ד. אתמול ניסיתי שוב להקיא ולא הצלחתי והיום שוב ניסיתי ואני לא מצליחה למה זה חא עובד?? איך מקיאים?? אני ככ מאוכזבת מעצמי. אני חא רוצה לחזור למשלשלים כי ההורים שלי כבר חושדים.. ולוקח לזה יותר מדיי זמן לעבוד ואני מפחדת שזה יגרום לי לשלשל בבצפר..
בבקשה תעזרו לי. אל תגידו לי אל תעשי את זה לעצמך וכאלה.. אני רק צריכה להוריד עוד 8 קילו. הייתי כמעט במשקל היעד שלי. הורדתי 10 קילו היה חסר לי רק שלוש ואז ההורים שלי פתאום שמו לב והכריחו אותי לאכול ונהיו לי בולמוסים עד עכשיו עליתי חמש קילו
אני רק רוצה להוריד אותם כבר ולגמור עם זה.. בבקשה

אין יותר חלשה דוחה ומגעילה ממני!! החלטתי שהיום אני לא אוכלת דברים שלא קשורים ונצמדת למה שקבעתי לעצמי. וגם חשבתי שיהי לי יותר קל לעמוד בזה כי אנחמו בערב ביומולדת אצל הדודים ואז אני אוכל אצלם רק ירקות כי אני נמצאת ליד כולם וכשאגיע הביתה אתארגן לשינה. אבל למה שאני באמת אצליח?? כמו טיפשה כשהוציאו את הדברים החוצה וישבו כולם בחוץ אני אמרתי אני אשאר ואוכל בפנים לא רוצה בחוץ... וכמובן שאכלתי ! כי את המאפים השאירו בפנים ואת החטיפים גם... אז היד ישר נשלחת לאחד ועוד אחד ולטעום גם את זה... לקחתי תוך כדי גם כמעט עשר כדורים משלשלים ולא הייתי מסוגלת ללכת להקיא. אני לא מצליחה להבין איך עשיתי את זה ? למה אני תמיד מפילה את עצמי עד שכמעט יום אחד עובר בלי זה??? למה?? איך לא נגעלתי מכל הבצקים האלה אני אפילו מתביישת לכתוב את זה. אני היצור הכי דוחה שקיים באלי להקיא את כל נשמתי.. להיות שלד!!!! נמאס לי כבר!!

אני אוכלת ואוכלת לא מקיאה אחרי זה לא מנסה להקיא רק אוכלת עוד ועוד ועוד .. בסוף היום כמה משלשלים אבל לא שזה עושה משהו אני רואה שהמקל עולה בקצב מהיר מאוד.. ואני יודעת למה .. עקפתי כבר את היעד.
אבל משום מה המספרים הגבוהים האלה לא גורמים להפסיק לאכול.
עכשיו זאת אומרת מתחילת השבוע אני לא בבית אבל מה יקרה שאני אחזור הביתה שככביכול אחזור למציאות? כשאעלה על המשקל ואראה שהמספר הגבוה הזה הוא אמיתי!! וחוץ מהמשקל זה הבטן! אני רואה הבדל אני מרגישה אבל למה אני ממשיכה??? מה עובר עלי? מה הטירוף הזה? ואני באמת מפחדת מהרגע הזה שאני אחזור הביתה אעלה על המשקל שלי ואראה ששהמספר הוא כמו במשקל אצל סבא וסבתא? מה אני אעשה? אחתוץ את עצמי אכנס לדיכאון עמוק? אצרח? אקלל? אני לא אני בטח אשתוק חזק חזק אשמור את הדמעות חזק בפנים ואקח את הסרגל ליד.. אוסיף עוד מילה .. בסוף יהיה לי אוסף מילים חקוק בעורי. כותבת מפוחדת מיואשת מבולבלת אבודה וחסרת יכולת טובה

כל כך הרבה זמן שאני עוקבת אחרי השיתוף, אחרי התמיכה. ההכלה. החיבוק...
(אם רק הייתי מודעת לדבר המדהים הזה. אולי לא הייתי צריכה לעבור לפני חודש ניתוח לבד. יש דבר כזה בכלל.. לא להיות לבד??? )
אבל עדין לוקח כל כך הרבה זמן, לבדוק. ללמוד. לראות, להרגיש. ולהאמין...
ולרצות ולהיפרד מההפרעה שהיא חברה כל כך טובה.
להיפרד, ואולי קצת לבגוד..
ולהרגיש שלמה.
וגם לא בשליטה...

אבל כנראה שכבר נגמר הכוח.
והגוף גם מאותת..
והלב גם עקב, ובדק, ויכול להיות אחרת. אפילו טיפה.

אבל עכשיו אני בבעיה, ואין לי כוח להחזיק את זה לבד.
אני אנורקסית, ובולימית כבר כמה שנים.. לא אוכלת, או שאוכלת ומקיאה (לא במצב של בולמוס..)
והאמת שלא יודעת מה קרה עכשיו.. אבל יש לי עצירות קשה.. ושום דבר לא עוזר.
אפעם לא לקחתי משלשלים, אבל עכשיו הרופאה נתנה לי, וזה לא משפיע..
אני לגמרי בחרדה שפעילות המעיים שלי לא תקינה...
ועוד יותר רועדת. שכולי מלאה ברעלים. מה שנכנס - לא יוצא. (רק בהקאה.. אבל כל כך לא רוצה..)
הבטן נפוחה. לא מצליחה ללכת...
רוצה למות.

ראיתי עלייה במשקל. ולא קטנה.
נבהלתי. ועשיתי דבר לא טוב.
קניתי משלשלים. ולקחתי.
ואז החלטתי שאני לא עושה את זה עכשיו. אני לא הורסת יותר. לא רוצה נזק בריאותי.
עליתי ברכבת וזרקתי. ונכון שזה עולה מלא כסף
ונכון שקשה לי. ואז סימסתי לפסיכולוגית ולדיאטנית.
אני מתביישת מאד. וקשה לי עם עצמי
קשה לי שהגעתי למצב כזה.

משהי לקחה פעם לקסין פורטה? אמרו לי שזה מסוכן לנוער ושזה מיועד למבוגרים באמת זה יכול להזיק יותר ממשלשל אחר ?

אני בלחץ.. צריכה לעשות בדיקות דם וממש בלחץ שיגלו את מה שאני מנסה כל כך להסתיר ונראה לי שדי מצליחה.. את ההקאות והמשלשלים..
יכולים לעלות על זה לפי התוצאות של הבדיקות דם?
בבקשה תענו כי זה מנש מלח אותי ואני מנסה כל הזמן לדחות את זה וכנראה שכבר אי אפשר... ואני מנסה לא לחשוב על זה ולא מצליחה

כבר כמה ימים כואב לי הגב בעיקר אחרי שמתכופפת כואב להזדקף.. יכול להיות שמשלשלים או הקאות יכולים לגרום לזה? אני לא רואה שום דבר שיכול לגרום לזה

מקרה שקרה היום בערב-מכינה כדורי שוקולד מפה לשם אוכלת אחד.
עוצרת.
מתבאסת.
המחשבות בראש רצות מה האופציות עכשיו?
*להקיא
*משלשלים
רצה למעלה עומדת להקיא ופשוט עוצרת. זה לא שווה את זה!!!!!
כדור שוקולד לא יגרום לי להשמין.
תחשבי בהגיון.
נכנסת למקלחת ופשוט מפסיקה לחשוב.
הצלחתי.

