מנהלי קהילה
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהאין לי כבר כח לחכותתתתתת
אין לי כבר כח לחכותתתתתת
04/04/25 16:48
2 תגובות
מישהו מוכן להזדהות איתי עם זה שאני כבר חודש רק בתהליכי כניסה לכל מיני מסגרות טיפוליות להפרעות אכילה וכל פעם אותה אני מחכה ומחכה ומחכה ובסוף נדחית.
אין לי כבר כח יתר לחכות. אני עכשיו מחכה לתשובה ממסגרת של איפשוז יום ואם הם דוחים אותי אז אני יצטרך להתחיל בתהליך כניסה לאישפוז מלא שאם יקבלו אותי אחרי כל השאלונים והראיונות אני יצטרך להיות ברשימת המתנה כמה חודשים!!!
אני לא יכולה כבר עם המתח הזה1 אני מרגישה כאילו תולשים לי את הנשמה בפינצטה. בא לי למות כבר וזהו כי הלחכות הזה יותר קשה מהכל והסבל שאני עוברת בינתיים הוא כל כך קשה והמחשבה על זה שאני יקבל עזרה רק עוד כמה חודשים גורמת לי לרצות לגמור עם הסבל הזה עכשיו!!!
אם למישהו יש משהו מעודד לכתוב לי זה יועיל לי מאוד כי אני נטולת כוחות כבר..
דנה צינמן ליטרט
קודם כל, את ממש צודקת, זה באמת תהליך קשה ומורט עצבים, שלצערי קשור למחסור במסגרות טיפוליות להפרעות אכילה ובייחוד במסגרות אשפוזיות. גם ההמתנה קשה וגם כל העמימות, ובייחוד כשיש סבל ומצוקה. אני יכולה רק לנסות לחזק אותך לגייס אורך רוח, לנשום עמוק, ולהזכיר לעצמך שגם אם זה יקח זמן, בסופו של דבר זה יקרה ובסוף זה יסתדר.
מתמודדת עם...
תודה. מקווה