרטן המעי הגס תזונהסרטן העצמותסרטן הערמוניתסרטן הקיבהסרטן הרחםסרטן השד אבחוןסרטן השד היריון ולידהסרטן השד התמודדותסרטן השחלות גורמי סיכוןסרטן השחלות פרוגנוזהסרטן זכויותסרטן מניעהסרטן מעי גס גרורתיסרטן מעי גס חוזרסרטן מעי גס ניתוחיםסרטן מעי גס פרוגנוזהסרטן מעי גס תסמיניםסרטן מעי גס תרופותסרטן ריאות אבלציהסרטן ריאות אימונותרפיהסרטן ריאות בדיקות גנומיותסרטן ריאות גורמי סיכוןסרטן ריאות גרורתיסרטן ריאות המתנה ומעקבסרטן ריאות התמודדותסרטן ריאות חוזרסרטן ריאות מעקב רפואיסרטן ריאות ניתוחיםסרטן ריאות פרוגנוזהסרטן ריאות תסמיניםסרטן רפואה משלימהסרטן שד אביזרים וביגודסרטן שד בגבריםסרטן שד גורמי סיכוןסרטן שד גרורתיסרטן שד דלקתיסרטן שד הקרנותסרטן שד ואימהותסרטן שד זכויותסרטן שד טיפול הורמונליסרטן שד כאבסרטן שד מוטציות גנטיותסרטן שד משפחתי ותורשתיסרטן שד רפואה משלימהסרטן שד שלילי לשלושת הסמניםסרטן שד תזונהסרטן שד תמיכהסרטן שד תסמיניםסרטן שד תרופות ביולוגיותסרטן שחלות גרורתיסרטן שחלות התמודדותסרטן שחלות מוטציות גנטיותסרטן שחלות ניתוחיםסרטן שחלות תסמיניםסרטן שחלת תרופות ביולוגיותסרטן שלפוחית השתן אדנוקרצינומהסרטן שלפוחית השתן הקרנותסרטן שלפוחית השתן קרצינומת תאי הקשקש SCCסרטן שלפוחית השתן תפקוד מיניסרטן שלפוחית שתן גרורתיסרטן שלפוחית שתן חודרניסרטן שלפוחית שתן חוזרסרטן שלפוחית שתן שטחיסרטרליןסריפיניבסרנדהעודף משקלעוויתות שרירים לאחר שבץעור יבשעייפותעייפות טרשת נפוצהעיניים יבשותעיניים יבשותעיסויעיסוייםעיפוותעירןעישון ופוריותעישון כפויעישון פוריותעישון פסיביעלון לצרכןעמידות לאינסוליןעמידות לטיפול ביתר לחץ דםעמידות תרופות דיכאוןעמילואידוזיסעצירותעצירות גמילה מעישוןעקומות גדילהעקשתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתער\"ן - עזרה ראשונה נפשיתערבהערך גליקמיערמוניהערמוניה פלוסערמונית מוגדלתפאוץפאקסטפאראתירואידפבוקסילפג תוקףפגי תוקףפגיעה בגידים, בשרירים, בעצמותפגיעה בחוש טעםפגיעה בתפקוד מיניפגיעה נוירולוגית טרשת נפוצהפגיעה עצמית SIBפגיעה קוגניטיבית מתרופותפגיעות חוט שדרה זכויותפגיעות חוט שדרה טיפולפגיעות חוט שדרה טיפולים עתידייפגיעת חוט שדרה סיבוכיםפה יבשפודקאסט כבר לא שקופים לחולי טרשת נפוצהפוטותרפיהפוטנציאלים מעורריםפוליפים במעיפומלידומידפומליתפונסטיפוסבנספוסט טראומהפוסט טראומה ותחלואה גופניתפוסט טראומה טיפול נפשיפוסט טראומה תרופותפוסטולרפוסטינורפוסטרפוסידפוסיקורטפוסלןפוקליןפורדילפורטאופורטיאזיןפוריותפורינטולפורסיגהפחד לאבד שליטהפחם פעילפחמימותפטריה בלשון ובגבפטרת בצפורנייםפטרת צפורנייםפי הטבעת מחלות מעי דלקתיותפיברומיאלגיהפיברומיאלגיה טיפולפיברומיאלגיה שינהפיוםפיזיוטרפיה נשימתיתפימקרולימוספינגולימודפינוי כלייתיפיסורות בפי הטבעתפיסטולהפיסיותרפיה לכאבי גבפיק לייןפירותפלאג\'ילפלאק פסוריאזיספלביקספלואורוקינולוניםפלודיקאטפלוטיןפלוקונזולפליקסונזפלסמציטומה יחידהפלסמציטומות מרובותפלקוונילפמברוליזומאבפמוטידיןפמידרונטפמינטפמפירהפמרהפנאומקטומיפנטהפנטה מדבקותפנטזהפנטנילפנטסהפנטרמיןפניסטילפניציליןפנרגןפנתרמיןפסוריאזיספסוריאזיס אבחוןפסוריאזיס אינברסהפסוריאזיס אריתרודרמהפסוריאזיס באיברי המיןפסוריאזיס בציפורנייםפסוריאזיס בקרקפתפסוריאזיס גוטטהפסוריאזיס גורמי סיכוןפסוריאזיס הסרת שיערפסוריאזיס הפוכהפסוריאזיס התמודדותפסוריאזיס וגנטיקהפסוריאזיס והיריוןפסוריאזיס והשמנהפסוריאזיס וולגריספסוריאזיס ולחץ נפשיפסוריאזיס ומחלות לבפסוריאזיס ומחלות מעי דלקתיותפסוריאזיס וסרטןפסוריאזיס ותזונהפסוריאזיס טיפול באשפוזפסוריאזיס טיפולים מקומייםפסוריאזיס טיפתיפסוריאזיס פלמופלנטריתפסוריאזיס רפואה משלימהפסוריאזיס תרופותפסוריאזיס תרופות ביולוגיותפסטוםפסיכואקטיביםפסיכולוגיהפסיכוסומאטיפסיכותרפיהפסיפלורהפסלודקספעילות גופניתפעילות גופנית אינסוליןפעילות גופנית דלקות מפרקיםפעילות גופנית ובריאות העצםפעילות גופנית טרשת נפוצהפעילות גופנית מחלות מעי דלקתיופעילות גופנית סוכרתפעילות גופנית עצמותפערים בחשק מיניפפילומהפצע לחץפצעים סוכרתפקסטפקסלובידפראלואנטפראמיןפראפלגיהפרגאבאליןפרגטהפרדניזוןפרדקסהפרהביוטיקהפרוביג\'ילפרוביג\'ילפרוביוטיקהפרוגנוזה מיאלומה נפוצהפרוגנוזה סרטן השחלותפרוגנוזה סרטן מעי גספרוגנוזה סרטן ריאותפרוגרףפרוורהפרוזקפרוטאינוריהפרוטופיקפרוטופיק טקרולימוספרוטוקול גקרמןפרוטיןפרוטלוספרולולפרוליהפרולקטיןפרולקטינמיהפרוסטטה מוגדלתפרופיטןפרוקטוזאמיןפרוקסטיןפרותיאזיןפרטאןפרטןפרידקפריזמהפריטין נמוךפרימונילפריסטייל ליברהפריפולפריפלפריצת דיסקפריצת דיסק טיפולפרכוסיםפרלואנטפרלסיטפרמאטוןפרמיןפרנדאזפרסטזיותפרסקינדולפרפור עליותפרפור פרוזדוריםפרפורציהפרצטמולפרקוסטצ\'מפיקסצ\'מפיקסצבאצוםציאנוקובלמיןציטאלופרםציטוטוקסיקהציטלופרםצילום כף יד לגיל עצמותצינוןציסטוסקופיהציסטות בכליותציסטות בשדציפרודקסציפרופלוקסיןציפרלקסציפרלקסציפרלקס פריזמהציפרמילציפרקלסציקלוספוריןצמח היפריקוםצמחונותצמחי מרפאצמפיקסצמפיקס בשילוב וולבוטריןצנטיקסצניחת סוכר בדםצנתורצנתור מוחצנתור עצמי של שלפוחית השתןצפיפות עצםצפצופים בנשימהצרבתצריכת סידןקאילוקאסנדהקאריןקבותריםקבנרקדחת משפחתית ים תיכונית גניםקדחת משפחתית ים תיכונית מוטציותקדחת משפחתית ים תיכונית תסמיניםקדסיילהקובלטקודאיןקוודרנטקטומיהקולוטאלקולונוסקופיהקוליטיסקוליטיס בילדיםקוליטיס ברזלקוליטיס דלקת מפרקיםקוליטיס היריוןקוליטיס התלקחותקוליטיס התמודדותקוליטיס וסרטן המעי הגסקוליטיס זכויותקוליטיס חסרים תזונתייםקוליטיס טיפול באקנהקוליטיס טיפולים ביולוגייםקוליטיס ניטורקוליטיס ניתוחיםקוליטיס סטרואידיםקוליטיס פעילות גופניתקוליטיס תוספי תזונהקוליטיס תזונהקוליטיס תרסריוןקוליקקולכיציןקומדיןקומדין ונשירת שיערקומה נמוכהקומפטקטקונדורקונטרולוקקוניזציהקונסיל איזי מיקסקונצרטהקוסופטקוסנטיקסקופקסוןקוצב לבקוצר נשימהקורונהקורטימנטקורטיפואםקורטיקוסטרואידיםקורטיקוסטרואידים טרשת נפוצהקורטןקורטקסיןקושי להתאפקקטאמיןקטואצידוזיסקטוזולקיורטןקיוריטןקיטרודהקינרטקיפוזיסקיפרוליסקיצור קיבהקיצור קיבה סוכרתקישיון בוקרקלאב פוטקלאבפוטקלארינזקלונקסקלונקס בהריוןקלופידקסלקלופיקסול טיפותקלורילקליקיםקלמסטיןקלקסןקלרידקסקלרינזקנאביסקנאביס רפואיקנביסקנדורקנדידהקסאלקוריקסטרלקסילוגלוקןקסלג'אנזקסלודהקסלטאןקסלרטוקסניקלקסנקסקספוקספליוןקסרלטוקפהקפציטביןקפרהקרבותריםקרבמזפיןקרדיומיופטיותקרדילוקקרוהןקרוהן בילדיםקרוהן ברזלקרוהן דלקת מפרקיםקרוהן היריוןקרוהן התלקחותקרוהן התמודדותקרוהן וסרטן המעי הגסקרוהן זכויותקרוהן חסרים תזונתייםקרוהן טיפול באקנהקרוהן טיפולים ביולוגייםקרוהן ניטורקרוהן ניתוחיםקרוהן סטרואידיםקרוהן פעילות גופניתקרוהן תוספי תזונהקרוהן תזונהקרוהן תרסריוןקרורקרטוםקרטוספורקרטיהקריזוטיניבקריסבורול קרסטורקרצינומת תאי אורותלקרצינומת תאי המעברקשב וריכוזקשקשיםראיגילהראייהרביףרבלימידרגיעוןרגישות לאור השמשרגישות לאינסוליןרגל חסרת מנוחהרגל סוכרתיתרגליםרדבולרדיותרפיהרדיותרפיה סרטן שדרואקוטןרווכולרוזובסטטיןרוטהוירוסרולידרומרוןרוסט פלוסרוקח יועץרוקח יועץ פרטירוקח קלינירוקח קליני בקופת חוליםרוקח קליני פרטירוקחת יועצתרוקחת קליניתרוקסורוקסטרוקסט פלוסרזיןרטינואידיםרטינופתיה סוכרתיתריאגילהריבאונד אפקטריבוטרילריבוןריבון לגבריםריבלסוסריברוקסבאןרידזיןריזלטריטליןריטלין ואלכוהולריכוזיתרינבוקריספונדריספרידלריפוי סוכרתריצהרכיבת אופנייםרלבררלקסיןרמוטיברמיפרילרמיקיידרמסימהרסיטלרעדרעלת היריוןרפאגלינידרפאטהרפאסלרפאפןרפואה מונעתרפואה משלימהרפואה משלימה הפרעות קשברפואה משלימה טרשת נפוצהרפואה משלימה להידרדניטיס סופורטיבהרפואה משלימה לכאברפואה משלימה לסרטןרפואה משלימה סוכרתרפואה משלימה סרטן השדרפואה משלימה פסוריאזיסרפואה סיניתרפלוקסרפמיוןרצפת האגןרקטום מחלות מעי דלקתיותשאנטים לדיאליזהשארית גידולית סרטן השחלותשבץ איסכמישבץ אפילפסיהשבץ גורמי סיכוןשבץ דיכאוןשבץ דימומישבץ דמנציהשבץ זכויותשבץ מוחישבץ עוויתות שריריםשבץ ראייהשבץ שיקוםשבץ תאי גזעשבר אוסטיאופורוטישבר בכתףשבר בצוואר הירךשבר בצלעותשבר דחיסהשבר כתףשבר צוואר הירךשבר צלעותשבר שורש כף הידשברים אוסטאופרוטייםשומן בטנישורש כף ידשחזור שדשחלות פוליציסטיותשחפתשיהוקים כרוניםשיוגרןשילובי תרופות מיאלומה נפוצהשינגריסשינגריקסשינהשינה פיברומיאלגיהשינויים קוגנטיביים טרשת נפוצהשיניים ביספוספנאטיםשיעורי הישרדות מיאלומה נפוצהשיעורי הישרדות סרטן השחלותשיעורי הישרדות סרטן ריאותשיקום טרשת נפוצהשיקום לבשיקום לנפגעי שבץשיקום נפגעי חוט שדרהשיקום נשימתישיתוקשכחהשכחתי גלולהשלבקת חוגרתשלפוחית השתן טרשת נפוצהשלפוחית פעילת יתרשלפוחית רגיזהשלפוחית רגיזה גירוי חשמלישלפוחית רגיזה התמודדותשלפוחית רגיזה תזונהשלפוחית רגיזה תרופותשלפוחית שתן נוירופתיתשלשולשמחהשמן המפשמן נר הלילהשמנים לרענון הנשימהשמש וויטמין Dשפיכה מוקדמתשקית סטומהשריריםשרירןתאי גזעתאי גזע טרשת נפוצהתאי גזע לפגיעות חוט שדרהתאי גזע לשבץתגובה חיסוניתתגובה לנוגדי דיכאוןתה טיבטיתוחלת חיים מיאלומה נפוצהתולעים היריוןתומכנים לפתיחת דרכי אווירתוסף ברזל מחלות מעי דלקתיותתוספי יודתוספי מזוןתוספי סידןתוספי תזונהתוספי תזונה לפרוסטטהתוספי תזונה לקחת או לא לקחת?תוספי תזונה מחלות מעי דלקתיותתוספיםתופעות לוואיתופעות לוואי כימותרפיהתופעות לוואי מחיסון לקורונהתופעות לוואי משככי כאבתופעות לוואי עוריותתופעות לוואי תרופות פסיכיאטריותופעות עוריות חמורותתופעת השחרתופעת קבנרתופעת קובנרתופעת רנותזונה אי ספיקת כליותתזונה אי ספיקת לבתזונה בריאהתזונה גדילהתזונה דיאליזהתזונה דלקת מפרקיםתזונה דלת סיביםתזונה דלת שאריתתזונה ובריאות העצםתזונה וגדילהתזונה טרשת נפוצהתזונה לחץ דםתזונה לסוכרתייםתזונה סרטן מעי גסתזונה סרטן שדתזונה פסוריאזיסתזונה קוליטיסתזונה קרוהןתזונה שלפוחית רגיזהתחושה מוגברת (היפראלגזיה והיפרתחליפי ניקוטיןתיאזידיםתינוקתכיפות במתן שתןתכשירי ויטמין B12תלידומידתמסולוסיןתנאי אכסוןתנגודת אינסוליןתסמונת אכילה ליליתתסמונת המעי הרגיז (IBS)תסמונת העצב המשולשתסמונת השחלות הפוליציסטיותתסמונת השלפוחית הרגיזהתסמונת השלפוחית הרגיזה התמודדותסמונת השלפוחית הרגיזה תזונהתסמונת השלפוחית הרגיזה תרופתתסמונת כאב אזורי מורכבתסמונת לינץתסמונת מטבוליתתסמונת נפרוטיתתסמונת סיוגרןתסמונת פוסט טראומהתסמונת פוסט טראומה טיפול נפשיתסמונת פוסט טראומה תרופותתסמונת פיברומיאלגיהתסמונת קדם וסתיתתסמונת קושינגתסמיני גמילה מעישוןתסמינים ADHDתסמינים PTSDתסמינים גמילה מעישוןתסמינים דיכאוןתסמינים הפרעת קשב וריכוזתסמינים טרשת נפוצהתסמינים מיאלומה נפוצהתסמינים סוכרתתסמינים סיוגורןתסמינים סרטן השדתסמינים סרטן מעי גסתסמינים סרטן ריאותתסמינים סרטן שחלותתסמינים פוסט טראומהתעוקת חזהתעוקת לבתפקוד מיניתפקודי נשימהתקווהתרגול שלפוחית השתןתרדיפרוןתרופה גנריתתרופותתרופות FMFתרופות PTSDתרופות SNRIתרופות SSRIתרופות אוסטאופורוזיסתרופות אנטיכולינרגיותתרופות אנטיכולינרגיות ארוכות טתרופות אנטיכולינרגיות קצרות טותרופות בטא-אגוניסטיות ארוכות טתרופות בטא-אגוניסטיות קצרות טותרופות ביולוגיותתרופות ביולוגיות הידרדניטיס סופורטיבהתרופות ביולוגיות סרטן המעי הגסתרופות ביולוגיות סרטן הריאותתרופות ביולוגיות סרטן השדתרופות ביולוגיות סרטן השחלותתרופות ביולוגיות סרטן ריאותתרופות ביולוגיות פסוריאזיסתרופות ברכבתרופות דיכאוןתרופות דיכאון תופעות לוואיתרופות דלקות מפרקים אוטואימוניתרופות דלקת חוליות ללא עדויותתרופות דלקת מפרקים פסוריאטיתתרופות הפוגעות בעצמותתרופות הפרעות אכילהתרופות הפרעות קשבתרופות הרגעהתרופות הרזיהתרופות ואלכוהולתרופות חרדהתרופות טרשת נפוצהתרופות כאבתרופות כולסטרולתרופות לאוסטאופרוזיסתרופות לגמילה מעישוןתרופות לדלקת חוליות מקשחתתרופות לדלקת מפרקים שגרונתיתתרופות להפרעות אכילהתרופות לחץ דםתרופות לכאבי גבתרופות למיאלומה נפוצהתרופות לסרטן המעי הגסתרופות לצינוןתרופות לשינהתרופות לשיעולתרופות לשלפוחית רגיזהתרופות מכייחותתרופות מרשם גמילה מעישוןתרופות משלשלותתרופות נגד דיכאוןתרופות נגד דיכאוןתרופות נגד כאבים תופעות לוואיתרופות נוגדות דחיית שתלתרופות נפרולוגיהתרופות סוכרתתרופות פיברומיאלגיהתרופות פסוריאזיסתרופות קדחת משפחתית ים תיכוניתתרופות שפג תוקפןתרופות שפוגעות בעצמותתרופות תסמונת פוסט טראומהתרופת מקור

כיצד עבירות יכולות להפוך לזכויות?

זו שאלה ממש מתבקשת.

הרי האדם ביצע עבירה, יצר מציאות שלילית, כיצד היא הופכת לחיובית ברגע שהוא עשה תשובה?

.

כדי להבין את התשובה לכך חשוב להקדים מספר הקדמות קצרות.

.

יש שלושה סוגי עבירות.

.

1.         חטא. מלשון החטאה, להחטיא את המטרה.

החוטא חטא בשוגג, זאת אומרת בלי כוונה.

לדוגמה האדם לקח משהו שלא שלו, גנב בטעות.

.

2.         עוון. מלשון עיוות.

האדם פעל בניגוד לציווי האלוקי למרות שהוא ידע שאסור, אך הסיבה לכך היא תאוותו.

לדוגמה, הוא גנב בגלל תאוות הממון שלו למרות שידע שאסור לגנוב.

.

3.         פשע. מרד באלוקים.

כשאדם יודע שהמעשה אסור, אך מבצע אותו אפילו אם הוא לא נהנה ממנו, רק בגלל הרצון שלו למרוד באלוקים.

אם אלוקים אמר דבר אחד, הפושע יעשה ההיפך.

אין הרבה פושעים.

.

בכל עבירה יש שני חלקים.

המעשה הפיזי והכוונה הרוחנית.

אותו מעשה בדיוק, יכול להיעשות בשלושה רבדים של עבירה, חטא, עוון ופשע.

ומה שעושה את ההבדל ביניהם זו כוונת האדם.

.

במימד הפיזי, את מה שהיה בעבר אי אפשר לשנות.

הזמן נע בכיוון אחד, לעבר העתיד ואי אפשר לחזור לעבר.

הזמן נברא עם החומר, לפני בריאת החומר, לא היה קיים מימד הזמן.

ה"תשובה" שייכת למימד רוחני שנברא לפני החומר, לכן התשובה היא מעבר לזמן.

והיא מתאפשרת על ידי החיבור לחלק האלוקי באדם, הנשמה, החלק שלא כפוף לחומר ומגבלותיו.

.

התשובה בעצם היא שינוי הכוונה של המעשה.

ומכיוון שהיא שייכת למימד מעבר לזמן, היא מאפשרת לאדם לחזור אחורה בזמן, ולשנות את הכוונה שלו לגבי המעשה.

ולכן עבירה שהאדם עשה במזיד, הוא יכול לשנות את כוונתה לשוגג למשל.

.

החלק שהאדם נענש עליו הוא הכוונה לא המעשה.

לדוגמה, ילד קטן לא ייענש על כך שהכין לאביו פטל עם חומר ניקוי והביא לו לשתות אפילו אם אביו נהרג מכך.

הילד חשב שזה פטל ולא הבדיל בין בקבוק עם חומר מסוכן לבין פטל, כוונתו הייתה טובה, להכין משקה טעים לאבא שלו, אך המעשה היה שגוי וגרם לתוצאה שלילית.

.

לכן כשאדם עושה תשובה אמיתית, באמת מתחרט ומשנה את כוונתו השלילית במעשה, רובד הכוונה מתוקן ולכן הוא לא נענש על כך.

חשוב להדגיש, אלוקים הוא לא שופט בן אנוש שאפשר לשקר, אלוקים יודע את המחשבות והרצונות הנסתרים ביותר של האדם, ולכן רק שזה באמת כנה, ובאמת האדם תיקן את רובד הכוונה לגמרי, רק אז החטא מתוקן.

.

ישנם ארבעה שלבים לתשובה.

1.         עזיבת החטא. האדם מפסיק עם החטא עכשיו.

2.         חרטה. מתחרט על כך שעבר עבירה.

3.         וידוי, מתוודה בפיו לאלוקים על העבירה.

4.         קבלה לעתיד. מקבל עליו לא לחזור על העבירה שוב.

.

יש שני סוגי תשובה עיקריים.

1.         תשובה מיראה.

כאשר האדם מפחד מהעונש שיקבל על העבירה, הוא חוזר בתשובה.

התשובה הזאת הופכת עוונות לחטאים, זאת אומרת אם הוא עבר עבירה בכוונה תחילה בעקבות תאוותו, למשל חילל שבת והדליק אש כי רצה לעשן סיגריה.

אחרי שהוא עשה את תשובה מיראה, הוא משנה את הכוונה לשוגג, כאילו הוא הדליק אש בטעות.


2.         תשובה מאהבה.

בגלל שהאדם מתחבר לחלק הרוחני שלו, לנשמתו, הוא מבין שמה שבאמת הוא רוצה, זה להרגיש את השם.

שהנשמה שלו מתגעגעת לבוראה, והוא בעצם רוצה לחזור להרגיש שוב את השם, בדומה לילד שהתנתק מהוריו הרבה שנים ופתאום מתגעגע אליהם ומבין כמה הם חסרים לו, ולכן חוזר אליהם, בגלל שהוא אוהב אותם.

כאשר האדם עושה תשובה מאהבה, העוונות שלו הופכים לזכויות.

זאת אומרת לא רק שהחילול שבת לא נחשב כעבירה, אלא הוא יקבל על זה שכר כאילו שמר שבת.

.

וזה החלק שלא מובן, מילא האדם חטא, חזר בתשובה, ונמחק לו החטא.

אבל איך העבירה הופכת להיות מצווה?

.

וכדי להבין את זה, צריך להבין את הגדרת הטוב והרע.

הטוב - הוא מה שמקדם את האדם למטרתו.

והרע - הוא כל מה שמרחיק את האדם ממטרתו.

.

היהדות טוענת שיש לאדם מטרה אובייקטיבית שבשבילה הוא נברא.

והמטרה היא להידבק בהשם, זאת אומרת להרגיש את השם על ידי כך שהאדם יהפוך להיות דומה לגילויים של הבורא.

הבורא רק משפיע לנבראיו, ולכן האדם צריך להידמות לו כמיטב יכולתו.

ולכן התורה מלמדת את האדם להשפיע על ידי עשיית חסד, נתינת צדקה, עזרה לזולת וכו'.

.

אך לאדם יש בחירה חופשית והוא יכול לבחור בדרך אחרת, אך בכל מקרה הוא יגיע לאותו יעד.

ההבדל הוא בכמה סיבובים הוא יעשה לפני שהוא יגיע, זאת אומרת בכמה סבל ויסורים הוא יחווה וכמה זמן ייקח לו להגיע לתכלית הזאת.

.

לאחר שהאדם יגיע לתכליתו, וידבק בבורא, במקור החיים הנצחי – הוא יחיה לנצח.

ובגלל הדבקות במקור העונג הנצחי - הוא יהנה מעונג אינסופי באיכות וכמות.

האדם פתאום יבין, שכל המסע שעבר עליו, כל הסבל והיסורים שהוא התלונן עליהם, היו בעצם לטובתו, כדי להוביל אותו לתכלית הזאת.

ואז הוא יבין בחווייתו את הביטוי "הכל לטובה".

שבעצם אין רע בעולם, כי הכל מקדם את האדם לתכליתו, שהיא הטוב האינסופי.

.

ולכן במבט לאחור יתברר שגם העבירות היו כלי להגשמת הטוב.

זאת אומרת, גם מה שהיה נראה כרע, ברגע שהאדם תיקן את עצמו, את הרצון שלו ועשה תשובה, הוא הפך את הרע למכשיר לטוב.

זאת אומרת, דרך הרע הוא הגיע אל הטוב.

ולכן כפי שהגדרנו קודם, הטוב הוא מה שמקרב את האדם למטרתו.

אם בדיעבד, יתברר שגם העבירות של האדם קידמו אותו בסופו של דבר לתכליתו, הוא בעצם הפך אותן למצוות.

.

מצווה מלשון צוות. צוותא.

המצווה מחברת את הגוף לנשמה, את האדם לאלוקים.

ולכן כאשר העבירה, שבעבר הרחיקה את האדם מהבורא, אך האדם תיקן את הכוונה השלילית שהייתה בה ושינה אותה לחיובית, האדם בעצם הפך את העבירה לכלי, למכשיר להתקרב לבורא.

וכך העבירה של העבר הפכה להיות מצווה.

.

אני מקווה שזה מספיק מובן, ניסיתי לפשט רעיונות מאוד עמוקים לטקסט מאוד קצר ומתומצת, מקווה שהצלחתי:)

.

חתימה טובה לך ולכל עם ישראל.


תגובות

13/04/22 12:10

תגובות

אחיק
13/04/22 21:58

תודה על התשובות יקרות. שכחתי לציין שאני אכן עושה את כל אלו אך היות וזה לא חרדה נקודתית תלוית נושא ספציפי זה לא עוזר לשורש התופעה. בינתיים עד שאפגוש רופא לקחתי בבית המרקחת רגיעון של הדס. האם מכירים/ות את השם שציינתי או אחר באיזור ? 

תגובות

שרון55555
23/03/22 13:03

קיטי יקרה

אני שמחה שאת משתפת אותנו בכאב שאת חשה.

אני מרגישה את הבדידות הגעגוע והכאב בכל משפט שאת כותבת.

השנה הראשונה של האבל קשה לא רק בגלל האובדן, את חווה את החלל הריק בכל דבר, בפעם הראשונה, חג ראשון, יום הולדת,...

אין שום סיבה שתעברי את החוויות ללא תמיכה ובבדידות. לא כל עזרה כרורכה בתשלום. בכל קופת חולים ניתן לשוחח עם עובדת סוציאלית אחת לשבוע (לפי הצורך) ללא תשלום, השיחות איתן טיפוליות ומאוד עוזרות. פני אליהם עוד היום.

ישנם גם קבוצות תמיכה, שיכולות לעזור לך. חפשי בגוגל את השם אבי אופיר. אדם נפלא שפותח קבוצות תמיכה בהתנדבות למי שחווה אובדן. שיחות עם בני גילך שחווים אותן חוויות יטיבו איתך.

במבקביל נסי למלא את חייך בעשייה, ספורט,יוגה, מדיטציות, הנדבות שנותנת המון כוח ותתרחקי באנשים שואבי אנרגיה.

זכרי שאחרי הימים שאת מרגישה חלשה, יהיו ימים טובים שתרגישי מחוזקת וחוזר חלילה. עם הזמן תדעי לחיות לצד האובדן.

