שלום לך יקר, תחושת ריחוף נקראת הרבה פעמים דה ריאליזציה או דה פרסונליזציה ומתאפיינת בהרגשה של ניתוק מעצמי או מהסביבה. אבל למרות שהתחושה קשה מנשוא ( באמת ) היא בהחלט תסמין של חרדה ואני עוד יותר בטוחה בכך מאחר ואתה מספר על חרדה שנמשכת שנים.  החרדה מפעילה את מערכת העצבים הסימפטתית שגורמים לשינויים פיזיולוגיים שגורמים לתחושת הניתוק אבל הם בהחלט לא קשורים לבעיה נוירולוגית .

מה שלא ברור לי מתוך מה שכתבת זה האם אתה מטופל ? הדבר הראשון שמחייב זה ללכת לטיפול / לקבל אבחון ולהתחיל להתמודד עם החרדה - ישנן הרבה דרכים להתמודדות כמו להבין מהם הטריגרים לחרדה , ללמוד דרכים למנוע התקף ו/ או להתמודד איתו כשהוא מגיע. להכיר ולשנות את הגורמים שהובילו לחרדה ומשמרים אותה. 

בנוסף, יכול להיות שטיפול תרופתי במקביל עשוי לחולל שינוי דרמטי ומהיר. 

אז למה להמשיך לסבול? מה דעתך ? 

מתחילים בפנייה לרופא המשפחה. שואלים אותו איך ניתן להגיע לפסיכולוג /מטפל רגשי דרך הקופה בה אתה מבוטח. במידה ויש לך אפשרות כדאי לפנות לטיפול פרטי שאז אינך מוגבל בזמן הטיפול. במקביל מציעה לקבוע תור לפסיכאטר /ית. האם יש מישהו במשפחה שמודע למה שאתה עובר?, אחת הדרכים היעילות היא לשתף מישהו קרוב שיסייע לך ממש ייתן לך יד יקבע לך תורים ולך איתך בפעמים הראשונות. מה דעתך? 

שלום עדן, נשמע כמו הפרעות חרדה משולבות עם התקפי פאניקה לסירוגין ודאגה רחבה שמתאימה להפרעת חרדה כללית. הטיפול הוא משולב: שיחות עם פסיכולוג אחת לשבוע ויעוץ ראשוני אצל פסיכיאטר פרטי עבור מתן טיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון.

אשמח אם מישהי שעבר שבר כזה או עובר, שיגיב. אננ מרגיש בודד(מהבחינה שכאילו זה קורה רק לי) ותמיד שואל ״ למה דווקא לי״ , אני מרגיש מאד בודד כשזה קורה, מין מחשבה של ״ מה דפוק אצלך עדן?״