אני 4 שנים לא עובדת לא מתפקדת . החרדות שלי החמירו, פרכוסים, רעידות, הקאות, אני מקבלת נכות זמנית בלבד. מטופלת אצל פסיכולוג יקר נורא. אני לא יודעת מה לעשות יותר. אני כל יום על לוריוון קבוע!!! יודעת שזה ממכר..ניסיתי את כל התרופות הקיימות , עכשיו חזרתי לתקופה שלקחתי בעבר "רסיטל"- וגם לא עוזר לי. אני לא ישנה טוב,לא עובדת,כל היום עם רעד קשה,נבדקתי אצל נוירולוג ואמר לי שזה חרדה חריפה ולא משהו נוירולוגי. אני לא יודעת מה כבר לעשות . זה כל היום החרדות אם אני לא לוקחת כדור הרגעה זה כל היום. איך אני יודעת???- כי ניסיתי.

ניסיתי יוגה,מיינדפולנס, נשימות,כלום לא פעל עליי.

הגוף שלי מגיעה למצבי קיצון!!!! 

אני בסיוט מתמשך. 

מה עושים? 

שלום,

אני בת 29 לא עובדת 3 שנים. עברתי לעיר חדשה , החרדות שלי החמירו.

אני בטיפול פסיכולוגי חצי שנה (שלא עוזר)

מוכרת על ידי ביטוח לאומי מקבלת נכות.

הבעיה עיקרית שלי היא - חרדות. 

חרדה לגור לבד,חרדה להיות אם,חרדה ללדת,חרדה להיות לבד בעולם,אני תלותית,חרדת נטישה,קשה לי להיות לבד...

ולא מצליחה להסתדר לבד ,תמיד חושבת על התסריטים הכי גרועים מאז המלחמה , הכל החריף.

מטופלת בכדורים פסיכיאטריים ללא הצלחה.

המחשבות מאוד מאוד מעסיקות אותי בגלל הגיל ... בשכונה שלי כולם הורים/תינוקות/ אני לא מקנאה שאני רואה אותם אבל אני נלחצת כי אני מבינה שאני כבר לא ילדונת...עברתי את גיל 20..אבל אני מרגישה בת 20, לא בת 29-30.

אני לא יודעת מה לעשות, המחשבות האלה עושות לי לחץ בחזה, רעידות, הקאות.

אני מדברת על הכל עם הפסיכולוג והוא לא עוזר לי.

אשמח לקבל עצות התמודדות,משהו מרגיע 🙏

ניסיתי טיפול תרופתי של ציפרלאקס ופריזמה שניהם עשו לי רע מחפשת תרופא ללא תופעות לוואי אולי קנאביס רפואי . מכירה כי היה לי רשיון בעבר בעקבות מחלת הסרטן.

היי לכולם, אנסה להסביר את מצבי, ומקווה שאוכל לקבל פה תמיכה🙂
לפני שלושה חודשים משהו נשך/עקץ אותי ברגל בעבודה, אני ישר התחלתי לאכול סרטים שאולי זה חולדה או עכבר ונכנסתי ללחץ ממחלת הכלבת, אחרי חמישה ימים מהמקרה ראיתי עכבר מת מחוץ למשרד ונכנסתי לעוד יותר לחץ, לאחר כשבועיים מהמקרה הלכתי למשרד הבריאות והחליטו לתת לי שני חיסונים נגד כלבת , מאחר ולפני כתשע שנים קיבלתי את כל הסדרה, החיסונים לא עשו לי טוב והיו לי הרבה תופעות מוזרות בגוף, מה שקורה לי עכשיו זה פשוט חרדות קשות ואני משייכת את זה לכלבת ואוכלת סרט שכל רגע אני עומדת למות מזה,
התחלתי לפני שבוע לקחת ציפרלקס, החרדות התגברו ואני לא רואה איך אני יוצאת מזה.. מרגישה שאני בסטרס תמידי, דפיקות לב, בלחץ מכל דבר, אפילו לחשוב על משהו שאני צריכה לעשות מחר מלחיץ אותי, ובימים האחרונים יש לי גם כזה מין בלבול, מין כזאת הרגשה שהמציאות היא לא באמת קיימת, לא יודעת ממש להסביר
אני כבר בקושי מתפקדת בעבודה
ויש לי שני ילדים קטנים שצריכים אותי


בקיצור אני מיואשת ומחפשת עידוד
תודה למי שקרא

בעקבות חרדות קשות עם האטנט xr
הנוירולג החליף לויואנס ואמר שזה הברירה האחרונה כי ניסיתי הכל...
מפחדת לקבל חרדה ודיכאון גם מהויואנס.. אני לוקחת גם צ'יפרלקס לחרדה... מה ההבדל בין ויואנס לאטנט?