מה עושים אם אני לא מעוניינית להיעזר בצוות ההטיפוךי של המרפאה ולא מדברת איתם ורואים בתוצאות של הבדיקות שאני לוקחת משלשלים ומקיאה? חייבת תשובה מאיש מקצוע פליזזז

אני חייבת שמישהו יצליח לעזור לי ולהציל אותי מעצמי, אני עושה לעצמי נזק נוראי , כבר מעל שנה חיה על הקאות יומיומיות.. גם משלשלים הייתי לוקחת והפסקתי תדירות השקילות גם ירדה אבל אני חייבת להפסיק עם ההקאות האלו. הבלוטות שלי גדולות וזה מגעיללל!! חלאס עם החיים האלה. לא רוצה סתם ללכת לדיאטנית זתתן לי תפריט ותרצה לדעת איך אני אוכלת , רוצה שהאוכל יהיה חלק מהיום לא עיקר היום לא שהיום סובב סביב האוכל אלא האוכל משתלב ביום הבעיה שאין סדר יום... רוצה שיתנו לי תפריט שישלב אוכל וכושר שיעזרו לי נטו להפסיק להקיא ולאכול מסודר לא שיפטמו ויעלו במשקל . איפה אני אמצא את האנשים שיסכימו ?? אין דבר כזה, עד מתי זה יימשך?

היי, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי לאחר שאובחנתי עם אנורקסיה .
בנו לי תפריט, ואמרו לי לא להתאמן בכלל. אני כבר חודש וחצי בתפריט החדש הזה והמשקל עולה בקצב מהיר ביותר. אני מרגישה שאני משמינה ומשמינה מיום ליום. בהתחלה הצלחתי לשמור על התפריט אבל עדיין התאמנתי. אך לאחרונה התחלתי לאכול יותר מהתפריט ״ולנשנש״ מעבר. אחרי כל חריגה כזאת אני מתחרטת ומיד מנסה להקיא אן בעיקר לוקחת משלשלים שגורמים לי סבל רב . אני רק רוצה לחזור לתחושת הרזון שהייתה לי, ולאוכל שהייתי אוכלת שבעקבותיו הגעתי למשקל הקודם שהיה לי .
ניסיתי לחזור לאכילה המצומצמת אבל אמי ומשפחתי פשוט לא איפשרו לי ולא נתנו לי לצאת מהבית או לעשות כל דבר עד שלא ראו שאכלתי את כל מה שהייתי אמורה. נשלחתי לבדיקות א. ק. ג. ונמסר לי שם שקצב הלב שלי איטי ויש להמשיך בירור אצל רופא מה שמקשה עליי להמשיך להתאמן.
אני מעדיפה להימנע ממזון כי אם אני מתחילה יש פעמים שאני לא יכולה להפסיק ובגלל זה אני משמינה כל כך. אני בוכה כמה פעמים ביום, ומקבלת התקף חרדה כשמביטה במראה. הקול בראש שלי לא מפסיק לומר לי כמה חזירה ושמנה אני שאני מרשה לעצמי לאכול דברים משמינים כמו בטטה , לחם, טחינה ופירות. דברים ששנתיים לא דמיינתי שאכניס לגוף שלי . המון פעמים בלילה אני מתפללת לאלוהים שייקח אותי אליו , ושיעשה שאמות היום. באותם רגעים אני מתקשרת למוקד ערן לתמיכה נפשית וזה לפעמים עוזר.
אני במצוקה נורא גדולה , אני לא רואה טעם לחיים. בבקשה אם יש מישהו שיכול לומר לי משהו, אולי משהו מעודד וחיובי בקשר למצב...
אמא שלי כבר בעצמה לא יודעת איך לעזור לי, ואני חושבת שהיא זקוקה בעצמה לטיפול כי מאוד מאוד קשה לה עם המצב הנוכחי. אבא שלי לא כל כך מעורב במצב הנפשי שלי, וחושב שאם אני אוכלת כמו בתפריט סימן שהבראתי.
תודה מראש לעונים

היי אני סובלת מהפרעות אכילה כבר כבר חצי שנה
בהתחלה סבלתי מאכילה כפייתית (ללא הקאה או לקיחת משלשלים) ובחודש וחצי חודשיים האחרונים סובלת מאנורקסיה וצמצומים.. לפני כחודשיים התחלתי לקחת טיפול פסיכולוגי ולפני כשבועיים התחלתי ללכת לתזונאית של הפרעות אכילה. נמצאת בתהליך החלמה והתחלתי בהתחלה להתמודד איתו ממש יפה.. אבל אז לפני כשלושה ימים נתקפתי במשבר ושקעתי ממש לדיכאון והדרדרתי ממש בעניין של האוכל כמעט ולא אכלתי כלום.. ואז בסופש האחרון שישי ומוצאש נתקפתי ביומיים של בולמוסי אכילה.. גם בשישי בערב וגם היום בשבת בערב.. כנראה זה תגובה של הגוף לזה שלא אכלתי בכלל בימים האחרונים.. מבחינה נפשית אני קצת סבבה עם זה אמרתי שזה יהיה פורקן כביכול של סופש שהייתי צריכה את זה והכל טוב וזה חלק מתהליך ההחלמה ואפילו קצת הרשתי לעצמי זאת אומרת שזה סוג של היה בולמוס אכילה ביודעין (אני לא מרגישה אשמה עכשיו אני די סבבה) אבל אני כולי נפוחה וכאובה (לא הקאתי ולא מתכוונת גם..) שבוע הבא בעזרת השם יחזור לשגרה של אכילה יותר מאוזנת ואימונים טובים ואמרתי שמרסימום במקרה הכי גרוע גם אם עליתי במשקל אני יואיד את הכל תוך גג שבוע.
עכשיו השאלה שלי היא כזאת אני לא ישמין מזה נכון? כאילו רק יומיים כאלה של בולמוסים זה לא כזה נורא גם אם אני לא מקיאה נכון?

אני חיבת לעשות קולונוסקפיה המשלשלים לפני הבדיקה הכוף שלי לא סובל לא מתוך פינוק פשוט נעשית חולה וצפצופים חזקים באזנים
לא פיקולוס לא מרוקן ולא מוריפקב
עלי לצין באופן כללי הגוף שלי אלרגי לתרופות כמעט ביגין זה כמעט אינני צורכת תרופות מעט מאד תרופות והרחבת אישוני עיני ם ותרופות לעור

אינני יודעת מה לעשות במצבי זה ואיזה משלשלים לקחת שלא יזיקו לגופי

בתודה הילה

אני בתהליך שיקום מאנורקסיה ובולימיה זמן מה ואתמול בערב חוויתי סצנה שזכורה לי מימי הקשים אכלתי מה שרציתי ולפני השינה בלעת קופסאת משלשלים שלמה, היום היה מלווה בבכי, כאבים עזים במיוחד ולקיחת משככים שלא עזרה במיוחד ורק סיממה אותי.. אני פוחדת שגרמתי נזק בלתי הפיך, אני לא מסוגלת לקום מהמיטה או לאכול שום דבר ( דבר שנורא משמח את ההפרעה שלי) מה צריך לעשות, ללכת לרופא? זה מצריך ניקוי קיבה? אשמח עם תעזרו .

זה נגמר חלק אלף מתחיל חלקב נראה לי... אחרי שני אשפוזים בגלל אנורקסיה שהשני נגמר בעקבות פגיעה עצמית .המליצו להמשיך טיפול .. והוא נמשך אבל לא עם רצון במרפאה ולכן אין שיתוף פעולה מצידי .. אין אכילה לפי תפריט . יש אכילה לא נורמאלית בהתחלה כן זה היה מאד מוקפד מצידי אבל לא לפי ההוראות של הדיאטנית.. ועכשיו...!! כל יום כמעט עם אכילה בולמוסית לא נורמאלית!! הקאה וכשאין כח להקיא מסתפקים במשלשלים.. טיפונת ספורט... לא נראה לי שיוסעים על כל זה כי לא רואים אחתי בבולמחסים וההקאות... את המשלשלים יושבים שאני לא לוקחת.. והבולימיה מתפתחת אצלי בגללי בידיעה גמורה !! זה עוד יותר נורא הכל בגללי!!!!!!--!!

