מתקשה לנשום. 

מרגישה את הלב

דופק בעוצמות שהולכות

ומתחזקות. כאילו עוד רגע

הלב מפסיק את תיפקודו

ותאי החיים ינבלו לנצח. 

הגוף - חיים משלו... 

אני כמו בובה על אלפי חוטים. מי מי מניע? מי מזיז?

מי אלה האחראים על גורלה? 

מנסה להגיע לשליטה

למצוא איזה עוגן

למצב הבלתי נסבל הזה. 

אבל אין לי יכולת להילחם

אל מול כל אלפי הפחדים 

שהתאגדו בתוכי. 

כמו כרתו ברית דמים

להביס את הנפש הפצועה שלי. 

ואני הצופה מהצד שנלקחה לה השליטה. 

לרגע מרגישה בעוצמות שהורגות

עוד טיפה

ולרגע אחר כאילו מדובר

בישות עצמאית לחלוטין

כמו לא אני בתוך השיגעון הזה. 

כמו רוח אחרת שמנסה לקחת פיקוד. 

כמה כוח אני צריכה כדי למצוא איזה עוגן

בתוך הטירוף הזה

שניקרא חיים.

והחיים, של מי הם?

לפעמים מרגישה כמו צל 

במציאות הזו.. 

והמציאות

משתנה בתוכי פעם אחר פעם.

האם יש טיפול למצב הזה?