אני גבר מצליחן בסהכ
שנתיים עם חרדות קשות
נטלתי ויאפקס ואז עברתי ללוסטרל שהיה סביר
ואחרי זה ניסיתי ציפרמיל וכעת פבוקסיל 200 מג כחודש וחצי
חוסר שקט. פחד קבוע
ריחוף. לא יודע כבר מה לעשות.
מישהו שעובר / עבר משהו דומה. ??
אני עושה ספורט. משתדל להתנהג רגיל. אבל ממש סובל.

אהלן ,אמא שלי בת 64 ,לפניי כ 5 שנים התחילו לה חרדות קשות ודיכאון היא טופלה בסרוקסט 30 מ"ג ותפקדה מעולה לפניי כשנה וחצי בעקבות מספר משברים שהיו במשפחה טענה שהכדור הפסיק להשפיע ,לקחנו אותה למספר פסיכיאטרים היא קיבלה תרופות שונות ולא הייתה הטבה ,לפני שלושה חודשים היא ניסתה לשים קץ לחייה ובעקבות כך אושפזה במחלקה פסיכיאטרית למשך חודש וחצי הייתה הטבה והיא שוחררה התחילה לראות טלויזיה לקרוא עיתונים אב בו זמנית התחילה לדבר דברים ממש מוזרים "שהיא רק גוף ללא נפש" "שכולנו נמות " וכו' חשוב לציין שזה תמיד אפיזודות פעם היא נורמאלית ופתאום לא, בביקורת האחרונה לפני שבוע הוחלט לאחר השיחה עם הפסיכאטר לאשפז אותה בחשד לדיכאון פסיכוטי מאז המצב רק מדרדר היא תוקפנית אבל בו זמנית פתאום היא מדברת רגיל מפחדת פחד מוות מטיפול בחשמל וכאילו שכל פעם שיש טריגר של לחץ פורץ ממנה התקף ,הרופאים מעוניינים לבצע טיפול בחשמל ואנחנו מאוד חוששים מה עוד שלטעמנו לא מוצו האפשרויות של טיפול בכדורים ,האם למישהו יש ניסיון עם דיכאון פסיכוטי האם זה ככה כלומר פסיכוזה של שעה ואחרי זה הבנאדם נורמאלי ,חשוב לי לציין שהיא לא נשמעת בדיכאון כרגע מטופלת בסירקוואל 200
וBupropion 300 ,אשמח לדעתכם

אחרי כמה תקופות בחיים של חרדות קשות וקבועות
הפעם אני שנתיים בחרדות
נוטל 2 כןדרי ציפרמיל אבל מרגיש חוסר איזון כימי
משתנה החרדה ללא קשר למה שקורה.
יש מצב של חוסר איזון כימי?
או שהכדור הפסיק לעזור
למרות שזה הכדור ה 3 בשנתיים האחרונות