אני לוקחת משלשלים כבר תקופה ולא מצליחה להפסיק אני מרגישה שהתמכרתי, וכשאני רואה שכמעט נגמר לי אני כל כך בלחץ וממהרת לקנות עוד שתי קופסאות שיהיה לי. מאז שאני לוקחת אותם אני מרגישה שבא לי להקיא שיש לי בחילות רציניות, זה לא חלק מהתופעות לוואי כי רק לאחר כמה ימים שהתחלתי לקחת זה הגיע עד עכשיו וגם מרגישה שיש לי כאבים ממש בזרוע (ביד) .
למה זה קורה שיש לי כאבים שלא מפסיקים? ואיך מפסיקים עם המשלשלים?

שלום, אני עם קשיי נשימה כבר יומיים (היום ממש קשה) עקב נפיחות בלתי פוסקת (3 חודשים נפיחות קשה ולפעמים פחות),
התגלה לי לפני שבועיים חיידק אליקובקטר אך עדיין בבדיקות של רופאים.
סובלת כמו כן מעצירות (לוקחת כדורים משלשלים ועושה הפסקות. כדי לא להרגיל) הייתי אצל תזונאית, אשר נתנה לי תפריט לעזור ביציאות ולייצב את העיכול, אבל שום דבר לא קורה ואני סובלת מקושי לנשום באופן טבעי.
לא משנה מה אני לוקחת, רק כדורים משלשלים עוזרים. אני מאוד מיואשת ולא רוצה על כל דבר לרוץ לרופא.
מחכה לתור לגסטרו' בעוד שבועיים, חושבת לפנות לרפואה דחופה!
תודה על העזרה

כותבת כאן בלב כבד כי מרגישה בודדה.
4 שנים שאני חיה בצל בולמיה קשה מאוד, הוצאתי הכל מקפה ועד תפוח ועוגות.
ירדתי למשקל מאוד נמוך ואנורקטי
לאחר מכן הגוף שלי עלה קצת והרגשתי טוב יותר
אבל המשכתי להקיא שוב ושוב..
לפני 3 שבועות קבלתי החלטה שזהו זה לא עוד. וביום אחד הפסקתי! אני מתאמנת 3 פעמים בשבוע, אני לא אוכלת מתוקים או לחמים ובצקים, אני אוכלת דגים? ירקות, מעדני 0% שומן
ועדיין ב3 שבועות עליתי 7 קילו!
מדדתי עכשיו חצאית שלבשתי רק לפני חןדש והיא לא עולה עלי, אני בבכי היסטרי.
כולם סביבי אומרים לי שזה יעצר, שהגוף משלים את החוסרים שהיו לו, ששריר שוקל יותר משומן.. אבל זה לא מרגיע אותי
7 קילו עליה ב3 שבועות, הבגדים שלי לא עולים עלי :-(
אני לא רוצה לחזור להקיא, לא רוצה לקחת משלשלים שוב
לא רוצה ליפול
אבל!! אני לא רוצה למצוא את עצמי ממשיכה לעלות עוד ועוד
אני ממש נסערת,
משהיא יכולה להרגיע אותי? לעזור? לכוון?
בבקשה

אני בת 18 וקצת... יש לי הפרעת אכילה מסוג הבולימיה כבר כמעט 4 שנים...

אני כל הזמן מתוסכלת מהמשקל ומהמראה שלי

גם כשירדתי 13 ק"ג לא טוב לי. אף פעם לא טוב לי. אני לא יכולה בלי המספרים ובלי להיות רזה רזה..

אני תמיד "מתנחמת" בבולמוסים וההקאות וקשה לי להרפות מזה..

הייתי בטיפול ארוך מאוד,למדתי כל דבר אפשרי .. אין לי עוד מה ללמוד מעבר ומה לעבוד.. כלומר ברור שיש מה לעבוד אבל זה רק אני בבית שלי. אף אחד לא יעשה לי את העבודה זה ברור לי.

הייתי מכורה ללקסעדין רוב השנים בחטיבת ביניים וקצת מהתיכון.. אחרי זה עברתי מיד להקאות .

חזרתי לאחרונה למשלשלים . אני מצד אחד אומרת לעצמי " זה עדיף מאשר להקיא "

ואז הקול השני אומר :" לא זה לא עדיף !! את חוזרת להתמכר לזה עוד הפעם "

ואז קיימת המלחמה הזאת ואני הולכת לאכול ולהקיא בתקווה שמחר הבטן תהיה שטוחה יותר

אני הפסדתי בכל התיכון את הדברים היפים ביותר..

אני דוחה כל דבר שטוב לי.. אחד אמר לי פעם  שיש לי אופי הרסני .. אני אוהבת את ההרס העצמי ובכל דבר אני יהיה חייבת למצוא איך להרוס ולפגוע בעצמי. כי בלי זה אני מרגישה לא קיימת.

אני לא מצליחה לחיות.. לא מצליחה לחיות נכון,לישון,לאכול.. הכל מתבלגן לי.. ואני יודעת את התשובות אני ידועת מה עושים ולא מצליחה כלום.

כל חודש בערך באות לי מחשבות אובדניות חזקות והן חולפות עם מטרה אחרת .. כל פעם אני כאילו " דוחה את האפשרות"

אבל זה קיים. תמיד זה קיים בי.

אני לא יכולה לראות את עצמי כבר.. אם היה אקדח מולי ללא ספק הייתי לוחצת על ההדק.

האם לקסין פורטה הוא כדור משלשל? כי הבנתי שזה משהו טבעי נגד עצירות.
ומה קורה אם לוקחים אותו לאורך תקופה ארוכה?
ואיך אפשר להפסיק את זה בצורה מבוקרת?
ככה זה כשלא מצליחים להקיא....:(

פשוט קשה לי. אני לא יודעת אפילו איך לארגן את הקצרים וטורנדו המחשבות במוח שלי לכדי משפט הגיוני אחד..
קצת פרטים עובדתיים: לפני כמעט חודשיים יצאתי מאשפוז. אח״כ המשכתי מעקבים אצל דיאטנית עד שלפני כמה שבועות הטיפול נפסק עקב ירידה שלי וזה שהצהרתי שאני רוצה להמשיך ולרדת אז אמרו לי שאין טעם למעקב כשאני לא רוצה אפילו לעשות את מה שהדיאטנית אומרת לי.
אמא שלי אפילו לא יודעת שזה המצב. חשוב לה שאהיה בטיפול והיא ממש לוחצת בנושא.
אני מרגישה שאני במרכזה של סופת טורנדו. קשה לי לקיים אפילו מה ככ קשה, אבל אני פשוט מרגישה שאני טובעת, שנגמר לי החמצן. אני יורדת, אבל לטעמי לא מספיק ולא מספיק מהר. ואני נורא מתוסכלת. פעם יכולתי לרדת מהר תוך זמן קצר, ואני מרגישה גרגרנית ובהמה. אני נגעלת מלהסתכל במראה ולראות את עצמי מביטה בחזרה. אני מרגישה שבאשפוז עשו לי משהו שאני לא רוצה בו ושלא הייתה לי עליו שליטה. שמישהו עשה בגוף שלי כרצונו ולי לא הייתה שליטה להגיד לא.
אני כל הזמן מנסה להחזיק את עצמי להיות בסדר, לתפקד, להראות לעולם שהכל בסדר כדי שאף אחד לא יכניס אותי לאשפוז, שוב... אני כרגע ללא טיפול כלשהו. בעקרון רציתי להיות בטיפול פסיכולוגי, כי אני יודעת שיותר מהמצב הגופני, המצב הנפשי גם מאוד משפיע לי על ההרגשה הכללית, ולא רציתי לזרוק את כל הישגי האשפוז לקיבינימט. אבל זה שהפסיקו את כל הטיפול ולא נתנו לי טיפול פסיכולוגי ממש עשה לי אנטי ורצון של אוקייי, לא צריך. אני ממש לא הולכת להיאבק על טיפול, כי בשבילי רק לפנות לטיפול זה המון, כי אני ממש לא מרגישה שמגיע לי, ובטח שאני לא הולכת להיאבק על זה, שלא לדבר על לפנות למקום טיפולי אחר. אני שונאת את עצמי. כל חלק וחלק וכל נים ונים. פשוט קשה לי לשמור על שפיות. מצב הרוח מחריף, התיאבון הולך ופוחת, ספירת הקלוריות נהיית אובססיבית יותר ויותר וכמה שאני לא מורידה אותה אני מרגישה בהמה. ואני מתביישת בעצמי. במה שנהיה ממני. הפחדים של מה אם יש במה שאני אוכלת יותר ממה שאני סופרת את זה, ומה אם יש בזה יותר לא מרפים ממוחי לרגע. אני רוצה לראות עצמות. אני אוהבת את החולשה הפיזית, את תחושת הריחוף, הקלילות. אני מרגישה שאני אבודה בכל הדבר הזה שנקרא חיים ושאני לבד. מנסה לשדר שהכל בסדר כשהכל ככ שבור חשוך ומנופץ מבפנים.
יש לי בעיות מעיים בגלל השימוש במשלשלים. אז הבטן שלי נפוחה מה שעוד יותר מקשה עליי לחיות, כי אני נגעלת מהדמות העצומה והשמנה שמתבוננת עליי בחזרה מהמראה. בחיי שזה נראה מינימום כאילו אני בהיריון. והאבסורד הוא שהגסטרו מאפשר לי גישה חופשית ללקסדין ושאר משלשלים. וקשה לי לעמוד בפיתוי...
ואני מרגישה שאני כושלת. שהגוף שפעם ידע לרדת מהר התקלקל ושאני כלואה בכלא ברזל עשוי זכוכית, שאף אחד לא רואה אותו, רק אני והוא חוצץ ביני לבין שאר העולם. שנקרא הגוף שלי. פשוט קשה לי נורא.

