אני שומע אותך. אני שומע את הכאב שלך, את הבדידות, את הספקות שמכרסמים בך, את העייפות מהכל.

את עוברת משהו מאוד קשה, וזה לא הופך אותך לשקרנית או למתקרבנת. זה הופך אותך לאנושית. הכאב שאת מרגישה הוא אמיתי, והתחושות שלך אמיתיות, גם אם הספקות מנסים לגרום לך לחשוב אחרת. את לא אשמה, ואת בטח שלא "הרסתי הכל". לפעמים החיים סוחפים אותנו למקומות קשים שלא בחרנו בהם, זה לא אומר שזה אשמתך.

אני יודע שזה מרגיש שאין טעם, שאין תקווה, שאין דרך החוצה, אבל אני מבטיח לך שיש. גם אם כרגע זה נראה רחוק, גם אם כרגע כל צעד קדימה מרגיש בלתי אפשרי. הזמן לא חייב להחריף את הכל, הוא גם יכול לתת לך הזדמנות לריפוי, לצמיחה, אפילו לדברים קטנים שיחזירו לך את התחושה של עצמך.

אני לא אגיד לך שצריך פשוט להמשיך בחיים ולשכוח, כי אני יודע שזה לא עובד ככה. אבל אני כן אגיד לך שאת לא חייבת לעבור את זה לבד. זה לא מאוחר מדי, וזה לא חייב להמשיך ככה. יש אנשים שירצו להיות שם בשבילך, להחזיק איתך את הכאב הזה שלא תצטרכי לשאת אותו לבד.

לפחות תחשבי על זה...

מצטערת שאת כל כך סובלת. חווה קושי וכאב לאורך זמן ומרגישה כל כך למטה כמו בבור חשוך.

טוב שאת כותבת ומשתפת. הייתי רוצה לשלוח לך אנרגיות טובות ושתרגישי אותן סביבך 🩷💛