די לא בא לי לכתוב הפעם. יש לי התנגדות עזה. לא יודעת למה. אולי כי המטפל שלי נוסע לחול ואני במרד או קצת נכנסת לראש של הרס עצמי? אולי משום שכשהוא אמר לי היום "את מגדלת עמוד שדרה" ותיקן את עצמו ש"גם קו'דם היה לך" ישבתי מולו וידעתי שאני הולכת ומתחזקת - יש לי יותר מיומנויות תקשורת עם בני אדם, אני יותר קשובה לעצמי, אני יותר מקבלת את המציאות, כנראה שאני מתחילה להתווסת קצת רגשית, אני מרגישה את גרעין הכוח שבי, לצד החולשה האינסופית והבלבול, כשאני שם אומרים לי כמה אני נשמעת רגועה ושלווה בא לי לצחור, אבל זה כנראה נכון, יש בי חלק שליו ורגוע לצד זה הסוער שקשה לו,....

בעיקר מרכז הכוח שלי עכשיו הוא להחזיק מעמד בנפילות הרגשיות, לקבל אותן ולדעת שהן יחלפו, ולגהיעזר בכל מיני דברים ואנשים וכלים - אבל גם  פשוט לקבל את זה שחרה לי עכשיו נורא ולדעת שזה יעבור. אפילו כשאני מרגישה ממש ממש קיצוני.

אז רציתי להגיד בעצם שכשהמטפל שלי אמר לי על החוזק שלי היום ישבתי מולו וידעתי שהוא צודק, הרגשתי 8ידעתי שאני אשה חזקה, ובה בעת הרי אני יודעת שזאת לא אני, זאת לא יכולה להיות אני, אולי זה קשור לזה שאני עוד ךלא מצליחה ךלקלוט את ההתפתחות שלי, אולי קשור לדה אירליזציה ולדה פאסונליזציה שיש ךי, במיוחד מאז המלחמה, ובכלל ל הלם שחוללה בי המלחמה יחד עם סיום הקשרים הכי קרובים שלי מזה שנים ואבל נוראי...

אני מנסה להגיד שיש לי תחושת חוסר ממשות לגבי עצמי - אני ככ משתנה שאני לא יכולה להכיר את עצמי - םיזית וגם נפשית מבחינת החלק המשתנה והמתפתח.

אז יש דברים טובים, וגם הים היו

ואני זוכרת אותם

כמו לדוגמא

שהייתה לי נפילה רגשית וטיפלתי בה בכמה דרכים, ואחת מהן הייתה פשוט לחכוצת ובאותו זמן לבהות בסדרה טפשית \, ועכשיו אני רמגישה הרבה יותר טוב.

בקיצור, יש דברים טובים, ויש תח8ושת חוססר ממשות קשה לגביהם.

תודה שהמטפל שלי נוסע רק לשבוע וחצי

תודה למקום הזה

תודה לשרי במיוחד

תודה לעצמי המתפתחת

תודה שלקחתי לי זמנין היום

תודה שעשיתי חשבון נפש ואקח מחר אחריות

תודה שאני לומדת

תודה למדיטציות

תודה למוזיקה