אני הכבשה השחורה במשפחה. זאת שאף אחד לא רוצה את קרבתה אלא רק את קרבתו של הבן המוצלח. זה שעובד במשרד רהם. זה שנשוי פלוס שלושה וגר בוילה בזיכרון יעקוב... אני הכבשה השחורה, זאת שמעשנת כמו קטר ובגיל 48 עדיין תקועה בבית ההורים. זאת שזקוקה לטיפול. לא הייתי תמיד ככה. בעצם גם אני הייתי די מוצלחת עד שחליתי. אפילו סיימתי תואר באוניברסיטה והיום אני עובדת בניקיון. לא יודעת אם לכעוס על אמא שלי או להעריך אותה על המאמצים שהיא עושה כדי שאחי ואני נהיה קרובים בעיניה. אבל בכלל לא קרובים בעיניי. היא כל הזמן מושכת אותי לפעמים אפילו בכח לחגים ואירועים משפחתיים למרות שברור שאני לא רצויה. יש ילדים, אני השפעה רעה. אני הכבשה השחורה.... תגובות? אמא שלי צודקת או שאני צודקת? שתרפה שתניח לי. נמאס לי להיות במקום שבו אני לא מרגישה בנוח או לא רצויה...