היי לכולם. פעם ראשונה שלי בפורום אני פשוט שמה לב שאני צריכה לשתף הרבה ובקשר יום יומי עם המטפלת שלי שאני חושבת שאני צריכה לשמוע גם מחוויות של אחרים
אני שנים ממשיך ונפסק על חרדות קשות שמגיעות לי בתקופות, שלפי הטיפול קורות במצפים שאני מרגישה לבד.
הפעם הזאת לא יכלתי לבד ופניתי לפסיכיאטר שהפנה אותי לקחת קלונקס וציפרלקס. הפחד מהתופעות לוואי שלהן גם מאוד משתק
הדבר שהכי משתק אותי זה שהפעם החרדות מלוות במחשבות תוקפניות. אף פעם לא הייתי בן אדם תוקפני או שחשבתי מחשבות כאלו אבל אולי בגלל המצב שקורה בעולם תחושת הלבד הזאת כזו גדולה. אני חייבת להגיד שאני מוקפת בהמון אנשים שאוהבים אותי ואני יודעת את זה אבל המון שינויים בחיים שלי ותקופת הקורונה העצימה את תחושת המרחק הזה.
מי שחווה חרדות קשות יודע שזה מלווה בהמון תחושות מפחידות וניתוקים אבל בחיים לא חשבתי שאני איי פעם אגיע למצב של מחשבות אלימות כלפי עצמי והסובבים אותי. אולי אני בעצם משליכה עליהם את האשמה על התחושות שאני מקבלת. אני מבודדת את עצמי מהסביבה שלי מהפחד שלא אוכל להתמודד עם הסיטואציה.
לקחתי עכשיו בפעם הראשונה חצי כדור קלונקס.
השאלה האם מישהו חווה פעם דבר כזה והאם הוא יודע אם הכדורים מעלימים את זה. חשוב לי להדגיש שזאת פעם ראשונה שזה קורה לי וזה דבר נורא נורא מפחיד
אני רק רוצה לחזור לתקופה שהכל היה רגיל אצלי ושנהנתי מכל דבר קטן שזה היה ממש לפני חודשיים. איך החיים התהפכו ברגע אחד. אני לא רוצה להיות מהאנשים המתבודדים או לפחד מהסביבה שלי.

אחרי 3 תקופות של חרדות קשות בחיים
כעת שנה וחצי עם חרדה מוכללת וקבועה שלא עוזבת.
אני נוטל ציפרמיל 40 מג.
ממש נמאס לי מההרגשה הקשה של החרדה הקבועה
תחושת ריחוף. עצבנות חוסר שקט
וכל הסימפטומים
אני משתדל לעשות הכל אבל זה הרגשה נוראית
נמאס לי ממש
לא יודע כבר מה לעשות.
מישהו עבר משהו דומה
ממש אשמח לשיתוף

טופלתי בין השנים 2013-2019 בציפרלקס בהצלחה. במרץ 2019 הפסקתי על דעת עצמי ולאט לאט מצבי החל להתדרדר עד שבדצמבר האחרון נכנסתי למסגרת של אשפוז יום בקפלן עקב התפרצות דיסוציאציה . אני מטופלת 3 וחצי חודשים באנפרניל תוך כדי שהעלו לי את המינונים ואז הורידו בחזרה ל75 מג עקב חרדות קשות. בנוסף בחודשיים האחרונים בערך אני נוטלת בנוסף 0.5 מכדור של 0.5 קלונקס x3 ביום. איני מרגישה בשינוי ותופעות הלוואי של התרופה לא נעימות, בעיקר סחרחורת משכיבה לקימה,רעידות וחרדות. ואני שוקלת להתייעץ עם הפסיכיאטר שלי ואף לבקש להחליף טיפול תרופתי אך מאוד חוששת מההשלכות של זה. האם כדאי לשקול חזרה לציפרלקס שבזמנו הוכיח את עצמו טוב או שמא כבר לכדור לא תהיה השפעה עליי אם הפסקתי ואז אחזור?

שלום רב זקוק לעזרתכם אמא שלי בת 63 לפני 8 שנים עברה תקופה מאוד קשה גיל הבלות גלי חום חרדות קשות וכו' ,לקחה סירוקסט 30 מ"ג וואבן אחד והרגישה מעולה לפני שנה בגיל 62 יצאה לפנסיה ולצערי איבדנו חודש לאחר מכן את סבתי בפתאומיות אישה שהייתה מאוד פעילה ובריאה ,מאז שנה שלמה אימי שהייתה המרכז של הבית לא מתפקדת חרדה ודיכאון חזק מחליפים לה המון כדורים היא מעשנת המון מרוכזת בעצמה בלבד ללא שמחת חיים הפסיקה טיפולים של שיחות ,כרגע כבר 4 חודשים הדיכאון פחת היא נוטלת ויפאקס 225 ו3 כדןרי לוריוון +מירו אחד ישנה טוב ללא תיאבון עד הערב ,בקרים קשים לה במיוחד!!! חרדה שמתבטאת בחוסר שקט חזק רעידות דופק מואץ רק בסביבות 4-5 אחה"צ מתחילה להרגיש טוב יותר ,מה ניתן עוד לעשות אנחנו חסרי אונים