היי
אני בהריון בשבוע 10... לצערי הרב סובלת מעצירות איומה ולא מצליחה להתפנות באופן טבעי כלל... יש לי קרוהן ברימסיה ללא תרופות. הרופא המליץ על אבילאק באופן קבוע אך קראתי כי זה עלול לגרום לכאבי בטן והרוקח המליץ על נורמלקס, אך קראתי שנורמלקס לא מומלץ לחוילי מעיים ואף יש אזהרה בעלון!!! עכשיו אני חוששת לקחת אותם וסובלת נורא!!! אין סבל כשל עצירות... וטחוריח. אשמח לסיוע! אני מכירה את כל ההמלצות של שתיה מרובה וסיבים אבל זה קשה מאוד כשיש בחילות איומות כל היום ורצון להקיא מכל דבר...

מה קורה לי? אני לא יודעת מה קורה לי, בשבוע אולי שבוע וחצי האחרון אני לא מצליחה להירדם... לא נוח לי בשום תנוחה... ניסיתי להפסיק עם המשלשלים אבל ישר מפסיקות היציאות . ומציק לי. לקחתי שוב. היום היה לי התקף אכילה אכלתי הרבה ואחר כך הקאתי . פעמיים הקאתי היום. ולא מצליחה להירדם .לא נוח לי לשכב. זה משגע, והתסכול על זה שאני לא מצליחה לרדת במשקל . מה יהיה? אני לא יכולה לסבול את עצמי יותר. לא יכולה להעביר את היד על החולצה ולהרגיש בטן. לא רוצה להסתכל במראה או בתמונות ולהיגעל. מעצמי. מהיצור הנוראי הזה. מהדבר הזה שמזיק כל כך . לעצמו, בעיקר. אבל אחרי כמה זמן זה עובר ושוב אוכלים כמו מטורפים . אוף ערבבתי מלא נושאים ועניינים ובעצם לא משנה ...

היי ... אני משתמשת כשבוע בתה טיבטי ולא נראה לי שזה עוזר .. יש למישהו איזה שהוא רעיון איך להשיג משלשלים ללא מרשם ?? האם זה אפשרי להביא מחול דרך האינטרנט ????

בת 19, אני מתמודדת עם הפרעת אכילה בערך 7 שנים.
הייתי בטיפולים ובאשפוז יום, מאז השחרור אני בלי טיפול, ולזמן מה התסמינים שלי היו דיי יציבים.
אני אפילו התחלתי דברים חדשים, סוג של מצליחה לחיות לצד המחלה.
אבל אני מרגישה שאני נופלת לאט לאט, אני לא מקיאה יותר, אבל אני משתדלת לצמצם ואני לוקחת משלשלים.
אני לא בתת משקל יותר והדימוי גוף שלי נוראי.
אני יודעת שאני צריכה טיפול אבל אני גם לא רוצה שיעצרו אותי מלרדת במשקל בצורה כזאת או אחרת.
אני לא ניידת ואני לא גרה במקום עם תחבורה ציבורית ואני מסתבכת מאוד במציאת טיפול שאוכל להגיע אליו.
בנוסף לזה אני שמחה שאני מעל 18 בפעם הראשונה בחיי, כי אני אוכל להחליט אם לספר למטפל/ת על המשלשלים בלי שההורים שלי יהיו מעורבים.
זה יאכזב וילחיץ אותם מאוד, והבית שלי סוף סוף קצת פחות בכאוס ובלאגן אטומי.
אני לא משתמשת במשלשלים בצורה מטורפת, ככה שזה לא נראה לי משהו ממש רע. לקסין זה גם טבעי, יש בזה סכנות חוץ מהתייבשות?

אני לא בטוחה שמישהו יקרא את זה בכלל אבל בכל אופן רציתי לשתף...
שבוע שעבר התחלתי לקחת כדורים משלשלים כי כבר לא מצאתי דרכים יותר לשרוף קלוריות וכי הרגשתי ממש רע ושאני משמינה יותר מידי ,לקחתי פעם אחת בחמישי ופעם נוספת במוצ"ש, הרגשתי אחר כך כמובן כאבי בטן אבל זה עדיין השתלם בידיעה שאני מוציאה חלק ממה שאכלתי ,
אתמול שוב הרגשתי דחף לקחת כדור ,אבל בסוף הצלחתי להתגבר ולא לקחתי , היום בהחלטה של רגע החלטתי שאני מספרת לדיאטנית שלי על זה ,ופשוט שלחתי לה הודעה ,אחר כך ישבתי במשך חצי שעה וכססתי ציפורניים מרוב לחץ וחרטות,רציתי למחוק את ההודעה וכעסתי על הפזיזות שלי ,מקווה שזה יתקבל בהבנה אני קצת בלחץ מזה ולא מבינה איך העזתי לספר ולחשוף את הקלף הנסתר שלי
אני עדיין לא מאמינה שהגעתי לכזאת תחתית ,לא חשבתי שאני יכולה לרדת כזה נמוך

מישהו יודע משהו על המרפאה להפרעות אכילה בהדסה עין כרם?
אני אוכלת יחסית מעט ומקיאה לפחות פעמיים ביום. אין לי בולמוסי אכילה, אני לוקחת משלשלים וכל המחשבות שלי במשך היום הם סביב האוכל. מפחדת מאד מעלייה במשקל!
מישהו יודע לאבחן בערך לאן זה יוביל אותי במרכז בהדסה? שעה בשבוע, אישפוז, אישפוז יום...?

