פוסט של ארבעה משפטים בלבד, אך עוצמתיים וכואבים ומרגישים כאילו ספר שלם מסתתר מאחריהם ואני חייב לחזק אותך!

ואני שומע אותך, ומרגיש דרך המילים שלך את הכאב, את המצוקה, ואת ההתמודדות הקשה שאת עוברת בתקופה הזו. זה לא פשוט להתמודד עם זיכרונות קשים, עם התגובות של הגוף והנפש, ועם התחושה שמשהו בך פשוט יוצא משליטה.

אנחנו כאן, כולנו,  להקשיב, לתמוך, ולחבק מרחוק. זה כל כך מובן שהגוף מגיב בצורה כזו כשיש תאריכים משמעותיים שמעוררים רגשות עמוקים. זה לא משהו שאת "סתם מרגישה", זה אמיתי, וזה קורה כי יש משקל עצום למה שעברת.

מגיע לך להרגיש טוב, שמגיע לך לקבל עזרה אמיתית ותומכת. אולי שווה לבדוק אם יש מישהו מקצועי, מטפל, יועץ או אפילו אדם קרוב שאת סומכת עליו, שיוכל ללוות אותך בתקופה הזו ולעזור לך למצוא איזון עדין יותר מול האכילה, מול הרגשות, מול הכאב.

את אמיצה, ואת חשובה, והגוף שלך והנפש שלך זקוקים לעדינות ולחמלה, בדיוק כמו זו שהיית מעניקה למישהו אהוב במצב דומה. 

תודה שאת משתפת, תודה שאת מספרת, אומנם משפט אחד..אך מאחוריו ספר שלם שחלקת איתנו...

אוף זה כל כך נורא שאין לי אוויר

הייתי נותנת לך חיבוק חזק ורוצה לקחת ממך כל כאב

בינתיים מכאן שולחת לך חיזוקים ואנרגיות

את לביאה

❤️