שלום לכולם.
אחרי תקופה ארוכה של דכאון וחרדות ופחד ממחלות החלטתי להתחיל טיפול ב ציפרלקס.
הייתי כל הזמן אנטי כדורים אבל הבנתי שלבד אני לא יצא מזה.
התחלתי גם טיפול CBT במקביל.
רציתי לבקש קצת תמיכה מאנשים שעברו את התקופה הראשונה של ההסתגלות.
אני ביום ה 7 לכדור, לוקח 5 מ"ג, ומחר מעלה ל 10 בבוקר.
ביום הראשון הרגשתי מעולה תאמת, אבל אחרי זה התחילה הנפילה, כל בוקר חרדות קשות, במהלך היום חרדה, הדיכאון גבר, כמובן גם תופעות לוואי במקביל.
הבנתי שזה תקין שהחרדה והדיכאון יתגברו בהתחלת הטיפול, פשוט זה כל כך קשה, ואין לי ממי לבקש עוד תמיכה בתקופה הזאת.
אשמח לדבר עם מישהו /מישהי בפרטי.
תודה.

החיים שלי נראים ככה: משאני זוכר את עצמי (איזה גיל 4, היו לי חרדות קשות, בהתחלה ממפלצות ומהחושך, החרדות שלי היו קשות מידי, לא יכולתי ללכת לשתות מים בלי שאמא תלווה אותי, לא יכולתי להיכנס לשרותים לבד ולהיות שם לבד בלי שהיא תיכנס איתי או תחכה לי בחוץ, בכללי הפחדים היו חזקים והם שיתקו אותי וגרמו לי לתופעות גופניות מופרזות) אני זוכר שבערך בגיל 5, כשפחדתי מהחושך אמא שלי כל הזמן צעקה עלי פחדן והעליבה אותי ויום אחד נמאס לה שאני מתעורר כל לילה באופן קבוע מסיוטים קשים וצורח שיעזרו לי והיא פשוט נעלה אותי מחוץ לבית לבד בחושך, ואני זוכר את עצמי עומד שם בחושך לבד צורח כמו מטורף צרחות קשות קשות שכל השכונה שומעת, שורט את עצמי עד דם, דופק והולם את כל גופי ואת הראש בדלת בצורה קשה, עד שלבסוף היא הסכימה להכניס אותי. אירוע זה חרוט במוחי. בהמשך (איזה גיל 6) הפחדים השתנו לפחדים מרובים, פיגועי טרור, דם, ברוטליות, דריסות, מלחמות וכו.. כל לילה התחלתי לחלום חלומות זוועתיים שאני בורח ויורים בי, או קוטעים לי את הידים ואת הרגליים, פושטים לי את האור, תולים אותי על קרסים מהגב כמו חזיר ועוד הרבה דברים שאני לא רוצה בכלל לתאר פה. לאורך כל הזמן הזה לא קיבלתי שום תמיכה בכלל מאף אחד ובטח לא מהאמא החד הורית שלי, היא כל הזמן קראה לי פחדן העליבה אותי אמרה לי שאני גבר שאני לא צריך לבכות, ולעשות הצגות כל הזמן, ושאני אפסיק לעשות את עצמי מסכן, לא קיבלתי ממנה שום אהבה ,לא ידעתי בכלל מה זה הדבר הזה אהבה עד גיל מאוד מאוד מאוחר עד כמה שזה נראה לכם מוזר שגיליתי את זה לבד דרך ילדים בבית ספר שראיתי שדיברו על זה. מכיתה א' עד כיתה מסוימת שבה פרשתי מבית הספר (תיכון) לא היו לי חברים בכלל התעללו בי במכות קשות ובקללות, אני זוכר שזה השפיע באופן חריף על היכולת שלי ללמוד כל השעור הייתי בחרדות קשות והייתי בפנים בעולמות של הרצח, דם כאבים פחדים ושיתוקים.. תמיד המורים לא הבינו למה אני לא לומד,קראו לי מטומטם, חסר יכולות, בעל IQ נמוך וכו.. כל פעם שניסיתי לקרוא טקסט אחרי כמה שניות של קריאה הריכוז שלי ירד ל0. והתחלתי