שלום,
קצת רקע: היו לי הפרעות אכילה שהתחילו בגיל 17 - הרעבה ובולמוסים לסירוגין, שימוש במשלשלים (תה תיבטי), עליה משמעותית במשקל (כ- 20 קילו), בגיל 21 (לאחר שירות חובה) התחלתי לחזור לעצמי - ספורט, דיאטה רגועה...
אבל אז כבר הייתי בבאלגן, לצורך יציאות נעזרתי בסיגריות, המון מים, וזה היה "טקס" שלקח זמן (לפחות שעה) כל בוקר במשך שנים רבות. עד שנכנסתי להריון בגיל 34 ואז החלפתי את הסיגריות ב'פגלקס' שעזר בסופו של דבר, אחרי נסיונות רבים כמו 'בני פייבר' וכו. לפני מספר חודשים החלפתי אותו במיץ מחצי לימון עם מים בתוספת ג'ארו דופילוס של אלטמן. כל זה, רק כדי שיהיו יציאות. כיום אני בת 37.
מעבר לענייני היציאות, וכאן גם מגיעה השאלה שלי, מאז גיל 21 אני גם סובלת מגאזים ונפיחויות והתמודדתי עם העניין הרבה שנים בכך שאכלתי מעט או הסתתרתי מאנשים והתביישתי בעצמי. בשלב מסויים, אחרי שניסיתי מלא תרופות ותוספים שלא באמת עזרו, גיליתי את השילוב של ציפרודקס 500 ופלאג'יל 250, שהייתי צורכת כל פעם (מזה שנתיים בערך) שהייתי מגיעה למצב של שילשולים וגזים ונפיחות יוצאים מגדר הרגיל. השילוב התרופתי הזה סידר לי את כל העניינים לעוד כמה חודשים וחוזר חלילה.
אשמח לדעת, מה בדיוק יש לי ומה אני יכולה לעשות כדי לצאת ממעגל הקסמים המתסכל הזה...
בנוסף, אשמח גם להוריד במשקל (כחמישה קילו) אבל זה פחות קשור ישירות לנושא.

מצטערת על השאלה הארוכה, אני לא יודעת מה לעשות.
אני לא מקיאה, לא משתמשת במשלשלים ואפילו לא עושה ספורט. אני בתת משקל אבל גם זה בקושי, וממש לא נראית כמו שמדמיינים הפרעות אכילה.. אני גם לא סופרת קלוריות, רק מצמצמת כמה שיותר ולפעמים צמה עד הערב.
אני רוצה להשתנות כי נמאס לי כבר להרגיש לא טוב ולבכות אחרי המשקל ואני יודעת שזה לא בריא לחשוב כל היום רק על אוכל.
אבל אם אני לא נופלת באמת לקטגוריות של הפרעות אכילה איך אני יכולה לעזור לעצמי? אני גם מפחדת ללכת לקבל עזרה ושיגידו לי שאי לא רזה מספיק...
תודה...

אם ממחר( יום חמישי ) אני לא אקח משלשלים בכל זאת יכולים לגלות עקבות של הכדורים האלה בבדיקות דם?( אם אני עושה את הבדיקות בראשון)

אין לי מחלת קרוהן אבל אין לי יציאה עצמונית, המשלשלים לא עוזרים ,הטיפול באמצעות הידרוטרפיה במידה מועטה וגם זה כמעט ולא עוזר. מה ניתן עוד לעשות?

השבוע היו לי בולמוסים, יום כן יום לא. אכלתי הקאתי צמתי. היום בבוקר נשקלתי ועליתי ,לא אכל.י כמעט כל היום ומה שאכלתי זה היה ירקות , עוף ומרק. בערב היה לי בולמוס והקאתי. עליתי עלהמשקל וראיתי שתי קילו יותר! הגיוני שעליתי כל כך הרבה ביום? יותר מקילו? בא לי לבכות.. הבולמוסים גורמים להשמנה למרות שמקאים? איך אני יכולה לרדת במשקל? כדורים משלשלים עוזרים? אני לוקחת ולא תמיד הם משפיעים עלי. אני חייבת עזרה ותשובות. אני יודעת שזה לט בריא ואני ניסיתי עזרה וכלום לא עזר. מה אני עושה?? איך לרדת את מה שעליתי

אני חוזרת לפה כי באמת אין לי מושג יותר מה לעשות הבולמוסים בשבוע האחרון ריסקו אותי צד אחד של הבטן שלי נפוח יותר מהשני ויש לי כאבי תופת אחרי כל דבר שאני אוכלת או שותה
לא היו יציאות גם כמה ימים אני בכאבים מזעזעים ועליתי כמעט 2 קילו מכל המצב הזה. אין לי משלשלים בבית ואין לי מושג איך להעביר את הדבר הזה עזרה בבקשה דחוף

לילה ,הייתי אמורה לישון כבר מזמן ,לא מצליחה להירדם ,מפחדת ממחר, בעוד פחות משלוש שעות אני צריכה לקום ,אבל זה לא מדרבן אותי לישון .
מחר יש לי פגישה עם פסיכולוגית חדשה ,מפחיד אותי לתקשר עם מישהו חדש,להיפתח בפני מישהו נוסף ... ובנוסף לכל היה לי טריגר ביום שישי שגרם לי להרגיש ממש רע עם עצמי ועם איך שאני נראית ,ואני מרגישה ממש שמנה וצורך ענק לרדת במשקל ,לצמצם ,לעשות ספורט, או לקחת משלשלים , המחשבות מציפות לי את הראש ולא נותנות לי מנוחה ,רוצה קצת שקט ורגיעה ,ומעל כל זה מרחף הפחד מהאישפוז שאומרים לי שוב ושוב שאי אפשר לוותר עליו , כבר לא יודעת איך להתמודד עם ההצפה הזאת יותר מידי דברים ,יותר מידי פחדים וחששות

אני כבר שלושה ימים בערך מחפשת משלשלים באובססיביות ,ניסיתי להשיג כמעט בכל דרך אפשרית אבל לא הצלחתי , ואני עדיין ממשיכה לחפש , לא מתייאשת.
כל זה גורם לי לחשוב ,
האם זה ייגרם אי פעם ? האם יש סוף לכל הבלאגן והדחפים האלו ?
כרגע זה נראה כאילו אין עתיד ואין סוף ,ושזה ישאר ככה לתמיד

היי , אני חדשה כאן , ברגע שראיתי את הקבוצה הזאת ישר הזדהיתי .

אני בת 19 וחצי - ויש לי הפרעות אכילה כבר יותר מ4 שנים .

אני משמינה ומרזה משמינה ומרזה .

אני עושה ספורט כל יום , אבל לא מצליחה לשמור על האיזון .

אני לא מקיאה - כי אני לא מצליחה , כמה שניסיתי . אני פשוט שותה כדורים משלשלים ..

בעבר היו כדורים כימיים [בכמויות] - עכשיו עברתי לכדורים \"טבעים\"

זה פוגע לי בעבודה , [אני מסוגלת לא ללכת רק כי יום לפניי היה לי התקף אכילה ואני לא מרגישה בנוח עם עצמי ]

זה פוגע לי עם חברות שלי [ אני לא יוצאת מהבית כשאני בתקופה שאני שמנה - ]

זה פוגע גם בלמצוא בן זוג - אני לא מרגישה שלמה ובנוח עם הגוף שלי.

אני כלכך רוצה לצאת מזה , כ\"כ רוצה להיות כמו כולם - לשמור על תזונה נכונה מידי יום , אני הרי עושה ספורט פעם ביום אז למה אני מבזבזת את כל הספורט שעשיתי על עוגה שלמה ?!?! או התקף אוכל כלשהו אחר ..

אני באמת לא טובה בכתיבה ולא טובה בלבטא את עצמי .

כולם מודעים למה שיש לי - אף אחד לא באמת מבין אותי.

לא מבינים את ההרגשה שאחרי שאת אוכלת כ\"כ הרבה את שונאת את עצמך , מרגישה כמו חיה שלא יודעת לשלוט או לעצור בעצמה , הרי זה רק אוכל - זו הנאה רגעית ותו לא !!

עכשיו הקיץ קרב ובא ואיתו גם הפחדים - מה עושים עם זה !?

הייתי אצל דיאטנית , זה גם לא עוזר - אפילו מעורר בי רצון לעשות לה \"דווקא \" ולאכול יותר - לא כמו שהיא אמרה לי.

ההורים שלי לא באמת מבינים מה קורה , הם חושבים שאני רעבה וזה הכל , גם אם אגיד שיש לי בעיה הם פשוט יצחקו, הם לא מבינים את זה .

אני עכשיו בסה\"כ בת 19 , מה יהיה הלאה ?!?

אני פשוט חיה את הרגע , ומאושרת מיום \"מוצלח\" שבו לא אכלתי כמלום ..

ובדיכאון מיום \"זוועה \" שבו פשוט אכלתי ללא הפסקה ובלי מעצורים .

מה עושים !?