שלחת לך חיבוק מחזק

31/01/22 18:28

אורית זאבי יוגב זהו אני הגעתי לשיא באי שפיות לא מבינה למה להמשיך לחיות אולי באמת כדאי לי לשתות צאניד ולמות גם ככה אני תבוסנית פוסט ארוך מקווה שתקראי את הכל עד הסוף
אז ככה אני כבר שנה שלמה סובלת מדיכאון, o.c.d וחרדות בתאכלס מגיל 16 אבל עכשיו מגיל 25 עד 26 זה תקף בצורה חזקה שחיי היום יום שלי הפכו לגיהנום חשבתי שאת יום הולדת 26 אחגוג לא חגגתי כי מי מסוגל בכלל בגיל 25 חגיגת היום הולדת שלי הייתה ביקור אצל הפסיכאטרית לא אשכח את זה
שנה שלמה שבה אני הולכת לפסיכולוגית קלינית פעמיים בשבוע ל 50 דקות ובהם היא ניסתה לעבוד איתי בשיטת cbt וdbt וללא הצלחה למשל אני לא יוצאת מהבית אז פעם היא נתנה לי משימה לרדת 5 דקות לבחוץ לא הצלחתי ואז הרגשתי כישלון ומאז הפסקנו לנסות כי זה רק תיסכל אותי למשל לבוא עם גינס אלייה לפגישה במקום המכנס טרנינג השחור שאני לובשת אלייה גם לא הצליח
בתאכלס היו ימים שפשוט לא הצלחתי להתחייב להגיע למפגש עמה גם אם הוא היה ב 12 בצהריים עד אחד זה קורה לי גם בימי שני שיש לי טיפול בסו גוק ויום לפני או באותו יום רוצה לבטל אותו , ההיתי אצלו 5 מפגשים ולא כל כך הרגשתי שינןי מה שמאכזב אצלי זה גם כשלבשתי את המכנס השחור טרינג היחידי שאני לובשת בגלל ה o.c.d לא הצלחתי להתחייב לקום ולהגיע אליו לקלינקה
לגבי הפסיכולוגית בין מפגש למפגש ההיתי נתקפת במצוקה ומתקשרת אלייה
עכשיו אני מרגישה רע ולא מוכנה לפגישת הפרידה איתה ביום שלישי
כי בתאכלס היא שאלה אותי אם אני יהיה מוכנה להתחייב לשתי פגישות בשבוע יום שלישי ב 12 ושישי ב 9 ולא להתקשר בין המפגשים אז אמרתי לה שלא ואז היא אמרה שנפרד כי מבחינה מקצועית היא לא הפתרון והיא לא מצליחה לעזור לי יותר ובעיקר דיברה על הפן הכלכלי שחבל שהיא סתם תקח ממני כסף 300 שקל ל 50 דקות יותר נכון מההורים שלי כי אני לא משלמת
אני אוסיף ויאמר שכבר 4 חודשים לא הצלחתי להיכנס לבד לפגישות עם הפסיכולוגית תמיד ההיתי צריכה שאמא שלי תיכנס איתי או אחותי כדי להרגיש בטוחה ושגם הם יתארו או ישמעו את המפגש כדי לעזור לי בבית
עכשיו אצל המטפל הגבר בכלל איו סיכוי שאני אשאר לבד עמו אז הוא כבר יודע שאחותי ואמא שלי יושבות איתי משלוש סיבות: אחת אני מחיפה והוא יושב בקריית מוצקין , שנית אני לא נוסעת באוטובסים אז אחותי מקפיצה אותי כי יש לה רשיון ושלישית והכי חשובה כי אני מפחדת שאני יושבת מול גברים שלא יטרידו אותי מינית, יאנסו אותי או יגעו לי באיבר מין אני גם לפעמים שואלת את אמא שלי ואחותי אחרי הפגישה אם הוא נגע לי באיבר מין כן כן חברים ה o.c.d המחורבן או שאני כבר סובלת ממשהו נוסף שאני לא יודעת מהו
במבט לאחור אני לא מבינה איך הזמן טס ככה מהר ומרגישה מרומה ממש ובייאוש במהלך אוגוסט עד דצמבר ההיתי בטיפול פסכיאטרי כל חודש בחודשו פלוס מעקב פסיכולוגי פעמיים בשבוע של 300 שקל ופסיכאטרית פרטית שלקחה מההורים שלי 1200 בחודש הראשון ואחר כך 900 הלכתי אליה ונשארתי אצלה כי היא מכירה את כל ההסטוריה הרפואית שלי החל מגיל 16 ועד היום גיל 26 מה נתנה לי מבחינת טיפול תרופתי ואיך הכל התחיל במפגש האחרון היא טענה שהיא נותנת לי כדורים חזקים שאמורים להשקיט את החרדה והדיכאון וגם את ה o.c.d בהמשך אני לוקחת סרוקסט 3 כדורים של 20 מג וסרקואל 300 מג כדור אחד
לפי טענתה במפגש האחרון בחודש דצמבר אין לה למה לראות אותי יותר בטענה שכנראה יש לי דיכאון עמיד לתרופות , אני במהלך השנה הזאת כל פעם ההיתי בתקווה שהכדורים יעזרו כמו שבעבר הם עזרו
הייתי ממושמעת מחכה כל שלושה חודשים שמשהו יפעל ולא לא קורה כלום
המפגש האחרון היא פשוט כעסה עליי ממש צעקה עליי בטענה שאני עקשנית שלא הולכת למסגרת הציבורית ואין לה תרופות אחרות להציע לי שלא ניסנו
ושכנראה הפתרון הוא קטמין שזה כיום רק במסגרת ציבורית בבית חולים בני ציון בחיפה עם הפנייה שלה או של רופאת משפחה שלא יודעת על המצב שלי ולא רשום לי בתיק הרפואי שאני סובלת מהפרעות נפש , גם את הכדורים אנו קונים מבית מרקחת פרטי עם מרשם פרטי של הרופאה
בקיצור מפגש אחרון היה מפגש שהיא יצאה מגדרה וגם אני היא הציעה שאלך לאשפוז יום ברמבם , שאבקש ביטוח לאומי גם לא ההיתי מוכנה כי גם שם זה ציבורי וזה תהליך שלא קורה ביום אחד ורוצים את התז שלך ואחרי זה את מציגה את עצמך בפניי ועדה רפואית כמובן שקראתי רק חלקית על התהליך ואני שונאת את העובדה שאני סובלת מהפרעה נפשית ולא רוצה להיחשף עם זה פשוט מרגישה שזה אות קלון מקווה לא לפגוע פה באנשים אבל זו האמת ממני
היא טענה שאני עקשנית וחוסמת כל דרך לעזרה כזאת אני חוששת מסטיגמה ולא רוצה להיות רשומה במגזר הציבורי אפילו שכל מפגש הפסיכולוגית שלי מנסה לשכנע אותי שמספיק לחשוש ושלהכל יש סודיות רפואית
עכשיו המשאף קטמין הזה הוא למשך לדעתי 3 חודשים שבהם צריך להגיע פעמיים בשבוע ולהישאר שעתיים להשגחה לאחר מכן ואני גם לא רוצה כי זה פסיכאטר ציבורי ומקום ציבורי וגם אני אומרת שאני לא מצליחה להתחייב לפגוש פסיכולוגית פעמיים בשבוע ןלצאת מהמיטה ובחודשים האחרונים היו פעמים שביטלתי אותה 24 שעות לפני הפגישה ופה בטיפול בקטמין אין אפשרות לזה
גם אם זה יפעל זה יפעל רק על הדיכאון ולא על החרדות וה o.c.d ולדעת הפסיכולוגית שלי ה o.c.d לא מטופל בכלל תרופתית.
נכון לשבועיים האחרונים אני קמה בצהריים וכשאני קמה מתחיל לי לחץ בראש , בעיקר במצח הקדמי ובשני צדי הראש, שרפה בשני הידיים וחרדות ברגליים גם כאבים בחזה וואו זה מזה הרגשה בלתי נסבלת בעליל לחיות ככה זה גם מקשה עליי לעשות את טקסי הלבוש שרגילה ההיתי לעשות, בנוסף פתאום מפריעות לי המשקפיים שעליי, האמצע של המשקף וזה שאני רואה את תחתית העדשות בכל צד של המשקף, כני שוכבת במיטה וסופרת אין לי פיפי זה בסדר ר,בכלל מרגישה מין תחושה של הנה אני משוגעת סופית כי כל דבר מפריע לי ואני סופרת או חרדה ממנו
התקשרתי לעוסית של עמותה איכות בשיקום היא אומרת לי תבקשי ביטוח לאומי ואז סל שיקום ואז ראיתי שבסל שיקום זה כולל תכנית עבודה של שיקום המתמודד נפש ואז אמרתי לעצמי אמאלה אני לא מוכנה לזה שיעשו איתי תכנית עבודה , בקיצור כל מה שקשור בשינוי, הצבת מטרות ויעדים זה לא נוגע בי , אני לא מצליחה להגיד לזה כן , לנסות את זה אני הודפת את העזרה הזאת
בגדול אני לא מאמינה שאף פסיכאטר או מטפל יעזרו לי להתמודד עם הפחד שלי מהחיים האלה
לצערי למדתי גם תואר בעבודה סוציאלית עד גיל 25 פרשתי את התואר ל 4 שנים במקום 3 היה לי משבר קשוח באמצע הלימודים שלי ועכשיו אני מרגישה רע עם עצמי עבר כבר 6 חודשים מהרגע שאמרו לנו שאנחנו יכולים לבקש זכאות לתואר ואני אני לא מבקשת מלחיץ אותי שסיימתי ואני הכי לא יודעת לטפל ולא זוכרת כלום ושום דבר מהתואר מבחינת טיפול באנשים
האמת מפחדת גם מהאחריות שבאה עם בקשת הזכאות לתואר שזה גם לוקח חודש וקבלת הרשיון לוקחת חודשיים וחצי עכשיו לא עשיתי לא את זה ולא את זה
הדבר שהכי זכור לי מהתואר וזה למה אני לא מאמינה באנשי טיפול שיכולים לעזור לי זה העניין של לשקף לאדם היות המצב שלו בעיקר לתת את החכה ולא את הדגים, כל העניין של חוסר אונים שהרגשתי בשנת ההכשרה מול אנשים שההיתי מולם שזה סך הכל 5 אנשי טיפול מבינהם הצלחתי להיות בקשר רציף רק עם אחד מהם
פתאום הרגשתי וזה נוראי כן שאני לא באמת יודעת או יכולה לעזור לאדם שבחובות כלכליים, לעזור לאישה שאין לה ביטחון עצמי לפתח ביטחון עצמי המדריכה שלי בשנה האחרונה הייתה הכי לא כתיבת מטרות ויעדים היא הייתה הטיפוס של פסיכודינאמי
בקיצור לא מצאתי אצלה את התשובות והאמת מלבד השהיה מול האדם לא הרגשתי שאני באמת מצליחה לסייע וכן ככה מבלי שמורת השיטות שלי תדע עפו להן 4 הנשים שההיתי אמורה לטפל בהם וגם האחד שנשאר מסכן כי הכריחו אותו מבית משפט להגיע לטיפול באלימות במשפחה פעם בשבוע ולא כי באמת סייעתי לו הרגשתי את זה בפגישות איתו
מה שמכאיב לי זה שגם אלה שסיימו איתי עכשיו וגם אלה שסיימו איתי לפני שנתיים כבר ביקשו ממזמן את הזכאות כן אורית את לא תנחמי אותי שלא שמעת בני 26 שסיימו תואר תתפלאי אצלי שתי שכבות כבר 50 נשים בנות 24-25 סיימו את התואר עובדות בו כבר ואפילו הקימו בית נשואות פלוס ילד
ואני בגיל 26 תקועה עם מצב חרא ושואלת עד מתי זה ימשיך והאם באמת אבריא מתישהו מהמשבר כמו שהפסיכולוגית שלי חרטטה אותי במשך שנה כנראה ניסתה לתת לי תקווה להאחז בחיים, אמא שלי הביאה לי מנטורית ששאלה אותי מ 1-10 עד כמה אני קוצה שינוי עניתי לה שרק 1, אחרי זה היא שאלה אותי מה ההיתי עושה ביום למחרת אם לא היה לי חרדות לא ידעתי לענות על זה , אמרתי לה לא יודעת , שאלה אותי במה ההיתי רוצה לעבוד בעבודה סוציאלית גם לא ידעתי להגיד
עכשיו בית מאזן בכרמיאל ההיתי בראיון אליהם בחודש נובמבר דיברה איתי בכוח בשיחת זום שאני נמנעת מלגעת במחשב ומלעשות זום בכלל אני לא נוגעת
ראיינה אותי פסיכאטרית ואמרתי לה שיש לי בעיה בלישון עם עוד 2 בנות בחדר כי אני מפחדת שיגעו בי אנשים , גם בבית שלי אני עוד איכשהו מצליחה להירדם אבל שואלת אם נגעו לי באיבר מין את אמא שלי כשאני קמה או אם בכלל אני נגעתי לעצמי באיבר מין שלי
כן יחי הטימטום שיעריכו בנות שמאוננות שהן מצליחות לעשות את זה ובכלל מכירות את הפות שלהן מה שאני לא מכירה וכן בתולה בגיל 26 וחצי כבר
בקיצור אמרתי לפסיכאטרית שראיינה אותי שיש לי קושי בלישון עם אחרות, להתקלח ולהתפנות במקום שהוא לא הבית שלי מה לעשות o.c.d חזק גם העניין של השירותים והמקלחת עם אחרים שלא מכירה אומנם 10 אנשים אבל עדיין אני בבית שלי נגעלת לפעמיים להתקלח אחרי האחים שלי ואז מבקשת מאמא שלי יד ימני
המשך בתגובה ראשונה

תגובות

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
23/07/22 20:30

יקרה, קראתי בדקדקנות כול מה שכתבת. אני מבינה שאת סובלת מאוד מצד אחד ומצד שני לא מרגישה שאת יכולה לעשות שום שינוי בגלל ש.... ובגלל ש...... כמה דברים חשובים:

1. כול מקום שאליו תלכי - את תמיד יכולה לצאת ממנו - אינך מאושפזת בכפייה!

2. את נמצאת במצב שאינך יכולה לקחת שום החלטה בכוחות עצמך - לא כי את לא בסדר אלא כי את סובלת מהפרעה נוירולוגית שנקקראת או סי די והיא מנהלת לך את החיים והורסת אותם בשיטתיות.

3. למרות מה שאת כותבת על הסטיגמה ואני בהחלט מבינה את הרתיעה /המצוקה והחשש שלך להיחשף. היום בקליניקה שלי שני שני רופאים בכירים שהיו מאושפזים לצורך אבחון ושיקום במחלקות ובמסגרות מאזנות והם חזרו עם מלא המרץ לחיים שלמים ומלאים ולעבודה מלאה.

4. במצב הנוכחי כפי שאת מתארת את הדברים טיפול במסגרת פרטית אינו יעיל - מעט מדי זמן על כלום כוחות שיש לך, אכן, כפי שהפסיכולוגית אמרה מדובר בבזבוז זמן וכוח.

5. קטמין הוא טיפול שלעיתים משנה חיים - ברגע שתתייצבי קצת תוכלי לגייס מעט יותר כוחות.

6. חשוב שתשחררי את השליטה ותאפשרי למקום טוב ותומך עם טיפול תרופתי יעיל להחזיר אותך לחיים.

7. אני יודעת שזה קשה אבל זאת הדרך היחידה להשתקם.

8. למות אפשר תמיד....לפני כן כדאי לתת סיכוי לחיים, סיכויי להבראה, סיכוי לשיקום. 

מה דעתך?

28/01/22 23:51

אורית זאבי יוגב זהו אני הגעתי לשיא באי שפיות לא מבינה למה להמשיך לחיות אולי באמת כדאי לי לשתות צאניד ולמות גם ככה אני תבוסנית פוסט ארוך מקווה שתקראי את הכל עד הסוף
אז ככה אני כבר שנה שלמה סובלת מדיכאון, o.c.d וחרדות בתאכלס מגיל 16 אבל עכשיו מגיל 25 עד 26 זה תקף בצורה חזקה שחיי היום יום שלי הפכו לגיהנום חשבתי שאת יום הולדת 26 אחגוג לא חגגתי כי מי מסוגל בכלל בגיל 25 חגיגת היום הולדת שלי הייתה ביקור אצל הפסיכאטרית לא אשכח את זה
שנה שלמה שבה אני הולכת לפסיכולוגית קלינית פעמיים בשבוע ל 50 דקות ובהם היא ניסתה לעבוד איתי בשיטת cbt וdbt וללא הצלחה למשל אני לא יוצאת מהבית אז פעם היא נתנה לי משימה לרדת 5 דקות לבחוץ לא הצלחתי ואז הרגשתי כישלון ומאז הפסקנו לנסות כי זה רק תיסכל אותי למשל לבוא עם גינס אלייה לפגישה במקום המכנס טרנינג השחור שאני לובשת אלייה גם לא הצליח
בתאכלס היו ימים שפשוט לא הצלחתי להתחייב להגיע למפגש עמה גם אם הוא היה ב 12 בצהריים עד אחד זה קורה לי גם בימי שני שיש לי טיפול בסו גוק ויום לפני או באותו יום רוצה לבטל אותו , ההיתי אצלו 5 מפגשים ולא כל כך הרגשתי שינןי מה שמאכזב אצלי זה גם כשלבשתי את המכנס השחור טרינג היחידי שאני לובשת בגלל ה o.c.d לא הצלחתי להתחייב לקום ולהגיע אליו לקלינקה
לגבי הפסיכולוגית בין מפגש למפגש ההיתי נתקפת במצוקה ומתקשרת אלייה
עכשיו אני מרגישה רע ולא מוכנה לפגישת הפרידה איתה ביום שלישי
כי בתאכלס היא שאלה אותי אם אני יהיה מוכנה להתחייב לשתי פגישות בשבוע יום שלישי ב 12 ושישי ב 9 ולא להתקשר בין המפגשים אז אמרתי לה שלא ואז היא אמרה שנפרד כי מבחינה מקצועית היא לא הפתרון והיא לא מצליחה לעזור לי יותר ובעיקר דיברה על הפן הכלכלי שחבל שהיא סתם תקח ממני כסף 300 שקל ל 50 דקות יותר נכון מההורים שלי כי אני לא משלמת
אני אוסיף ויאמר שכבר 4 חודשים לא הצלחתי להיכנס לבד לפגישות עם הפסיכולוגית תמיד ההיתי צריכה שאמא שלי תיכנס איתי או אחותי כדי להרגיש בטוחה ושגם הם יתארו או ישמעו את המפגש כדי לעזור לי בבית
עכשיו אצל המטפל הגבר בכלל איו סיכוי שאני אשאר לבד עמו אז הוא כבר יודע שאחותי ואמא שלי יושבות איתי משלוש סיבות: אחת אני מחיפה והוא יושב בקריית מוצקין , שנית אני לא נוסעת באוטובסים אז אחותי מקפיצה אותי כי יש לה רשיון ושלישית והכי חשובה כי אני מפחדת שאני יושבת מול גברים שלא יטרידו אותי מינית, יאנסו אותי או יגעו לי באיבר מין אני גם לפעמים שואלת את אמא שלי ואחותי אחרי הפגישה אם הוא נגע לי באיבר מין כן כן חברים ה o.c.d המחורבן או שאני כבר סובלת ממשהו נוסף שאני לא יודעת מהו
במבט לאחור אני לא מבינה איך הזמן טס ככה מהר ומרגישה מרומה ממש ובייאוש במהלך אוגוסט עד דצמבר ההיתי בטיפול פסכיאטרי כל חודש בחודשו פלוס מעקב פסיכולוגי פעמיים בשבוע של 300 שקל ופסיכאטרית פרטית שלקחה מההורים שלי 1200 בחודש הראשון ואחר כך 900 הלכתי אליה ונשארתי אצלה כי היא מכירה את כל ההסטוריה הרפואית שלי החל מגיל 16 ועד היום גיל 26 מה נתנה לי מבחינת טיפול תרופתי ואיך הכל התחיל במפגש האחרון היא טענה שהיא נותנת לי כדורים חזקים שאמורים להשקיט את החרדה והדיכאון וגם את ה o.c.d בהמשך אני לוקחת סרוקסט 3 כדורים של 20 מג וסרקואל 300 מג כדור אחד
לפי טענתה במפגש האחרון בחודש דצמבר אין לה למה לראות אותי יותר בטענה שכנראה יש לי דיכאון עמיד לתרופות , אני במהלך השנה הזאת כל פעם ההיתי בתקווה שהכדורים יעזרו כמו שבעבר הם עזרו
הייתי ממושמעת מחכה כל שלושה חודשים שמשהו יפעל ולא לא קורה כלום
המפגש האחרון היא פשוט כעסה עליי ממש צעקה עליי בטענה שאני עקשנית שלא הולכת למסגרת הציבורית ואין לה תרופות אחרות להציע לי שלא ניסנו
ושכנראה הפתרון הוא קטמין שזה כיום רק במסגרת ציבורית בבית חולים בני ציון בחיפה עם הפנייה שלה או של רופאת משפחה שלא יודעת על המצב שלי ולא רשום לי בתיק הרפואי שאני סובלת מהפרעות נפש , גם את הכדורים אנו קונים מבית מרקחת פרטי עם מרשם פרטי של הרופאה
בקיצור מפגש אחרון היה מפגש שהיא יצאה מגדרה וגם אני היא הציעה שאלך לאשפוז יום ברמבם , שאבקש ביטוח לאומי גם לא ההיתי מוכנה כי גם שם זה ציבורי וזה תהליך שלא קורה ביום אחד ורוצים את התז שלך ואחרי זה את מציגה את עצמך בפניי ועדה רפואית כמובן שקראתי רק חלקית על התהליך ואני שונאת את העובדה שאני סובלת מהפרעה נפשית ולא רוצה להיחשף עם זה פשוט מרגישה שזה אות קלון מקווה לא לפגוע פה באנשים אבל זו האמת ממני
היא טענה שאני עקשנית וחוסמת כל דרך לעזרה כזאת אני חוששת מסטיגמה ולא רוצה להיות רשומה במגזר הציבורי אפילו שכל מפגש הפסיכולוגית שלי מנסה לשכנע אותי שמספיק לחשוש ושלהכל יש סודיות רפואית
עכשיו המשאף קטמין הזה הוא למשך לדעתי 3 חודשים שבהם צריך להגיע פעמיים בשבוע ולהישאר שעתיים להשגחה לאחר מכן ואני גם לא רוצה כי זה פסיכאטר ציבורי ומקום ציבורי וגם אני אומרת שאני לא מצליחה להתחייב לפגוש פסיכולוגית פעמיים בשבוע ןלצאת מהמיטה ובחודשים האחרונים היו פעמים שביטלתי אותה 24 שעות לפני הפגישה ופה בטיפול בקטמין אין אפשרות לזה
גם אם זה יפעל זה יפעל רק על הדיכאון ולא על החרדות וה o.c.d ולדעת הפסיכולוגית שלי ה o.c.d לא מטופל בכלל תרופתית.
נכון לשבועיים האחרונים אני קמה בצהריים וכשאני קמה מתחיל לי לחץ בראש , בעיקר במצח הקדמי ובשני צדי הראש, שרפה בשני הידיים וחרדות ברגליים גם כאבים בחזה וואו זה מזה הרגשה בלתי נסבלת בעליל לחיות ככה זה גם מקשה עליי לעשות את טקסי הלבוש שרגילה ההיתי לעשות
התקשרתי לעוסית של עמותה איכות בשיקום היא אומרת לי תבקשי ביטוח לאומי ואז סל שיקום ואז ראיתי שבסל שיקום זה כולל תכנית עבודה של שיקום המתמודד נפש ואז אמרתי לעצמי אמאלה אני לא מוכנה לזה שיעשו איתי תכנית עבודה , בקיצור כל מה שקשור בשינוי, הצבת מטרות ויעדים זה לא נוגע בי , אני לא מצליחה להגיד לזה כן , לנסות את זה אני הודפת את העזרה הזאת
בגדול אני לא מאמינה שאף פסיכאטר או מטפל יעזרו לי להתמודד עם הפחד שלי מהחיים האלה
לצערי למדתי גם תואר בעבודה סוציאלית עד גיל 25 פרשתי את התואר ל 4 שנים במקום 3 היה לי משבר קשוח באמצע הלימודים שלי ועכשיו אני מרגישה רע עם עצמי עבר כבר 6 חודשים מהרגע שאמרו לנו שאנחנו יכולים לבקש זכאות לתואר ואני אני לא מבקשת מלחיץ אותי שסיימתי ואני הכי לא יודעת לטפל ולא זוכרת כלום ושום דבר מהתואר מבחינת טיפול באנשים
האמת מפחדת גם מהאחריות שבאה עם בקשת הזכאות לתואר שזה גם לוקח חודש וקבלת הרשיון לוקחת חודשיים וחצי עכשיו לא עשיתי לא את זה ולא את זה
הדבר שהכי זכור לי מהתואר וזה למה אני לא מאמינה באנשי טיפול שיכולים לעזור לי זה העניין של לשקף לאדם היות המצב שלו בעיקר לתת את החכה ולא את הדגים, כל העניין של חוסר אונים שהרגשתי בשנת ההכשרה מול אנשים שההיתי מולם שזה סך הכל 5 אנשי טיפול מבינהם הצלחתי להיות בקשר רציף רק עם אחד מהם
פתאום הרגשתי וזה נוראי כן שאני לא באמת יודעל או יכולה לעזור לאדם שבחובות כלכליים, לעזור לאישה שאין לה ביטחון עצמי לפתח ביטחון עצמי המדריכה שלי בשנה האחרונה הייתה הכי לא כתיבת מטרות ויעדים היא הייתה הטיפוס של פסיכודינאמי
בקיצור לא מצאתי אצלה את התשובות והאמת מלבד השהיה מול האדם לא הרגשתי שאני באמת מצליחה לסייע וכן ככה מבלי שמורת השיטות שלי תדע עפו להן 4 הנשים שההיתי אמורה לטפל בהם וגם האחד שנשאר מסכן כי הכריחו אותי מבית משפט להגיע לטיפול באלימות במשפחה פעם בשבוע ולא כי באמת סייעתי לו הרגשתי את זה בפגישות איתו
מה שמכאיב לי זה שגם אלה שסיימו איתי עכשיו וגם אלה שסיימו איתי לפני שנתיים כבר ביקשו ממזמן את הזכאות כן אורית את לא תנחמי אותי שלא שמעת בני 26 שסיימו תואר תתפלאי אצלי שתי שכבות כבר 50 נשים בנות 24-25 סיימו את התואר עובדות בו כבר ואפילו הקימו בית נשואות פלוס ילד
ואני בגיל 26 תקועה עם מצב חרא ושואלת עד מתי זה ימשיך והאם באמת אבריא מתישהו מהמשבר כמו שהפסיכולוגית שלי חרטטה אותי במשך שנה כנראה ניסתה לתת לי תקווה להאחז בחיים
עכשיו בית מאזן בכרמיאל ההיתי בראיון אליהם בחודש נובמבר דיברה איתי בכוח בשיחת זום שאני נמנעת מלגעת במחשב ומלעשות זום בכלל אני לא נוגעת
ראיינה אותי פסיכאטרית ואמרתי לה שיש לי בעיה בלישון עם עוד 2 בנות בחדר כי אני מפחדת שיגעו בי אנשים , גם בבית שלי אני עוד איכשהו מצליחה להירדם אבל שואלת אם נגעו לי באיבר מין את אמא שלי כשאני קמה או אם בכלל אני נגעתי לעצמי באיבר מין שלי
כן יחי הטימטום שיעריכו בנות שמאוננות שהן מצליחות לעשות את זה ובכלל מכירות את הפות שלהן מה שאני לא מכירה וכן בתולה בגיל 26 וחצי כבר
בקיצור אמרתי לפסיכאטרית שראיינה אותי שיש לי קושי בלישון עם אחרות, להתקלח ולהתפנות במקום שהוא לא הבית שלי מה לעשות o.c.d חזק גם העניין של השירותים והמקלחת עם אחרים שלא מכירה אומנם 10 אנשים אבל עדיין אני בבית שלי נגעלת לפעמיים להתקלח אחרי האחים שלי ואז מבקשת מאמא שלי יד ימני שתשפוך כלור
בקיצור יש לי גם טקס על השירותים והמקלחת שלי בבית אם הדלת סגורה ואם יש טלפונים, מצלמות, שעונים או רחפנים בשירותים ובמקלחת ורק בשירותים שלי אני מרגישה בנוח לעשות פיפי באף שירותים אחר לא
עכשיו אמרתי לה שיש לי בעיה גם אם זה שכל הבית מצולם במצלמות בואו נדבר על זה רגע אני ,בבית שלי עם המכנס והחולצה ששמה מפחדת שלא רואים לי משהו
בעיה שלישית שלי זה חשיפה לאנשים אחרים בטיפול קבוצתי גם לא מעוניינת שיראו אותי וישייכו אותי להפרעה שלי
המשך בתגובות מקווה ששם יתנו לי לרשום

תגובות

חיה-מתה1
29/01/22 0:57

וגם לא מעוננינת בלשמוע הצלחות / כישלנות או נגיד אנשים עם הפרעות יותר גרועות משלי מצליחים לחיות עם זה בשלום , בכלל העניין הזה של חשיפה ולהיות מול אנשים אחרים שאולי חלק את תזהיי והם יכולים לספר עלייך לבני זוג שלהם, למשפחןת שלהם, לרכל עלייך זה לא כזה נעים דבר רביעי הם מדווחים לקופת חולים הכל ואז שוב חשיפה למגזר הציבורי אין פרטיות ואין סודיות בקיצור היא אמרה לי שאני לא מתאימה ושהסטיגמה רק אצלי בראש מה לעשות שההיתי בהכשרות וישיבות במקומות ציבוריים כמו רווחה, מרכז לאלימות במשפחה שפשוט הצוות יושב וחופשי דנים על המטופלים ואפילו מגחכים עליהם ובוא נגיד שאין באמת שמירת סודיות בקיצור מציעים לי אישפוז מלא וגם אותו בעיה שלא לדבר על זה שיכול להיות שאני אכיר שם מישהו או מישהי באשפוז מלא רמבם הציעו לי אשפוז יום שזה 3 פעמיים בשבוע בשעות הבוקר עד 3 בצהריים כדי לפתור את עניין המקלחת והשינה וגם לזה התנגדתי גם ציבורי , גם יש מצלמות ואני לא מסוגלת שיצלמו אותי וגם רוב הטיפולים הם קבוצתיים עכשיו כל מה שאת מדברת מדווח איפשהו במערכת של רמבם וגם פה זה טיפול קבוצתי עם הבעיה שלי להיחשף לאנשים אחרים שיש להם הפרעה , גם העניין של המגע בי, העניין של ההשקמה בבוקר מוקדם כלומר ב 6 וחצי 7 מקשה עליי ושמישהו יסיע אותי 3 פעמים בשבוע מכביד ומה אני לא יעשה פיפי עד שלוש ולא יודעת יש מלא כתבות על קשירת מטופלים, הכרח לעשןת משהן, הטרדות מפחיד אןתי שזה יזיק מאשר יועיל גם מה שונה קראתי וראיתי שגם שם יש תוכניות שיקום ומשתמשים בcbt וdbt שלא עזר לי ביקצור, אני חוסמת את עצמי מאשפוז יום, אשפוז מלא, בית מאזן וקטמין ולטענת אחותי יודעת רק כל יום לקום ולצעוק כמה אני סובלת ולטחון את הרשימת הימנעויות שלי ולהגיד שאני מרגישה לא טוב ושלוחץ לי בראש אבל לא נגשת לפתרונות שזה מבחינתה פסיכאטר נוסף אמרתי לאון גרינאהוס שיכול להיות שייתן מענה אבל הוא יקרן 2400 שקל פגישה ראשונה של שעה וגם זה המזכירה שלו מתעקשת בזום דבר שאני נמנעת ממנו ולא עושה , יש פסיכאטר נוסף בשם חנן גולדמן לא יודעת אם ללכת אליו אולי ואם ממשיכים עם לאון כל פעם 2300 שקלים מה עושים אוף מה שאמרתי וצעקתי לאחותי זה שאני כבר תכף שנה וחצי באותו סבל ואף אחד לא הצליח לעזור לי כי אומרים לי שזה צריך לבוא ממני הרצון והכוח להבריר וצריכה לגלות גמישות אבל לא מצליחה אז אמרתי לעצמי בלב שאם הפחד שלי מכל החיים ואף מטפל לא יעשה במקומי, גם שאומרים לי שיהיה חונכת שתעשה איתי את הדברים לא מרגיע אותי , כי מה היא תהיה באינטימיות במקומי , תשכיר דירה במקומי, תעשה קורות חיים וראיונות עבודה במקומי לא כלומר יש כאן פחד עצום מהחיים ששום צעד קטן לא מצליח להרגיע אותו ואני אומרת לאמא שלי חבל על הכסף אם אני לא מצליחה ליצר שינוי והודפת כל שיטת טיפול עוד כמה זמן אני לא יעבוד , באיזה גיל זה יסתיים זה ממש מלחיץ גם הפסיכולוגית שלי שנוטשת אותי ולהתחיל תהליך היכרות עם מטפל אחר יכול לקחת חצי שנה עד שמכירים מבלי בכלל עוד לגעת בשורש הבעיה אוף הייאוש והזמן שנוזל וגם כן לקבל את המצב כמו שהוא ולנוח תחשבו מזה מה רושמים בקורות חיים אחרי זה שמשתקממם מהמצב נגיד ייקח לי 4 שנים מה עשיתי בהם בנסיון התעסוקתי את זה אף אחד לא אומר אף מטפל לכן עלה הרעיון שאם אני לא משתפרת ולא חיה עדיף לי כבר להיות אמיצה ולמות כאילו בעבר שדיברתי עם הפסיכולוגית על המוות היא הייצה אומרת לי תחשבי על ההורים שלך, על אחים שלך, על מגיע להם שתמותי ואם את מתעקשת לבוא אליי יש סימן קטן לכך שאת עדיין רוצה בחיים שתיקה בחדר הצליחה אולי טיפה להרגיע אותי חסרה ממנה חרא ומהומה בבית ועדיין רצון למות לא מאמינה שהאמנתי לה שהמצב ישתפר וכל פעם עם המשפט הזה שלפני שעובדים על ההימנעויות צריך לעבוד על הפחד מהחיים וחענות על השאלה האם בוחרים במוות או בחיים 4 חודשים על זה אנחנו ההינו טפשת שלי שזה הצליח איכשהו לגרום לי לשתיקה וזה שצריך לעבוד על היסוד והכל עניין של כוחות נפשיים שאין אצלי כרגע

אני לא מצליחה להתקלח כל יום אני יכולה להתקלח כל יומיים או 3 ימים וגם זה עם קושי לקום מהמיטה, אני לא לובשת שום דבר חוץ משני מכנסי פיזמה ארוכים שאחד מהם הוא מכנס שחור שגם אני יוצאת איתו מהבית, לא מסוגלת ללבוש שמלות ארוכות או קצרות , גופיות , או חולצת סטרפלס, בגד ים , חולצות שהם לא שחורות, מכנסי גינס ארוכים בצבעים גם לא כהים או בהירים, מכנסונים, חצאיות, לשלם ביטוח לאומי, להשים חזיה או לקנות חזיה רגילה עם כפתורים מאחורה מבלי לספור אותה