לקבל פלאשבאקים של דברים כמו רצח דם התעללות וכו.. בכיתה מסוימת כשהייתי קטן עברתי אירוע חטיפה על ידי ערבים, כלומר נסיון חטיפה, הם הגיעו לבית שלי ודפקו על הדלת (זה צולם במצלמות אבטחה לא דמיינתי את זה, וגם אחרי זה עצרו אותם משטרה) פתחתי את הדלת וכשראיתי מי שם ישר טרקתי אותה ונעלתי אותה, הם צעקו עלי לצאת החוצה, בהתחלה שאלו אם ההורים בבית. הם התחילו לדפוק לי על החלון במטרה לשבור אותו או להיכנס פנימה, אני ברחתי מהדלת האחורית ורצתי דרך היער לכביש ראשי ושם הזמנתי משטרה, אני זוכר שזה היה אחד האירועים הכי טראומטים בחיי, אני רק זוכר שכשאמא שלי גילתה היא שאלה אותי עם נעלתי את הדלת של הבית מתי שברחתי, וכשאמרתי לה שמרוב לחץ פשוט פתחתי אותה ורצתי ולא הספקתי היא פשוט התחילה לצרוח עלי שאני ילד מפגר ושאם הם יגנבו לנו דברים מהבית אני ישלם על הכל. ושאני ילדונת ולא ילד וכו.. והייתי בן איזה 10. החיים שלי תמיד היו גהנום מתמשך במובן של היציאות החברתיות שלי שאפו ל0 מוחלט. אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שיצאתי עם אנשים או משהו בסגנון. היו לי חברים שהכרתי ברשת חברתית שפעם בכמה חודשים הצלחתי לסוע אליהם לעיר אחרת. וגם במהלך השהות איתם כל הזמן הייתי בדיכאון בחרדות ובפחדים שלי. מה שגרם לי להמשיך להתבודד ולא לעשות את זה יותר. בהמשך החיים כאשר פרשתי מבית הספר אמא שלי החליטה שאם אני לא יוצא לעבוד ומשם שכר דירה אני עף לגור ברחוב, אז מה שקרה בהתחלה זה שבאמת אמרתי לה שאני קטין ולא מוכן לעבוד והיא העיפה אותי מהבית, אני זוכר שפשוט בתור ילד נסעתי לתל אביב לבד וגרתי ברחובות כמה ימים, אחר כך היא החליטה לבוא לקחת אותי עם האוטו ולהכריח אותי לעבוד באמירה שלא יהיה לי אוכל ולא יהיה לי בגדים.. באמת התחלתי לעבוד כפי שהיא הכריחה אותי, התחלתי לעבוד בתור נותן שירות והבעיה היא שאני אדם מאוד מדוכא קר בלי יכולת ביטוי שכל שניה כמעט בוכה, רועד, לא מצליח לשלוט בדיבור שלו. והבוס שלי כל הזמן רק צעק עלי בדיוק כמו אמא שלי שאם אני לא אתחיל לחייך ולהיות נחמד הוא יעיף אותי הביתה בבעיטה מה שמכריח אותי לסחוט מעצמי כל טיפה של מאמץ ולזייף את עצמי כאילו אני שמח מה שגורם לי לסבול בעבודה בצורה לא נורמלית, נמאס לי לחיות בצורה כזאת, למעשה - אני אפילו לא רואה סיבה. אני עובד בשביל כסף שאני אפילו לא רוצה, ומשלם הביתה. אני סובל בעבודה וחוזר הביתה אחרי העבודה רק כדי להתבודד במיטה בחושך מוחלט עם תריסים סגורים ולשרוט את עצמי עם הציפורניים ולחשוב כמה אני גרוע ועלוב. האורח חיים הזה מאוד יוצא דופן, אני אישית אף פעם לא נתקלתי במישהו שאף פעם לא היה שמח. אני מכיר אנשים שיש להם תקופות עצובות. אנשים שהם מדוכאים באופן כללי כי חברה שלהם עזבה אותם או כי אין להם חברים אבל החיים שלי מרגישים