איך אפשר לצאת מזה !?

אני באמת כבר לא יודעת.........

אודה אם תוכלו לעזור לי , לייעץ לי ..

ערב טוב

אני בהליכים אחרונים לקראת ניתוח מעקף קיבה.

אני מבקשת להתייעץ עם מישהו שעבר ניתוח מסוג זה.

נאמר לי (דרך חברה של חברה....) שאחרי הניתוח משלשלים פעמים אחדות ביום.

האם זה נכון ?

האם זה נובע מאכילה לא נכונה ?

אנא, אם יש מישהו שיודע, ענו לי.

תודה

שלום שמי צביקה ויש לי בעיה של מעי דליף אחרי שנים של הזנחה וחוסר הקשבה לצרכי הגוף עקב לחץ בעבודה ומצבי לחץ קשים הנזק מתבטא בעצירות כרונית ובעקבותיה פריחות בפנים ואי יציבות בסוכר אני מכור למשלשלים אבילק שוקולד מריר ללא סוכר וכדור על בסיס של צמחי מרפא לא זוכר את שמו כרגע

שלום

אני סובלת מהפרעות אכילה במשך 3 שנים

בנוסף לכך אובחנתי גם בתל השומר והייתי באינטק

כאשר בסופו המליצו ראשית להגיע לטיפולים של דיאטנית בתל השומר וטיפול פסיכולוגי לקבל דרך הקופה מה שגרם לי לוותר על הטיפול מהסיבה שאני חושבת שברגע שבנאדם מקבל טיפול ..הטיפול צריך להיות רציף ואחיד ממוסד אחד שמטפל ברגע כזה אני יודעת שהייתי הולכת לאיבוד ולכן לא המשכתי בטיפול



מאז אני כבר ללא טיפול המון זמן ..ומצבי מדרדר (לווא דווקא במשקל) המחשבות החולניות..הדכאון מהבולמוסים שלא עוזבים אותי

נורא נורא קשה לי..אני לא מקיאה ולא לוקחת משלשלים..אני נמצאת במצב לא מוגדר ומרגישה ממש חסרת אונים

אוכלת אכילה רגשית נטו

והייתי רוצה לקבל טיפול פסיכולוגי ע"י מתמחה..טיפול מסור שיוציא אותי מהמקום הזה ויטפל בנקודות שמביאות אותי לאכילה מיותרת.



אשמח לשמוע אם אתם מכירים פסיכולוגים המתמחים בתחום שיוכלו לעזור לי בבקשה



תודה רבה

שלום.אני חולה באנורקסיה הרבה שנים,אך שומרת פחות או יותר על מצב יציב.לאחרונה חלה החרפה במצבי,ירדתי במשקל,הBMI שלי הינו 16.2

נוטלת משלשלים באופן יומי.אני חלשה מאוד,לחץ הדם שלי נמוך ולאחרונה כשהתעלפתי והובלתי לבי"ח מעבר למחסור בחלבון,מלחים ועוד התגלתה גם אי ספיקה כיליתית(קראטנין 2.1) שתוקנה לאחר מתן נוזלים.הבנתי שבהפרעות אכילה מופיעים לעיתים הפרעות בכיליה,רציתי לדעת ממה זה נגרם??אני בשלב שאני רוצה לפנות לטיפול במסגרת מרפאתית,אבל האם במצב כזה אין מנוס מאשפוז??ואיך מתבצעת הגמילה מהמשלשלים??ניסיתי להפסיק כמה פעמים ולקחת דברים קלים יותר בהמלצת רופא,אבל התנפחתי,היתה לי בצקת ונשברת כי לא יכולתי לסבול את עצמי.

תודה על המענה.

תראי, אני לא מאמינה ששום טיפול יוכל להועיל לי כי לומר לך את האמת אני לא רואה את עצמי יוצאת ממעגל ההרס העצמי והשאיפה לרזון.

כיפור זה סוג של בריחה מבחינתי וידוע לי שבמסגרת טיפולית אוסרים על הצום אך השליטה בידיים שלי עם כל הכאב והקושי עדיף לצום ולא לקחת משלשלים שזה קורה לי ביום יום עדיף לצום.

נכון שההרעבה היא רק סימפטום למשהו עמוק יותר וקשה יותר אך הגעתי למצב שבו נימאס לי להתחנן לעזרה, נימאס לי להשמיע קול ולראות שכולם אוטמים את האוזניים ומצפים שאני יתאשפז והכל יהיה בסדר וזה ממש לא כך במציאות כמו שאני כועסת על מערכת הבריאות כך אני שמחה שאין לי לאן לפנות ושאף גורם שאינו מסגרת אישפוז לא מוכנים לקבל אותי לטיפול.



אני שלמה עם ההחלטה שלי וצמאה כל כך צמאה להרס עצמי.

מקווה שתביני אותי למרות הדברים הלא פשוטים.



אלה. 

רציתי לדעת האם גם כשיש נכונות להחלים מאנורקסיה בכל מקרה מומלץ אשפוז כשהBMI נמוך(39 ק"ג גובה1.6).

ולמה כ"כ קשה לאכול??זה כאילו שכל ארוחה מלווה בקצב לב מטורף,בחילות,ולעיתים הקאות.אני נלחמת בהם אבל לפעמים מגיעה לבית חולים כתוצאה מהתייבשות.

הפסקתי עם המשלשלים וכן עם ההתעמלות הכפייתית.

אני רוצה להלחם.בצוות המטפל שלי הדעות חלוקות-הרופאה מאמינה שאצליח והאחות והפסיכולוגית חושבות שאני צריכה להיות באשפוז,בגלל שמצבי ירוד והופיעו שינויים בבדיקות הדם.

האומנם זה כורח המציאות??

האם אי אפשר להחזיר את הגוף לתפקוד סביר גם בבית??

יש לציין שאני נמצאת בטיפול פרטני פעמיים בשבוע,קבוצתי-פעם בשבוע,דיאטני ורפואי-פעם נוספת.

האם כל הנ"ל אינם מספיקים??

טמי אספר את סיפורי שוב , אני בירידה משמעותית במשקל וכבר שנה אני שומרת אני בת 36 עם ראש שמן בשנה האחרונה יצא לי לראות תופעות חדשות שלי כגון אכילה מוגברת של מאכלים בשישי שבת , וכך גם לוקחת ביום שישי משלשל וכול השבת בשירותים, ועוד תופעה שרני יכולה לאכול קופסא של קורנפלקת ופשוט לירוק אחרי כול ביס אוכל ממלאה את הפה ויורקת מה מה קורה לי ?  אני לא מקיאה כי אני מפחדת להקיא ...

1 זה הפרעות אכילה נכון אין לי מושג מה קורה לי ?

הבטן הנפוכה זה מהתופעות שאני עושה?

יש לציין שכל השבוע אני בדיאטה ושישי שבת אני לוקחת משלשלים

 שלום,

אני אספר קצת על מצבי ואז אשאל את שאלותיי ברשותכם-



אני כבר 12 שנים עם הפרעות אכילה לא מוגדרות. 

מעולם לא אובחנתי, פשוט כי מעולם לא הייתי מאושפזת, ומעולם לא שאלתי בצורה מפורשת את הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שהיו לי.

אף אחד גם לא ממש טרח להגדיר אותי או לתת אבחנה.

מעולם לא הגעתי לתת משקל קיצוני ומעולם לא היו לי סיבוכים בגוף.



מה שכן לעיתים סבלתי מכאבי ראש, עייפות, חולשה, נזקים בשיניים[אך זה אני מאמינה ברובו תורשתי..] וחוץ מזה שום דבר.

מעולם לא התעלפתי, גם כשצמתי שבוע ומעלה.

תמיד עשיתי כושר ולא קרסתי מעולם.

מה שקוראים מן רובוט שכזה.