להתקשר ולשלם ביטוח לאומי דמי אבטלה כבר של שנה בטח יש לי וואחד חוב שם פשוט לא מסוגלת לעשות את זה , לעשות רב קו, ללכת לבנק ולהבין משהו בכרטיסי אשראי , או בכלל בצקים, הלוואות, משכנתא, שכירות דירה, קרן פנסיה, קרן השתלמות, ביטוח רכב, לעשות רשיון מפחיד אותי לא יודעת אם רואה טוב ולא מול מחשב מצליחה להיות, לנסוע עם קלונקס שזה כדור הרגעה אסור, ביטוח רכב להיות באינטימיות עם גבר, לצאת למסעדות, לפאבים, מועדונים, לרכוש חברות כי אין כרגע אף אחת ניתקתי קשר עם כולם , ביטוח חיים, חשבון מים חשמל, גז קניית דירה איך עומדים בכל זה כשתחילת הספתח שלך גרועה גיל 26 ועם עטבר ושב של 800 שקל שזה בדיחה ועוד לקנות מזון מהסופר בשר ירקות, לעשות גבות ושפם, צבע בשיער, ללכת למספרה, ללכת לרופאים, לאופטמטריס, לעשות צילום שיניים או טיפול שיניים

הכל יקר ויש עליית מחירים גם איזה מגוחך זה שגם אלה שמקבלים נכות מלאה מקבלים 3000 שקלים רק,ואיך אהיה בהריון ולידה אם אני מפחדת מבטן מבדיקות אינטימיות אולטרסנד מללכת חרופאת נשים או גניקולוגית , להיות אחראית למשהו שמעכשיו את צריכה לדאוג ולפרנב אותו כשאת רואה שאת לא יציבה בנפשך ולא מצליחה להחזיק את הצרות שלך אז של ילדים בנוסף ובעל ולהחזיק בית לבשל כביסות ניקיון עבודה , מסגרות, שיעורי בית בכלל מפחדת מדיכאון לאחר לידה גם על זה הפסיכאטרית צעקה עליי

בקיציר יש לי גם בעיה זה נראלי מעוות לגעת בתותה או בולבול של ילד וחייב לעשות את זה שהם תינוקות כדי לקלח אותם ולהחליף להם בגדים ומבחינתי זה מעוות ולא מסוגלת לראות את עצמי עושה את זה שיניק ממני גם המגע שלו על הפטמה דןחה אותי , ושאני לא מטרידה מנית, שהילד יהיה שרוט כמוני עם חרדות ודיכאון בעיקר

בקיצור הכל גדול עליי, צריכה ציאניד ודי, הבעיה שהקניה שלו מאתר באנגלית שלא מבינה בו

שלא נדבר על הפחד שלי וחוסר היכולת שלי להוריד ביט , פי בוקס, בקיצור אישה אפסית נמאסב

אם עדיין מישהו יכול לשקם דבר כזהתגידי לי שמפחד מלקחת אחריות על החיים של עצמו ושל אחרים שלא מבין למה הוא קם בבוקר , מה המשמעות שלו אם הוא לא מצליח להצטלם ולצלם את עצמו את אחרים, גם שלא יצלמו אותו ולא יוצר תוכן באינסטגרם או בטיק טוק מפחד מעסק פרטי, מלעבוד, מלהצליח, מלא להצליח פשוט אף אחד לא יעשה עבורי ואני עבור עצמי גם לא עושה

אז למה מתקשרים למשטרה כשמאיימת בקפיצה

אולי עדיף למות ולסיים עם האי וודאוצ הזאת ודי עם הייאוש מעצמך והחוסר אונים, הניסוי והטעייה, הידיעה שאף מטפל לא יעשה עבורך במשך שנה התלוננתי אצל המטפלת שלי שאני לא יודעת לכתוב סימנריון ואם היא יכולה לעזור לי בזה נחשו מה אמרה לי שלא ושהיא סומכת על היכולוצ שלי מה קרה מה שקרה זה שקניתי שתי סמנריונים ב 5000 שקל כי אני לעצמי לא ההיתי במצב של לכתוב וגם לא ידעצתי איך ואנגלית וזה וכללי ה apa בקיצור פה היה פיצרון אצל אחר אבל לא מהמטפלת ופה היה קנייה של עבודות שאני מתביישת בה והדבר היחידי שזה נתן לי זה החוסר המסוגלות שלי לעשות תואר שני אם בכלל ללמוד יותר כי אני משוגעת ולא מצליחה לעשות דברים שעשיתי בעבר

מה אני באה להגיד לכם פה היה גם אירוע חרדה, בעיה קושי והפתרון לא היה אצל הפסיכולוגית

כלומר גם בקשיים עתידיים היא לא תעשה עבורי ויש דברים שהם ברי חיים

אפשר לשקם דבר כזה קאוטי ומשוגע

 

06/01/22 0:47

מאיפה להתחיל
ואיך לסיים
האשליה הזו של סוף והתחלה זה כל מה שאנחנו מחפשים
סיפור
הבנה

המשחק שאנחנו משחקים
יש אנשים שאני המרשעת בשבילם
מתאגדים עם לפיד
לשרוף את המכשפה
אני סנובית, ושרמוטה, מתנשאת וחנפנית
מי באיזה צד
טורפים וצאן במשרד
משחקי אגו
נפשות עדינות
שחכתי איך לאהוב
אני רוצה לבוא בלי אגו
בשביל זה אני צריכה צעד ראשון לבוא
צעד שני - ?
להיות אמיתית

אני רק חושבת על עימות ונמאס לי
אבל כשאני באותו רגע אני משחקת את המשחק ושם בשביל לנצח
מי מעל מי
אנחנו לא יכולים פשוט לאחד כוחות?
אני מול האנושות זה לא כוחות ..

קורים ככ הרבה דברים ביחסים בעבודה,
וגם המעבר הזה.. ובחורציק
אני חושבת לקחת יום מהבית אבל כל אחד יעשה את זה קשור אליו, ואז סופש, אז גם אנשים כנראה יפתחו את זה אובר במוח שלהם..
מישהי לא העריכה ביקורת שהעברתי לה ..
ויש לי עוד מתלמד, ולו אני נותנת מלא הערות של הזמן, והוא חדש ונראה לי שהוא מרגיש ממני וייבים נוקשים כי אין לי המון סבלנות .. קיצור אני הרעה בכל סיפור שאני נכנסת אליו.. בנוסף לזה האירכיה הכללית במשרד וכל האגו.. באלי להתרחק ולהיות בבית, אבל זה לא יגרום לזה להעלם או להשתפר ..
קבעתי מחר פסיכיאטרית באמצע היום.. אמרתי כבר שאצא מהעבודה לקצת.. אבל אולי כדאי לי להיות מהבית?

אני צריכה לזכור להיות רכה יותר, להחמיא לפני ביקורת.. ולחייך לאנשים..כנראה

אבל גם חשבתי להשאר בבית סשביל לסדר דברים לפני שמחורצי מגיע לעזןר לי פה עם לאקוז.. אני לא רוצה שיהיה מבולגן או מלןכלך או מגעיל פה..

אולי אנסה לקום מוקדם ולסדר? חהחה
אולי אגיד לסוסית שאגיע אחרי הפסיכיאטרית ? נה.. אם כבר אז אחרי. הא, ואלק שה רעיון טוב.. ??
אני רוצה להגיד למתלמד שסליחה אם אני קשה מידי
ואולי לקחת את הבחורה מהצוות ללבן עניינים
ואז מהפסיכיאטרית הביתה?
אז אולי באל סאת אנסה לקןם מוקדם
יא ראבק איזה עולם איזה עולם

תגובות

רמי.-.מתנדב.ער
מתנדב ער"ן
08/01/22 15:17

תודה על השיתוף..מקסים..

מעניין מה דרוש

כדי לעבור מלהיות מכשיפה

ללהיות קוסמת..

בעצם נראה שבזה את מתחבטת..

בהצלחה..

בעיני את כבר קוסמת מאירה..

05/01/22 20:14

אני רואה את מבט פניה,
מסתכל בטלפון.
אני רואה אל תוך עינייה,
העייפות, השיגעון.
אני תמיד חולם עליה,
בלילות ובבקרים.
רוצה שתהיה שלי אבל היא עם גברים אחרים.

איך הכאב כבר שובר את הלב?
מנפץ את כולנו.
מנפץ את כולנו.
איך הכאב כבר שובר את הלב?
מנפץ את כולנו.
מנפץ את כולנו.

איך כשאני מסיט מבט היא רואה, מסתכלת, עם עינייה הבורקות.
וכשאני מתקשר לפעמים, איך היא צוחקת. איך הוא קורצת לי לבוא.

אני תמיד מדמיין אותנו, עוזבים כבר את כולם.
בורחים לאט אל השדה, מתחילים עולם משלנו.
והיא תומכת ושמחה, אהבה אמיתית.
אבל בבוקר אני קם, ומגלה את התרמית.
שבחיים היא לא תהיה איתי, כי היא כבר תפוסה. נשואה, עם ילדה, ואני נשאר לבד! היא עם גברים אחרים! ואני נשאר לבד בין חדרים. היא עם גברים אחרים! ואני שוכב בחדר בתחתונים! היא עם גברים אחרים!

איך הכאב כבר שובר את הלב?
מנפץ את כולנו.
מנפץ את כולנו.
איך הכאב כבר שובר את הלב?
מנפץ את כולנו.
מנפץ את כולנו.

ולו הייתי רק יכול לבקש, משאלה אחת.
ולו הייתי יכול לדבר, עוד פעם אחת.
לו הייתי עצמאי, לו זה לא היה אני - והיא. אז הכל היה בסדר.
כי היא עם גברים אחרים, ואני נשאר בין חדרים. צועק מבפנים. המראה נשברת לרסיסים.
כי היא עם גברים אחרים.

תגובות

greg
15/01/22 11:30

לאהוב אדם בלתי ניתן להשגה זה דבר מאוד מרגש, בעיקר בגלל שהוא בלתי מושג, המציאות לא יכולה לקלקל את הפנטזיה.

30/10/21 9:38

אני מרגישה בושה ענקית ומתלבטת אם כאן המקום לקבל עזרה.
תמיד חשבתי שאני חזקה ולא פחדתי מכלום, אך מאז שהחלה הקורונה התחלתי להרגיש פחדים שלא הכרתי ותגובות מפחידות של הגוף.
הגעתי רק כמה פעמים למצב של התרגשות יתר וחוסר שליטה על הגוף, שהתבטאו בהרפיית שרירים, לחצים בראש, חוסר ריכוז, חוסר שקט, קושי בנשימה וכמעט עילפון ובשל הפחד שלי מתרופות, אני ממתינה בתור כבר שנה וחצי לתאם עם פסיכולוג של הקופה.
לפעמים יש לי לחץ דם גבוה ואני מתלבטת אם אלו תופעות פיזיות של כך.
אבל המחשבות לא מפסיקות להטריד אותי ואני לא מבינה מה קורה לי בגוף ולמה הוא לא מקשיב לי במצוקה.
החלטתי לרשום היום עקב מקרה שהיה לי אתמול, חריג ביותר, במהלך נהיגה שוחחתי עם אחי, שסיפר לי שהוא מאוד נסער ולא רגוע. במהלך השיחה איתו התחלתי להרגיש את הגוף שלי לנכנס למצוקה, ביקשתי לסיים איתו את השיחה ולהמשיך לנהוג אבל הרגשתי חולשה ענקית ולא הצלחתי לנהוג.
עצרתי בצד הדרך והתקשרתי לבעלי שיבוא לקחת אותי אבל הוא היה עסוק ולא יכל לבוא.
היו לי קשיי נשימה ולחץ חזק בראש וחולשה חזקה ומן כאב שאני לא יכולה להגדיר, שכרוך בתסכול עמוק מהמצב שלי.
יצאתי מהרכב והתחלתי להסתובב על אי התנועה והרגשתי שזה הרגיע אותי מעט.
אזרתי אומץ והמשכתי לנהוג הביתה, אך כל הנהיגה הרגשתי שאני מתאמצת מאוד לא להתעלף ולא אבד את ההכרה והריכוז, משהו שהתיש אותי מאוד.
ליד הבית בעלי בא והחליף אותי בנהיגה, הוא עזר לי לעלות הביתה ופשוט נפלתי על המיטה בחוסר אונים, הקשבתי למדיטציות באינטרנט שעזרו לי להחזיר את הנשימות, ובמשך מספר שעות פשוט שכבתי וניסיתי להבין מה קרה לי?
אני מוטרדת וחוששת לחזור לנהוג, וחרדה ששיחות יכולות להביא אותי למצבים כאלו הזויים שלא חשבתי שיהיו לי בחיים.
אני מבינה שזה היה תהליך שהחל מתחילת הקורונה, בו עסקתי בהדחקה והתגברות על מצבים קשים וחשבתי שאני אמיצה.
אני חושבת שזה התקף חרדה אבל לא בטוחה, כי אין לי רצון או כוונה להיות בחרדה ואני מנסה להיאבק בזה ולא מצליחה ולא מבינה מה קורה לי?
אני מוטרדת במחשבות וחוששת שיקרה לי שוב ומפחדת להיכנס שוב לרכב.
מנסה להיות בוודאות שזה היה חד פעמי ולא יקרה שוב אבל אין לי במה להיאחז, גם לא המחשבה שקרה לי רק משהו אחד, שהיה רחוק מזה (לפני כחודשיים, לאחר החיסון השלישי חוויתי סחרחורות בנהיגה וזה גם היה מפחיד מאוד) לא עוזרת.
אני מנסה לעשות הליכות כדי להרגיע את המחשבות, אבל הן חוזרות תמיד, גם בזמן השינה.
האם אפשר להבין מה קרה לי?

תגובות

אוראל990
30/10/21 22:28

היי מור :)

בתור מישהו שחווה התקפי חרדה בחייו, מה שאת מתארת נשמע כמו התקף חרדה, במיוחד שאת מקשרת את זה לתחושת תסכול עמוק מהמצב שלך. באנגלית זה נקרה "Panic attack" התקף פאניקה.

לדעתי, פאניקה זה מונח מאוד מתאים למצב שבו אדם חי את החיים ואז בהבזק של רגע חש איזשהו פחד עמוק מאוד מהחיים, תחושה שהחיים כל כך שבריריים מנפצת את האשליה הילדותית שאנחנו מטפחים לעצמנו שאנחנו מאה אחוז חסינים. כשמשהו נסדק בתחושה הזאת של ה"מאה אחוז חסינים" התמונה שקופצת לראש היא של ההיפך הגמור - "אפס אחוז חסינים" וזו תמונה מבעיתה. הגוף מגיב לתמונה המבעיתה הזו כפי שאדם מגיב למצב מבעית כאשר הוא חסר אונים אל מול המצב (דופק מהיר, קוצר נשימה, תחושת סף עילפון, פחד וכו').

כדי להגיע למצב מאוזן, צריך להבין, שאמנם הגישה של "מאה אחוז חסינים" או במילים שלך "תמיד חשבתי שאני חזקה ולא פחדתי מכלום", היא לא גישה מציאותית, אבל באותה מידה המחשבה שאנחנו " אפס אחוז חסינים" או "חסרי אונים", היא גם לא גישה מציאותית. הגישה המציאותית היא שאין לנו "שליטה" על הכל, אבל יש לנו "תחום יכולת", בכל מצב אנחנו יכולים להחליט כיצד לפעול, ולפעול.

למשל, אדם ששוחה בבריכה מצד לצד ומוצא את עצמו במים העמוקים, שם, הוא לא מגיע עם הרגליים לרצפה, לפתע מתגנבת איזו מחשבה של "המים עמוקים, אין איפה לעמוד, אתה לא יכול לעצור כאן.. אין לך שום ברירה", מחשבות שמסמנות באותיות זוהרות את "תחום חוסר השליטה", במצב כזה אדם עלול להרגיש חסר אונים, להיכנס לפאניקה, לעשות המון תנועות חדות ומיותרות, להתיש את עצמו ובמקרים קשים אף להטביע את עצמו. לכן חשוב להבין שאמנם ברגע זה אין לך שליטה על המצב שבו אתה נמצא, אתה נמצא במים העמוקים, אבל יש לך "יכולת" לפעול בקור רוח, לצוף לכמה שניות, להסדיר נשימה, ולהמשיך לנוע קדימה.

להילחם בהתקף חרדה ולנסות למנוע אותו, זה כמו להיות במים העמוקים ולנסות לשכנע את עצמך שאת לא במים העמוקים. זה לא עובד, ותחושת חוסר האונים והפאניקה רק גוברים.

הדרך למצוא איזון, ואפילו להיות מועצם מהתקף חרדה היא לומר "אני יכול לעבור את זה" אמנם העולם גדול ולא צפוי ודברים יכולים להפתיע, אבל אני סומך על עצמי שאדע להכיר את מה שבתחום היכולת שלי, ואדע לבחור ולפעול באופן מיטבי.

באופן הזה, את שוברת את ה"לופ" הפנימי שמנסה לשלוט על מה שאת לא יכולה לשלוט (ולכן מרגישה חסרת אונים). וממילא התקפי החרדה ידעכו להם. ואם שוב אי פעם יצוץ התקף כזה, במקום להילחם בו, פשוט הזכירי לעצמך שאת יכולה להתמודד עם דברים.

לדעתי כדאי תמיד להיות ממוקדי משימה בחיים, לעשות דברים שאנחנו מאמינים בהם, להרגיש שאנחנו תורמים ומאירים את העולם, ולא לחיות בתוך לופ של מקצוע לימודים ועבודה וכו'. ואז מרגישים סיפוק, ולא נהיים מתוסכלים מהמאבקים של החיים, משום שהם למען מטרה ערכית של נתינה ושמחה והארה. והרבה פעמים פחדים ומשברים באמצע החיים מזכירים לנו להתמקד במה שחשוב ולא לחכות שהכל יהיה מושלם לפני שאנחנו עושים דברים טובים שתמיד רצינו לעשות.

ואל תתביישי, הבושה גם כן באה ממקום כזה של להרגיש קטנים. אבל את לא קטנה כמו שנדמה לך, יש לך יכולות עצומות. נכון, יש מקומות או זמנים בחיים שאדם צריך להרגיש קטן. זה חלק מהצורך האנושי. כדי להרגיש חזקים, צריך מדי פעם "מקום בטוח" להרגיש קטנים. תפילה, למשל, היא מקום כזה. אבל זה הכל עניינים של פרופורציות. של רגעים בחיים. ולכולם יש רגעים, וזה האדם.

מקווה שתרגישי טוב :)

תגובות

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
24/10/21 7:51

יקר, משפחה זה מבנה אחר שיש בו אנשים שונים שמערכת הרגשות ביניהם קשורה. לכן כשמישהו אחד נמצא במצב פיזי או נפשי קשה זה כמובן משפיע על האחרים. מצד שני חשוב שתזכור שלא אתה בחרת את המחלה הזאת ואם חס וחליליה היא הייתה נופלת על מישהו אחר מקרובייך יש להניח שגם אתה היית שם עוזר ותומך. נשמע לי שאתה אדם רגיש שיודע לראות ולהתבונן ולהבין. מחזיקה לך אצבעות שתחלים במהרה ותוכל להעניק גם נחת לסובבים אותך מאחר ונראה לי שיש לך את היכולת....

תגובות

Jki100
03/10/21 21:54

אני ממש יכול להבין אותך הבעיה הכי גדולה מתחילה שאנחנו נשענים על אדם אחד שהוא כביכול "האהבה הגדולה" והוא משמש בתור עוגן ומקום מפלט והכל ואז ברגע שהוא משנה את עורו אוטומטית גם את מתרסקת הפיתרון הטוב ביותר לצאת לבלות להכיר אנשים חדשים ולשתף לשתף לא לשמור בבטן

23/09/21 4:50

אני בת 27 ואין לי חברים, לפחות לא אמיתיים. יש לי חברה, שהיא כל הזמן אומרת כמה אני חשובה לה אבל היא תכלס לא שם..
כשהיא יוצאת לחופשות זה אפעם לא היתי. תמיד אחר כך היא אומרת לי פעם הבאה אנחנו, אבל זה לא קורה אפעם וכל פעם אני רואה שהיא יצאה עם חברות אחרות. היא יכולה לבטל לי יציאה שקבענו חצי שעה לפני. היא רוצה לצאת איתי רק שבאלה והיא מחפשת חברה ותמיד נלך למה שהיא רוצה, שזה בדרכ לאכול איפשהו. את כל הדברים שאני רוצה לעשות (להנות במועדונים/בר, ללכת לייקב, לסוע לירושלים או אילת) היא עושה עם אחרים. ואני לא יכולה ללכת לבד. ניסיתי. זה רק מכניס אותי לדיכאון עמוק יותר העובדה שנאלצתי ללכת לבד כי אין לי אפחד.
התחושה שאני לבד בעולם ואפחד בעולם הזה לא באמת אכפת ממני לא עוזבת אותי. אני מנסה, בימים טובים אני אפילו מנסה מאוד, לצאת עם אנשים, להציע מפגשים אבל כולם עסוקים עם החיים שלהם ומסרבים לי. היום באתי לאח שלי ובירשתי ממנו לבוא איתי לקניון לשעה כי אני רוצה ללכת לעשות משקפיים ולא באלי ללכת לבד והוא אמר שלא באלו לבזבז סתם שעה על כלום. אז נשארנו בבית, ולא עשינו כלום. וזה נכנס פנימה. אני יודעת שזה לא בהכרח אומר שלא אוהבים אותי או שאני לא חשובה אבל זאת ההרגשה.
עובדה שאף אחד לא סימס לי מיום ראשון.
והבדידות הזאת, שלא עוזבת אותי לרגע, אוכלת אותי מבפנים. כי בשביל מה? למה אני נאבקת כל כך?

תגובות

נור7
23/09/21 13:51

אני גם בגיל 27 ויודעת בדיוק מה זה להיות לבד, בלימודים שלי הייתי לבד וגם בזמנים שהרגשתי שיש אור בסוף הדרך החשוך הייתי תמיד חוזרת לנקודת ההתחלה, היום אני עובדת אבל גם מרגישה שאני לבד וזה לא סתם הרגשה אלא בפועל ובמציאות אני לבד אין לי קשרים עם אף אחד ואין לי חברים בעבודה אפילו אינני נמצאת בקבוצות וגם אם כן זה לא כל כך משנה בדבר. את האמת אני לא כל כך בטוחה אם השתתפות בחוגים ופעילות יכולים לפתור לך את הבעיה. אישית אני חושבת שהבדידות נגרמת במקום הראשון בשל האישיות שלנו. אולי את חושבת שכל ההרס,הכאב, החרדות והפחד אינן נראות לאחרים ואולי כן הן לא נראות אבל האחרים יכולים להרגיש שיש לך בעיה כלשהי ,שיש שם בתוכך חולשה וכאילו שיש שם משו נכבא. לדעתי תעבדי על עצמך והמקום שלך בין האחרים קודם כי באישיות שלנו העכשווית אף אחד לא ירצה להיות איתנו וגם תייצרי את הערך שלך תנסי לעשות את כל מה שאת אוהבת גם אם זה קשה . תנסי לשנות מעצמך ותראי אחרי כך שגם הסביבה שלך משנה מעצמה לבד.

 

19/09/21 23:49

אני מרגיש כל-כך מפגר בזמן האחרון, לא מצליח להוציא מהראש את מבחן האייקיו שעשיתי.
לא קיבלתי עדיין תשובות, אבל אני די בטוח שלא הולך לצאת ציון גבוה מהממוצע (אם לא נמוך).
במבחן עצמו לא הצלחתי להתרכז ועשיתי דברים מהר כי הכל היה על זמן וככה לא נתתי לעצמי באמת זמן לחשוב ולפעמים אחרי שנייה שסיימתי אמרתי לבוחן "אני יודע שטעיתי, הבנתי מה התשובה עכשיו"
וזה אוכל אותי מבפנים להרגיש טיפש כי כל-כך הרבה אנשים לא רואים אותי ככה ומצפים ממני להיות החכם הזה שאני לא בטוח כל-כך שהוא אני.
כבר תקופה ארוכה שאני נקרע בין טיפשות לנאורות בגלל הנרקיסיזם המסריח הזה שלא נותן לי מנוחה.
בפנים אני מרגיש מפגר, חסר אונים, אחד שכולם מעליו.
ולפעמים זה דווקא ההפך. וזה הורג אותי.
כי כשאני מרגיש הכי מפגר בעולם אני מרגיש כל-כך קטן ומגעיל.
וכשאני מרגיש הכי חכם בעולם אני מגעיל מבחוץ.
ואני לא מצליח לשלוט בזה אבל גם לא רוצה לשנות את זה, כי אני לא רוצה להיות אדם רגיל.
כי בתוך תוכי זה מייחד אותי, נותן לי טיפת גאווה גם אם היא מגיעה ממקום שנחשב רע.
ואני מצפה כל-כך לציון של מבחן האייקיו אבל גם פוחד ממנו פחד מוות, כי אני יודע שהוא לא ישקף את מי שאני באמת, אבל כן ישפיע על הביטחון והערך העצמי שלי שגם ככה בקושי קיימים.
אני רוצה להרגיש מיוחד.
וזה הורס אותי.
תרגישו חופשי לכתוב תגובות אם בא לכם

תגובות

קרן3331
21/09/21 11:27

🥰😍

06/08/21 16:16

תהש אחרי המתנה ארוכה התקשרו - עוד שבועיים את יכולה לבוא לאשפוז מלא!
דווקא עכשיו שהתקבלתי למקום טבעי ומקצועי מגובה העיניים שמטפל בפוסט טראומה מורכבת ואני נכנסת לשם שבוע הבא.
כל כך רציתי לקוות שהשהות שם תעלים על הדרך את האנורקסיה אבל בכנות אני לא יודעת.
לתה"ש אמרתי שאני באה- בתוכי עדיין מתלבטת.

חוששת מתהש. לא רוצה להעלות על סתם לחם לבן טבעול ואנשור. מכירה את עצמי כשלוחצים עלי בכוח כשלוקחים את השליטה זה טריגרי לפגיעות שחוויתי ולא מרפא. אבל ההפרעת אכילה תקועה כבר שנתיים. אולי זה סתם הפחד? אבל ךמה משו צועק בתוכי לא. תהש זה לא מה שיעזור. (לא ניסיתי טיפול יום או מרפאתי. כרגע לא מקבלים אותי בדיוק נפלתי מתחת לגבול מבחינת מדדים פיזים שדוחים קבלה).
לא רוצה להחליף את הרדיפה בירידה בק"ג ברדיפה אחרי BMI תקין והאבסה עיוורת וכוחנית של מערכת פורמאלית פסיכיאטרית.
רוצה להעלים את האנורקסיה מתוך תהליך פנימי אמיתי מתוך פירוק הטראומות המתמשכות מתוך חיבור מחדש לכוחות , לנפש, מתוך חיבור מחדש לגוף הזנה טבעית בריאה במזונות איכותיים בריאים ובנייה מחדש. והאם תהש מכבדים בכלל טבעונות מוסרית או שיאביסו בטבעול?
אם אלך לתהש- אצטרך לוותר על הטיפול בפוסט טראומה בחלופת אשפוז ייחודית שחיכיתי לה שנה ואחר כך לא יהיה בה מקום.
אם אבחר בחלופת אשפוז- אצטרך לוותר על תהש ולקחת את הסיכון שהאנורקסיה תנצח.
לא יודעת מה לעשות-
לוותר על התמודדות במקום מצמיח נשי רואה כוחות ונפש שמרגיש לי רק טבעי ששם אתרפא ולקחת סיכון עם אנורקסיה או שדווקא שם אפול והיא תנצח?
בבקשה מישהי שמבינה שהיתה בתהש בוגרות על אנורקסיה ראשונה ומכירה פוסט טראומה מורכבת קשה עם אפס תפקוד להתייעצות ושאלות ?!?!?

תגובות

היי, לא יודעת אם זה עוד בכלל רלונטי וחוצמזה אני חושבת שזה מאוד שונה לכול אחת ואחד..

אני הייתי מאושפזת בת'ש מבוגרים בפעם הראשונה. ההפרעה אצלי התחילה לראשונה   בגיל מאוחר יחסית וכן אני כנראה גם פוסט טראומה מורכבת..( בשונה ממך לפי מה שכתבת אני מתפקדת וכנראה יש עוד הבדלים...) ממה שאני חוויתי וחווה היום  לא הייתי יכולה להתחיל לטפל בטראומות במצב שהייתי שקועה בתוך ההפרעה.הייתי חייבת קודם עזרה בהפרעה, להשתקם גופנית ועוד.. ורק אז יש אפשרות לטפל בנפש .

כל עוד ההפרעה שולטת א'א לטפל בדברים שהובילו להפרעה..

אני כרגע ב'ה במצב טוב עם ההפרעה( וזה תהליך אבל מאמינה יותר נכון מנסה נורא להאמין שיהיה  סוף טוב לתהליך הספציפי הזה..) ועכשיו פנויה ויש יכולת לטפל בטראומה..

אבל כמובן שבמקומך הייתי מתייעצת עם מטפלים שמבינים...

בהצלחה בכול דרך שתלכי..

04/08/21 12:23

שלום,
אני מרגישה שאני זקוקה להמון תמיכה רגשית כדי שאצליח להתחזק ולהיות חיובית לגבי העתיד שלי שוב.
אני כל הזמן בעליות וירידות במצב הרוח והרבה תחושות דכאון וחרדות וזה מתיש. לוקחת ויטמינים שעוזרים לי לישון טוב יותר, מטופלת בטיפול רגשי והתחלתי עכשיו לקחת תמציות של פרחי באך שהשפיעו עלי לטובה בעבר אבל חסרה לי סביבה תומכת ומעצימה, מרגישה שאני צריכה עוד יד מכוונת שתעזור לי לצלוח את האתגרים או קבוצה שתיתן לי תמיכה והשראה כי הבדידות הזאת גם מקשה עלי ואני זקוקה לאמפתיה והזדהות.

יש לי כל הזמן ספקות לגבי היכולות שלי ובעיקר איפה אני יכולה להביא אותן לידי ביטוי מבחינה מקצועית. האם טיפול יום יכול לעזור לזה? איך בדיוק נראה סדר יום במקום כזה? זה מחייב אותי לקחת כדורים פסיכיאטריים? אפשר לבוא לתקופת ניסיון ואז לבדוק עד כמה זה מתאים? אני מרגישה שאני זקוקה להרבה העצמה וחיזוקים כרגע כי אירועי החיים שחקו אותי מדי אז אם למישהו.י יש כאן ניסיון בטיפול כזה אשמח לשמוע.

תגובות

תגובות

Nobody?
22/05/21 22:25

תודה על המענה , אני אנסה להיזכר :tmbsup::heart:

תגובות

ציפור-אש
25/04/21 14:06

תודה לכולם על התגובות החמות

13/03/21 17:10

כל חיי סבלתי מקשיי חברה. בין אם זה בגלל הpdd. כל תקופת נעוריי במרבית ערבי שבת הייתי סגורה בבית בזמן שבנות בגילי היו יוצאות לבילויים. מבלות. אז זה לא הפריע לי. היום מתחרטת שלא הרשתי לעצמי לצאת החוצה. לא ממש הרגשתי שיש לי חברות טובות וכנות. כשאני מסתכלת לאחור אני חושבת שאפילו ניצלו אותי והשתמשו בי. היו איתי מתוך אינטרס. כשהתפרצה המחלה הנפשית(כמה קשה לי עם המילה הזו) החברה היחידה שהייתה איתי בקשר אחרי התיכון והקלטתי עבורה תכנית בגלל ערוץ שלא היה לה פתאום נעלמה ולאט לאט התנתק הקשר. אנחנו בכלל לא מדברות כיום. כיום אני בקשר טוב עם מישהי מדהימה רק הבעיה שהיא לא תמיד פנויה. היא נשואה עם ילדים. אנחנו מדברות מידי יום אבל לא תמיד יש לה זמן בשבילי כשאני צריכה אותה. גם נפגשות מעט מאוד במיוחד עכשיו שעברתי לנתניה והיא בפתח תקווה. בא לי להיות עם מישהי ושנוכל לדבר על הכל, נתמוך אחת בשנייה. שתהיה ביננו כימיה. אני מטבעי גם ביישנית ושתקנית כשאני לא מכירה עוד למרות שמצליחה להתבטא בכתב, לא יודעת אם זה בגלל הpdd. לפני כמה חודשים נפגשתי עם מישהי ולא הייתה שיחה. אולי יש קשר שאז המסעדות לא היו פתוחות אז גם לא ממש ישבנו בנחת. מרגישה שיש לי כל כך מה לשתף ואין לי מי חוץ מאותה חברה בפתח תקווה רק שיש לה גם חברות משל עצמה. לא יכולה למשל לבוא אליה בגלל שהיא לא גרה לבד. מרגישה מיואשת מהמצב. חסרה לי חברה טובה ואמיתית שתהיה רווקה ושנוכל לדבר הרבה וניפגש הרבה, נדבר על הכל ונרגיש בנוח. בעיקר תלותית באנשי מקצוע שמטפלים בי ונמצאים סביבי אבל הם לא באמת חברים. פשוט רוצה חברה טובה שאוכל לספר לה הכל והיא גם לי בלי שיפוטיות, עם כבוד הדדי שבינתיים יש לי את זה עם חברה אחת אבל זה לא מספיק. זהו הוצאתי את העצבות שבי על היותי בודדה.