כמו עבודות פרך בכפיה. אני לא רואה לעצמי שום עתיד, אין לי השכלה, וגם לא תהיה. הבעיה שהכי מפריעה לי היא התקפי החרדה הקשים שעד היום לא מפסיקים והביטוי הגופני שלהם. הרגליים שלי זזות ורועדות כל היום באופן בלתי נשלט, יש לי תיקים מרוב חרדה בגוף. בידיים, לפעמים בפנים. אני מתחיל להזיע בצורה לא נשלטת, הפעימות לב והלחץ דם שלי מתחילים לעוף לשחקים. אני כבר שנים סובל מתופעה שנקראת נעילת לסתות, 24\7. זה לא תוקף אותי רק בלילה, אני פשוט לא יכול להפסיק. רופא שיניים אמר לי שאני במצב חריקה של בן אדם מבוגר שחרק כל החיים ושהוא ישים לי מתקן בפה שיעצור את זה. בסוף זה לא יצא לפועל, השיניים שלי עוד רגע נושרות מהמקום. הלסת שלי מתפוצצת מכאבים באופן כרוני מרוב הנעילות. אני סובל מכאבים קשים בכל המפרקים בגוף, ובכל השרירים בגוף, השרירים בגב בצוואר בידיים וברגליים אצלי תפוסים ברמה שכל תנועה קטנה לא נכונה והשריר פשוט נמתח ומתחיל לכאוב ברמה של כאבי תופת. מרוב שהשרירים אצלי תפוסים כל כך הרבה שנים התנועה שלי מוגבלת אני בקושי יכול לסובב את הצוואר לצדדים אני לא יכול להרים את הכתפיים או ליישר את הידיים קדימה ולמעלה, אני לא יכול להוריד את הצוואר למטה או אחורה כמעט ואני מרגיש אותן נעילות כמו בלסת גם בשאר המפרקים בגוף בצורה מוגזמת. מעולם לא סיפרתי על כך לאף אחד. כמו כן מידי פעם בלילה כאשר התפקי החרדה מגיעים לשיאם אני חווה תופעה שדומה ל"אפילפסיה" כל הגוף מתחיל לרעוד בצורה בלתי נשלטת ולהתכווץ, פעם זה הגיע לרמה שאני כולי מתכווץ בצורה מוגזמת ועפתי על הרצפה מרוב החוזקה של ההתקף ופתחתי את הראש והתחיל לרדת לי דם על כל הרצפה וניקיתי הכל בשקט ולא סיפרתי לאף אחד כלום. לאחרונה הלכתי לרופא במטרה לדווח לו על כאבי גב, והוא שם לב בעצמו שאני סובל מתופעות קשות מאוד שציינתי והוא רשם לי תור לפסיכולוג, והפסיכולוג אמר שחובה להגיע עם אמא לפגישות ושהוא גם צריך לשתף אותה בהכל, ואני אמרתי לו שאין מצב כי חלק ממה שאני רוצה להגיד לו זה דברים שאסור שהיא תדע וזה גם עליה והוא אמר שאין מה לעשות ושאם אני רוצה סודיות אני צריך לחכות לגיל 18 ולקחת פסיכולוג פרטי. ואני אמרתי לו טוב תודה תבטל את זה והוא ביטל והגעתי שוב למצב שאין לי מי שיעזור לי ואין מה לעשות. ושוב השגרה סתם נוראית, בצו ראשון לא השקעתי ודילגתי על כל המבחנים כי אין לי השכלה בכלום, שיקרתי בראיון אישי שלי כאילו הכל טוב כדי שלא יתנו לי פטור על נפשי ואז אמא שלי תגלה את כל זה והמצב רק יחמיר. לאחרונה התקשרו אלי מצהל ואמרו לי בגלל שפרשת מבית ספר מביאים אותך להיות באיזה תפקיד מעפן במחווה אלון או משהו של אחראי ניקיון והציונים שלי שם ברצפה ברצפה. . אבל אני לא כזה. אני לא איזה מישהו לא יוצלח, החיים סוג של דפקו אותי. אני תוהה מה כדאי לעשות מכאן.

