ה"רשת" סוערת בעקבות התחקיר על רמי דוידיאן.
אני רוצה להוסיף זווית שלא רבים שמו לב אליה ואני חושב שהיא הנכונה.
.
רמי דוידיאן נחשף למראות קשים מאוד בשביעי לאוקטובר והציל רבים - על כך אין ויכוח.
בתוכנית המקור טוענים שהוא הפריז בכמויות והציל פחות ממה שהוא אמר שהוא הציל וייחס לעצמו סיפורים של אחרים ולכן צריך להכפיש אותו.
רוב העם - לגמרי לא מסכים איתם.
.
אך מדהים בעיני שההנחה המרכזית שלהם שרמי דוידיאן שיקר במודע.
אולי לא כולם יודעים, אך בפוסט טראומה משחזרים את האירוע הטראומטי אלפי פעמים, לכן זה סיוט שלא נגמר.
אך יש עוד עובדה שלא רבים מודעים אליה, זיכרונות מזדהמים.
בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, הזיכרון הוא דבר שמשתנה, ככל שתיכנס יותר לזיכרון מסוים - כך אתה עלול לעוות בו יותר פרטים.
זה תהליך שלא מתרחש בכוונה תחילה - ככה הזיכרון עובד.
.
רמי דוידיאן הוא פוסט טראומטי.
תחושת האשמה שיש לו, כמו למשל ההרגשה שהוא יכל להציל יותר אם רק...
גורמת לכך שהוא יחווה אשמת ניצולים.
יש לו מנגנוני הגנה נפשיים שמנסים להגן עליו ולגרום לו לחשוב שהוא עשה יותר ממה שהוא עשה באמת כדי שלא ירגיש את האשמה הזאת.
זו הסיבה כנראה לזיהום הזיכרון שלו.
.
לא מדובר פה ברצון לכבוד מזויף על חשבון אחרים  כדי שיוכל לספר לחבר'ה, אלא נפש שנפגעה בזמן שהוא סיכן את חייו כדי להציל אנשים רבים. 
.
האם זו סיבה להכפיש אותו?
לגרום לו לחוות את הטראומות בצורה עוצמתית יותר?
אדם שניסה ככל יכולתו להציל אחרים וניזוק נפשית מכך - צריך להיות מוכפש על כך?
.
לדעתי האישית שאני חושב שרוב העם שותף לה - לא!
.
כואב לי ממש לקרוא מה שהוא עובר בימים האחרונים, אז רמי דוידיאן, גיבור ישראל, אם אתה קורא את זה, תודה רבה לך על כל מה שעשית בשבילנו.
אתה ראוי לכבוד והערכה על כך, ואנו מעריכים.