תגובות

ג-ק11
16/03/21 13:45

חברי אמת קשה למצוא, זה שיש לך אחת כזו זה הישג,אני מקווה שיהיו לך עוד.

תגובות

ד-ר-מיכאל-ויינריב
מומחה כמוני
1. מנהל שירות לאורולוגית נשים, נוירו-אורולוגיה וכירורגיה שיחזורית של רצפת האגן במחלקה אורולוגית, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא 2. מנהל מרפאה פרטית לטיפול בהפרעות במתן השתן ואי שליטה, בית דור רופאים, כפר סבא 3. עורך אתר www.urologyisrael.com 4. יועץ אורולוגי ומנתח בכללית מושלם/פלטינום, מאוחדת עדיף/שיא 5. אורולוג ומנתח בקופת חולים לאומית  
23/02/21 20:01

שלום הטיפול נעשה ברוב המקומות בעולם בהרדמה מקומית עם מכשיר שנקרא ציסטוסקופ - המאפשר הסתכלות תוך כדי הטיפול איפה מוזרק החומר בתוך דופן השלפוחית. בדרך כלל מדובר ב20 הזרקות באמצעות מחט קטנה ביותר. משך הפעולה כרבע שעה לאחר הזלפת ההרדמה המקומית למשך 15 דקות לערך. הפעולה אכן מבוצעת דרך הפין. מינון הטיפול תלוי במחלות רקע שהביאו לטיפול הזה ונעים בין 100-200 יחידות. משך זמן הפעולה בין 4-5 ל9 חודשים בתלות במינון והתוויה להזרקת הבוטוקס. הטיפול איננו בסל הבריאות לכולם ולכן לעתים כרוך בתשלום לא מבוטל או בסיבסוד ע"י הביטוחים הפרטיים. ההשפעה מתחילה בממוצע בין 7-14 ימים אחרי הטיפול. צריך לקחת בחשבון תופעות לא רצויות של הזרקת הבוטוקס ובעיקר סיכון ממוצע תאגירת השתן וצורך ללמוד איך לרוקן שלפוחית השתן אחרי הטיפול באמצעות החדרת צנתר מיוחד דרך הפין מספר פעמים ביום. זהו תנאי מקדים לטיפול. מי שלא מסכים לזה לא כשיר לעבור אותו. הסיכון לעגירת השתן נע בין 6-8% בהזרקה של 100 יחידות עד ל-30% בהזרקה של 200 יחידות. בהצלחה ורפואה שלמה

12/02/21 7:34

למה אנחנו מרגישים בודדים?
מה שגורם לנו להרגיש בדידות הוא לא מספר המפגשים שלנו ביום עם אנשים אחרים, או כמות האנשים שאנחנו פוגשים כל יום
השאלה היא האם המפגשים האלה ממלאים את הצרכים הרגשיים שלי?הפגישה עם אנשים היא לא זאת שתגרום לפחות בדידות.
מה כן? אם נרגיש שאנחנו אהובים במקום הזה, אם נרגיש שייכות למקום הזה- שכייף לנו לבוא אליו ושמקבלים אותנו בשמחה, ששמים לב אלינו
אם התחושות האלה לא קיימות בחיים שלנו אז נרגיש כעס ומירמור, ריחוק, עצבות, נימנע מלעשות דברים ועוד
יש תרופה לתחושת הבדידות? החדשות הטובות הן ש.... כן ! החדשות העוד יותר טובות הן שהתרופה נמצאת אצלך ! התרופה הטובה ביותר היא לזכור שבהחלט יכול להיות מצב שבו אדם ירגיש חוסר חיבור בסביבה אחת אבל יפרח בסביבה אחרת
לפעמים חוויות לא נעימות מהעבר או ניסיונות לא מוצלחים גורמים לנו להימנע, לא לנסות , לדחות
צריך לזכור שכל ניסיון כזה הוא למידה, ככל שמנסים יותר כך הסיכוי להצליח גדל
שמי קתי, נעים מאוד

תגובות

טובי17
29/03/21 1:14

צודקת קתי, בכל מילה שלך!!! הבעיה היחידה שלי היא שבתור בחורה חרדית שלומדת בסמינר חסידי שמור אין לי אופציה להחליף חברה. מוקפת עד כדי חנק במשפחה, חברות וסמינר, אך לא מוצאת לי מקום....

06/02/21 21:56

למה אנחנו מרגישים בודדים?
מה שגורם לנו להרגיש בדידות הוא לא מספר המפגשים שלנו ביום עם אנשים אחרים, או כמות האנשים שאנחנו פוגשים כל יום
השאלה היא האם המפגשים האלה ממלאים את הצרכים הרגשיים שלי?
האם במפגשים האלה אני מרגיש שייך? האם אני מרגישה אהובה?
למשל, אפשר לצאת לעבודה מדי יום ולפגוש בעבודה הרבה אנשים.
האם היציאה לעבודה והמפגש עם אנשים יגרום לנו להרגיש פחות בודדים?
לא!
הפגישה עם אנשים היא לא זאת שתגרום לפחות בדידות.
מה כן?
אם נרגיש שאנחנו אהובים במקום הזה, אם נרגיש שייכות למקום הזה- שכייף לנו לבוא אליו ושמקבלים אותנו בשמחה, ששמים לב אלינו
אם התחושות האלה לא קיימות בחיים שלנו אז נרגיש כעס ומירמור, ריחוק, עצבות, נימנע מלעשות דברים ועוד
יש תרופה לתחושת הבדידות?
החדשות הטובות הן ש.... כן !
החדשות העוד יותר טובות הן שהתרופה נמצאת אצלך !
יש באפשרותך להרגיש שמחה ותשוקה לחיים, להכניס עניין לחיים שלך , להרגיש חיבור עם אנשים, להיות בזוגיות
התרופה הטובה ביותר היא לזכור שבהחלט יכול להיות מצב שבו אדם ירגיש חוסר חיבור בסביבה אחת אבל יפרח בסביבה אחרת
לפעמים חוויות לא נעימות מהעבר או ניסיונות לא מוצלחים גורמים לנו להימנע, לא לנסות , לדחות
צריך לזכור שכל ניסיון כזה הוא למידה, ככל שמנסים יותר כך הסיכוי להצליח גדל

תגובות

תגובות

אורי-בורי
26/12/20 21:46

שלום שוב גם אני בעד מיינדפולנס או כל סוג אחר של מדיטציה. וגם ללכת לטיפול "ריברסינג" שזו טכניקה של נשימות לשיחרור טראומות מהגוף. https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%94_%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%AA

תגובות

אליהו-שו
29/11/20 14:20

איפה ראית רובוט משוכלל כמו המוח של האדם ולב עובד ומזרים כמות גדולה כזאת של דם לכל הנימים חייב להיות מישהו שיצר את כל זה ומזרים את הדם ומפעיל את המוח האנוש

תגובות

שלום ש.ג 

עברו כבר מס' ימים מאז פנייתך, מקווה ששלומך טוב.

הפריחה שפיתחת היא אחת מתופעות הלוואי המשמעותיות ביותר של התרופה, ומחייבת הפסקה מיידית של הטיפול . מוזמנת לעיין בעלון לתרופה (Lamictal (Lamotrigine. 

התסמינים שאותם חווית הם תוצאה של הפסקת הטיפול באופן פתאומי.
לולא הפריחה, הפסקת טיפול ב LAMOTRIGINE  נעשית בצורה הדרגתית ואיטית.
ממליצה לך להיות בקשר עם הרופא המטפל הן לצורך מעקב אחרי תסמיני ה"גמילה", ויותר חשוב מכך שליטה במחלה שלשמה קיבלת את התרופה מלכתחילה..

הרבה בריאות!
ג'ני סימה
סטודנטית לרוקחות קלינית
אונ' בן גוריון "

06/11/20 17:59

אני כבר בערך 5 שנים מתאמנת ואוכלת בריא , חשוב לציין שעד גיל 18 בערך לא ידעתי מהו אורח חיים בריא , גם אז זה לא היה נפוץ כמו היום .היום יש יותר מודעות, זה התחיל בצבא וכן כמו רוב הבנות פתאום הפכתי מודעת היו כמה הערות שגרמו לי להבין שאני צריכה להתעורר ולהחזיר את עצמי למסלול , וזה מה שהיה בהתחלה הכל התנהל טוב נעים תחושה טובה באוויר מוטיבציה , הנאה מאימונים , הרגשה של קלילות , מחמאות , סוג של הגשמה עצמית שכזו , עד ש.... היו חגים והייתה שוב ״חריגה״ אקרא לזה , של קילו בערך (ההרגשה הרעה לא איחרה לבוא ומשהו בי השתנה ) אני מאד פרפקציונסטית התחלתי לספור קלוריות ולרדת במשקל היו ימים שהייתי אוכלת ממש קצת ובכל זאת מרגישה חוסר נוחות , ראיתי את כל האנשים שסביבי שאוכלים ולא הרגשתי בנוח לאכול ליד אנשים הרי אני באה להציג תמונה מושלמת , רצה לי בראש המחשבה של אין סיכוי שאחרי ארוחה אני אקח עוגיה זה פשוט ״לא תקין ״ ״ זה משמין ״ - אנשים תופסים אותי כמודל להשראה לחיקוי החלום שלי זה ללמוד מדעי התזונה ולעזור לאנשים .... עם זאת אני לא מצליחה לעזור לעצמי , הייתה לי תקופה בה הייתי בשיא שלי לא הייתי בתת משקל מוגזם הייתי במשקל המושלם בשבילי מבחינה חיצונית פשוט הייתי כמו שאני אוהבת אבל זה לא החזיק מעמד הרבה זמן , כי אני כיום מסכימה לעצמי יותר....(אני לא נשקלת אף פעם מאז אותה שקילה ), אני לא מצליחה לנתק את המחשבות על אוכל על כמה אכלתי למה אכלתי ,הייתי רעבה או סתם תחושה של בא לי, בזמן האחרון גם שמתי לב שכשאני משחררת ואוכלת טיפה יותר או שמגיע סוג של בולמוס אני מרגישה ממש לחץ , שהדופק שלי עולה , אני גם מאוד ביקורתית כלפי עצמי
מרגישה גועל , כעס , אכזבה
אני כבר ממש אובדת עצות אני לא יכולה לספר על זה למישהו ולהראות להם שאותה בחורה שמאמינה באורח חיים בריא ובספורט חושבת בצורה כל כך לא בריאה ונכונה , אני רוצה להרזות אבל אני גם רוצה להפסיק לשים את האוכל כמרכז חיי , יש לי דברים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם , אשמח לעצות בבקשה

תגובות

Melody1
08/11/20 22:31

לא מגיע לך לחיות את החיים עם מחשבות שמנהלות אותך, יש אופציה אחרת. ואת מדהימה שאת מודעת לזה שהמחשבות האלה מציפות אותך ולא מתכחשת לזה וזוכרת שהחיים לא היו ככה תמיד ולא צריכים להיות ככה, זה בכלל לא מובן מאליו.

23/10/20 22:30

היי לכולם אני בת 24 סטודנטית לתואר ראשון וזה כזה מצחיק ואבסורדי שעברתי כל כך הרבה בחיים ודוקא על ההפרעת האכילה אני לא מצליחה לנצח...
הכל התחיל בגיל 18 כשהחבר שהיה לי אז פשוט פלט: ״שאני אוכלת הרבה מידי״ אפשר לומר שמאותו הרגע השתנו חיי...
הייתי חיילת ושירתתי רחוק מהבית פשוט הפסקתי לאכול... הייתי אוכלת ארוחה אחת דלילה ביום וזהוווווו ! הייתי מתאמנת והייתי מרגישה מלכת העולם .. הייתי מרגישה מעל כולן .. שאף אחת לא יכולה להתחרות מולי.. כשהייתי רואה את חברותי אוכלות הייתי מסתכלת עליהם כמוזרות.. כל סופש הייתי יוצאת למסיבות עם חברות ומשתכרת (אפשר לומר שרק ביציאות כאלה הסכמתי לעצמי לאכול יחד עם האלכוהול) .
אחרי שהגוף שלי כבר הורגל למצב הזה של החסך באוכל ההקאות לא איחרו לבוא.. אבל דאגתי חהשתמש בהם רק בשבת . עם הזמן הם הפכו לקבועות ולאט לאט הסכמתי לעצמי לאכול יותר בידיעה שאני הולכת להקיא. הדבר היחיד ששמר עלי בריאה לדעתי זה השכל שלי.. לא הייתי מקיאה כל היום וגם לא כל דבר אלא רק פעם ב... . רק בגיל 23 התחלתי לטפל בזה וזה קרה שהבן זוג שלי כיום שם לב לזה והתחיל ללחוץ עלי ועל משפחתי. יש לי פסיכולוגית מדהימה וגם דיאטנית והם יחד איתי בדרך שאני עוברת! הבעיה שיש רגעים שאני פשוט חושבת לעצמי שאני לא רוצה לוותר על ההפרעת אכילה שלי , שטוב לי איתה. מאז שהתחלתי את הטיפול עליתי כ9 קילו ורע לי עם זה! אני מסתכלת במראה או בתמונות ישנות ואני לא אוהבת את מה שאני רואה ! יש בי מחשבות שאומרות הרי לא קרה לך שום דבר רע ב6 שנים האלה שצימצמת או הקאת פעם ב.. אבל מאז שהתחלת את הטיפול קרה הרבה רע ! התחלתי להתעסק יותר במראה שלי ובשומן שלי כי השמנתי . אני מרגישה שאף אחד מבחוץ למעט הפסיכולוגית שלי, שלא באמת מבין מה אני עוברת וכמה קשה לי . הייתי רוצה להפסיק עם הדיאטנית. אשמח לתגובות או לרעיונות כיצד עוד אפשר להרזות בדרך טובה.

תגובות

מצטרפת למה שכתבו לך. אל תחזרי למקום הזה של המחלה. כי שם זה יותר גרוע. זה נותן לך אשליה שאת שולטת במצב אבל את לא באמת לא שולטת בו. אני מבינה את הקושי לקבל את הגוף שלך אחרי העלייה במשקל זה קשה. עברתי את זה. אני גם לא ממש שלמה עם הגוף שלי כמו שהוא עכשיו, ואני בריאה. אבל אני מזכירה לעצמי שהרבה יותר גרוע זה להיות חולה. אני יודעת דבר אחד שלשם אני לא חוזרת. תחשבי שגם אם היית יורדת במשקל היית כל כך סובלת שלא היית נהנית מזה שאת רזה. זה פשוט לא שווה את זה. :heart:

02/08/20 10:36

אין לך אנרגיה. אתה לבד.. מתוך בחירה או מתוך הכרח נסיבתי כמו למשל חרדה חברתית. זה לא באמת משנה. אתה קם במשך 7 שנים לבוקר שהשיגרה בו היא להתמודד עם קיומך. עם כאב פיזי.. שאין לו מענה. עם חוסר יכולת לתפקד. חברתית. זוגית. כלכלית. עם הרגשה שאתה צריך להצדיק את חוסר התפקוד המתמשך.. אתה אוכל לא כי יש לך תאבון. אתה אוכל כדי שלא יראו שרזית וישאלו שאלות ... שיקח לך שנים להסביר . אתה פוסט טראומה . פגעו בך מינית . ניצלו אותך ולא בפעם הראשונה
עברת סידרת התעללויות פזיות ... באופן סדיר... אמא נטשה אותך שהייתה ילד . אבא היה עסוק בסמים שלו..
גדלת לבד... אז נכון שהיום אתה לא מי שרצית להיות....
אבל תידע שהידע שרכשת . החכמה שאלוהים חנן אותך. ואהבה שאתה רוצה לתת. אפילו אחרי מה שעברת אתה גדול מהחיים. אולי לא רואים עלייך . ואולי כרגע. הכול שחור .... הגוף כואב. הנפש עייפה .
אתה לא מבקש עזרה . אין לך ממי. וגם אם יש. אתה מתבייש לבקש או לספר. אתה לבד . יש בתוכך עולם שלם
שאתה מפחד לחשוף. או שבאמת אין למי ...
אל תדאג אתה לא לבד ... אתה עם עצמך.. וזה המון.

תגובות

מיקי36
03/08/20 2:04

אין לי מושג ... אבל ריגש

24/07/20 20:51

לא יודעת למה אבל זה כבר סופש שני שהשבוע שלו עבר די טוב - כמובן, הייתה נפילה קטנה בשלישיי...שבכיתי ביגללה אבל , הצלחתי להתגבר- והבנתי לכוון לכיון החשיבה החיובית
למדתי להפריד בין:
עבודה - לחים שלי עצמם
מה שקורה בעבודה .. אחרי שמחתימה אצבע ויוצאת מהבניין זה כבר עבר- לומדת לאט לאט לבחור למה לייחס חשיבות ולמה לא
קצת שברתי שיגרה והלכתי לים עם מישהי מהעבודה שהציעה לי לבוא עם עוד כמה חברים שלה .. אמרה שאני דיי כייפית ולא מבינה למה אנשים לא מתחברים אליי. - דווקא היה כיף ! צחוקים שירים ...
זו הפעם הראשונה שלא הרגשתי לבד -אבל עדין הרגשתי מוזר כזה ש...לא יודעת להסביר !
אני מתפלאה על עצמי שהתדהירות התחברות שלי לצאטים ירדה דיברתי בראשון , שני אבל לא הייתי צריכה בימי שלישי רבעיי חמישי ןאפילו עכשיו- אני מעריכה את עבודת הקודש שהמתנדבים עושים ! ומאחלת לאף אחד שלא יזדקק בזה ! ( לא בקטע רע)- שכולם יהייו שמחים!

אבל משהו קטן שהפריע לה ( כמובן לא בגלל זה תשבור קשר) זה שלא לבשתי בגד ים...
הסברתי לה שאני מתביישת ללבוש ולא מרגישה נוח ללכת ככה ליד בנים וכו׳... היא שאלה למה ודיי הובכתי ונהייתי אדומה והתחלתי שוב לגמגם ( זה מלחיץ אותי ואין לי את הביטחון להסביר את עצמי) - *הסבר מלא בפוסט אחר שלי
מה איך אני יכולה לעלות את הביטחון שלי חיצונית ולהפתח עם אנשים ולדבר מבליי להילחץ???.

שבת שלוום תודה שקראתם(;

תגובות

unicorn1
24/07/20 23:00

חחחח איך היא לא מתביישת באמא. שלי לא בקטע רע אבל מאיפה האומץ

מנהל קבוצה
22/07/20 19:35

היי, אז שמי יוסי, בשלהי העשור השלישי בחיי, אב לשתי נסיכות קטנות ומדהימות שלאחת בדיוק נפלה שן ראשונה שבוע שעבר :)
בדיוק יוצא ממשבר מאוד גדול עם שני אשפוזים בסגורה, נלחם ומדשדש רגליי החוצה (בתקווה). ממתין לאינטייק בשיבא בשבוע הבא לאשפוז יום, לוקח בחשבון שגם לא יקבלו אותי.
אז ככה:
לפני קצת יותר מעשור (12-13)הכל התפוצץ החוצה, עד אז הייתי שמח כלפי חוץ ועצוב שבור וגמור מבפנים. הייתי פוגע בעצמי, מרעיב את עצמי, מקיא, הפרעות אכילה התפתחו מהדכאון הקשה שהייתי שרוי בו שנים בלי בכלל לדעת שאפשר להרגיש אחרת. הייתי מוצא מזור בפגיעה עצמית , דמעות הדם היו כואבות פחות, וכן נסיון האחר כך בהסתרה היה גורם לי לבושה ענקית, כי נורמלי זה לא.
זה היה שנה אחרי שאבי נפטר. הדחקתי והמשכתי כאילו כלום, לא הצלחתי, רציתי, אבל לא הצלחתי להזיל דמעה, לא בכיתי מקטנות עד גיל 30 בערך.
ואז....ביציאה לבר
מישהי שיצאתי איתה לדייט עשתה מעשה שהיה אסור לה לעשות (אולי פעם ארחיב) ובגללה קיבלתי התקף פסיכוטי שנמשך בערך 5 ימים.
הייתי הראשון בארץ שחטף טייזרים 7 במספר עד שירדתי לרצפה- פעמיים יום אחר יום, כי ביום הראשון חשבו שקיבלתי הפרעת קצב מכל החשמל אז אשפזו אותי בבית חולים, בבוקר פשוט קמתי ניתקתי עצמי מהמכשירים, לא הבנתי מה קורה והלכתי הביתה, זה אחרי שהייתי חמוש בסכינים מול חבורת שוטרים שהגיעו לבית עקב כל מיני פוסטים משונים וככל הנראה גם שיחה עם פסיכיאטרית בזמנו, מי זוכר בכלל מה היה שם. אחרי שהגעתי לאשפוז מלא, קיבלתי כדורים ואיזנו אותי .
ככה קיבלתי את הכל לתוך הפנים, כל מה שאגרת התפוצץ לך בפנים, כמה יכולת עוד להחזיק?
מאז ועד היום, אחרי נסיון אחד שלא צלח ובתקווה שלא יהיו כאלו יותר, אני מנסה לשקם את עצמי, לעשות עוד תואר, לנסות תחום כזה או אחר, לא אשקר זה לא קל, בטח כשאין מערך תומך.

אבל יום ביומו, להקיף עצמנו באנשים טובים ולהלחם כל יום ביומו.

איף...יותר מדי דמיון בין הפוסטים.

תגובות

נילי0
22/07/20 19:54

וואווו, הספקת הרבה בחיים:)! תצליח בכל מה שאתה עושה! ואיזה כייף זה 2 בנות...תאהב אותם הכי בעולם...

18/07/20 16:58

טוב, אז אתמול התחלתי קונספט חדש של פוסטינג בו באופן יומי (אשתדל) אפרסם ואנמק את השיר שבחרתי.

השיר היומי הוא בעצם יצירה, מוזיקה ללא מילים, מאת המלחין Yann Tiersen ששמה Lara's Castle.

המלחין הזה מוכר לרוב כיוצר הפסקול של הסרט הצרפתי Amelie, אחד הסרטים היותר נפלאים שצפיתי בהם (והאמינו לי, צפיתי וצופה בכל כך הרבה סרטים, שלא לדבר על כך שהרחבתי קולנוע בתיכון) ומאד ממליצה לכם... השפה אינה מכשול ברגע שנכנסים לסרט.

בקיצור, אני די בטוחה שאת היצירות המרכזיות בסרט כולכם יכירו לפי הסאונד ולא לפי השם.

ליצירה עליה דיברתי קודם לכן (Lara's Castle) נחשפתי והאזנתי רק אתמול (תודה לבורא הספוטיפיי).
תוך כדי שהקשבתי לה הייתי בצ'ט בער"ן עם מתנדבת שכבר נפגשתי איתה מספר פעמים בעבר כך שכבר הכרנו.
ממש בתחילת הצ'ט היא שאלה אותי שאלה, עניתי לה במשפט שלא חשבתי עליו יותר מדי, אך שקראתי אותו בפעם השנייה אמרתי לעצמי "וואו, את הולכת לכתוב שיר עכשיו", וממש באותו רגע, התחלתי לכתוב אותו, בו זמנית שאני מתכתבת עם המתנדבת... פיצול קשב-מולטיטסקינג שכזה.

שילוב של היצירה הזו, השיחה והמשפט, הביא לכך שתוך רבע שעה סיימתי לכתוב את השיר ואוי לי אוי, כמה שהתגעגעתי לכתוב שירים במעט זמן (הייתי בתקופה שלקח לי הרבה זמן לכתוב... שעה...)

היצירה הזו פשוט שפכה ממני את המילים.
הרגשתי שאני מתרגמת את התווים למילים, הרגשתי שאני חיה את היצירה הזו ברמה הכי גבוהה שאפשר.
כמובן שמן הראוי להעביר למתנדבת את השיר והיא כל כך שמחה שזה התוצר שיצא, מאחר והיא כבר מכירה אותי קצת ואת מה שעברתי, ופתאום לבוא בתחושה כל כך טובה ואולי אפילו שמחה (כתבתי שמחה בכל כך הרבה חשש ופחד) זה אחד הדברים היותר כיפיים מבחינתי.

הנה השיר למי שאולי מסוקרן. ממליצה למי שרוצה, להקשיב ליצירה תוך קריאת השיר.
וחברים, זו יצירה באורך של דקה וחצי...



וצימחתי

17.7.20

צימחתי אצבעות נוספות
כדי שיהיה במה לאחוז
נאחזתי באוויר

רצתי מהר
על קצות אצבעותיי
כשהאגם קפוא

קפצתי ואצבעותיי תפסו ענן
והרמתי את עצמי מעלה
ועמדתי על-עב

מבין אצבעותיי חומקות טיפות
של גשם שזה עתה
יצא מן המפעל

גרפתי אצבעותיי וגדשו במים
מילאתי גופי
מהן

וצימחתי כנפיים
כדי שאוכל לעוף
והאוויר אחז בי
והתרוממתי



מוצאי שבת נעימים לכולם ותחילת שבוע מעניין ובריא לכולנו...

תגובות

תגובות

דר-ניסים-אריש
מומחה כמוני
בוגר הפקולטה לרפואה האוניברסיטה העיברית, ירושלים. מומחה ברפואה פנימית ובמחלות ריאה . רופא בכיר ביחידה למחלות ריאה במרכז הרפואי שערי צדק.
24/06/20 10:18

עודד שלום כעקרון התרופה אמורה להחסיר למשך 24 שעות אולךם אנו מכרים את התופעה שוהיעילות קטנה לקראת המנה שהניה למחרת . מציע שתקח את התרופה שוב לפני השינה או בשעות הערב.

17/06/20 22:00

בהמשך לאתמול - סיוט !
אנייי?! כן ... אני הורסת הכל....
היום קוויתי להתחיל יום בסבבה - אך נהרס במהרה! , ההורים שלי רבו איתי על הבוקר על כל דבר קטן (((( ריב))) !
אבא שלי יצא לי על החחים ודי הזכיר לי כמו אתמול כמה אני לא הכי טובה -אמר משפט איך אפשר לאהב את הדבר העלוב הזה
סליחה אניי מצטערת שנולדתי והרסתי את החים שלהם...
המשיך. בעבודה - כמובן התחיל רע ומאד...עבר
הגעתי הביתה ושמעתי מהדלת את המשפחה שלי מדברת עליי אבא שלי אמר לאחןתי ולאחי אל תדברו איתה אתם יותר טובים ואתם יותר מוצלחים -כמובן ,,,, נכנסתי. הביתה הדיבורים פסקו עפתי לחדר נרדמתי ל10 ד יחד עם מחשבות על כמה אני רעה כמה שאני מיותרת כמה שרע עשיתי לכןלם -ואף אחד לא שאל מה שלומי היום כי כמובן הפכתי לרהיט בבית ....אוויר מסתובב ולא רןאים אותו או מייחסים לו חשיבות -ככה אני....
הדבר היחיד שעןזר לי לשכח מהמצב זה אני מוזיקה ומחשבה על האי בודד שלי ( כמו שלימד אותי אליאב אחד המתנדבים בצאט)
אז כן האי הבודד שלי תמיד ישאר בודד
תמיד ....אבל לפחות מדמיינת שאני במקום רגוע שטוב לי למרות שחוץ מלבכות שירים ודמיון על אי בודד אנלא עושה כלום
וכן הייתי רוצה אחרת , שיאהבו אותי בבית שלי שאני ארצה לבוא ולא אדמיין במקום אמיתי מפלט דמיוני
מיצטערת שבאלי לבכות כל הזמן אני בכיינית
ומצטערת שאני כותבת כמעט כל יום וחופרת
ומצטערת על הכל

תגובות

unicorn1
18/06/20 18:16

חופשי אחשלי תעתיק❤️ תודה אני ממש אוהבת תתגובות שלך

תגובות

פרופ׳-הנית-ינאי
מומחה כמוני
מנהלת המרכז למחלות מעי דלקתיות במרכז הרפואי רבין
05/06/20 8:36

שלום לכותב. דלקת מיקרוסקופית במעי אינה מחלה טיפוסית ששיכת למשפחת מחלות המעי הדלקתיות. הדלקת המיקרוסקופית יכולה להגרם מחשיפה של המעי לתרופות שונות, למשל תכשירים מסוימים שניתנים לטיפול בחרדה או דיכאון, חלק מסותרי החומצה ועוד. יש גם תוספים מסוימים ואולי זיהומים שיכולים לעורר מצב כזה. אם מצליחים לאתר את גורם החשיפה האחראי ומפסיקים את החשיפה יכול להיות שיפור. בנוסף, טיפול בבודזון גם כן יעיל מאוד. כדאי לעבור עם הרופא המטפל על ההיסטוריה ולנסות לאתר גורם חשיפה. כל טוב והרבה בריאות, הנית ינאי

תגובות

הי רותם, מצטערת לשמוע על מה שאת עוברת והאמת היא שאני שמה לב שאת לא מחפשת כאן עזרה בהחלמה, אלא הבנה מדוע אינך מצליחה להקיא בכל פעם. אני מקווה שמוקד העניין יעבור לקבלת עזרה, אבל לשאלתך, הקאה יזומה היא דבר רע לגוף ונראה שהגוף שלך מנסה להלחם בהרגל הזה שלך. אני מבינה היטב שהתחושה אחרי ארוחה גדולה מאד יכולה להיות בלתי נסבלת, עם זאת, השארת המזון בגוף היא הדבר הנכון עבורך בסופו של דבר.

07/05/20 22:08

לאחרונה אני חוששת שאולי עברתי לבולימיה או שאני מתקרבת לשם.
בעבר הייתי מצליחה להגביל את עצמי מאוד, כמעט ולא הייתי אוכלת, ולאחרונה קורים מצבים בהם אני לא מצליחה לעמוד בפיתוי של מאכלים מסויימים, ואז טועמת מהם, ומשם זה ממשיך ללאכול עוד דברים שאני נמנעת מלאכול אותם בדרך כלל (מתוך ידיעה שכבר ״נכשלתי״ בהגבלה שלי ובתכנון שלי ושאני שיודעת שבלי קשר אקיא את מה שאני אוכל)
הבנתי שלפי ההגדרה של בולמוס, זה כולל אכילה של כמות גדולה מאוד של אוכל, עד התמלאות לא נעימה, וזה לא המצב אצלי- מבחינה קלורית במצבים האלה אני מגיעה לבערך כמות קלוריות של ארוחה ממוצעת אצל בן אדם נורמטיבי, אבל אני כן מרגישה חוסר שליטה על האכילה שלי ושאני אוכלת דברים שאני לא אמורה לאכול. אחר כך אני מרגישה ממש רע לגבי מה שאכלתי ואז מקיאה. מבחינת הכמות אמנם זה לא מתקרב לכמות של בינג׳ לפי ההגדרה אבל ביחס למה שאני רגילה לאכול בדרך כלל- זה המון (פי כמה מהכמות שהייתי אוכלת ביום יחסית ״מגביל״)
אני לא יודעת מה זה אומר לגבי איזו הפרעת אכילה יש לי, והאם זה בכלל נחשב בולמוס? כי זה מרגיש ככה..
זה כל כך מפחיד אותי להפוך לבולימית, אני ממש מפחדת לעלות במשקל
אשמח לעזרה

תגובות

אנונימית90
10/05/20 9:30

תודה לכולן

תגובות

דנה-צינמן-ליטרט
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
08/05/20 0:15

הי יקרה, המאבקים הפנימיים האלה והייסורים הכרוכים בהם, באמת נשמעים בלתי נסבלים. זה היה גדול על כל אחת, כל כך חבל שאת נאלצת להתמודד עם כל זה לבד. אני מקווה שעם כל הקושי שיש בכך, שתמשיכי לאכול ולנסות ולשמור על עצמך.