עזרה בבקשה למי שנוטל אלטרולט
האם הכדור עוזר לחרדות קשות?
האם הוא עוזר להרגיע מחשבות יתר בקיצור נותן למוח קצת לנוח?
האם הוא גורם להשמנה? ועד כמה הוא מרדים?
דבר נוסף למי שנוטל אותו שנים בהקשה אשמח לדעת האם הוא גרם לשינוי מהותי באישיות שלכם? או שהכל נשאר רדוד..?
אשמח לתשובות מכמה שיותר אנשים טובים.

תודה !

שלום לכולם,,,
כבר שנתיים וחצי אני מטופלת בציפרלקס 10 מ"ג עקב חרדות קשות ושלב לפני דיכאון, כבר 3 ימים הפסקתי עם הכדור כי אני לא רוצה להיות תלוייה בו כל חיי, הבעיה שאתמול התחילו לי סחרחורות וזרמים מוזרים בראש, אני לא מצליחה להשיג את הפסיכיאטרית שלי ואני חושבת היום לנטול שוב את הכדור....אני צריכה עצות
תודה לעונים

היי. האם אני זכאי לקנאביס??

הסיפור..:
אני בן 22 שמתמודד עם חרדות קשות שאני כמעט ולא יוצא מהבית בכלל, דיכאון וחרדות חברתיות... מגיל 10.
לפני שנה התחלתי טיפול פסיכולוגי ואז התחלתי לקחת ציפרלקס חצי שנה, דברים קרו והתחלתי להתדרדר מחדש והפסקתי לקחת... הכדורים בכל ללא עזרו לי ועדיין לא התקדמתי בחיים, עדין נשארתי בבית כל יום במחשב...
השבוע התחלתי לקחת רמוטיב 250 צמחי, אבל אני מאמין שזה גם לא יעזור, כי מן הסתם זה פחות חזק מהציפרלקס..
לכל מקום שאני הולך אני מתחיל להזיע מרוב הפחד ואין סוף מחשבות..
גם כן אני חולה בניוון שרירים CMT ויש לי כאב כרוני בבוהן, כנראה מהפגיעה בניתוח שעברתי בבוהן.
והייתי אמור לעבור דירת שותפים ופתאום נתקפתי בהתקף חרדה קשה שנשארתי כמה ימים במיטה ולא עברתי בסוף ולא התחלתי שירות לאומי בכלל בגלל החרדות האלו.
אני כבר מיואש ונמאס לי לסבול מהתופעות לוואי של הכדורים, אני מרגיש שאני בבית כלא שחונק ממש...
אני חושש להיעלם מהעולם הזה.. לאט לאט האנשים נעלמים לי מהחיים בגלל שנמאס להם לשמוע את החרדות והתלונות שלי...
מסתגר בחדר ושואל מה אני צריך לחיות את זה מה אני צריך לסבול.. רק לישון וזהו

היי, אני בת כמעט 40. כבר 4 שנים מטופלת בכדורים שונים..עד לפני כן חייתי שנים על ציפרלקס במינון של 10 מ"ג והכול היה יחסית בשליטה. אחרי שנה שהפסקתי לגמרי חזר לי דיכאון חזק מאוד שקשה היה לאזן אותי, לאחר מס' כדורים נכנסתי להיפותרמאניה, החליפו שוב, דיכאון שוב, שוב אי שקט וסוג של היפותרמאניה ועכשיו אני על ברנטליקס - תרופה ממש חדשה שאינה בסל, 15 מ"ג + למוג'ין 200 מ"ג. אני בשלב שלאט לאט מתחילה להתייצב, הדרך עוד ארוכה אבל נשארו חרדות קשות ופחות דיכאון. אני פוחדת מכל נושא ההריון ויש לי כבר לחץ מבן זוגי האהוב לגבי ילד. שהבין שזה המצב איתי אז צריך להשלים עם ה ולהמשיך את החיים ולהתמודד. אני ממש רוצה לשוחח עם נשים שהרו בזמן טיפול, שחיות עם דיכאון וחרדות, שלא פחדו לעשות את זה, שנלחמו על החיים... יש כאלה? מכירים????

