היי, אני מתמודדת נפש מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת ומאניה דיפרסיה.

הפסקתי טיפול פסיכיאטרי על דעת עצמי לפני כמה חודשים בבום כשבאותו זמן פחות או יותר עד לפני חודשיים וקצת הייתי משתמשת בסם ממסי/דוקטור. 

הייתי במסגרת כלשהי שהיה שם שינוי תרופתי מידי פעם ובעקבות משבר יצאתי משם והתדירות של השימוש עלתה.

לאחר מכן (לפני חצי שנה בערך) שמתי לב שהתחילו לי זרמים ברגליים ועם הזמן זה התחיל להגיע לעוד אזורים ולהחמיר. 

היום אני מתקשה ללכת, תמיד יש לי כאבים וזרמים, כפות רגליים קפואות רוב הזמן ומרגישה שאני דורכת על סיכות/נעצים-מתגבר בזמן שכיבה.

הירכיים דיי התנפחו לי, צמרמורת/זרמים כל פעם שאני נוגעת בשיער ומתחילה להתעסק איתו וחלק גדול שם תלוש ושבור בעקבות זה. כאבים בזרועות וחולשה מטורפת, רגישות יתר בגוף ולקור/חום, החלק התחתון אצלי רדום ומרגישה לפעמים מעין שיתוק כשאני שוכבת לאחר כמה דקות.

כל פיפס מגביר את הקיפאון והזרמים בגוף, מפהקת ממש הרבה.

שומדבר לא נעים לי, אפילו מקלחת בשבילי זה סבל מטורף. זה מחליש אותי ולוקח ממני כוחות אז אני צריכה לחשוב פעמיים לפני.

כל פעם שקמה ממצב שכיבה אני עושה גרעפס.

רגישות בבטן, תמיד מרגישה שבעה ונראה שהיא נפוחה.

מתחננת לעזרה כל פעם אבל מעבירים אותי מרופא לרופא ולא מרגיש שבכלל אכפת, הייתי 4 פעמים במיון ללא הצלחה כי מבחינתם זה לא מצב מסכן חיים אבל מבחינתי זה כן, אני חיה מתה.

בקושי מתפקדת, לא יוצאת מהבית אלא אם כן זה לבדיקות או רופאים ואין ברירה.

אני לא בנאדם אובדני אבל מצאתי את עצמי מנסה מרוב רמת הסבל שהייתי בה לפני 3 חודשים.

נעלמתי לחברים שלי לכולם פתאום ועברתי למשפחה בלית ברירה, מרגישה לבד ושאף אחד לא מבין אותי.

לא יודעת מה לעשות, לא ישנה גם טוב כי כל שניה אני מנסה לשנות תנוחה כי הרגליים משתתקות ויש זרמים והכל ואם אני מנסה תנוחה אחרת שהיא לא על הגב זה ממש לוחץ ולא נעים כי הירכיים כמו נייר זכוכית כזה וכבדות.

הכאבים ממש משחקים לי בקופסא וזה מטמטם אותי כבר.

שמישהו כבר יראה אותי, אני לא רוצה לפגוע בעצמי אני רק רוצה עזרה עם להפסיק את הכאבים האלה ולחזור לעצמי עד כמה שניתן.