להלן תוצאות סריקה בתהודה מגנטית של אגן ומפרקי הירכיים:
הבדיקה בוצעה במישורים שונים במשקולי 3DWVATS, STIR, T2, T1 ,שחזורי DIXON ללא הזרקת גדוליניום
.IV
סיבת ההפניה: ברקע פוליו, חבלה באגן מימין ב- 20/03/05 ,עדיין כאבים במפשעה, ב-CT ללא שבר, חשד
ל-AVN .
אין בדיקות להשוואה.
ממצאים:
שבר רוחבי ברמוס התחתון של פוביס מימין, בצקת מח עצם ברמוס התחתון של הפוביס וברקמות הרכות הסמוכות.
בצקת מח עצם עם אי סדירות של הקורטקס ברמוס העליון של הפוביס מימין, בצקת מתפשטת גם לגג האצטבולום.
ייתכן יש שבר ללא תזוזה ברמוס עליון של הפוביס, ללא שבר בגג האצטבולום.
ראש של הפמור מימין עם רוטציה חיצונית.
ללא הצרות של מפרקי הירכיים דו צדדי במידה משמעותית.
קרע של Teres Ligamentum מימין, Teres Ligamentum משמאל תקין.
נוזל בכמות מוגברת במידה קלה במפרק הירך מימין ובכמות פיזיולוגית משמאל.
ראשי הפמור תקינות ללא דחיסה של הקורטקס או סימני AVN .
אטרופיה והחלפה שומנית במידה קשה של גלוטאוס מדיוס ומינימוס מימין ואטרופיה חלקית של שאר השרירים של
עכוז וירך עליון מימין, ממצאים משניים למחלת היסוד )פוליו(. ללא הרס של הקורטקס או נגעים פתולוגיים חשודים.
הצרות של תעלה איסכיופמורלית מימין משני לרוטציה של הירך.
במפשעות ללא לימפאדנופתיה פתולוגית או בקעים.
סיגנל גבוה פרי-טרוכנטרי מימין מתאים לטנדינוזיס של גידים הגלוטאלים ללא עדות לבורסה, ללא עדות לקרע של
השרירים.
באגן מימין בסמוך לרחם הודגם ממצא בעל סיגנל הטרוגני, סיגנל מעורב ב-T1 עם מרכז היפואינטנסי ופריפריה
היפראינטנסי, גודל של הממצא 5.3x2 ס"מ, ממצא שייך לשחלה, עקב סיגנל גבוה ב-T1 כנראה מדובר על תהליך
אשר מכיל שומן, כנראה דרמואיד. לקורלציה עם בדיקות קודמות אשר לא בידי )כולל CT ,)לקורלציה עם בדיקה
גניקולוגית אם ממצא לא ידוע.
בסיכום:
1 .שברים ברמוס תחתון ועליון של הפוביס מימין, בצקת מח עצם בגג האצטבולום משני לקונטוזיה, ללא עדות
לשבר.
2 .רוטציה חיצונית של מפרק הירך מימין, קרע של Teres Ligamentum ונוזל בכמות קצת מוגברת בחלל
המפרק.
3 .אטרופיה והחלפה שומנית במידה קשה של הגלוטאוס מינימוס ומדיוס מימין משני למחלת היסוד.
Page 1 of
מור-מאר בע"מ, רח' הסדנא 6 כפר-סבא 4442405
moked@mormar.co.il*

תגובות

CAMONI1
26/04/20 22:04

שלום לך, לאבחון יש לגשץ לרופא מטפל. בריאות!

תגובות

ד-ר-מיכאל-ויינריב
מומחה כמוני
1. מנהל שירות לאורולוגית נשים, נוירו-אורולוגיה וכירורגיה שיחזורית של רצפת האגן במחלקה אורולוגית, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא 2. מנהל מרפאה פרטית לטיפול בהפרעות במתן השתן ואי שליטה, בית דור רופאים, כפר סבא 3. עורך אתר www.urologyisrael.com 4. יועץ אורולוגי ומנתח בכללית מושלם/פלטינום, מאוחדת עדיף/שיא 5. אורולוג ומנתח בקופת חולים לאומית  
19/02/20 6:34

1. הזרקת בוטוקס מותווית למי שיש שלפוחית שבאורודינמיקה יש התכווצויות בעת מילוי השלפוחית. 2. השתלת הקוצב מותווית גם באותה תמונה או שלפוחית שלא מתרוקנת באורודינמיקה בעת מתן השתן. לכן ההחלטה על הטיפולים אלה לא נעשית על נפח השלפוחית אלה על הממצאים הנ''ל בברכה

תגובות

פרופ--דני-בן-אמתי
מומחה כמוני
בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית ירושלים (1979). בוגר התמחות ברפואת ילדים בבי"ח בילינסון, בוגר התמחות ברפואת עור ומין בבי"ח בילינסון (1996) רופא עור בכיר, ומנהל יחידת עור ילדים במרכז שניידר לרפואת ילדים לשעבר. ממייסדי החוג לרפואת עור ילדים, ההסתדרות הרפואית בישראל. ראש החוג לרפואת עור ילדים בהסתדרות הרפואית, ממועד הקמתו ועד 2014. שימש כסגן מנהל מרכז שניידר לרפואת ילדים בשנים .2004-2007 פרופסור חבר קליני, וראש החוג לרפואת עור ומין באוניברסיטת תל אביב.
03/03/20 17:44

כל תכשיר לחות שהוא Fragrance Free ניתן לטפל בעפעף מקומית ב Elidel או Protopic

תגובות

היי רותי. הכי מפחיד בעיני כאחד שמתמודד זה אובדן השליטה. אני מוצא את עצמי אוכל ולא יכול לעצור. המוח כבר מבין שזה רע לי ויכול לדרדר אותי ועדיין אין שום שליטה. במהלך התקופה שאני מאובחן הדבר שהכי עזר לי היה להתחיל לדבר על הבעיות שלי. הסביבה הקרובה לא הכי קיבלה את זה שאני מדבר על הדברים והתבישה בעוד שכל האנשים האחרים שמסביבי העריכו מאוד את היכולת שלי לשתף וראו בי אדם מאוד חזק. היכולת שלי שנבנתה לדבר על הדברים באופן הרבה יותר רחב איפשרה לאנשים קרובים מספיק לרצות לעזור לי ולקבל טיפול יותר טוב. אני ממליץ לך לנסות כמה אנשי טיפול ובעיקר להתקדם עם איש הטיפול שאת הכי מתחברת אליו. זה הדבר הכי משמעותי עבורי בטיפול, שאוכל לסמוך על המטפל בעיניים עצומות. ישנם הרבה דרכים לנסות לעצור את הבולמוס אבל.... זה עוזר לאדם מסויים ולא תמיד יעזור לך. אני מעודד אותך לא להפסיק. אני למשל כשהבנתי שאני צריך תזכורת קבועה קיעקעתי על היד האוכלת LOVE YOURSELF כדי לעזור לי לעצור את האכילה. זה עזר לי חלקית.... הפיתרון אינו בקסם עבורי אלא ליצור רצף של ניצחונות קטנים יום ביומו.... ולדעת שתיפלי. הדרך להיתגבר היא לא בלדעת ליפול.... אלא בלדעת לקום אחרי הנפילה. עוד משהוא זה לנשום... הרבה פעמים בעת האכילה אני מגלה שאני לא נושם... לעצור את הכל ולהתמקד בנשימה עוזר לי להפחית חצי מעוצמת ההתקף.

11/01/20 21:00

הילד המבוגר
סיפור חיים
נולדתי לשני הורים שאיך לומר זאת מוזרים אבא מעולם תחתון משתמש בסמים קשים וכשנגמר לו הסמים הוא עובר לאלכוהול ושזה נגמר הוא עובר לילדים מוציא תסכולים כעסים וכל מה שיעזור לו להירגע על חשבון הילדים. והאמא (אם אפשר לקרוא לה כך) מזניחה ומתעללת מתנכלת בלי סיבה. מביישת באכזריות כאילו מדובר במלחמה. באופן ספציפי אותי מרימה מבזה ומשפילה שאבא היה הולך לעבוד היתה זורקת אותי ברחוב וכמובן שרחוב הוא לא מקום לגדול. אלא להיות פושע. במהלך התקופה די קצרה בזמנה אבל ארוכה באיכותה נתגלה לעני זוועה מראות שילד בן 7 לא צריך לראות דקירות התאבדות של מכר התעללויות מניות פיזיות הולכות ונשנות אבל העולם כמו תמיד ממשיך. אחרי תקופה של התעללות הדדית בן ההורים הוחלט להתגרש (מחמת בגידה. הזנחה שנאה סמים או כל נושא שתרצו) הילדים נדדו לפנימיה חלק נלקחו למהשפחה אומנה. וכך התחיל לו הסיוט הנורא. האימא נטשה את הילדים האבא שקע בסמים והילדים נשארו מסכנים ללא הורים ומשפחה. בפנימיה היו הילדים תקופה ארוכה עד גיל 18 עליות ומורדות לי למשל יצא לקבל מכות השפלות לדוגמה שהגדולים בחבורה משתינים לך על הראש בגלל שאתה נחמד. בכל אופן היה פעם שאחד המדריכים ניסה לאנוס אותי להפתעתו גילה כי אני לא פרייאר וקיבל קרש בראש אבל שם זה לא נפסק הפרשה הסתבך והתארכה עד שנאסר אותו מדריך והילד עבר חקירות כאילו הוא הפושע בכל זאת עברו להם 11 שנים בפנימיה אני תוך כדי הסיפור הספקתי לחזור בתשובה (גם זה לא היה קל כל האחים קמו לנגדי ושנאו אותי אמנם לתקופה קצרה אך כואבת לבסוף קיבלו את ההחלטה שלי ועם השנים גם הם חזרו בתשובה אף יותר ממני) בכל פירקי הזמן הייתי ילד סקרן למדתי המון פיזיקה אסטרונומיה פילוסופיה ציור פיסול ועוד הרבה דברים ששימשו לי משכך כאבים מנטליים להמשיך בחיים היה לי קשה מאד לתפקד סיוטים בלילה ועוד הרבה דברים קשים אמנם השתדלתי להוציא את הכל בספורט "משקולות" ריצות וכל הדברים שהזכרתי( ציור פיסול ועוד) אחרי תקופה התחילו לי כאבי ראש מאד קשים עד שהייתי במיטה כמה שבועות במסגרת הבדיקות התברר שהרפאים לא יודעים למה כואב לי הראש אני מבחינתי המשכתי לתפקד התאוששתי בכל פרק הזמן הזה היה נראה לי שצלחתי הכל. חזרתי לתפקוד מלא הייתי ראש החברים ומצליחן שמח מאושר כל שאלה היו שואלים אותי מתייעצים איתי ופתאום אחרי שנה התחילו לי כאבים חזקים גם בשרירים הכתפיים צואר וכאן הייתי חייב להפסיק לעשות ספורט במקביל עליתי ללמוד בישיבה לבוגרים ושם לא הסתדרתי וחזרתי לבית (של אבא שבפרקי זמן האלו הספיק להתחזק להיגמל מסמים ועוד) הייתי שם לבד אבי המשיך ללכת לעבודה ואני הייתי כל היום במיטה אף אחד לא התקשר או התעניין (אני לא בוכה על זה כי זה בנה לי הרבה בחיים) אבל גם שבר אותי המון. הרבה דברים צפו לי אבי שנשאר חסר טקט וסבלנות היה יורד עלי במקום לעודד מה שהביא אותי לגבש רצון למות תוסיפו לזה את תבלין הבדידות החברתית שנוצר .אבל עבר. אחרי שנתיים של סבל בל יתואר הייתי כבר בגיל שצריך להתחתן ופתאום אני לא מזהה את עצמי אין לי שימחת חיים יותר לא בא לי לחיות יותר כל בוקר אתה צריך לקום עם הרגשה שיש לך 30 קילו על הכתפיים וכאבים חזקים אמנם אני לומד רוב היום אבל לעבוד פיזית אני לא מצליח מכאן שאין לי הכנסה אני שוב שורד אבל הפעם אני בן 25 ולא ילד קטן אני מרגיש ילד בישן חלש מופנם שהזמן עצר מבחינה רגשית והמשיך מבחינה פיזית. לאחרונה אבי חזר לאימי אחרי 16 שנה אני לא ראיתי אותה מאז אבל לאחרונה ניסיתי להתגבר על כל השנים ובסוף פגשתי אותה ! חשבתי שיהיה לה תשובות למה היא נטשה למה היא התעללה ואיפה לעזאזל היא הייתה כל השנים ? קיבלתי ממנה את התשובה הכי אכזרית שאתם יכולים לתאר. אני לא זוכרת .. בסופו של דבר הבנתי שהמלחמה היא ביני לבין עצמי אני לא צריך לסלוח לה אלא לקבל את הילד שבי היום אני עובד עם עצמי אני רוצה לבנות בית לנהל חיים אבל האבולוציה שתיארתי יצרה אצלי נתק היום אני
בן 25 עם איטילגנציה של אדם בן 70 ועם גוף של בחור בן 25 ועם נפש של ילד בן 7 מנסה ליחיות את החיים מחפש אהבה כמו אויר לנשימה

תגובות

יקר שלי. מצטרפת למור ברצון הגדול לחבק אותך. כמה כוחות יש בך, כמה אינטיליגנציה רגשית ואחרת אבל בסוף גם ענקים מתעייפים כשחובטים בהם חזק. אשתף אותך במשהו שזו הפעם הראשונה שאני כותבת אותו. במדינת ישראל מעריצים הורים ביולוגיים ותחת האדרת הביולוגיה מאפשרים לילדים רבים לסבול גיהנום שאין כדוגמתו לאורך שנים כשברקע האשליה התמידית שמשהו ישתנה. אתה צודק. היה מגיע לך הורים אחרים טובים דיים ומיטיבים בכדי שתגדל להיות "בוגר נושם". הבעיה היא שהחיים לא תמיד נותנים לנו את מה שמגיע לנו...העבודה שלך כעת היא בדיוק זאת: לגדל את הילד הפנימי שלך, למחול לו, להבין את הקשי שלו ולהעצים אותו בהתפתחות האדירה שהוא עשה. אתה עדיין צעיר ועדיין החיים לפניך ולא מוקדם לעשות זאת. ההורים שלך הגדירו לך את הילדות אבל הם לא צריכים להגדיר לא את מי שאתה היום ולא את מי שתהיה. אשמח לשמוע עוד את מה שעובר עלייך. אני חושבת שרבים כאן מזדהים וליבם יוצא אלייך...מה דעתך?

תגובות

שירת-הים
08/01/20 13:38

נשמה קטנה מתוקה כמה אני מכירהההההה על מה שאת מדברת הכל ממש זה כואב!! רק רוצה לחבק אותך.... כי מגיע לך חיבוק כל כך ומגיע לך אהבה וכל הטוב!! וככ כואב לך. חיבוק גדול ורך.... :heart:

תגובות

הפרעת אכילה בולמיה מחלה ערעורההה שהורסת חיים שלמים

לרקע הכללי יש לי היסטוריה של הפרעת אכילה כלשהי שאופיינה בצמצום והקאות והתפתחה לבולמיה במשך 3 שנים בערך. אחר כך היו לי 3 שנים שהיא הייתה ברגרסיה עם תקופות קצרות של נפילות. עכשיו עוברת נפילה שמרגישה לי חזקה יותר מהאחרות, אולי שוב נפילה להפרעה?
אז כבר שלושה שבועות שאני בקושי אוכלת.. עם שתי הפסקות קצרות. השבוע האחרון היה החזק ביותר צמצום גדול (הכנסה מאוד מצומצת ורק של ירקות ופירות ואף צום), ירידה גדולה במשקל ביחס למצופה תקין.. ופעילות גופנית מוגברת לעומת מה שרגילה.
באמצע השבוע כבר נהיה יותר קל מבחינת הרעב, כבר פחות הרגשתי אותו, אך מיום שלישי התחילו תחושות פיזיות קשות. בשלישי בערב הייתי מפורקת רעידות סחרחורת וקושי לקום מהמיטה וגם קור מוגזם, בבוקר עבר אך המשיך שוב ברביעי בערב כאשר יצאתי להליכה וריצה ושוב אותו דבר בחמישי. אתמול היו התחושות האלו מהצהריים והיום הרגשתי שקמתי מיובשת (אף שאני מקפידה לשתות הרבה יותר משרגילה) ואותן תחושות ברמה קצת קלה יותר.
האם זה הגיוני שאחרי שבוע ארגיש מפורקת? יש לציין שהמשקל שלי הוא עודף משקל...
עוד יש לציין שהתחלתי תהליך לקבלת טיפול (כללי לא בהקשר של הפרעת אכילה, כי יש עוד בעיות..) אז אין צורך להגיד לי שאני צריכה טיפול... הבעיה היא שעד שבאמת אתחיל טיפול יקח זמן..
לא רוצה להפסיק עם זה וגם לא רוצה להתפרק לחלוטין... זה יכול לקרות?

תגובות

הי, אני חושבת שהשאלה אם זה הגיוני או לא אינה רלבנטית...עובדה שזה קורה. עובדה שההרעבה העצמית יחד עם המאמץ הגופני הלא מותאם פוגעים בך וגופך מסמן לך זאת הצורה ברורה. כדאי כבר עכשיו, עוד לפני שהטיפול מתחיל, לגשת לרופא על מנת שיבדוק לך מדדים כמו דופק, ל"ד ומה שיחשוב לנכון. שמרי על עצמך....

25/10/19 11:55

אני לאחר וויכוח קשה עם אמא שלי, היא אומרת שאני חוזרת שוב פעם לא לאכול ולרדת במשקל ושהיא רואה שירדתי במשקל. היא צועקת עלי "מה הבעיה לאכול? תאכלי! את זאת שמכניסה לעצמך לראש שאת לא יכולה , תשלטי בעצמך!! תשלטי! את כבר בת 18 תשתלטי על עצמך את כבר בוגרת! אם אני אשב איתך ותאכלי את יכולה!?" ואז עניתי לה שאני לא יודעת , ואז היא צעקה עלי שאני אשמה שאני מכניסה לעצמי לראש ושאם אלך לאשפוז היא תגיד להם שלא אכפת להם ממני ושיכניסו אותי לאשפוז פסיכאטרי.
שנמאס לה להתעסק עם זה , ומיצידה שיקחו אותי ויאשפזו אותי כי היא לא הולכת לבוא לבית חולים ולדאוג לי. אני כל כך כועסת עליה , כל כך כועסת שלא בא לי לראות אותה יותר בחיים שלי ואני נשבעת שאני לא רוצה לדבר ולראות אותה. מיצידי שתעלם ולא תחזור.
אני לא יכולה לשלוט בעצמי. אני לא יכולה לשלוט בעצמי. אני לא יכולה לשלוט בעצמי!!!! למה קשה לה לקבל את זה? למה קשה לה לקבל שהבת שלה לא מושלמת כמו שהיא רוצה? למה קשה לה עם זה שאני יורדת במשקל והיא לא מצליחה? למה היא רעה ומגעילה? היא יורדת על בנות שהן מאושפזות, היא צוחקת עליהן אומרת שהן נראות נוראיות ומה יש להן ושהן חולות בנפש.
גם בשנה האחרונה שנכנסתי פעמיים לאשפוז היא צעקה עלי מחוץ למחלקה שאני אפסיק עם זה , שאני אשמה ותראי מה עשית .
למה קשה לה להבין? בזמן שהיא לא מבינה , אמהות אחרות כן מבינות ואוהבות את הבנות שלהן ודואגות להן גם אם קשה להן וגם אם הן בגיל 18 . כשהייתי באשפוז בשנה האחרונה ראיתי את האמהות מחבקות ומעודדות את הבנות שלהן , כשהן לא מסוגלות הן מבינות ונותנות להן את הזמן. אבל היא , רק האשימה אותי שוב ושוב , ואמרה שהיא לא מבינה למה לא לאכול ומה זה לא לאכול ותראי איך את נראת. את נראת חולה , את רוצה להיות באשפוז פסיכאטרי? את רוצה שיתנו לך כדורים? יהרסו לך החיים ואני לא הולכת להיות בשבילך כשתרצי וכשתגדלי, את כבר נערה גדולה בת 18 וצריכה להתמודד לבד עם הכל בלי עזרה מההורים גם כשתהיי אמא עם ילדים אני לא יהיה שם בשבילך. זה מה שהיא אמרה , וגם היום היא אמרה את זה.
היא כעסה עלי על זה שעניתי לה על מה שהיא שאלה " את רוצה להפסיק את הדיאטה? את רוצה שאקח אותך לאשפוז?" אז עניתי לה שלא , ואז היא צעקה עלי הנה את רואה את רוצה להישאר ככה . אחר כך היא לא מבינה למה אני מתרחקת ממנה. אל תציעו טיפול פסיכולוגי לשתינו ביחד , כי זה לא עבד ואני גם לא רוצה. והיא חושבת שכל מי שפסיכולוג הוא חולה נפש.
אני רוצה ולא רוצה , אני לא רוצה להפסיק את הדיאטה כי רק ככה אני יהיה רזה ויפה ואגיע למטרה שלי. ואני גם רוצה כי נמאס לי מהמחשבות, ובעיקר מהאמא הזאת.
אני כל כך כועסת שאני כבר משתגעת , אני שונאת את ההתנהגות שלה ואחר כך היא לא מבינה למה אני לא פונה אליה ומספרת לה מה אני מרגישה. כל הזמן אני מרגישה שאני צריכה לרצות אותם, כמו באשפוז שבשביל שהיא לא תצעק עלי ליד כולם אז אכלתי בכח והתחלתי לבכות. שאני עכשיו צריכה לאכול בשביל שלא נריב , אבל מה איתי? אני אמשיך לבכות ולשנוא את הגוף שלי והם יהיו מרוצים ויגידו סוף סוף את אוכלת?
לא רוצה אשפוז , לא רוצה שידברו איתי על זה שאני לא אוכלת . אני לא רוצה שיתערבו לי אני שונאת את כולם.
היא פשוט לא מבינה , למה קשה לה להבין את זה? הרבה אנשים מבינים אבל היא לא. היא לא מוכנה לקבל את זה, היא מסתירה את זה מכולם כשכולם שואלים. היא מתביישת אם הבת שלה תקח כדורים שיכולים לעזור, היא התביישה להגיד שאני בבית חולים ואמרה שאני לא מרגישה טוב בבית כבר הרבה זמן.
"יחשבו שהבת שלי חולת נפש, מה יחשבו עלינו?" אז לא אכפת לה ממני , אכפת לה מעצמה.
תודה שקראתם עד כאן אם הגעתם עד לכאן , הייתי צריכה לשחרר

תגובות

קטי262
26/10/19 9:28

שלום לך חמודה, את מה שאת עוברת פחות או יותר מבחינת הפרעת אכילה. אם לא ההפרעה הזאת אז היית מוצאת משהו אחר שאת יכולה לשלוט בו. כרגע בחיים שלך אין שליטה . אבל את מצליחה לשלוט על תחושת הרעב שלך , בהתחלה זה מגניב האגו עולה כי בעצם את מצליחה מבחינתך וזה להרזות ואף אחד לא יוכל לשנות את דעתך אלא אם זה לאיים עלייך בדברים שאת לא רוצה שיקרו. אבל תכלס בואי תהיי כנה עם עצמך. היום יש רשתות חברתיות תכנסי תראי תמונות וסיפורים כמו שלך שבסופו של דבר כל בחורה שנייה מתה מאנרוקסיה בולמיה. איזה בן אדם שאיכפת לו ממך ודואג ואוהב ומגדל אותך ירצה לאבד אותך ועוד הייסורים.. את בת 18 חמודה כל ההתבכיינות הזאת אמא ואמא ואמא..... ומה איתך..... תקחי אחריות על מעשייך.... יש לך איפה לישון מה לאכול חברה וכל זה את תעבדי בשביל מה? כאילו עכשיו את הולכת לדגמן. קחי את המחשבות שלך ותחשבו מה היית עושה כדי לעזור לעצמך. קודם כל פונים לאיש מקצוע רופא משפחה. מה אימא קשורה לזה. הרגשות שמציפות אותך המון מתרגם אותם למעשים וכשאת אוכלת ונרגעת המחשבות אחרות והמעשים גם. רק שזה לזמן מוגבל. אני באמת לא בשביל לרדת עלייך. עברתי על בשרי את מה שאת עוברת. וכואב לי ואני לא רוצה שאף אחד לא ירגיש את המועקה הזאת שמלווה אותך כל אחת מסיבות שלה. תנסי להיות אמיתית עם עצמך במקום לענות לא יפה ואז זה הופך לריב אנרגיות מבוזבזות ואת צעירה אמך כבר עייפה מכל החיים האלה שחיים בלחץ. אל תשכחי שיש עוד בני משפחה שזקוקים לה. אז תנסי לעזור לה בזה שתורידי ממנה אחריות על הנזק שאת עושה לעצמך. בא לך למות בעוד כמה שנים זה שלך.... ואמא שלך בא לי לבכות כשהיא רואה תמונה של הילדה או ילד שכמעט בטוח ימות אם לא יעזור לעצמו. זה סיוט נפשי גם בשבילה. רק רצון שלך החלטה שלך ואיש מקצוע זאת תחילת הדרך שלך אמא אבא סבא סבתא אף אחד לא קשןר להחלטה שלך לאט לאט מתענה ומתה. בחורה שחייה כבר בעולמינו18 שנים. בטוחה שיש לך הרבה ידע ברגשות . אז תרגישי טוב מקווה מאוד שתצליחי להבין מה את עושה ולמה.

19/09/19 16:30
ירדן718

בדרך כלל אני כותבת כאן בעיקר כשאני למטה , בירידה .
הפעם לא.
קניות של בגדים תמיד היו מיני טריגר מבחינתי . לא ראיתי את עצמי בין כל הדוגמניות הקטנטנות בשלטים או ליד כל הבובות הדקיקות בחלונות הראווה.
הייתי גוש מביך ומוזר .
פיל בחנות חרסינה.
יש ימים שזה חזק מתמיד , התחושה הזו .
היום הסתובבתי בקניון ,ועברתי ליד חנות בגדים (רשת שאני יודעת שפועלת להעלאת המודעות לדימוי גוף חיובי,ואני מאוד מעריכה אותם על זה) .
ושמתי לב שהבובות שם במידות מאוד לא רגילות ולא טיפוסיות לחנות בגדים .
המידות היו אנושיות!
היו לבובות ירכיים בהיקף הגיוני, ומותן ממוצעת,ומראה בריא. הם היו יותר לכיוון הרזה אבל הן נראו כל כך שונות מבובות אחרות.
באמת שהתרגשתי. פעם ראשונה שראיתי משהו שדומה לי.
הייתי באמת על סף בכי. ויכול להיות שהרבה לא יבינו מה אני עושה סיפור מבובה , יכול להיות.
אבל מבחינתי , זה סוג של רואים אותי.
אני לא נכנסת למשבצת של הרזה ואני גם לא בצד הקיצוני יותר. אני באמצע . ועד עכשיו הרגשתי שמצפים ממני להתאים למשבצת הראשונה .
ומדהים שלאט לאט מופיעים גם דברים כאלה .
לא יכולה אפילו להתחיל לתאר את הסיפוק שהרגשתי .
מצרפת תמונה חצי ברורה .

תגובות

פפפפ
19/09/19 21:32

כיףףף!!זה מדהים

26/07/19 16:47

כן כן , אני עמי בן 43 שלא עישן מעולם , נכדו של מוכר הסיגריות , תמיד הייתי במקומות עם מעשנים אך הריח תמיד דחה אותי ולא ניסיתי אפילו לעשן כשהייתי נער , והנה אני התחתנתי עם מעשנת ועם משפחה של מעשנים כבדים ,
העזתי והחזקתי אותה ביד השבוע, ועל הכתפיים שלי התגלו שני אנשים אחר עם קול שאומר שלא תעיז להתחיל וקול אחר שקורא תתחיל לעשן כך החיים שלך ושל זיווה יהיו קלים יותר .
כן אני יודע עוד כמה ימים זיווה מתחילה שוב בסדנה של אלן קאר
ואני השבוע שוב הייתי בירידה מטורפת ,
שותק ולא מגיב לסביבה , כזיווה נכנסת לאוטו אפשר לחתוך בסין את המתח ושקט מעל תהום ,במעמד הר סיני היה יותר רועש מאשר ברכב שלנו .
בשיחה עם הקפה של בוקר ( ללא סיגריה ) שוחחנו ארוכות , היא אמרה לי אהוב שלי אני מנסה ולא מתחרטת על ימים שלא עישנתי והתקופות הארוכות ללא סיגריה , הגוף שלי רק מודה לי על כך . אני מנסה שוב אך לא מבטיחה שלא אחזור שוב בעוד שנה בעוד חודשיים והשד יודע ,ואני כבר מנהל בתוכי את המלחמה הבאה ומבקש ממנה לבוא ולהגיד ישר לא להסתיר
את חוזרת ואני אתחיל לעשן כך אמרתי לה וכסיפרתי לה שהחזקתי אותה ביד , ישר בעיניים פעורות צעקה מי האידיוט שהעז לתת לך ... אמרתי לה מה זה משנה,
אהוב שלי אני צריכה אותך חזק לצידי אל תגיד מילים יפות בכמוני כמה שאתה תומך ומבין ותעשה ההפך , עם דמעות בעיניים התנצלתי שנגמר לי הסוס
אין לי יכולת לעזור לך כי אני כבר על הקרשים ,
צר לי אהובה , עדיף שלא הייתי מבקש ממך מעולם להפסיק,
ואז היא אמרה לי ככה אתה גומר אותי כך אתה גורם לי לא להפסיק , בהתנהגות שלך בשבוע שעבר עזרת לי יותר להחליט להפסיק , עם השתיקות שלך אתה גורם לי לעשן יותר ולעשות לך דווקא ,
אמרתי לה חטפתי ממך מכה חזקה בבטן , פגעת בי בחרת שוב להתרחק , בחרת בסיגריה בידיעה זה יגרום לנו שוב למשבר ביחסים , שוב ושוב אנחנו כל שנה מנהלים את אותה מלחמה מאז 2014 שאמרת רוצה אני להפסיק . המשכתי לשאול , מה היה כתוב במייל שמעולם לא נשלח , ענתה שזה מצב נתון , Xבמשוואה שידוע = אני מעשנת - נקודה
הוסיפה ואמרה אמרה לי סליחה , אך זה חלק מהחופש שלי מהעצמאות שלי כבן אדם , רק אני מחליטה על עצמי
לי נותר רק להצטער על כך ,תני יד אהובה תעזרי לקום כדי שאהיה לצידך ,
סיימנו בחיבוק אדיר והיא לחשה לי באוזן אהוב שלי אל תתיאש ממני , תן לי את הזמן שלי
בסוף יהיה טוב
אשמח לעדכן בבשורות טובות יותר
שבת שלום

תגובות

עמי188
31/07/19 7:47

אמן , מחר בבוקר זיווה אמורה לצעוד לתוך הסדנה חיזוק עם ראש מורם ואני אתן לה את מלוא התמיכה . מקווה לעדכן בחיזוקים ובשורות טובות .

14/07/19 19:40

הנה אני שוב מגיע לנקודה הזאת. אולי אני מקולקל. שבור. ללא יכולת למרפא. אולי אני לעד אהיה תקוע בלופ הזה ששואב אותי ללופים קטנים אחרים . לא מצליח לצאת מהמעגל הזה. תקוע ברקורסיה ביני לביני לבין עצמי. מעין חלום בלהות שנמצא בתוך חלום בלהות אחר והוא גם מצוי בחלום בלהות אחר לאחריו. אולי אני לא חכם או כישרוני או חזק כפי שנתנו לי לחשוב , כפי שחשבתי לעצמי. אולי אני פשוט שבר כלי. לעולם לא אצליח להגשים את הדברים שאני רוצה. כישלון אחד גדול.
כל הגוף שלי רועד nרוב עצבים. מרוב תסכול. מרוב כאב. מרוב זעם. כולם הולכים ועוזבים אותי. אני מעייף. אולי אני נטל. נטל עליהם, נטל על העולם. נעל על עצמי. אני מפחד מרצף המחשבות שאופף אותי כרגע כמו פריט לבוש. מפחד מקולן המשכנע של המחשבות ללעשות משהו לא סימפטי.
אני רוצה לבקש עזרה אבל קשה לי. קשה לי להתמודד שוב עם המקום הזה שנכשלתי. שאני לא יודע להתנהל. שאני נטל , טפיל. אני רק רוצה להיות מאושר מהמעט שיש לי. למה אני לא מצליח? למה שום דבר לא מצליח לי ?
מרגיש בהצפה כרגע. מרגיש את המחנק ואת הקושי לנשום מהתקף החרדה .
אולי אני רק מחפש לדבר כאן עם מישהו שיציל אותי מהלופ הזה .