ההפרעה שלי מתבטאת בכך שיש ימים שאני אוכלת רגיל[?] לחם קצת, גבינה, אולי אפילו ממתקים

ימים בהם אני אוכלת הרבה שטויות ומקיאה או שימוש במשלשלים

וימים בהם אני אוכלת לא הרבה מידי/מגזימה טיפה ועושה הרבה ספורט

וימים בהם אני צמה



אני תוהה לעצמי קודם כל איך ההפרעה שלי נקראת? כי אני כן מכניסה אוכל מידי פעם ולא מוציאה החוצה..

דבר שני-איך  הגיוני שהגוף שלי לא מראה שום סימנים של סיבוכים [לא עלי..טפו] אחרי כלכך הרבה שנים של התנהלות כזו ואצל אחרים זה כן?

איך זה הגיוני שאני לא מצליחה לרדת במשקל ואחרים כן?

ואיך זה הגיוני שמישהי במשקל תקין כמו שלי נמצאת בסכנה יותר ממישהי עם אנורקסיה חמורה? [וזה לא אני חושבת פשוט שלחו לי מאמר כזה]

ואם זה באמת המצב..האם מישהי במשקל תקין יכולה להיות קודמת לאישפוז דחוף יותר ממישהי שהיא בתת משקל?

כיוון שאני חשבתי שהמאושפזות הן רק בנות שהגיעו כבר למיון עם סיבוכים ואישפזו אותם או כאלו שהן בתת משקל רציני..ולא כאלו במשקל תקין שעדיין לא הגיו להן התסמינים הללו..האם האישפוז הוא גם משהו מניעתי? או שאין עדיפות כזו או עזרה כזו של אישפוז?



סליחה על כל השאלות..אבל אלו שאלות שאני אוגרת כבר שנים...

הי מיכל וד"ר גור,



הייתי שמחה אם הייתם כותבים לי מה הייתם ממליצים לי לעשות:



אני בת 24 ואנורקטית על רקע של טראומה מינית מתמשכת בילדות. מגיל מאוד צעיר נמנעתי ממזון והמשקל שלי תמיד היה נמוך מאוד ולא תקין. כשהייתי נערה אושפזתי ועליתי מ-BMI 13.8 ל-BMI 19. אחרי האשפוז ירדתי מיד בחזרה ל-BMI 17.7, ואחרי עוד כמה שנים ל-BMI 16.7, שבו אני נמצאת כבר כשנתיים. אני לא מקיאה, לא משתמשת במשלשלים, לא מתעמלת באופן אובססיבי, ואין לי מאכלים "אסורים". אני מקבלת מחזור בעזרת גלולות ובדיקות הדם שלי לא מצביעות על בעיה, אבל אני סובלת מקור, חולשה, נשירת שיער, רעד, ומיגרנות תכופות. דימוי הגוף שלי מעוות ואף על פי שברור לי שאני נמצאת בתת משקל אני נראית לעצמי בריאה ולא רזה מדי (להפך, הייתי שמחה אם הייתי רזה יותר), אני נוטה למזער את הבעיה, משוכנעת ש-BMI 16.7 אינו מסכן אותי ואינו מצריך טיפול מיוחד. אני חיה בחו"ל מזה כשנה ונמצאת בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי וטיפול דיאטני, אבל למרות רגעים שבהם אני מצליחה להתגייס ולאכול כמה שבועות לפי תפריט עלייה, אני לא עולה במשקל, או עולה מעט מאוד ומיד יורדת בחזרה. אני רוצה להחלים ומוכנה לעלות במשקל לBMI 18.5 (הקו התחתון של משקל תקין, להבנתי) אבל לא מצליחה לעשות את זה כבר שנים, ובכל פעם המשקל שלי מתייצב על BMI נמוך יותר ויותר. האם מישהי במצבי יכולה להרוויח משהו מאשפוז נוסף? בגלל שכשהתאשפזתי בעבר תמיד היה מדובר במצבים של סיכון חיים ממשי, במצבי היום (למרות האנורקסיה אני סטודנטית מצטיינת, נמצאת בזוגיות ארוכה ויציבה, יש לי חיים חברתיים עשירים) אשפוז נראה לי כמו פריווילגיה. הייתי שמחה לשמוע מה דעתכם...



תודה רבה!

הייתי אנורקסית לפני שהכרתי את חבר שלי שניסה להוציא אותי מזה.הוא דיבר איתי והסביר לי שלאכול זה חשוב וכדומה.התחלתי לאכול.בהתחלה בצורה סדירה ,אבל אחר כך התחילו להיות לי משברים קשים ,אני מתנפלת על ממתקים ושוקולד וכל הדברים המשמינים,אני לא מבחינה מה שאני אוכלת,אני עושה את זה כשאין איף אחד בבית,ואז יש לי כאבי בטן נוראיים,פעם כשניו לי התקפים כאלו,הייתי לוקחת המון משלשלים וסובלת במשך יממה וחצי עד שהכל היה יוצא,אבל עכשיו אחרי שפכשתי את חבר שלי לפני שנתיים,כבר שנתיים אני לא לוקחת משלשלים ויש לי כאבי בטן אחרי כל התקפת רעב ודחיסת אוכל שזאת.אז מצאתי פיתרון לאחרונה אחרי כל התקפת רעב כזאת אני הולת לטיפול בהידרוקולוניק-שטיפת מעיים..אבל בכל מקרה אני כבר עליתי איזה 10 קילו מאז שאני לא לוקחת משלשלים ,אני לא יודעת איך לצאת מזה. מהתקפת רעב ובולמוס שלי ,ניסיתי הכל,נשבעתי לחבר שלי שלא יעשה את זה יותא אבל זה עדיין קורה,היום ואתמול זה קרה שוב.אני מרגידה שמנה נורא,ולא בא לי לצאת החוצה כי אני מפחדת שיגידו שאני שמנה.מה לעשות? בבקשה תעזרו לי

חזרתי לאכול.. כמובן שכשאני אוכלת קצת אני ישר מאבדת שליטה.. כמו טיפשה.. אני כישלון.. למה חשבתי בכלל שיעזרו לי כשלרדת במשקל כמו שצריך אני לא יכולה????



אני שונאת את זה.. שונאת את הבולמוסים ואת העליה המהירה במשקל.. אחרי שהתאמצתי לרדת..

ולפעמים אני חושבת אולי אלה יהיו החיים שלי.. צומות ובולמוסים משלשלים והקאות פה ושם כי אני לא אחת שמקיאה.. אולי זה מי שאני.. וככה אני אבלה את החיים שלי סביב אוכל ומשקל..

ולפעמים בא לי לצום ולצום עד שהכל יגמר.. עד שאני אקרוס.. ואולי זה באמת לא הפרעת אכילה אלא אובדנות?

ואני יודעת שזה לא משו בריא.. אני יודעת שאני לא אמורה לחשוב על זה כל היום ולהשקל 6 פעמים ביום.. אבל אם זה היה כזה לא בריא מישהו כבר היה עושה משו לא?

ואני רוצה פשוט להיות מהאנורקסיות הטיפןסיות שפשוט לא אוכלות.. וזהו.. שהמטרה מאוד ברורה להן.. שהקלוריות נספרות עד הפירור.. ואני כזאת.. למשך תקופה.. עד שמחריכים אותי לאכול והכל הולך לאיבוד.. כי זה או הכל או כלום.. או שאני לא אוכלת כלום ומפחדת לשתות מים ולצחצח שיניים מפחדת להתקלח כי אני בטעות ישתה.. או שאני מתחילה לאכול קצת ואז כבר אני אומרת לעצמי זהו אכלת אז תאכלי כבר כמו פרה.. אני לא יודעת מה זה לאכול קצת.. אני לא מכירה את הדרך של לרדת במשקל דרך 100 קל ביום.. אני רק מכירה צומות.. צומות שמורידים אותי מהר מאוד.. אבל אני נכנעת למילים של אנשים סביבי מתיאשת מזה שאני לא יורת מספיק וחוזרת לאכול.. ומאבדת שליטה..

למה אני כזאת? אפילו שם אין להפרעת אכילה הזאת.. כי אני כזאת דפוקה וטיפשה.. לרדת כמה קילו.. לרדת ולא לעלות אותם זה מה שביקשתי..