אני מעוניין לגשת לביטוח לאומי על נכות עקב חרדות קשות
אני חושש ברמות על .....מי שסובל מחרדות יכול להבין
ממעמד כזה
שמעתי שיש שירות יעוץ לאזרח האם מישהו מכיר?
הלוואי והיה עו"ד מתנדב שהיה מלווה אותי

לכל החבר'ה שנאבקים ומחפשים אחר פתרון
באתי להציע לכם את הפתרון שעזר לי

לא בטוח שזה יצליח עבור כולכם,
אבל אם אפילו זה הצליח לאחד ופתר לו את הבעיות אז זה שווה.

אני מציע לכם את הפיתרון להיות אנוכיים במאה אחוז.

ששום דבר, לא יהיה יותר חשוב מאיך שאתם מרגישים.
לא איך שאבא מרגיש,
לא איך שאמא מרגישה,
לא איך שחברים וכו'...

אתם ורק אתם

אנוכיות מוחלטת

תעשו רק מה שעושה לכם טוב

בלי להרגיש טיפה של רגשות אשם, או ביקורת עצמית.

ההרגשה השלילית שאתם מרגישים היא בעלת מטרה טובה.

המשפט: " הכל לטובה" הוא משפט מדהים באמת שלו.

ההרגשה השלילית באה אליכם כדי לספר לכם משהו על עצמכם,
ההרגשה השלילית באה כדי להגיד לכם משהו,
ההרגשה השלילית באה כדי להגיד לכם משהו שאתם צריכים לדעת.

תשאלו אותה את את השאלות האלו, מה היא רוצה להגיד לכם, ומה אתם צריכים לדעת.

כן אני יודע שזה נישמע מוזר, לדבר עם הרגשות שלכם, אבל היי, לי זה עזר, אותי זה ריפא, ואני מאושר.
(ואני מישהו שעבר המון חרדות קשות).

אז אחרי ששאלתם את הרגשות השליליים שלכם את השאלות,

אתם בטח שואלים איך מקבלים את התשובה?

אז את התשובה אתם תקבלו באינטואיציה שלכם.

כן אני יודע שזה גם נשמע מוזר, להקשיב לאינטואיציה שלכם, לקבל תשובות מהאינטואיציה שלכם.

אבל לי זה עזר, אותי זה ריפא.

אחרי שתקבלו תשובה מהאינטואיציה שלכם, תפעלו על פי מה שאינטואיצה שלכם אמרה לכם,

ותנו לאינטואיציה שלכם להיות המדריכה שלכם.

הכל לטובה - הרגשות השלילים שלכם באו בישביל להזכיר לכם מי אתם באמת, ושתהפכו למי שאתם באמת.

תזכרו את הכללים של הטכניקה הזו:

להיות אנוכי לגמרי במאה אחוז

לעשות רק מה שמרגיש לכם טוב (גם אם זה לעזור לאחרים)

הרגשות שלכם יותר חושבים משל כולם כולל אבא ואמא וחברים וכו'...

אתם המדריכים היחידים של עצמכם, המשפט: לך אחרי הלב שלך, הוא מדהים באמת שלו.

לי זה עזר, אשמח אם זה יעזור גם למישהו אחר.

בהצלחה.

טוב אז זו הפעם הראשונה שאני כותבת כאן. אני משתתפת בהפרעות אכילה. מוגדרת כאנורקסיה נרבוזה. אבל זו לא הבעיה העיקרית שלי.. כנראה שהדיכאונות והחרדות שלי חזקות עד שגרמו לכך. מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת מחרדות. הדיכאון בא קצת מאוחר יותר. כרגע אני לא יכולה לסבול כל רגע. אני רוצה למות ואני לא עושה את זה רק בגלל שאני מפחדת. לא בא לי לעשות כלום לא רוצה לא יכולה לחיות יותר!!!! והקטע שאין לי מישהו שיעזור לי למרות שאני מטופלת אצל פסיכולוגית ומקבלת טיפול תרופתי מינון גבוה של ציפרלקס לפונקס ועוד. לא יודעת כבר מה לעשות. יש לי חרדות קשות שיקרה לי משהו פיזי כי אני לא מרגישה טוב פיזית. וגם כי אני מפחדת שיקרה לאמא שלי משהו. שזה הכי קשה. :(