תגובות

loveyourself
25/04/20 9:06

אני גם תמיד שאלתי את עצמי, שאולי אני כל כך שבורה שאי אפשר לתקן אותי. אני גם תהיתי לעצמי, אולי אני נטל על כולם וכדי שאני פשוט יעלם לטובת כולם. אלו שאלות ותהיות שעדיין קיימות בי. אני מקווה שאולי מתישהו נמצא את המקום שבו לא נרגיש נטל ולנוכל לאחות את השברים ואם לא לאחות אותם לפחות להצליח לחיות איתם. (דרך אגב, סליחה על הדיליי.)

03/07/19 1:03

אני רשומה באתר הזה כבר כמה שנים טובות אך לא ממש השתמשתי או נכנסתי. אולי מחוסר זמן או אולי מהתכחשות מסויימת. אולי זה טוב שאני רושמת פה ואולי לא, אני בת 32, חוזרת תשובה כבר כמה שנים נשואה ועם 4 ילדים שיהיו בריאים ברוך השם תודה לאל. לפני כשבועיים חזרתי לעבודה לאחר חופשת לידה של חצי שנה ושוב, בפעם הרביעית במספר "דיכאון לאחר לידה" אך הפעם, דיכאון קשה ביותר. אז לפני כשלושה חודשים הלכתי למרכז חווה שמומחים בדכאונות לאחר לידה, לפסיכיאטרית לראשונה בחיי, כבר אז כל מה שהיה שם היה נראה לי מוזר ביותר וזה רק עניין של זמן עד שגם אני אהיה שם במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה ואיך בעלי והילדים באים לבקר אותי שאני שם, סגורה. זה לאחר הרבה ימים ולילות של בכי, ירידה משמעותית במשקל, עצבנות, עצב, וכמובן איך לא. מחשבות על כך שהעולם יהיה ורוד יותר בלעדיי - כי למה צריך עוד אדיוטית כמוני בדכאון שרק עושה נטל לכולם. אז הייתי יושבת באוטו, מסתכלת על הבניין ממולי ושואלת את עצמי : " אז למה שלא אשים גז. אשים סוף לכל הסבל והבכי" או יוצאת מחניה ברחוב ומדמיינת (או אולי מייחלת) איך אני יוצאת מחנייה ואוטו פוגע בי ומתקשרים לבעלי לבוא לבקר אותי בטיפול נמרץ.
ורגשות אשמה מטורפות של איך אני יכולה ומרשה לעצמי בכלל להרגיש ככה?! כשיש לי בעל מקסים, וילדים בריאים ומתוקים, ואמא וחמה שעוזרת ועבודה טובה. איך בכלל אני מעזה לבכות ולהיות בדכאון?!?!?!?!
לבעלי לקח זמן להפנים שאני בדכאון לאחר פגישות ארוכות עם עובדת סוציאלית. לא באשמתו, בגלל שלא ידע איך להתמודד עם זה (לאחר כל לידה הייתי בדכאון אך לאחר כמה חודשים עם שיחות אצל עובדת סוציאלית יצאתי מזה). אז הפעם החלטתי לא להלחם לבד ולהעזר בכדורים המפורסמים "ציפרלקס" 10 מ"ל ומדיי פעם בכדור הרגעה "לוריוון" שמפיל אותי. לאחר חודש וקצת שלקחתי חזרתי לעצמי. לחייך, להתאפר, לאכול, להתלבש יפה, להיות רגועה, לתפקד כאשה וכאמא ואפילו להסתכל במראה ולהגיד לעצמי שאני שווה משהו. אך עכשיו, שלושה שבועות לאחר חזרתי לעבודה אני שוב מרגישה כמו בהתחלה. בכי רוב שעות היום, חוסר תאבון, ירידה במשקל, עצבנות, חוסר סלבנות, האשמה עצמית בילתי פוסקת והכי גרוע, חוסר תפקוד בבית. ערמות של כביסה מלוכלכת, ערמות של כביסה לקפל, ערימה של כלים בכיור, חוסר בישול באמצע שבוע ובכל רגע אפשרי בורחת למיטה בקיצור - עלה נידף ברוח שכל היום רוצה להקבר במיטה. אני מנסה להסביר לבעלי את המצב אך הוא לא מצליח להבין, לא באשמתו אלא מחוסר ידע איך להתמודד. אני לא מאשימה אותו - לא קל להיות נשוי לאישה שנתונה לדכאונות. הוא משתדל לעזור לי עם הילדים במקלחות ובארוחות ערב אבל במצב שבו אני נמצאת היום זה לא מספיק! אני טובעת! הוא עם חרדת הפרנסה והמלחמה היומיומית הכלכלית. ואני? אומרת שזה רק עניין של זמן עד שאאבד, עד שכבר לא אהיה פה. אולי מרצון ואולי מהחלטת הקדוש ברוך הוא. אני רק יודעת שהיום הרגשתי הכי בודדה שיש. יושבת כמה שעות טובות על כיסא במטבח, מביטה אל השמיים וזועקת בבכי ואין לי למי לפנות. החברות עסוקות בחייהן וכמה כבר אפשר לשמוע בכי ורע?! בעלי, בעבודה וגם ככה לא מבין את המצב שאני עוברת, אמא שלי לוקחת קשה את המצב הדכאוני שלי אז לא רוצה להפריע, העובדת סוציאלית לא זמינה, ואני? יושבת על כיסא במטבח ובוכה, בוכה שיצילו אותי כי אני כבר לא יודעת יותר איך להציל את עצמי.
סליחה על החפירה, ובמקרה ומישהו באמת קרא את כל המגילה שרשמתי תודה.

תגובות

הי לך יקרה. לדית ילד היא בהחלט מרנינה תאורטית אבל עבור נשים רבות עצם ההיריון, הלידה, הטיפול התובעני בתינוק, היעדר החופש וכל שאר הירקות מובילים בהחלט לדיכאון. דיכאון זו מחלה - לא חולשה, לא עצלנות. מחלה!!! ולכן צריך לטפל בה עם מלוא הנכונות והאחריות. לגבי הטיפול התרופתי מאוד יכול להיות שהמינון אינו מספיק לך. חשוב מאוד שתגשי להתייעץ שוב עם הפסיכיאטרית ולא תזניחי. עצם העובדה שהטיפול התרופתי עזר לך היא מצויינת וצריך לתת לכך זמן סבלנות ושימוש בידע של אנשי המקצוע. הדיכאון חזר לך כשחזרת לעבודה - מאוד הגיוני. קשה מאוד להיות מטופלת בארבעה ילדים וגם לעבוד. את מציינת שאת גם חוזרת בתשובה. נכנסת לעולם שבו "ילדים הם שימחה" אבל היומיום שהוא הרבה פעמים גיהינום לא מדובר. הבאת ילדים נחשבת למצווה אבל הרבה מאוד נשים לא בשלות או ערוכות ללדת ילדים בשרשרת. זה קשה. מאוד. מאוד. ובמיוחד אם אין לך תמיכה מספקת. ישנם אירגונים כמו "אם לאם" שבהם נשים שילדו מלוות את האם בשנה הראשונה. נסי לפנות לשם ולקבל תמיכה. מעבר לכך חשוב מאוד שתקבלי לא רק טיפול תרופתי אלא גם טיפול נפשי - שיהיה שם מישהו עבורך. האם את יכולה לגייס יותר תמיכה משפחתית?חברית? - זו השעה. אנא ספרי יותר על עצמך בינתיים...

03/04/19 23:20

איפה להתחיל אפילו? אולי בזה שאני מרגיש נורא ומתבייש לספר איך אני מרגיש לאנשים שאני מכיר, מתבייש בעצמי ובמקום שאני נמצא בו, קשה לי לקום בבוקר או לצורך העניין גם ב12, קשה לי לישון, קשה לי הכל. ואני שונא את זה.

כשהייתי קטן היו מציקים לי המון ולא היו לי חברים כמעט.
זה הגיע למצב שבכיתה ז' פשוט הפסקתי לבוא לבית ספר כי המצב היה כזה גרוע וסיימתי את המבחנים בבית ואולצתי לעבור לבית ספר אחר..
ששם אחרי כל מיני שכנועים הסכימו להקפיץ אותי לכיתה ט מאיזה מחשבה שילדים בוגרים בכיתה י' כבר יהיו פחות בעייתיים
סיימתי את ט' ובכיתה י' שוב מצאתי את עצמי בבית... בלי חברים כי הם לא יצרו איתי קשר שנתיים אז החלטתי שאני גם לא.
את הבגרויות שלי עשיתי אקסטרני, לצבא לא התגייסתי, בבית ספר זרקו אותי לכמויות של פסיכיאטרים שאף אחד מהם לא הועיל לי וזה הרגיש לי כמו עונש אז כשהגיע הזמן להתגייס הפסיכיאטר האחרון שהראיתי איתו כתב מכתב לקב"ן, שוחררתי יותר בקלות מבן של חברים של ההורים שהוא אוטיסט... אני כזה over achiever!

עשיתי שירות לאומי כי התביישתי לא לתרום למדינה ועד היום אני מתבייש לספר שעשיתי שירות לאומי ולא צבא אבל נעזוב את זה.

בגיל 22 החיים שלי עלו למסלול הנכון שוב, למדתי מדעי המחשב מצאתי חברים יצאתי עם תואר מצאתי עבודה, מרשים.
שלוש שנים של עבודה עם מעט מאוד קונפליקטים למעט אדם אחד שלא סבלתי הסתיימו בזה שפשוט שיעמם לי מדי ונהייתי מדוכדך, הייתי מגיע מאוחר ומזניח את העבודה לא היה לי כוחות נפשיים לעבוד ובסוף נאלצתי להתפטר...
כמה חודשים אחר כך מצאתי עבודה שוב, פה הבעיות שלי חזרו לצוף במלוא הכוח, עם הניסיון שלי בא הביטחון והידע ועם הידע השנאה לכל אחד שיודע פחות וטוען שהוא יודע יותר ואלה שמנכסים לעצמם שיט שהם לא עשו וכו.
אחרי שנה ראשונה יוצאת מהכלל באו קונפליקטים בין אישיים בהתחלה קטנים אבל הם הלכו ונעשו משמעותיים יותר, אנשים שזרקו זין עיצבנו אותי, אנשים שעזרתי להם ולא נקפו אצבע עיצבנו אותי, הזעם הלך ועלה, חזרתי להרגיש כמו ילד, מוקף במטומטמים שרק מזיקים לי ולשפיות שלי וגוררים אותי למשחקי פוליטיקה שבהם הם מנצחים כל פעם.
קיבלתי בעיקר האשמות ומעט מאוד אמפתיה, התחילו להאשים אותי שאני צועק על אנשים כשבפועל אני פשוט בן אדם די גדול ואנשים רואים בי מאיים כשאני מגביר את הקול, לא עזר שהגיעה נקודה שבאמת צעקתי על מישהו כי הוא היה מטריד אותי בכוונה ומנסה לזרוק עלי שיט שהוא היה אמור לעשות ולטעון שזה איכשהו אחריות שלי, פתאום אנשים קיבלו תוקף לרגשות שלהם ומצאתי את עצמי במצב שאנשים מדווחים שאני כאילו צועק על אנשים אחרים מבלי שהאדם שדיברתי איתו חושב ככה או מדווח את זה פשוט כי הם שמעו מאחרים שאני צועק על אנשים.

הגעתי שוב למצב שאני הולך ונהיה מדוכא יותר, הייתי מגיע מאוחר שוב רק כדי לסבול פחות אבל הפעם עשיתי את העבודה כמו שצריך, חשבתי לפחות אם אני אהיה טוב תהיה לי עבודה.

המצב המשיך ככה משך שנה, עם סירוב תקיף להקשות שלי לעבור לצוות אחר כי ראשי צוותים שמעו עלי דברים.
יחד עם זה לא רצו לפטר אותי, הייתי כוח עבודה יותר יעיל מכמה אנשים ביחד.
עד שבסוף נמאס להם ואז גם לי נמאס ואחרי כמה שיחות לא נעימות פוטרתי.

יותר משנה עברה מאז, הייתי בראיונות בעשרות חברות אולי מאות, ניסיתי כל ממליץ שיכלתי לחשוב עליו מהחברה ההיא כולל עובדים רגילים, הבעיה היא שכולם סירבו לקבל המלצות טובות מחברי צוות וכל מי שהיה מעלי סיפר על כל הבעיות שהיו, היו מקומות שכשהם ביקשו ממליצים זה היה ברמה של הם יתקשרו יום אחרי ונתאם חתימת חוזה אבל מיד אחרי ממליצים... דברים פתאום לא עבדו.

אחרי כמה חודשים נאלצתי להתחיל לשקר בקשר למה אני עושה בשנה האחרונה כי לא הסכימו לראיין אותי כששמעו את האמת...

ועדיין איש לא מסכים להעסיק אותי.

אם זה לא גרוע מספיק אז אני בן 30, אין לי חברה, לא הייתה לי חברה, אני גר לבד אבל בשכירות עם חשבון בנק שהולך ונשחק בגלל האבטלה, אני סובל מהשמנה למרות שאני מנסה הרבה להימנע פשוט... אני מדוכא... אני לא יוצא למעט לראיונות כמעט בכלל, חברים שלי מהלימודים כמעט לא נפגשים איתי יותר, אני בודד מאוד ולבד מאוד ומדוכא מאוד ואני לא יודע מה לעשות, יש לי תחושה שהאנשים האלה מהעבודה הקודמת גמרו לי את הקריירה אבל אני לא יודע איך להמשיך מכאן באמת שלא.
ואני כל כך בודד...
אה ואני גם מהמר כפייתי אבל בבורסה, כלומר נוטה לשחק עם מניות מסוכנות בשביל הסיכוי אבל... אני לא מאוד טוב בזה והתוצאה הכללית שלי שלילית מאוד...
אני משתדל להפסיק ולהיות סולידי והגיוני יותר אבל לא תמיד זה מצליח לי. בכל מקרה עם הסכום שנשאר לי זה כבר לא כזה משנה כרגע.

אני צריך עזרה... קשה לי. ממש קשה לי. ואני לא סומך על עזרה מפסיכיאטרים למשל כי הם לא הועילו לי בכלל כילד, להפך.
אני מבין שאיפשהו אני הבעיה, אני מתרגז מדברים סתם, אני לא תמיד מעביר נכון את הרגשות שלי ולא יודע לקרוא רגשות של אחרים וגם הקטע של להגיד בוקר טוב לאנשים שמרגיש לכולם טריויאלי אני שונא... אני שונא שאומרים לי, שונא להגיד בחזרה ולפעמים אנשים כועסים עלי על זה.. לא מבין אנשים. אבל לא יכול לשרוד בלי.

בקיצור אני חצי כותב פה רק כדי שמישהו ידע... כי חוץ מלדעת שפוטרתי ולמה ואני מחפש אני לא משתף אף אחד בכלום ממה שכתבתי אף אחד לא יודע שהמצב הכלכלי שלי רע אף אחד לא יודע שאני חושב לפעמים.. לשים סוף לזה...(אבל אני לא אעשה את זה ולו רק כי אני לא מאמין בעולם הבא ככה שלוגית זה אידיוטי) אף אחד לא יודע שאני בוכה לפעמים על המצב שהגעתי אליו

אני אפס טוטאלי חסר עבודה חסר חיים חסר חברה חסר ילדים חסר כסף ועם התקפי זעם.
איך הצלחתי להיכשל ככה?!

תודה למי שקרא... הייתי רוצה לשמוע אם יש מישהו כלשהו שם בחוץ שהיה במצב כזה... ומה עושים..?

תגובות

01/02/19 22:42

טיפול בהפרעת אישיות גבולית
למי שלא יודע זאת הפרעה שהיא בגדר תעלומה ועדיין לא נמצא טיפול יעיל עבורה.
סבלתי במשך שנים מהפרעת אישיות גבולית!
עברתי מאבחנות לא נכונות וטיפול כושלים.. לנטילת תרופות מסוגים שונים אך לא מצאתי תרופה.
מציעים בחוץ טיפולים כמו DBT ,CBT, פסיכוטרפיה. אבל הם אשליה! אלה טיפולים שעוזרים בכללי להמון אנשים עם בעיות נפשיות ויכולות להקל על התסמינים.. טיפולים אלה מאוד כללים ואפילו יכולים לתרום לשיפור החיים של אנשים ללא בעיות נפשיות.
בכל אופן אחרי תחקיר שעשיתי במשך המון זמן הגעתי לפיתרון ולטיפול של הפרעת אישיות גבולית.
אני משתף את כל התחקיר שלי כאן בתקווה שזה יעזור גם לאנשים אחרים ולמטפלים בה.
זה קצת מסובך אז אני אשתמש בכמה מושגים לצורך הסבר יותר פשוט.
מבנה אישיותי:
לכל אדם יש מבנה אישיותי שאותו אנחנו מפתחים עם השנים על ידי הסביבה בה גדלנו, החינוך , החוויות ועוד. המבנה האישיותי הוא זה שתופס שליטה על חיינו. דעות ההחלטות ודפוסי החשיבה דפוסי התנהגות.. הוא זה שמגדיר לנו מה אסור מה מותר מה יפה מה דוחה.. ועל ידי רצונו של המבנה האישיותי אנו פועלים במעשים שלנו ובחשיבה שלנו. ההתאמה הזאת ושיתוף הפעולה בין רצונו של המבנה האישיותי למעשים ולמחשבות שלנו זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. וככל שיש יותר ההתאמה ככה אנחנו יותר שלמים. ברגע שיש אי התאמה נוצרת הפרעה.
• ההפרעות הם הגורם העיקרי לפתח הפרעת אישיות גבולת
הפרעות:
הפרעה נוצרת בגלל הניגוד של המבנה האישיותי לדפוסי התנהגות וחשיבה שהם שליליים בעניו. מאפיינים ותכונות שהוא לא רוצה ודוחה. דברים שנוגדים את הדרך שלו ואת מי שהוא.
ההפרעה נגרמת רק כתוצאה מהיבט שלילי של המבנה האישיותי ולא מהיבט חיובי בשום צורה שהיא.
לדוגמא.
אם המבנה האישיות יראה ברצח כדבר חיובי! וכשנעשה זאת לא תיווצר הפרעה.
או למשל המבנה האישיותי רואה בנאמנות כדבר שלילי וכשנהיה נעשה זאת אנחנו כן ניצור הפרעה.
כל התנגדות שלילית מהמבנה האישיותי תיצור הפרעה.
זה יכול להיות בדפוסי חשיבה, דפוסי התנהגות, הרגלי אכילה, שפת גוף, דימוי עצמי ,סגנון לבוש, סגנון דיבור, הימורים, דחפיים מיניים ועוד.
אז למה אנחנו עושים דברים שנוגדים ושליליים בעניי המבנה האישיותי שלנו (האופי שלנו) ?!?
זה יכול להיות מסמים, הימורים, דחפים מיניים , חוסר ביטחון , השפעה חברתית, הרס עצמי, התעללות מינית ,התעללות נפשית , בית הרוס, סביבה קשה, אירועים קשים, מראות קשות ועוד.
לדברים אלה יש את הכוח לחולל בנו שינויים ולייצור הפרעות חמורות.
התפתחותה של הפרעת אישיות גבולית:
בכל אדם ואדם קיימות הפרעות כאלה ואחרות. אותם הפרעות אינם מורגשות ומודעות לנו תחילה אבל אפילו הקטנות מביניהם מזיקות למבנה האישיותי ומחלישות אותו. שהמבנה האישיותי נפגע הוא מבודד את עצמו מאותה הפרעה ומציאות שהוא מסרב לקחת בהם חלק... זה מנגנון הגנה הישרדותי שמופעל על ידי המבנה האישיותי בשביל לשמור על עצמו שלם.
מנגנון ההגנה הזה הוא ממשפחת ההפרעות הדיסוציאטיביות (הפרעות נתק) , שמוביל לריקנות כרונית ולשיבושים בתודעה ,בזהות ,בתפיסה ,בזיכרון.
בשונה מטראומה ששם הניתוק מין המציאות והתודעה פועל בעוצמה גדולה ורק בעת הטראומה! בהפרעת אישיות גבולית הניתוק מופעל בעוצמה נמוכה שוב ושוב על ידי המבנה האישיותי בעת ההפרעות... הניתוק מהתודעה והמציאות משאיר בתוכנו הרבה חלל ריק שנגרם בהיעדרו של המבנה האישיותי.
באופן טבעי לאותו חלל ריק נשאבים תכונות ומאפיינים סביב אותה הפרעה. תכונות אופי שנוצרו על ידי הסביבה , הדברים שאנו חשופים אליהם , דברים שאנחנו מושפעים מהם, זיכרונות שיש ברשותנו ועוד. זה מאוד דומה לתחילת בנייתו של המבנה האישיותי! רק שכאן התכונות אופי משתנים ואינה קבועים כמו במבנה האישיותי. וזאת הסיבה של הפרעות זהות (ריבוי אישיויות) בהפרעת אישיות גבולית.
שהמבנה האישיותי מתנתק מהמציאות הוא באופן טבעי יחזור תמיד חזרה לתודעה שלנו, לפחות ינסה. כי ישנם מקרים כמו באירוע קשה! שהניתוק הוא עוצמתי וקשה לשיקום... אבל בהפרעת אישיות גבולית החזרה היא יותר פשוטה ומהירה. בעת החזרה של המבנה האישיותי לתודעה, הוא נתקל בזהות החדשה (זהות משנית) המפגש בין שתי אשיויות אלה יוביל להתנגשויות ולשיבושים נוספים כגון מצבי רוח משתנים, תחושות בלתי יציבות ,כעס, התפרצויות, איפולסיביות ועוד.
הפרעות חוזרות הן מעגל הרסני שחוזר על עצמו שוב ושוב..
יש קשר גדול מאוד בין טראומה לבין הפרעת אישיות גבולית.
הסיכוי של אדם שחווה טראומה מאוד תורמת לפיתוח הפרעת אישיות גבולית. ישנם שלושה תרחישים שבהם נפתח הפרעת אישיות גבולית והם:
אדם שחי עם הפרעות מרובות ונחשף לאירוע טראומתי במהלך חייו אהיה בעל סיכון גבוה לפתח את ההפרעה. או
אדם שחווה אירוע טראומתי בילדות ובהמשך חייו יצר לעצמו הפרעות כאלה ואחרות.. גם אהיה בעל סיכון גבוה לפתח את ההפרעת אישיות גבולית.
ושלישית על ידי הפרעות בלבד שהצטברו והחמירו עם השנים.. הסיכוי הוא מאוד נמוך לפתח את ההפרעה אבל אכן קיים.
החלמה:
בשביל להחלים מההפרעת אישיות גבולית אנחנו נצטרך לבטל את כל השליליות בזהויות האחרות עד לרגע שבו המבנה האישיותי ירגיש בטוח להסיר את כל המחסומים שבנה סביב אותם הפרעות. ויתמזגו איתם כיישות אחת ללא שום הפרעות כאלה ואחרות.
זהו שלב שבו אנחנו צריכים להשתמש בכל הכלים שיש ברשותנו בשביל לחזק את המבנה האישיות ולהחזיר את הדברים כהרגלם. אפילו להשתפר מעבר למה שציפינו..
למי שיש שאלות מוזמן לפנות אליי ואני אשמח לעזור!
רפואה שלמה לכלום ובהצלחה.

תגובות

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
24/04/23 14:07

יוסף יקר, תודה רבה רבה על השיתוף שלך. כן ירבו האנשים שיחזרו לספר לנו כאן מה עזר להם ומה שינה את חייהם לטובה. אני לא בטוחה שהבנתי את הנושא של "ביטול השליליות" - האם אתה יכול לתת דוגמה?

12/12/18 12:16

אני לא יודעת מה לעשות.
אני בת 28 וכבר עובדת במקום עבודתי מעל שנה וחצי ראיתי כאן עתיד ואפשרות קידום
לאחרונה אני מוטרדת מינית ממנהל בתפקיד בכיר בעבודתי ואני לא יודעת מה לעשות.
הכל התחיל בחיוכים כשעברתי במסדרונות, מה אני אעשה אני מחייכת ושואלת את שלום כלום.
לאט לאט זה התפתח לאמירות כמו "איזה חיוך יפה יש לך" ואת ממש חמודה עד הרגע השיא שהתרחש לא מזמן בו הוא שלח אלי ידיים.
עכשיו אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות,
זו ההרגשה הכי נוראית בעולם לעבור דבר כזה. אני לא מבינה איזה חוצפה יש לאנשים לבוא ולפגוע בגבול הטבעי שיש לכל אחד ולשלוח ידיים לעבר גופה.
מעבר לזעזוע מהאינטרקציה מולו אני מפחדת על מקום עבודתי.
הוא מנהל בתפקיד מאוד בכיר והוא יכול בשנייה לבנות אותי אבל גם להרוס אותי. עד עכשיו כן ראיתי אפשרויות קידום בחברה שבו אני עובדת אבל עכשיו אני כבר לא יודעת. מה יקרה בפעם הבאה שניפגש?
אני צריכה להתלונן עליו? מצד אחד כן, הוא ניצל את הסמכות והכח שלו ובטח הוא עשה ויעשה לעוד בנות אך מצד שני אני דואגת לעצור את זה בשלב הראשוני - לא שזה מצדיק את ההתנהגות שלו
עכשיו אני כועסת, מזועזעת מבולבלת
לא יודעת מה לעשות ומפחדת מהצעד הבא

תגובות

אווה-חי
12/12/18 18:18

פני עוד היום ל 1202 והם ידריכו אותך מה לעשות. את כתבת כאן באתר כי קיבלת את האומץ תנצלי את האומץ הזה ותיפני עוד הערב, אל תחכי אפילו עשר דקות! ואם תירצי עזרה 0504877793

לא נכנסתי לפה תקופה ארוכה.. הרבה עבר עליי מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה.
עוד ניסיון אשפוז שוב במחלקה לבוגרות, שגם הפעם לא צלח. שוב לחוש את אותה תחושת כשלון. ממתינה לבנתיים לעדכון בנוגע לקבוצה שהציעו לי שאמורה להיפתח בקרוב.. בנוסף, למעקבים אצל דיאטנית שאמורה להתחיל. אמרו שייצרו קשר בקרוב. לא התקשרו. שוב מנסה לברר, משיבים לי- ״ ייצרו איתך קשר ״ לבנתיים עבר חודש וחצי מאז ששוחררתי על-ידי הצוות המטפל ואין מכתב שחרור. שוב מתקשרת לבקש שיכינו את המכתב (שאוכל להגיש לביטוח לאומי) והמכתב טרם מוכן.. מה שמעצים עוד יותר התחושות. עולה המחשבה שאם ככה אז אולי בכלל כדאי לוותר על הטיפול ?? .. כי אם ״שכחו״ אז לא צריך.. והמוטיבציה שלי כרגע היא כל כך שברירית.. ואני? מנסה בכל כוחותיי לשמור עליה..
שלא תבינו לא נכון, שהייתי שם, במחלקה- באופן מפתיע, הרגשתי שד״ר גור, ניסה לעזור לי.. לבוא לקראתי .. מה שעזר לי להחזיק שם עוד יום ועוד יום {עד שהתקבלה ההחלטה לגביי על-ידי הצוות המטפל..} ועכשיו התחושות הן אחרות..
ואיך בכלל פותחים ומדברים בפניי הדיאטנית על תחושת האכזבה ממנה ?? דווקא היא, מכל הצוות, שידעה את הקשיים שלי וויתרה עליי.. ואולי .. אוליי זאת רק אני שהגעתי עם ציפייה שהיא תעזור לי 'לשרוד' את האשפוז הזה, על אף ולמרות הקשיים, ממנה שהכי ציפיתי שלא תוותר עליי- ברגע האמת ויתרה..
לא יודעת למה אני בכלל כותבת זאת.. רק רציתי לפרוק הבוקר את התחושות .. ולבנתיים אני ממתינה.. {בתקווה שעד אז המוטיבציה השברירית שבי, לא תדעך ותעלם..}.
ובכלל רציתי לכתוב כותרת אחרת אופטימית יותר אבל לא מצליחה..

תגובות

בשקט בשקט המחשבות מתרוצצות.. חושבת עד כמה מתסכל לראות שעבר זמן וכלום לא השתנה. עדיין מרגישה שאני מתנהלת על-פי הסימפטומים והפרעת האכילה. בנתיים הנמכתי ציפיות אצלי. כששוחררתי הציעו קבוצה לכרוניות כי חושבים שאין טעם באשפוז נוסף, אבל נראה לי שאוותר על זה (אין טעם באמת לצפות כל כך הרבה זמן למשהו..) בהתחלה זה החזיק אותי. נתן לי תקווה. אבל (!!) עברו כבר כמה חודשים מאז.. ושוב מיום ליום המוטיבציה שלי לטיפול דועכת. מקווה לפחות להגיע למעקב אצל הדיאטנית. אמורה להתחיל ממש בקרוב.. יודעת שאני חייבת לא לוותר לעצמי. אבל איך מתחילים את הכל מחדש?.. זה המצב אצלי פחות או יותר. איך היום שלכן עד כה?