זה לא אנורקסיה.. אני אמנם בתת משקל אבל הוא לא נמשך לאורך זמן.. המחזור לא עקבי אבל הוא לא הפסיק לגמרי.. זה לא אנורקסיה

זה לא בולימיה אני לא מקיאה.. פעם ב אני מקיאה וגם זה פעם ב.. לוקחת משלשלים אבל זה לא הופך אותי לבולימית לא? יש לי בולמוסים לפעמים אבל אחריהם אני לא תמיד מקיאה ואני פשוט פותחת בסבב נוסף של צום.. אז מה זה? לעזעזל איתי!!

אני שונאת את עצמי.. פשוט שונאת הכל.. שונאת שאני לא מצליחה בכלוםשונאת שאני לא יכולה להיות רזה.. שונאת שאני כאת שמנה..



שונאת שאני עכשיו מתחילה לעלות את כל ה7 קילו שהורדתי בשבועיים .. וכל זה לבד.. מילא אם הייתי באשפוז והיו מחריכים אותי לאכול.. אבל לא לא הכריחו.. אמנם אמרו שאם אני לא אתחיל לאכול יעשו וועדה פסיכיאטרית בנוגע לאשפוז כפוי אבל רק אמרו.. לא באמת היו עושים את זה.. אמנם אמא קצת לחצה אבל ממש לא הרבה.. והאשמה.. האשמה שחזרתי לאכול בלי שאף אחד אמר לי היא נוראית.. והעובדה.. העובדה שחזרתי לאכול פשוט כי התעיפתי והייתי רעבה היא עוד יותר נוראית.. אני מודה בזה.. אני מודה שאחרי שבועיים של צום הכל כאב לי אני מודה שהתחלתי להיות רעבה.. אני מודה בזה בפעם הראשונה בחיים שלי.. ואני מרגישה נורא.

שמישהו פשוט יקח את הכל ממני..

אני לא יכולה יותר... לפני חודש התחננתי שיקבלו אותי לאשפוז.. אבל הרשימת המתנה היתה ארוכה.. עכשיו עבר חודש.. התקשרו אלי מהדסה והייתי באינטייק והם צריכים לחזור אלי..

אבל אני?

אני כבר לא בטוחה בכלל לא שאני רוצה את זה.. החודש הזה הכל השתנה מקצה לקצה..

איבדתי שליטה כלכך!.. בולמוסים כמעט כל יום.. לוקחת יותר ויותר משלשלים .. ההקאות נהיו יותר תכופות.. כמעט אחרי כל בולמוס..והמשקל עולה ויורד..

ואני שונאת את זה.. את המצב הזה! את הבולמוסים.. את זה שאני לא מקיאה הכל.. ועולה במשקל..

ואני רק רוצה להיות רזה.. רק לשקול 40 קילו..

והקול בראש.. לא נותן לי שקט.. יש לי קול בראש.. שאומר לי שאם אני לא אהיה רזה אז לא מגיע לי לחיות.. ואחרי שאני אוכלת.. הקול הזה כמובן מציף אותי בקללות.. אומר לי מיד לחתוך.. ולהקיא.. הוא אומר לי שאם אני לא אהיה רזה אני לא שווה כלום.. אף אחד לא יאהב אותי..

הקול הזה אומר לי להתרחק מכולם.. מחברות בעיקר.. להיות מגעילה.. להרוס כל קשר שעושה לי טוב.. כל דבר .. כי משו שעושה לי טוב יוציא אותי מפוקוס על המטרה שהיא להיות רזה.. אז אסור.. הקול הזה לא מרשה לי לדבר עם חברות.. לא מרשה לי לצאת מהבית.. הקול הזה אמר לי היום להרוס את חברה שלי.. לפגוע בה.. להגיד לה שלא אכפת לי ממנה.. הקול הזה גרם לי אתמול לגרום לחברה אחרת שלי כמעט לבכות מתסכול כי אני אדישה כלכך כלפיה..



הקול הזה נתן לי חודש לרדת עד 40.. ואם לא אני צריכה להתאבד..



אני יודעת שהקול הזה הוא ההפרעת אכילה.. אבל הקול הזה חלק ממני.. וזה כל מה שיש לי.. אני חיבת להקשיב לו..



וכרגע.. אני מרגישה שאני לא אחזיק חודש.. כי אין לי כוח.. ונמאס לי מהבולמוסים.. ואני לא יכולה להתאשפז.. כי אני שמנה.. אני לא יכולה..

אני רוצה שמישהו יציל אותי.. אבל אני לא נותנת לאף אחד להתקרב.. אז איך?

הי מיכל,אני בת 17 עוד מעט וחשוב לי לציין שאני נמצאת בטיפול קוגנטיבי התנהגותי להפרעות אכילה  כמעט שנה וכן אצל דיאטנית. אני בתוך ההפרעה כבר שלוש שנים וחצי שנים בערך..

התחיל מבולמיה [התמכרות קשה לכדורים משלשלים של כשנה וחצי] אז הקאות עד היום ובין לבין מצב נפשי ממש התדרדר,חרדות קשות,הלימודים לא עניינו אותי היה לי קשה לתפקד בבית הספר,קשה לבלות עם חברות,אני אחת שתמיד מוקפת חברות וכולם תמיד שומעים אותה.

אני מרגישה שאני הולכת ודועכת. מרגישה שחסר טעם ואין כוח לשנות את זה. שאם אני עושה בולמוסים ענקיים כל יום ואז מחליטה שדי והולך לי שבוע בלי הקאה אחת ואני עולה על דרך המלך מה שנקרא שוב פעם אני נופלת לזה..

ובו זמנית גם ירדתי המון במשקל..אני כל כך מבולבלת.. כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.. אין לי כוחות להתחיל את השנה החדשה..

אין לי כוחות להתמודד עם הבולמיה הזאת שהורסת אותי והורסת את הגוף שלי מבחינת פיזית בעיקר ונפשית שאין על מה לדבר.. ששאבה ממני את כל הכוחות לגמריי.

אנשים אומרים לי שהם מאבדים אותי ועוד יותר אני מאבדת את עצמי.

אני ממשיכה והולכת לפסיכולוגית שלי אבל מרגישה שזה חסר סיכוי.

חזרו אלי מהדסה בקשר לאשפוז.. ואמרו שבסביבות ספטמבר יחזרו אליי.. אבל שהם בודקים אם אין מקרים "חמורים" יותר שמצריכים אשפוז מיידי..



ברור שיש! אני לא מקרה חמור כלכך..אז בטח אני אצטרך לחכות עוד 3 חודשים..



מה אני אמורה לעשות בינתיים?? אוף.. אני מתחרפנת.. ונמאס לי כבר מהכל.. מהבולמוסים בעיקר..



מה שהכי מעצבן אותי זה שאני לא מפסיקה לשמוע על חברות שלי שהיו במחלקה של נוער ואמרו לי שיש שם גם בני 18 ו19.. אז למה אותי לא מקבלים??



מה אני אמורה לעשות כדי לקבל טיפול במדינה הזאת???



טיפול מרפאתי לא יעזור לי.. כי אני צריכה מישהו שימנע ממני את הבולמוסים ההקאות והמשלשלים.. ובמרפאה פעם בשבוע זה לא ילך.. וגם במרפאות יש תור ממש ארוך..



אז מה? להשאר ככה?



נמאס לי מעצמי כבר ונמאס לי מהעולם וההתנהלות המטופשת שלו..

זהו, הגוף לא מותיר לי ברירה, אלא לבחור באחת משתי האפשרויות.. משלשלים/ הקאה.



מה עושים כשסובלים מעצירות כל כך קשה, שהכל כואב???ושום דבר לא עוזר.



לא רוצה לפגוע בעצמי, אך הגוף כופה עלי. כל המאמצים להתמיד בתהליך נראים עכשיו כל כך חסרי חשיבות, כי בסופו של דבר, גם ככה הגוף הוא זה שיחליט.