תגובות

mm1
02/10/18 18:56

קשה להרגיש שכל העולם על הכתפיים שלך... אולי תנסי לקחת לעצמך מעט חופש, מעט זמן לעצמך, לנסוע לאיזו חופשה של כמה ימים עם חברה, אולי לצאת לקניות לכמה שעות... אולי פשוט ללכת קצת לישון ולשכוח קצת מהעולם... פשוט תרשי לעצמך מעט להרפות.. שולחת הרבה חיזוק ועידוד :heart:

06/09/18 12:35

החיים שלי נראים ככה: משאני זוכר את עצמי (איזה גיל 4, היו לי חרדות קשות, בהתחלה ממפלצות ומהחושך, החרדות שלי היו קשות מידי, לא יכולתי ללכת לשתות מים בלי שאמא תלווה אותי, לא יכולתי להיכנס לשרותים לבד ולהיות שם לבד בלי שהיא תיכנס איתי או תחכה לי בחוץ, בכללי הפחדים היו חזקים והם שיתקו אותי וגרמו לי לתופעות גופניות מופרזות) אני זוכר שבערך בגיל 5, כשפחדתי מהחושך אמא שלי כל הזמן צעקה עלי פחדן והעליבה אותי ויום אחד נמאס לה שאני מתעורר כל לילה באופן קבוע מסיוטים קשים וצורח שיעזרו לי והיא פשוט נעלה אותי מחוץ לבית לבד בחושך, ואני זוכר את עצמי עומד שם בחושך לבד צורח כמו מטורף צרחות קשות קשות שכל השכונה שומעת, שורט את עצמי עד דם, דופק והולם את כל גופי ואת הראש בדלת בצורה קשה, עד שלבסוף היא הסכימה להכניס אותי. אירוע זה חרוט במוחי. בהמשך (איזה גיל 6) הפחדים השתנו לפחדים מרובים, פיגועי טרור, דם, ברוטליות, דריסות, מלחמות וכו.. כל לילה התחלתי לחלום חלומות זוועתיים שאני בורח ויורים בי, או קוטעים לי את הידים ואת הרגליים, פושטים לי את האור, תולים אותי על קרסים מהגב כמו חזיר ועוד הרבה דברים שאני לא רוצה בכלל לתאר פה. לאורך כל הזמן הזה לא קיבלתי שום תמיכה בכלל מאף אחד ובטח לא מהאמא החד הורית שלי, היא כל הזמן קראה לי פחדן העליבה אותי אמרה לי שאני גבר שאני לא צריך לבכות, ולעשות הצגות כל הזמן, ושאני אפסיק לעשות את עצמי מסכן, לא קיבלתי ממנה שום אהבה ,לא ידעתי בכלל מה זה הדבר הזה אהבה עד גיל מאוד מאוד מאוחר עד כמה שזה נראה לכם מוזר שגיליתי את זה לבד דרך ילדים בבית ספר שראיתי שדיברו על זה. מכיתה א' עד כיתה מסוימת שבה פרשתי מבית הספר (תיכון) לא היו לי חברים בכלל התעללו בי במכות קשות ובקללות, אני זוכר שזה השפיע באופן חריף על היכולת שלי ללמוד כל השעור הייתי בחרדות קשות והייתי בפנים בעולמות של הרצח, דם כאבים פחדים ושיתוקים.. תמיד המורים לא הבינו למה אני לא לומד,קראו לי מטומטם, חסר יכולות, בעל IQ נמוך וכו.. כל פעם שניסיתי לקרוא טקסט אחרי כמה שניות של קריאה הריכוז שלי ירד ל0. והתחלתי לקבל פלאשבאקים של דברים כמו רצח דם התעללות וכו.. בכיתה מסוימת כשהייתי קטן עברתי אירוע חטיפה על ידי ערבים, כלומר נסיון חטיפה, הם הגיעו לבית שלי ודפקו על הדלת (זה צולם במצלמות אבטחה לא דמיינתי את זה, וגם אחרי זה עצרו אותם משטרה) פתחתי את הדלת וכשראיתי מי שם ישר טרקתי אותה ונעלתי אותה, הם צעקו עלי לצאת החוצה, בהתחלה שאלו אם ההורים בבית. הם התחילו לדפוק לי על החלון במטרה לשבור אותו או להיכנס פנימה, אני ברחתי מהדלת האחורית ורצתי דרך היער לכביש ראשי ושם הזמנתי משטרה, אני זוכר שזה היה אחד האירועים הכי טראומטים בחיי, אני רק זוכר שכשאמא שלי גילתה היא שאלה אותי עם נעלתי את הדלת של הבית מתי שברחתי, וכשאמרתי לה שמרוב לחץ פשוט פתחתי אותה ורצתי ולא הספקתי היא פשוט התחילה לצרוח עלי שאני ילד מפגר ושאם הם יגנבו לנו דברים מהבית אני ישלם על הכל. ושאני ילדונת ולא ילד וכו.. והייתי בן איזה 10. החיים שלי תמיד היו גהנום מתמשך במובן של היציאות החברתיות שלי שאפו ל0 מוחלט. אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שיצאתי עם אנשים או משהו בסגנון. היו לי חברים שהכרתי ברשת חברתית שפעם בכמה חודשים הצלחתי לסוע אליהם לעיר אחרת. וגם במהלך השהות איתם כל הזמן הייתי בדיכאון בחרדות ובפחדים שלי. מה שגרם לי להמשיך להתבודד ולא לעשות את זה יותר. בהמשך החיים כאשר פרשתי מבית הספר אמא שלי החליטה שאם אני לא יוצא לעבוד ומשם שכר דירה אני עף לגור ברחוב, אז מה שקרה בהתחלה זה שבאמת אמרתי לה שאני קטין ולא מוכן לעבוד והיא העיפה אותי מהבית, אני זוכר שפשוט בתור ילד נסעתי לתל אביב לבד וגרתי ברחובות כמה ימים, אחר כך היא החליטה לבוא לקחת אותי עם האוטו ולהכריח אותי לעבוד באמירה שלא יהיה לי אוכל ולא יהיה לי בגדים.. באמת התחלתי לעבוד כפי שהיא הכריחה אותי, התחלתי לעבוד בתור נותן שירות והבעיה היא שאני אדם מאוד מדוכא קר בלי יכולת ביטוי שכל שניה כמעט בוכה, רועד, לא מצליח לשלוט בדיבור שלו. והבוס שלי כל הזמן רק צעק עלי בדיוק כמו אמא שלי שאם אני לא אתחיל לחייך ולהיות נחמד הוא יעיף אותי הביתה בבעיטה מה שמכריח אותי לסחוט מעצמי כל טיפה של מאמץ ולזייף את עצמי כאילו אני שמח מה שגורם לי לסבול בעבודה בצורה לא נורמלית, נמאס לי לחיות בצורה כזאת, למעשה - אני אפילו לא רואה סיבה. אני עובד בשביל כסף שאני אפילו לא רוצה, ומשלם הביתה. אני סובל בעבודה וחוזר הביתה אחרי העבודה רק כדי להתבודד במיטה בחושך מוחלט עם תריסים סגורים ולשרוט את עצמי עם הציפורניים ולחשוב כמה אני גרוע ועלוב. האורח חיים הזה מאוד יוצא דופן, אני אישית אף פעם לא נתקלתי במישהו שאף פעם לא היה שמח. אני מכיר אנשים שיש להם תקופות עצובות. אנשים שהם מדוכאים באופן כללי כי חברה שלהם עזבה אותם או כי אין להם חברים אבל החיים שלי מרגישים כמו עבודות פרך בכפיה. אני לא רואה לעצמי שום עתיד, אין לי השכלה, וגם לא תהיה. הבעיה שהכי מפריעה לי היא התקפי החרדה הקשים שעד היום לא מפסיקים והביטוי הגופני שלהם. הרגליים שלי זזות ורועדות כל היום באופן בלתי נשלט, יש לי תיקים מרוב חרדה בגוף. בידיים, לפעמים בפנים. אני מתחיל להזיע בצורה לא נשלטת, הפעימות לב והלחץ דם שלי מתחילים לעוף לשחקים. אני כבר שנים סובל מתופעה שנקראת נעילת לסתות, 24\7. זה לא תוקף אותי רק בלילה, אני פשוט לא יכול להפסיק. רופא שיניים אמר לי שאני במצב חריקה של בן אדם מבוגר שחרק כל החיים ושהוא ישים לי מתקן בפה שיעצור את זה. בסוף זה לא יצא לפועל, השיניים שלי עוד רגע נושרות מהמקום. הלסת שלי מתפוצצת מכאבים באופן כרוני מרוב הנעילות. אני סובל מכאבים קשים בכל המפרקים בגוף, ובכל השרירים בגוף, השרירים בגב בצוואר בידיים וברגליים אצלי תפוסים ברמה שכל תנועה קטנה לא נכונה והשריר פשוט נמתח ומתחיל לכאוב ברמה של כאבי תופת. מרוב שהשרירים אצלי תפוסים כל כך הרבה שנים התנועה שלי מוגבלת אני בקושי יכול לסובב את הצוואר לצדדים אני לא יכול להרים את הכתפיים או ליישר את הידיים קדימה ולמעלה, אני לא יכול להוריד את הצוואר למטה או אחורה כמעט ואני מרגיש אותן נעילות כמו בלסת גם בשאר המפרקים בגוף בצורה מוגזמת. מעולם לא סיפרתי על כך לאף אחד. כמו כן מידי פעם בלילה כאשר התפקי החרדה מגיעים לשיאם אני חווה תופעה שדומה ל"אפילפסיה" כל הגוף מתחיל לרעוד בצורה בלתי נשלטת ולהתכווץ, פעם זה הגיע לרמה שאני כולי מתכווץ בצורה מוגזמת ועפתי על הרצפה מרוב החוזקה של ההתקף ופתחתי את הראש והתחיל לרדת לי דם על כל הרצפה וניקיתי הכל בשקט ולא סיפרתי לאף אחד כלום. לאחרונה הלכתי לרופא במטרה לדווח לו על כאבי גב, והוא שם לב בעצמו שאני סובל מתופעות קשות מאוד שציינתי והוא רשם לי תור לפסיכולוג, והפסיכולוג אמר שחובה להגיע עם אמא לפגישות ושהוא גם צריך לשתף אותה בהכל, ואני אמרתי לו שאין מצב כי חלק ממה שאני רוצה להגיד לו זה דברים שאסור שהיא תדע וזה גם עליה והוא אמר שאין מה לעשות ושאם אני רוצה סודיות אני צריך לחכות לגיל 18 ולקחת פסיכולוג פרטי. ואני אמרתי לו טוב תודה תבטל את זה והוא ביטל והגעתי שוב למצב שאין לי מי שיעזור לי ואין מה לעשות. ושוב השגרה סתם נוראית, בצו ראשון לא השקעתי ודילגתי על כל המבחנים כי אין לי השכלה בכלום, שיקרתי בראיון אישי שלי כאילו הכל טוב כדי שלא יתנו לי פטור על נפשי ואז אמא שלי תגלה את כל זה והמצב רק יחמיר. לאחרונה התקשרו אלי מצהל ואמרו לי בגלל שפרשת מבית ספר מביאים אותך להיות באיזה תפקיד מעפן במחווה אלון או משהו של אחראי ניקיון והציונים שלי שם ברצפה ברצפה. . אבל אני לא כזה. אני לא איזה מישהו לא יוצלח, החיים סוג של דפקו אותי. אני תוהה מה כדאי לעשות מכאן.

תגובות

היי יקר, קשה לקרוא על כל הסבל שעברת. תיארת מצבים כל כך קשים, צר לי שאתה נאלץ לעבור את זה. כתבת שאתה לא מבין למה אתה לא שמח, אבל במציאות שאתה מתאר התגובות של החרדה והדיכאון מובנות. טוב מאוד שפנית אל רופא וגם אל פסיכולוג. למה אתה לא רוצה שאמא שלך תהיה מעורבת? היא מכירה אותך ובוודאי יודעת על הקשיים איתם אתה מתמודד (לפחות חלק). יכול להיות שאם גם היא תיפגש עם הפסיכולוג זה יסייע לך מאוד. לגבי הצבא- אני מכירה אנשים רבים שהגיעו בשירות הצבאי למחווה אלון וזו הייתה עבורם חווייה חיובית וטובה, חלק גם השלימו שם בגרויות במהלך השירות. מקווה שגם עבורך זו תהיה חווייה טובה, ובכל מקרה כשתתגייס כדאי לפנות אל אנשי מקצוע (קב"ן) ולהסתייע.

25/08/18 21:07

שלום.
אני הסתבכתי עם הפרעות קצב מינואר.
ידוע שיש לי apcs כבר מ 2011 אבל לא הרגשתי כלום.
כעת מאובחן apcs, vpcs, couplets, triplets פרפור פרוזדורים, רפרוף פרוזדורים טכיקרדיה סינוס ואף היה לי VT בטיפול על טמבוקור (באשפוז נקבע שההפרעה נגרמה מהפרעת הולכה עקב הטמבוקור והחליפו למולטק)

אני כית על מולטק 400מג פעמיים ביום. מאז האבלציה מלא אירעים של פרה סינקופה, מועקות בחזה, כאבים, קוצר נשימה, לחץ בראש וסחרורות.
עשיתי לופ רקורדר פעמיים 3 הולטרים.
בכל זאת ביליתי 5 פעמים בבית חולים ב 8 חודשים ועשיתי מלא בירורים בתחומים שונים: נוירולוגיה המטולוגיה אא"ג מלווה בחברת מדיקס מנוי לשח"ל ומשדר להם וכל פעם סינוס או םעימה מוקדמת.
כל זה ואין לאף רופא מושג למה יש לי ריבוי הפרעות מבלי סיבה.
תפקוד חדר שמאל 55 אחוז שהבנתי שגבולי נמוך אך בנורמה. צניחה קלה של המטריאלי. אוושה. מלבד זה לב בריא (עברתי מיפוי אפילו). יש אדנומה זעירה בהיפופיזה שאנדוקרינולוג אומר שהיא לא קשורה. נודולים בריאות בגודל 4ממ. בעיה הורמונלית עם פרולקטין fsh lh. נשללה בלותת תריס t4 תקין t3תקין. פריטין 400 קבוע כבר שנים. אלבומין ובילירובין גם גבוהים.
גבוה ורזה. לאחרונה מאבד משקל (אני אוכל מסודר מאד על אף הכל).
החוסר ודאות והמצב בו לא מוצאים פתרון שוחק אותי נפשית ורגשית. החוסר ידיעה מה יקרה בכל רגע והתחושות שיש לי כל הזמן בין לבין כשאני בסינוס ממש מוציאות מהדעת. והמצב רק מחמיר עם הזמן. יותר הפרעות ויותר קוצר נשימה.
התחלתי טיפול פסיכולוגי להתתמודד יותר טוב עם המצב.

אבל אני רוצה פתרון. אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

ואני רק בן 36...

אני שוקל ללכת לאלקטרופיזיולוג לבקש את בדיקת ה EPS עם אבלציה למוקדי ההפרעות (משער שיש רבים).
אשמח לדעה על זה והמלצה על צוות טוב שיעלה את סיכויי ההצלחה.

אשמח לעצה לגבי פנימאי טוב או קרדיולוג טוב שיהיו מוכנים ללוות אותי החוצה מהתקופה הנוראית הזו כי בנתיים אני רואה אלקטרופיזיולוג בשיבא פעם ב 3 חודש... אם יש לי שאלה לגבי תרופות תופעות לוואי ואחרים אין לי עם מי לדבר.

בנוסף אשמח לשמוע לדעת מנהלי הקבוצה לגבי מצבי העתידי. אני חושש שאם כך אני מתחיל את גיל 36 אני לא אהנה עוד הרבה בחיים עקב מצבים בריאותיים בעתיד היותר מדי קרוב.

תודה על כל עזרה ותמיכה.

תגובות

שלום, כמובן שלא התכוונתי לתור פרטי. המלצות לרופאים ספציפיים לא נהוגות בפורום, אשתדל להכווין לכמה מהמרכזים הרפואיים המובילים כל טוב ד״ר אסי מילויצקי

תגובות

פפפפ
20/08/18 21:46

אני איך פחות או יותר....ולחכות שאולי יקרה נס..

17/08/18 15:01

שלום רציתי לדעת לגבי הרמה של הקראטנין עשו לי בדיקת נוגדנים וגילו שיש נוגדנים מסביב לכליה
רציתי לדעת אם זה בגלל דלקת בשתן שהיתה וטיפלה אבל בכל זאת כואב לי נתנו לי כדורי אנטיביוטיקה חיידק האי קולי
בהתחלה לא רצו לתת לי כי הכללית יצאה תקינה והתרבות לא
אבל אחר כך שהמספר של החיידקים עלו מ 10000 ל100000 נתנו לי מונורול ובדיקה לפני הטיפול שוב ירד ל10000
אני לא מבינה כשיש חיידק לא נותנים אנטיביוטיקה וזהו גם שהתרבות שלילית??
אולי בכלל זה קבלתי דחיה?
אולי יש לי קנדידה בשתן או בואגינה
כי מצאו לי גם שם איקולי
מצאו לי פוליומה בשתן מעט וגם מעט בדם לא עדיך לתת ספדוביר? שלא יעלה ?
בקשתי מהרופאה אולטראסאונד דרכי שתן לראות אם יש דלקת ואיפה היא לא מוכנה לתת
נתנו לי מונורול שתי שקיות בהפרש של 3ימים
עדיין כואב
לא יודעת ממה הנוגדנים ואיך באמת זה נהיה
ומה לגבי השתן לא היה עדיף עירוי הוריד? כי כואב לי כאב לי גם בצדדים מקווה שלא עבר לי לכליה
היו לי בחילות טיפה צמרמורות שחלפו ללא חום
והאם לא להעמיס על הכליה ניצן לאכול דגים וחלבון מהחי?
אני מחכה לתשובה תודה!

תגובות

ד-ר-נטע-לב
מומחה כמוני
רופאה בכירה במכון הנפרולוגי בבית חולים "השרון". בוגרת בית הספר לרפואה באוניברסטיה העברית. מומחית ברפואה פנימית ובנפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז רפואי רבין. תחומי עיסוק - אי ספיקת כליות, טיפול בהמודיאליזה ודיאליזה פריטונאלית, יתר לחץ דם, השתלות כליה.
22/08/18 15:12

שלום רחלי, את מתארת כאן מס' תהליכים. הראשון הוא זיהום בדרכי השתן. זיהומים כאלו נפוצים לאחר השתלת כליה (לא ציינת כמה זמן את לאחר ההשתלה, אך אני מניחה שמדובר במס' חודשים). צריך להפריד בין צמיחה של חיידק בתרבית שתן ובין זיהום בדרכי שתן. ישנם חיידקים המתיישבים במע' השתן (השופנים, כיס השתן והשופכה) אך לא תמיד הם גורמים לזיהום. אבחנה של זיהום תלויה בסימפטומים כגון צריבה במתן שתן, תכיפות (צורך להטיל שתן לעיתים קרובות) ודחיפות (קושי להתאפק), כאבי בטן, חום, צמרמורת וסימפטומים אחרים. כאשר מדובר רק בהתיישבות של חיידקים בדרכי השתן ללא סימפטומים של זיהום, לא תמיד נותנים טיפול אנטיביוטי מכיוון שטיפול זה לא הכרח יעלים את החיידק, אך כן יעלה את הסיכון לעמידות של החיידק לאנטיביוטיקה, דבר אשר יקשה על הטיפול בו בהמשך. בדרך כלל כשמדובר בזיהום זמן קצר לאחר ההשתלה, נותנים טיפול אנטיביוטי, גם אם אין סימפטומים, מכיוון שמע' החיסון מאוד מוחלשת כתוצאה מהתרופות נוגדות הדחיה. אם כבר עברו מס' חודשים מההשתלה ואין סימפטומים אז לא תמיד נותנים טיפול אנטיביוטי. מהתיאור שלך לא ברור לי לחלוטין האם היו סימפטומים אך בכל מקרה קיבלת טיפול אנטיביוטי. חשוב לציין כי טיפול אנטיביוטי בעירוי לא תמיד עדיף על טפול בכדורים. הוא דורש אשפוז וחושף את המטופל לסיכונים הבאים עם אשפוז. אנחנו בדרך כלל משתדלים לתת את הטיפול האנטיביוטי המתאים ביותר ועם הסיכון הנמוך ביותר להתפתחות של עמידות של החיידקים. נקודה נוספת שחשוב לי לציין היא שבדיקת אולטראסאונד עוזרת לראות את המבנה האנטומי של הכליה והאם יש בעליה בכלי הדם שלה או בהפרשת השתן ממנה דרך השופכן. היא אינה טובה לזיהוי של תהליך דלקתי כמו דלקת בדרכי השתן (אלא אם הזיהום מאוד קשה והגיע עד הכליה וגרם לשינויים מבניים שלה, אך זיהום כזה יהיה מלווה בסימפטומים קשים כמו כחום וצמרמורת). התהליך השני שאת מדברת עליו הוא התפתחות נוגדנים. אני מניחה שאת מתכוונת לנוגדנים כנגד הכליה המושתלת. ישנן מס' סיבות להתפתחות נוגדנים לאחר השתלת כליה, אך הסיבה העיקרית היא כאשר מידת הדיכוי החיסוני (מידת ההחלשה של מע' החיסון על ידי תרופות נוגדות דחיה) אינו מספיק. אם תהליך זה נמשך לאורך זמן הוא עלול לגרום לפגיעה בתפקוד הכליה. התהליך השלישי שאת המציינת הוא הופעה של וירוס הנקרא פוליומה. וירוס זה ייחודי לכליה ומופיע כמעט רק במושתלי כליה והוא תלוי במידת הדיכוי החיסוני. ככל שהדיכוי החיסוני גבוה יותר (ומע' החיסון מוחלשת יותר), יש יותר סיכון להופעה של הוירוס. הטיפול העיקרי לאחר הופעה של הוירוס (ובעיקר אם הופיע בדם), היא הפחתה של התרופות נוגדות הדחיה. ישנים מקרים בהם טיפול זה לא עוזר ואז לעיתים ניתן להשתמש גם בתרופות נוספות אך היעילות שלהן היא חלקית בלבד. את יכולה להבין כי הטיפול בתהליך השני, של הופעת נוגדנים, והטיפול בתהליך השלישי, של הופעת וירוס הפפילומה הם מנוגדנים אחד לשני ובמקרים כאלו שוקלים בכל מקרה ומקרה מה מהווה סיכון גבוה יותר למטופל. אני ממליצה לברר עם הנפרולוג שלך את משמעות הנוגדנים ושל הופעת וירוס הפפילומה במקרה שלך.

14/08/18 17:36

הי
צריכה את דעתכם..
בת 37 סובלת כבר 3 שנים מכל התופעות המוזכרות.. נימולים זרמים עקצוצים... עקצוצים ממש באיברים פנימים... בתוך החזה והבטן.. חולשה בגפיים שיכולה לבוא וברגע אחד פשוט להעלם הרדמויות של חלקים בגוף כאבים בגוף.. רעד פנימי, אני מתפקדת כרגיל וכלפי חוץ לא יראו עלי אבל התחושה היא שקשה לי להזיז את עצמי. אחד הדברים שנורא קשה לי זה העקצוצים הפנימיים.. ממש בתוך האיברים. בתחילה אבחנו אותי עם פיברומיאלגיה ורק לפני כחצי שנה לאחר ביופסיה של העור אבחנו נוירופתיה של הסיבים הדקים. עשיתי פעם אחת בלבד mri מח ממש כשהתחילו התופעות בגוף... שהיו רק נימולים בחצי פנים וביד אחת.. ויצא תקין לחלוטין. שאלתי היא האם יתכן שבבדיקה הראשונה לא ראו נגעים וכעת כן יראו? קשה לי עצם המחשבה לעבור שוב בדיקה כזאת... קלסטרופובית.
אני יכולה לומר שהתופעות נמצאות יום יום איתי ואם היו הפוגות הן הפוגות קצרות של חודש כל פעם.
בקימה מישיבה אני מקבלת סחרחורות ומרגישה מותשת. סליחה על החפירה... אבל כבר לא יודעת מה לחשוב
אם זה רק נוירופתיה של הסיבים הדקים או אולי גם טרשת...?!
אודה לדעתכם

תגובות

אביב17
17/08/18 12:17

היי מיכל שלום קודם כל תרגישי טוב ואת לא חופרת אף פעם חס וחלילה בשביל זה נפתחה הקבוצה זה תמיכה כל מה שאמרת או לפחות רוב הדברים אני גם סובל מהם ומאמין שעוד אנשים פה גם אז לא יודע מה לרשום לך כל כך אבל משהו אחד אני כן יכול להגיד לך שבmri האחרון שעשיתי למוח כמעט כל המגעים נעלמו לי ממש היינו בהלם אבל התופעות איתי נשארו הכאבים וכל הסביב אז לפי מה שאני רואה על עצמי אני לא יודע אם הmri זה המילה האחרונה ממש לא תמשיכי לבדוק ולחפור לרופאים וגם בקבוצה לפעמים זה לוקח זמן אני רק אחרי 18 שנה בערך עליתי על זה שיש לי ms תיהיי בריאה תרגישי טוב מאחל לך רק טוב

10/08/18 7:32

לפני כשבועיים הגעתי למיון לאחר שהקאתי כמספר גדול של פעמים 6 פעמים לשעה והגעתי למצב שבו לא היה לי מה להקיא
ובבדיקת דם שנשלחה לפני העירוי הנוזלים (קיבלתי 3 כאלו במהלך הלילה)
נמצאו הדברים הבאים
Bun-b- 19.2mg/dL- לפי מה שהבנתי נחשב בערכי הנורמה אך בגבול העליון
CR-B-1.31ml/dL- מעל הגבול העליון של 1.2
K-b-3.94mmoll/l- בערכי הנורמה
HCT- 42.8%
לאחר 2 עירויים
התוצאות היו
Bun-b -17.8mg/dL
CR-b -0.98 ml/dL
K-b -4mmol/l

לאחר מכן קיבלתי עירוי נוסף בגלל שהקאתי עוד מספר פעמים ושוחררתי הביתה
לא בוצעה בדיקת שתן אלה רק בדיקת סמים (מה שאני רואה בתיק השיחרור שלי)
היחס בין הקריטנין לאוריאה עלה לאחר העירויים
בעבר נמצא לי חלבון בשתן ולאחר איסוף שתן של 24 שעות
נמצא שהרמות חלבון שלי היו מאט מעל הרף העליון
136 mg/dL כשהרף העליון הוא 130
אך הרופא לא דרש בירור נוסף
לפי מה שהבנתי הקצפה של השתן בשירותים מסמנת שיש חלבון בשתן
זכור לי עוד מאז שאני ילד קטן שהיה לי את הקטע של הקצף לאחר מתן שתן בשירותים

קצת עלי
בן 18
משקל 82 קג
גובה 1.83 מטר
פעיל ספורטיבית
בעל תפריט רב בחלבונים 150 -180 גרם חלבון ביום

הפחד מבעיה בכליות לא יוצא לי מהראש ואף מפריע לי בעבודה
לדרוש בדיקות נוספות?

תגובות

ד-ר-נטע-לב
מומחה כמוני
רופאה בכירה במכון הנפרולוגי בבית חולים "השרון". בוגרת בית הספר לרפואה באוניברסטיה העברית. מומחית ברפואה פנימית ובנפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז רפואי רבין. תחומי עיסוק - אי ספיקת כליות, טיפול בהמודיאליזה ודיאליזה פריטונאלית, יתר לחץ דם, השתלות כליה.
10/08/18 12:41

התיאור שלך מתאים למצב של התייבשות בעקבות ההקאות המרובות. מתבטא בעליה בקריאטינין ל- 1.3 וכן באוריאה. לאחר הטיפול הקריאטינין ירד ל- 0.98, שיכול להיות שזה ערך הבסיס שלך (צריך להשוות לבדיקות קודמות). אם בעבר היה חלבון בשתן (פרוטאינוריה) כדאי לחזור על הבדיקה כדי לראות האם יש החמרה. כבדיקה ראשונית אפשר לבצע בדיקת שתן ליחס חלבון לקריאטינין ויחס אלבומין לקריאטינין (אין צורך באיסוף של 24 שעות). אם יש חלבון או אלבומין בשתן כדאי לפנות להערכה של נפרולוג כדי לברר מה הסיבה לכך. לגבי התפריט שלך, אתה אוכל הרבה מאוד חלבון (1.8-2.1gr/kg). במצבים בהם יש הפרשה של חלבון בשתן או בעיות כלייתיות צריכה של הרבה חלבון יכולה להזיק וזו סיבה נוספת לברר האם קיימת בעיה כלייתית. אני ממליצה בשלב זה להפחית את הצריכה של החלבון (לרדת ל- 80-120 גר' ליום או פחות) עד סיום הבירור ובמידה ואכן יש הפרשת חלבון מוגברת בשתן או בעיה כלייתית אחרת להתייעץ עם הנפרולוג או עם דיאטנית נפרולוגית לגבי הצריכה המומלצת.

09/08/18 16:04
YanivPa

שלום לכולם,

בימים אלו נערך מחקר חשוב ומשמעותי שבודק איך מערכת הראיה של בוגרים על ספקטרום האוטיזם מגיבה לגירויים ויזואליים. המחקר כולל מדידה של פעילות המוח על ידי הקלטה עם מערכת EEG
בזמן צפייה בתמונות של טקסטורות.
אנו פונים אליכם בבקשה לסיוע בהפניית בוגרים עם אבחנה של אוטיזם וללא אפוטרופוס, שיסכימו להגיע למספר מפגשים בתשלום של 50 ₪ לשעה. המחקר נערך באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע ואנו נכסה את עלות הנסיעות. את התשלום יקבלו הבוגרים גם אם לא יסיימו את המפגש ויחליטו שזה לא בשבילם.

נשמח מאוד גם לקבלת המלצות ואת הפנייתכם אל מסגרות דיור ומסגרות חברתיות בהן שותפים בוגרים עצמאיים, שעשויים להתאים למחקר.
בהתאם לכך מצ״ב מכתב פנייתנו לבוגרים. נעריך מאוד במידה ותוכלו להעבירו ולהפיצו בקרב בוגרים ומסגרות שעשויים להיות מתאימים. כמו-כן, כל סיוע בנושא יתקבל בברכה ואנו מודים לכם מראש!


לפרטים נוספים, אנא צרו קשר עם:
יניב פז – דוקטורנט במעבדה של פרופ. אילן דינשטיין במחלקה לפסיכולוגיה
בטלפון: 050-8825442
או באי מייל: yanivpa@post.bgu.ac.il


תגובות

09/08/18 16:03
YanivPa

שלום לכולם,

בימים אלו נערך מחקר חשוב ומשמעותי שבודק איך מערכת הראיה של בוגרים על ספקטרום האוטיזם מגיבה לגירויים ויזואליים. המחקר כולל מדידה של פעילות המוח על ידי הקלטה עם מערכת EEG
בזמן צפייה בתמונות של טקסטורות.
אנו פונים אליכם בבקשה לסיוע בהפניית בוגרים עם אבחנה של אוטיזם וללא אפוטרופוס, שיסכימו להגיע למספר מפגשים בתשלום של 50 ₪ לשעה. המחקר נערך באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע ואנו נכסה את עלות הנסיעות. את התשלום יקבלו הבוגרים גם אם לא יסיימו את המפגש ויחליטו שזה לא בשבילם.

נשמח מאוד גם לקבלת המלצות ואת הפנייתכם אל מסגרות דיור ומסגרות חברתיות בהן שותפים בוגרים עצמאיים, שעשויים להתאים למחקר.
בהתאם לכך מצ״ב מכתב פנייתנו לבוגרים. נעריך מאוד במידה ותוכלו להעבירו ולהפיצו בקרב בוגרים ומסגרות שעשויים להיות מתאימים. כמו-כן, כל סיוע בנושא יתקבל בברכה ואנו מודים לכם מראש!


לפרטים נוספים, אנא צרו קשר עם:
יניב פז – דוקטורנט במעבדה של פרופ. אילן דינשטיין במחלקה לפסיכולוגיה
בטלפון: 050-8825442
או באי מייל: yanivpa@post.bgu.ac.il


תגובות

09/08/18 16:02
YanivPa

שלום לכולם,
בימים אלו נערך מחקר חשוב ומשמעותי שבודק איך מערכת הראיה של בוגרים על ספקטרום האוטיזם מגיבה לגירויים ויזואליים. המחקר כולל מדידה של פעילות המוח על ידי הקלטה עם מערכת EEG
בזמן צפייה בתמונות של טקסטורות.
אנו פונים אליכם בבקשה לסיוע בהפניית בוגרים עם אבחנה של אוטיזם וללא אפוטרופוס, שיסכימו להגיע למספר מפגשים בתשלום של 50 ₪ לשעה. המחקר נערך באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע ואנו נכסה את עלות הנסיעות. את התשלום יקבלו הבוגרים גם אם לא יסיימו את המפגש ויחליטו שזה לא בשבילם.

נשמח מאוד גם לקבלת המלצות ואת הפנייתכם אל מסגרות דיור ומסגרות חברתיות בהן שותפים בוגרים עצמאיים, שעשויים להתאים למחקר.
בהתאם לכך מצ״ב מכתב פנייתנו לבוגרים. נעריך מאוד במידה ותוכלו להעבירו ולהפיצו בקרב בוגרים ומסגרות שעשויים להיות מתאימים. כמו-כן, כל סיוע בנושא יתקבל בברכה ואנו מודים לכם מראש!


לפרטים נוספים, אנא צרו קשר עם:
יניב פז – דוקטורנט במעבדה של פרופ. אילן דינשטיין במחלקה לפסיכולוגיה
בטלפון: 050-8825442
או באי מייל: yanivpa@post.bgu.ac.il


תגובות

מנהל קבוצה
08/08/18 8:04

היי כולם ,
שפתחתי את הקבוצה הייתי במצב רע והאמת שכל מה שחיפשתי זה נחמה , מישהו שמרגיש כמוני שיכול לבוא ולהראות לי שגם הוא יודע מה אני חווה וגם הוא מרגיש דברים כמוני שהייתי בטוחה שאף אחד לא יבין לעולם.
כמו שבאמת ציינתי רציתי שזאת תהיה קבוצה לנוער שמתמודדים עם הדיכאון והחרדות ביום יום במטרה להוציא קצת מעמסה מהלב ולהוציא את המחשבות , השאלות , הפחדים והחששות פה , במקום שיש בו אנשים שיבינו על מה אתה מדבר , כי הם יודעים איך דיכאון מרגיש , לא שמעו על דיכאון ולא ראו איך זה ניראה בסרט שדמות בדיכאון שחבר שלה נפרד מימנה , אלא חוו דיכאון מלווה בחרדות שנכח בצורה לא טובה בחיים שלהם וגרם לחיים להשתנות מקצה לקצה , לפחות לי .
אז ככה בגלל שבאמת לא הייתה פעילות בקבוצה כי הייתי בתקופה שניסיתי לחפש את עצמי , לנסות דברים חדשים , לברוח פשוט מהכל . כן הייתי רוצה שמי שפה וכמובן מעוניין ישתף וירגיש חופשי לדבר על כל התחושות , הרגשות , המחשבות בשביל שנתמודד ביחד ונהיה אחד בשביל השנייה.
אשמח לשמוע ממכם ולהתחיל את הפעילות בקבוצה הזו באופן רשמי :)
ואולי בהמשך גם לשמוע את החוויות שלכם והתמודדיות שלכם בסיפור חייכם :)
בהמשך אפרט על עצמי יותר אבל בואו קודם נראה נוכחות אז מי התחבר למה שרשמתי ?

תגובות

תגובות

Marinash85
12/08/18 8:08

תודה רבה על התשובה!

06/08/18 14:43

הלן,
כמו שכתבתי בכותרת אני לא מוצא את עצמי. מזה 4 שנים שסיימתי את התואר האקדמי במדעי החברהע וד היום אני פשוט לא מוצא את עצמי ולא יודע מה הן הסיבות לכך.
אקדים ואומר שהתחלתי את לימודיי האקדמיים בגיל 25 מתוך 2 מטרות האחת שיהיה לי תואר ככה להגיד שעשיתי את שלי ואם לא יילך לי לא אוכל לבוא בטענות על עצמי וגם אף אחד אחר ומה שיהיה יהיה.ושניים חשבתי לעסוק בתקשורת ספורט ( להתחיל משידור קווים ואז אולי בסוף שיהיה לי תוכנית משלי). בתחילת לימודיי האקדמיים סבלתי מירידות חדות בביטחון העצמי ואף נהיו לי סוג של חרדות חברתיות. שבעקבות כך הייתי אצל פסיכיאטרים שונים .
הייתי עד לפני שנה וחצי בקשר של 3 שנים וחצי שבו היא רצתה כבר להקים משפחה ואני הרגשתי לא מוכן. במהלך הקשר פתחתי תלות להתמכרות להימורים כתוצאה מתסכול שגם היה קשור לקשר . היא התקדמה מצאה עבודה קנתה בית ורצתה שאני יעבור איתה אני לא הרגשתי מוכן . החלפתי עבודות עבדתי בבניין עבדתי במפעל והרגשתי כמו מסכן , כמו ילד לידה , ובעקבות זאת אז חשבתי ללמוד QA כאילו סוג של אסטרגיה שמשהו יכול להתאים לי. אבל כבר הרגשתי שזה משהו שיכול להיות גדול עליי. נפרדנו ושכבר רציתי לחזור ( אולי כתוצאה מתלות אליה אמרה לי שזה מאוחר שיש לה מישהו והרגשתי פשוט התרסקות . רגשות אשמה רבים גם מהמשפחה.
עשיתי איזשהו קורס QA ( שגם בהמהלכו לא הרגשתי הכי נוח). קצר ובמקביל גם התחלתי לעבוד בתור פקיד קבלה גם מתוך לחץ מאמי שאני צריך להתחיל לעבוד. הרגשתי גם בעבודה הזו כמו איזה מסכן, שאני כאילו מרצה את את אמי שאני הולך לעבוד וכו'.
פגשתי איזה מישהו שעושה שעורים פרטים לQA ואמר לי שבמקום שתעשה קורס QA חדש ( חשבתי אולי לעשות קורס חדש) תבוא אני אלמד אותך הרגשתי שזה מניפולציה מצידו לקחת ממני כסף. בכל זאת הלכתי וגם אצלו הרגשתי כמו ילד , חוסר ביטחון חרדה,חוסר נוחות וגם שהלכתי לראיונות עבודה.
ששואלים אותי ( ןכל הזמן זה מרגיז) למה לא הלכת לעבוד במה שלמדת ( תקשורת ספורט) , אז לי באמת קשה לחשוב ורוצה לחשוב שזה פחות מתאים לי היום בגלל ביטחון עצמי וכו'.
חשבתי אולי שזה (QA) לא משהו שמתאים לי ואולי גדול עליי וכי בחרתי את זה מכל מיני סיבות. פוטרתי מתפקידי בתור קבלה והרגשתי כל כך הקלה גדולה שעכשיו אני יכול לעשות מה שאני רוצה. לבחור משהו מחדש. עכשיו אני חותם אבטלה.
יושב לי כמו צרצר שאני חייב ללכת אליו למורה הפרטח ללמוד QA אבל שאני שם אני מרגיש לא שמח חרד , חוסר ביטחון עצמי וכו'. כאילו גם אני רוצה לרצות את המין השני שאם ישאלו מה אני עושה אני עובד במחשבים.
מצד שני אם אני רוצה לחפש עבודה אחרת נוחה יותר ארגיש אולי יותר בנוח אבל לא ארגיש בנוח לומר למישהי מה אני עוסק.
אני יודע שאין קשר אבל זה מפריע לי במחשבות, למשל אני מרגיש לפעמים שאולי אני בוחר לשחק כדורגל בימים שונים ואני מרגיש איזה יצר שעושה לי טוב שם גורם לי מצד שני לברוח ואז אני מרגיש גם אולי חסר אחריות ,מצד אחד אם אני לא יילך כי כאילו אני רוצה להתמודד עם החיים כבר מרגיש לי מועקה , וכי אולי סתם אני גורם לעצמי נזק ההפך אם אני לא אלך.
אני כבר לא יודע איך להתנהג , לא יודע להחליט , לפעמים אני אומר לעצמי בא לי לברוח מהבית לארצות הברית , אבל משהו בי רוצה פה את העצמאות להכיר נשים ישראליות סקס וכ'.
אני לא יודע מה אני לא עושה בסדר. אני נמצא בטיפול CBT והיא אומרת תמשיך לעשות ספורט וכו' . אוקיי אז ריצה בחוץ אני יכול לעשות , אבל עם הכדורגל להפסיק מה.

תגובות

בחור-אחד11
08/08/18 16:31

אורן יקר, העלית כל כך הרבה סוגיות. נשמע שיש לך המון התמודדויות ושאלות. אני מרגיש צורך לשבת באופן רציני ולעשות סדר: יש את סוגית התעסוקה, שהיא לעולם משתנה ומתחלפת, וצריך להבין שאנחנו נמצאים במאה אחרת מהבחינה הזו. תחומי הידע מגוונים ומשתלבים, והכשרה ספציפית כלל לא אומרת שבכך תעסוק בפועל. לדוגמא, קח את נושא הבנייה הירוקה. בעבר ניתן היה לחשוב שאדריכלים ומהנדסי בניין לבדם יכולים להתמודד עם סוגיות של בינוי חדשות. אלא שהיום לצרכי הענף המתפתח הזה נדרשות מיומנויות רבות אחרות: אקולוגיה, הידרולוגיה, בוטניקה, עיצוב תאורה, ביוטכנולוגיה ואפילו פסיכולוגיה וגם מימדים אחרים של קידום הנושא באופן תקשורתי וממשלי (רגולציה). מדובר לכן בצוות עבודה שאותו מתכלל מנהל פרויקט ומעליו המתכנן הראשי. ראית איזו שונות תפקודית מדהימה? לכן, התואר אותו עשית מקדם אותך בעיקר בפן המחשבתי, אבל ההכשרה נעשית קצרת מועד וספציפית. אתה צודק עם זאת שתחומי הידע המסורתיים עדיין חשובים. חשוב לי גם להעיר לגבי המצב האישי יותר, שזה "להיות בעולם", זו שאלה שלא נפסקת, כך נדמה לי, בשום שלב. אני מעריך שהמסגרת הנכונה לטיפול ב'סוגית החיים', ומה אני בכלל עושה כאן, היא מסגרת טיפולית דינמית, לא קצרת מועד. נשמע שאתה בצומת מרובה נתיבים, ואני חושב שיהיה נכון לעשות סדר בכלל הסוגיות והמגמות שהעלית.

תגובות

אשה52
07/08/18 17:51

תודה על הסרטון..מיידע חשוב. אני כנראה משתייכת לאלו שהליחה יורדת ללוע.למרות שלא מרגישה דבר באף או הסינוסים. לני 5 ימים הסקתי לצרוך אבקת חלבון טבעונית וסידן אמפירי..וכל דבר שגורם לליחה.כמו בננות..ןמאז לא משתעלת בכלל..התחושה כאילו החלבון או הסידן או שניהם גרמו ליתר ליחה שכעת כמעט לא קיימת.4 ימים ללא שיעול מדהים. אבל עדיין בשכיבה יש ליחה בגרון. השבוע אהיה שוב אצל אף אוזן גרון אך מקווה שמצאתי מה הגורם לליחה שגורמת לשיעול

תגובות

חשוב לשמור על תפריט מאוזן ומותאם. לכי לדיאטנית טובה. קבלי המלצות ממכרים באיזור שלך.

תגובות

פרופ--איתן-אוריאל
מומחה כמוני
מומחה בנוירולוגיה, בעל תואר שני במחלות כלי דם של המוח. מנהל המחלקה הנוירולוגית מרכז רפואי בלינסון. מזכיר האיגוד הנוירולוגי בישראל.
07/08/18 9:54

כאשר המהלך הקליני הופך להיות כרוני ולא חד, ניתן להעלות את האבחנה של CIDP ,כלומר דלקת כרונית של מערכת העצבים ההקפית. במידה וישנו ספק כדאי לחזור על הניקור המותני ועל בדיקת EMG. הטיפול בשתי המחלות הינו שונה ולכן חושב לבצע את האבחנה.

תגובות

אבו-זקן
09/07/19 16:59

הקישור שהבאת *ממש* לא מתאים לסיכום הקטן שכתבת לפיו "עדיף לתת את התרופות הללו לבדן כטיפול בודד ולא לתת אותם בשילוב עם גלוקומין/מטפורמין". הנה מה שכתוב שם, בסיוע התרגום של גוגל: "... נתונים אלו מצביעים על כך שהוספת טיפול ב- sulphonlurea (מה שכינית "תרופות מלבלבות" :-)) לטיפול במטפורמין עדיפה על מעבר למונותרפיה של סולפונילוריאה, כמו כן, החוקרים מציינים כי המשך הטיפול במטפורמין בלבד וקבלת מטרות HbA1c גבוהות יותר עדיף על המעבר ל- sulphonylureas כאשר בוחנים את התוצאות המקרו-וסקולריות והיפוגליקמיה".

22/07/18 17:07

שלום לכולםן. אני סובלת מסקרואיליאיטיס קשה וכואב ובנוסף מפיברומיאלגיה משנית לו. אני 4 חודשים על יומירה עם שיפור מאוד מאוד מועט. לא משמעותי. עדיין לא החזיר אותי לתפקוד. ה"רופא" שלי (שאומר שאין לו מה שאגיע אליו בכלל ולא מוכן לקבל אותי כי אני רק צריכה "לקחת את התרופות ולשבת בשקט" אמר לי שהיומירה אמורה לעשות שיפור משמעותי בזמן קצר. אחרי שלושה חודשים של טיפול ביומירה סיפרתי לו שאין שינוי. באותו רגע בלי אפילו לבדוק אותי הוא ישר אמר "אוקיי אז נעבור לאנברל". רופאים אחרים שהתייעצתי אותם (פרופסור בוסקילה למשל ופרופסור צימליכמן) היו בדעה להמשיך לעוד כמה חודשים את היומירה. המשכתי לעוד חודש. עדיין אותה הרגשה. יש שיפור זה לא שאין, אבל השיפור הוא לא ממש משמעותי. חזרתי אליו עם זה והוא את הכל מעביר אליי: "זו החלטה שלך, אני לא יכול להחליט בשבילך איזו תרופה לקחת". בסופו של דבר מה שהוא עשה זה העביר למרכז האישורים של מכבי אישור לאנברל בלי לשאול אותי. ועכשיו בבית המרקחת של מכבי אני יכולה לקנות רק אנברל במקום יומירה. כאשר יש רופאים שאומרים דווקא להמשיך ולנסות חצי שנה יומירה ושלא לוותר כל כך מהר אחרי ארבעה חודשים. אני ממש לא יודעת מה לעשות. התקשרתי אליו היום לנסות לדבר איתו על הדברים והוא צעק עליי שאין לו כח לבלבולי המח האלה "כל יומיים" (ממש לא כל יומיים - אני מדברת איתו עכשיו אחרי 4 חודשים שלקחתי יומירה בשקט כמו שהוא ביקש ורק עכשיו סיפרתי לו שהשיפור לא משמעותי) וצרח עליי "לכי תמצאי לך רופא אחר" וניתק. אז אני למעשה...בלי רופא עכשיו ממכבי שיכול לרשום לי מרשמים. מה שלא נאמר לי, הוא שהאנברל הוא פעם בשבוע ולא פעם בשבועיים ויש לי המון בעיות וכאבים סביב ההזרקה וזה ממש הופך את זה לשיקול די גדול בשבילי. הייתי מעדיפה להישאר עם היומירה אילו הייתי יודעת מראש שזה עכשיו כל שבוע הזרקה. בקיצור, אני כרגע תלושה, חוששת, בכאבים, עם המון רגשות אשמה, בלי רופא............בבקשה הושיעו. כל דבר וכל הערה יתקבלו בברכה. תודה לכולםן.

תגובות

סימה-לבני
25/07/18 0:54

שלום רב,

צר לי לשמוע ממך על רופא שנוהג בך קצת כמו רופא שחוק. רופא שעייף ממטופלים, וזקוק לחופשה.

וחשוב, לדעתי, שבמצב הזה תמצאי לך רופא אחר במכבי שיוכל לספק את מה שהמומחה שלך לא מספק, אוזן קשבת.

רופא כזה יכול גם להיות רופא המשפחה.

ולענייננו, מצאתי כאן ב"כמוני" קצת מידע על המחלה שאת מציינת ואת יכולה להקליק כאן.

זוהי מחלה שיכולה להגרם מסיבות שונות, ואם הוחלט שהיא על רקע אוטואימוני, הרופאים יכולים להציע לך משפחת תרופות שנקראות בכתבה אנטי TNF אלפא, כמו גם תרופות אחרות, ראי בכתבתו של דן אבן כאן.

על פי הקוים המנחים שמצאתי, ואת יכולה להתרשם בקישור כאן, ההמלצה היא כאשר המחלה פעילה, לעקוב אחר הטיפול באנטי TNF אחרי 1-3 חודשים,  ואם השיפור לא נראה אחרי שלושה חודשים מתחילת הטיפול, מומלץ "לעשות התאמה" של הטיפול, כך גם אם מטרת הטיפול לא מושגת עד שישה חודשים. 

זהו ניסוח קצת מקצועי שעל פיו כל הרופאים שלך צודקים. הרופא הראשון לא רואה שיפור אחרי שלושה חודשים ומחליף לך טיפול, והאחרים אומרים אולי אם נחכה שישה חודשים נגיע בכל זאת למטרה.

וכאן את נכנסת לתמונה.

בכל מקום נאמר שהמטופל מקבל את ההחלטות ביחד עם הרופא.

אם אינך סובלת מתופעות לוואי ואת מוכנה להמשיך ולתת הזדמנות ליומירה, אזי עליך להבהיר לרופא שזהו רצונך, ושחשוב לך לקבל תרופה שנתנת כל שבועיים, למצות את הטיפול במשך שישה חודשים, ורק אחר כך להחליף אותו.

אם הרופא מרגיש שאת נותנת לו להחליט, והוא מתרשם שאין שיפור אחרי שלושה חודשים, והוא גם רוצה להגיע למטרה יותר מהר, (שזה לטובתך כמובן) הוא בוחר להחליף לך את הטיפול כבר אחרי שלושה חודשים.

אם אינך סובלת מתופעות לוואי מהטיפול החדש, יתכן שכדאי לך לתת לו הזדמנות למשך שלושה חודשים. אם קשה לך עם ההזרקה השבועית, ואולי יש לך גם סיבות אחרות לחזור ליומירה, נסי להעזר ברופא המשפחה, כדי לשנות את החלטתו של הרופא המקצועי. וזכרי כל הזמן, במחלות כרוניות כאלה, כשיש מגוון טיפולים שווי ערך, הדיעה שלך היא הקובעת, כי מה שטוב לך בסוף גם יעבוד יותר טוב.

שימי לב שבכל הכתבות שציינתי למעלה, יש טיפולים נוספים שמוצעים למטופלים בדלקות פרקים, ויש בחירה שונה של תרופות אם יש גם מחלת מעיים בנוסף (אנברל פחות מתאים אם יש גם מחלת מעיים דלקתית בנוסף).

כמו כן, יש המלצה חמה ביותר על פעילות גופנית, וזו כידוע גם התרופה הטובה ביותר לפיברומיאלגיה, 

אני מאד מקווה שאמרו לך את זה, ושאת מתייחסת לכך במלוא הרצינות.

מקווה שעזרתי,

 

בברכה,

סימה לבני
רוקחת
המרכז לייעוץ תרופתי אישי
www.mypharmacist.co.il
מחברת הספר: "לעשות סדר בתרופות בעידן שבו המידע אינסופי" 

 

22/07/18 17:06

שלום לכולםן. אני סובלת מסקרואיליאיטיס קשה וכואב ובנוסף מפיברומיאלגיה משנית לו. אני 4 חודשים על יומירה עם שיפור מאוד מאוד מועט. לא משמעותי. עדיין לא החזיר אותי לתפקוד. ה"רופא" שלי (שאומר שאין לו מה שאגיע אליו בכלל ולא מוכן לקבל אותי כי אני רק צריכה "לקחת את התרופות ולשבת בשקט" אמר לי שהיומירה אמורה לעשות שיפור משמעותי בזמן קצר. אחרי שלושה חודשים של טיפול ביומירה סיפרתי לו שאין שינוי. באותו רגע בלי אפילו לבדוק אותי הוא ישר אמר "אוקיי אז נעבור לאנברל". רופאים אחרים שהתייעצתי אותם (פרופסור בוסקילה למשל ופרופסור צימליכמן) היו בדעה להמשיך לעוד כמה חודשים את היומירה. המשכתי לעוד חודש. עדיין אותה הרגשה. יש שיפור זה לא שאין, אבל השיפור הוא לא ממש משמעותי. חזרתי אליו עם זה והוא את הכל מעביר אליי: "זו החלטה שלך, אני לא יכול להחליט בשבילך איזו תרופה לקחת". בסופו של דבר מה שהוא עשה זה העביר למרכז האישורים של מכבי אישור לאנברל בלי לשאול אותי. ועכשיו בבית המרקחת של מכבי אני יכולה לקנות רק אנברל במקום יומירה. כאשר יש רופאים שאומרים דווקא להמשיך ולנסות חצי שנה יומירה ושלא לוותר כל כך מהר אחרי ארבעה חודשים. אני ממש לא יודעת מה לעשות. התקשרתי אליו היום לנסות לדבר איתו על הדברים והוא צעק עליי שאין לו כח לבלבולי המח האלה "כל יומיים" (ממש לא כל יומיים - אני מדברת איתו עכשיו אחרי 4 חודשים שלקחתי יומירה בשקט כמו שהוא ביקש ורק עכשיו סיפרתי לו שהשיפור לא משמעותי) וצרח עליי "לכי תמצאי לך רופא אחר" וניתק. אז אני למעשה...בלי רופא עכשיו ממכבי שיכול לרשום לי מרשמים. מה שלא נאמר לי, הוא שהאנברל הוא פעם בשבוע ולא פעם בשבועיים ויש לי המון בעיות וכאבים סביב ההזרקה וזה ממש הופך את זה לשיקול די גדול בשבילי. הייתי מעדיפה להישאר עם היומירה אילו הייתי יודעת מראש שזה עכשיו כל שבוע הזרקה. בקיצור, אני כרגע תלושה, חוששת, בכאבים, עם המון רגשות אשמה, בלי רופא............בבקשה הושיעו. כל דבר וכל הערה יתקבלו בברכה. תודה לכולםן.

תגובות

62
24/07/18 2:23

יש לי אנקלוניזס פונטליטיס עשר שנים A.s יש לי שינווים ניוונים במפרקים הסקורליטיס

תגובות

ערן-ברקוביץ
מומחה כמוני
פסיכולוג רפואי מומחה.
18/07/18 17:42

אין למיטב היכרותי טיפולים מיוחדים בים המלח לאנשים עם טרשת נפוצה. אני חושב שאחד היתרונות במקום הוא שהוא מונגש יפה לכיסא גלגלים, גם המלונות וגם החופים. לדבר איתו על מזג האוויר החם ולתזמן (עד כמה שניתן) מועד נוח וקריר. מלבד מגבלת החום, אין שום דבר שלהיכרותי אסור לאנשים עם טרשת נפוצה לעשות. לטיולי מדבר נגישים (אכן יש כאלו) ממליץ להציץ באתר "נגישות ישראל" - מצרף קישור לטיולים נגישים בדרום הארץ (יש שם כמה בסביבת ים המלח)

תגובות

ליב1
12/07/18 11:44

לי זה מאוד עזר. אולי בגלל שאני בולימית. זו תרופה מעולה לבולימיות ולאכלנים כפייתיים. מומלץ על יד פסיכיאטרים וגם נתמך במחקרים.

תגובות

כן.-נלחצת-
17/07/18 20:54

היי.. נראה לי שגם אני במין סוג כזה של סרבנות טיפול... אני פשוט לא משתפת פעולה עם כלום... חוץ מבלעלות במשקל על ידי בולמוסים למרות שחרי זה אני לרוב מקיאה ולוקחת גם משלשלים... אני לא מדברת עם הצוות המטפל בכלל.. זה נורא קשה להפסיק עם הזלילות וההקאות ובכלל עם המשלשלים.. כל יום אני אומרת לעצמי מחר אני אוכל בצורה הגיונית ואנסה לארגן לעצמי תפריט אבל בסוף איכשהו אני אוכלת עוד מעבר.. מנצלת כל רגע שלבד במטבח.. אולי יום אחד אני באמת אצליח להפסיק עם זה. הכי נורא זה שרני קרובה למשקל יעד ואני ממש מפחדת לעבור אותו גם ככה אני שונאת את איך שאני נראת עכשעו ומרגישה את העלייה במשקל

05/07/18 6:44

היי שוב אני כאן אחרי תקופה של מספר חודשים... בגדול סובל כבר כשנה וחצי מסימפטומים של חרדה ודיכאון, שהתגברו שוב בתקופה האחרונה ללא טריגר מיוחד. די פירטתי לגבי ההיסטוריה שלי בפוסטים קודמים, ואין לי את הכוחות לחזור על זה אז מי שמתעניין מוזמן לשאול... בכל אופן אשמח ליצור קשר/ להתייעץ עם מי שחווה את התופעות הבאות:
* תשישות במהלך כל היממה שלא חולפת בשינה, חוסר אנרגיה.
* גוף דואב (במיוחד שרירים דואבים)
* תחושת חולשה בגוף, כמו של שפעת
* בלבול, חוסר פוקוס, תחושת מיתוק מסויימת מהמציאות.
* קימה בבוקר עם תחושת חרדה (תחושה של דופק מואץ, בחילה)
* מחשבות אובססיביות לגבי המצב הבריאותי ("למה זה לא עובר כבר?", "מה יש לי"? ומשווה כל הזמן לעומת הזמן שבו הייתי בריא
* חרדה מסיטואציות חברתיות בעקבות כל התחושות שתיארתי (פחד שלא אתפקד בסיטואציה חברתית)
* חוסר חשק מיני
אני אשמח לקבל עצות ותמיכה וגם לעזור במידת יכולתי.. התעניינות ודאגה לאחר הרבה פעמים עוזרת לשחרר מהדאגה לעצמנו...

תגובות

אופירי
06/08/18 19:52

אני סובלת ממש מדבר דומה מזמינה אותך לכתוב לי בוואצפ; 0502864525 אופיריה

05/07/18 1:28

שלום לכולם ,שמחה להגיע לפורום כזה... שאפשר לשתף וישנה הזדהות עם מצבים מסוימים.
אני כותבת כאן כי אני חושבת שיש בי מועקה כלשהי המורכבת מהרבה דברים. חשבתי יהיה קל לכתוב על זה מאשר לדבר על זה .אני מוקפת אנשים ,חברים ,מכרים ,אבל מנסיוני –לא כולם מסוגלים להכיל. גם כשאני מנסה להסביר מצבים זה פשוט נשמע כמו התלוננויות. אז, אני בת 25 ,סטודנטית שנה א' ,כרגע בתקופת מבחנים ,משלבת עבודה מזדמנת .אני כרגע בוהה במסך ,כל כך הרבה מה לומר ,לא יודעת מאיפה להתחיל .אז נתחיל מזה שאני לא כל כך מאמינה ברופאים עם חלוקים שיושבים על הכיסא שלהם וזורקים עלייך כדורים סינטטיים כלשהם אז כבר מעכשיו אשמח שלא ימליצו לי על תרופות (כן,גם לחוסר אמונה ברופאים יש לי סיבות מספיק טובות).
השעה כרגע 00:30 ואני מרגישה חיה ,הרבה יותר חיה מ9 בבוקר או 1 בצהריים.
בשנת הלימודים הזו מצאתי את עצמי הרבה קמה בכוח ומכריחה את עצמי ללכת לכיתה ב8 בבוקר .
לקח לי משהו כמו 4 5 שעות להתאושש (זמן ההתאוששות שלי פגע בי בצורה משמעותית=הפסד הבנה של החומר הנלמד .
פשוט ישבתי בכיתה עם עיניי עגל נעוצות בלוח ,עם חבריי בקושי תיקשרתי בטענה שאני "לא בנאדם של בוקר" )
הייתי מסיימת יום לימודים וחוזרת הביתה וקוראת ומנסה ללמוד לבד את כל מה שכתבתי בשיעור כי לא באמת הייתי שם,ואז הולכת לעבודה בשיא האנרגיות (איפה מסתתרות האנרגיות בבוקר???)
הגעתי לתקופת המבחנים –יש לציין 13 מבחנים בהפרש של 3 ימים אחד מהשני.לא קל.
אבל הנה,רציתי להצליח ,אני מצליחה להוציא ציונים טובים מאוד .
הנה ,אפילו ראש המחלקה בלימודים המליץ עליי למנכ"ל כלשהו שיקחו אותי לעבוד בתחום .מחמיא מאוד.
לא בטוחה עד כמה אני מעוניינת בזה עכשיו.
החיים עוברים בלופ מהיר מידי .לקח לי זמן להחליט מה ללמוד,עזבתי את הבית ,עם חששות כלכליות בעיקר,והנה כמו שאני אומרת לאחרים "תתחילו בצד אחד,כלשהו ,ואתם כבר תזרמו והכל ילך טוב" ,
כן יישמתי את זה על עצמי. ועדיין מיישמת ,ועדיין חיה בפחדים...הו ! הנה הנושא שעליו רציתי לדבר.
לא מצאתי שם כולל לדברים שאני מרגישה וחווה ,לכן מספרת הכל ואתם תחליטו איך לקרוא לזה.
אבל מה שבטוח זה לחץ ומתח ברמות גבוהות
זו רק אני או שגם לכם קיימים קולות בראש שמדברים איתכם?
זה בעצם מה שנקרא המחשבות שלנו ? אז המחשבות שלי לא נחות . הן עובדות שעות נוספות והן גם נסחפות יותר מידי.
לפעמיים אני מדמיינת דברים נוראיים,איך אני אגיב כשאמא תמות (אמא שלי בריאה ),מה יקרה לאחי אם הוא יבחר להתגייס לקרבי (ואפילו דברים גרועים יותר שאני לא מצליחה להקליד),מדמיינת את אבא שלי הומלס ברחוב מרוב האלכוהול שהוא צורך (ההורים התגרשו גירושים מכוערים מאוד ,שכללו אלכוהול אלימות אשפוז וכלא .וכל זה כשהייתי בת 17 עם אח קטן בן 4),בקיצור המון מחשבות רעות שאין לי את מי לשתף כי אפילו לא בא לי להוציא אותם מהפה שלי.
יש לי "פחד קהל" ,אני לא אוהבת לעמוד מול אנשים רבים ולדבר ולהשפיע .
כבר הצלחתי להבין את זה ממזמן ,מאז הצבא בערך ,תמיד התביישתי ,למרות שאני נראת מצוין ובמפגשים מצומצמים יותר אני מרגישה יותר בנוח .
למרות שיש לי סטואציות שאני מעדיפה לא לדבר כלל כי אני מתבלבלת במילים לפעמים ומספרים (למשל ישבתי עם חברה וספרתי לה משהו ,כשבראש שלי ידעתי שאני מתכננת להגיד את המילים "מ8 עד 16" ויצא לי בקול רם "מ16 עד 8" ,ולהמשיך בשיחה וכמה שניות אחרי זה לחשוב על זה בראש ולתקן את עצמי.
יש סיטואציות שאני מדברת עם אנשים ואז בסיום השיחה אני חושבת לעצמי "יכולתי לומר... רציתי להגיד עוד משהו....איך לא הצגתי את זה אחרת ...."
יוצא שאני חושבת פעמיים לפני שאני מדברת ולפעמים בוחרת כבר לא לדבר מהפחד לא להגיע לפואנטה ,או מהפחד שהשיחה תיקטע ע"י מישהו אחר. אני חושבת שזה בעיה של יכולת ביטוי ,קשה לי לבטא את עצמי כמו שבאמת הייתי רוצה ,בגלל זה כבר 4 שנים שאין לי בנזוג .
לא הצלחתי להיפתח למישהו בלי להשים מסיכה על עצמי ולהרשים ולהרשים ולהרשיםםם ואז לחזור הביתה מהדייט ולהגיד "הוא לא בראש שלי .לא ילך",
או מצב שבכלל העדפתי לקיים יחסי מין בשביל הסיפוק שלי ..פחות מילים יותר מעשים נקרא לזה.

השנה במיוחד,הכרתי את הבדידות מקרוב ,למרות שהכרתי המון אנשים חדשים ,אבל אף אחד לא במצב של "לחפש" חברים חדשים .לכולם יש את המעגל החברתי שלהם ושם זה נגמר.
קיימת בי דאגה תמידית לגבי מצב כלכלי ,אני חיה ממשכורת למשכורת ,הכל על השקל .אין חיי מותרות.אין חיי חברה .אפשר לומר שאני בריאה .
אבל לא נפשית ...הנפש נשחקת .הציפרניים שלי גם ,כסוסות עד העצם ,הרגל מגעיל ומכוער שאני לא מצליחה להיפטר ממנו .לאחרונה גם התחלתי למשוך קצוות שיער לפה ולתלוש עם השיניים (שמעתי שזו איזושהי הפרעה לא טובה )

הגוף שלי חלש וכואב דורש מסז' בעיקר בצוואר ,הראש שלי כואב ופגום בקטע של הזיכרון (לדוגמא דיברתי עם חברה ,דיבור רציף ואז כשהגעתי לחלק להסביר לה שהייתי בנתניה .עצרתי שם. ושתקתי כי חשבתי מה לעצמי מה עשיתי אתמול בנתניה למה נסעתי לשם ,ואחרי הכמה שניות האלה הסברתי לה )
אני דיי בטוחה שזה בגלל חוסר המוגלובין ברזל וחומצה פולית וכל זה...
נתתי דוגמא אחת לכל מיני מצבים ,אבל תאמינו לי יש אין ספור דוגמאות למקרים של השכחה והבלבול
סליחה,הייתי חייבת לפרוק את כל זה .פעם ראשונה שאני שופכת הכל במקלדת

תגובות

עמרי38
12/02/19 22:06

נראה שיש כאן שחיקה משמעותית. חיים מדאגה לדאגה, בלי אף הפוגה...מהם המשאבים הנפשיים שלך? מה גורם לך להרגיש טוב? זה לא חייב להיות משהו גדול. לעיתים התשובה נמצאת בדברים הקטנים. אצלי לדוגמא זה הריח של הגשם או סתם להתרטב תחת מבול כדי להרגיש. טיול על שפת הים, לשתות משהו חם מכורבלים בשמיכה כשיש סערה בחוץ, לראות סרט או סדרה או לקרוא ספר שאוהבים. חשוב שתדעי לקחת לפעמים הפסקה של חצי שעה- שעה, ולהתרכז רק בך ובמה שיעשה לך טוב. נראה שאת מחזיקה המון דברים בבטן ולעיתים זה יכול להצטבר לגושים שהם כמו רעל לנשמה...יכול להיות שאי היכולת להוציא, גורם לכך שגם ביום יום את מתקשה לבטא את עצמך גם בדברים השגרתיים...כשאנו מבטאים את עצמנו לעולם במחשבות, רצונות, תקוות, קשיים, חלק מאיתנו נחשף לעולם. אם יש משהו גדול ומשמעותי בתוכנו שהינו עצור, הקושי יבוא לידי ביטוי גם בדברים היומיומיים. ציינת גם את עניין הסקס...בסקס אנו הכי חשופים שניתן...לא רק פיזית, גם מבחינת רגש, תשוקה ונפש...אם אנו עצורים מאוד מבפנים כמחביאים משהו משמעותי מהעולם, יהיה לנו קשה להביא את עצמנו בסקס באופן מלא והאקט ירגיש חלקי, כאילו חסר בו משהו משמעותי מהתוכן. נשמע שעברת ילדות לא קלה בסביבה עם המון קשיים וגורמים שלא תפקדו. המשקעים האלו לא נעלמים...גם אם מנסים להדחיק אותם, הם חוזרים תמיד מאוחר יותר בחיינו כאורבים לנו ברגעים קשים וככל שנדחיק, הם יכו בנו חזק יותר בפעם הבאה. למדתי את זה גם אני בדרך הקשה, עד שהתחלתי לשאול את עצמי ואת סביבתי את אותן שאלות מהן תמיד התחמקתי. אני חושב שאחד הדברים החשובים שהורינו מורישים לנו, זה את הטעויות שלהם...כדי שנוכל ללמוד מהן ולהיות טובים יותר.