מנהלי קהילה
מובילי קהילה
פרשת בשלח - ההבדל בין שיר לשירה.
מָה הַהֶבְדֵּל – בֵּין שִׁירָה לְשִׁיר?
לָמָּה כָּתוּב בִּלְשׁוֹן עָתִיד – "אָז יָשִׁיר"?
הַאִם יֵשׁ קֶשֶׁר בֵּין עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת – לְעֶשֶׂר שִׁירוֹת?
וְאֵיךְ כֹּל זֶה קָשׁוּר – לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת?
.
שִׁיר – הוּא שִׁלּוּב שֶׁל קוֹלוֹת וּצְלִילִים,
שֶׁמִּתְמַזְּגִים בְּיַחַד עִם הַמִּלִּים.
מָה שֶׁמְּיַחֵד אֶת הַשִּׁיר – זֶה הַהַרְמוֹנְיָה,
אֹסֶף כֵּלִים וּצְלִילִים – שֶׁהוֹפְכִים לְסִימְפוֹנְיָה.
כְּשֶׁהַצְּלִיל – לֹא בַּסֻּלָּם,
זֶה צוֹרֵם – כִּי הַשִּׁלּוּב בֵּינֵיהֶם כְּבָר לֹא מֻשְׁלָם.
.
הַשִּׁיר – הוּא גִּלּוּי שְׁלֵמוּת נְקֻדָּתִית,
כְּשֶׁמִּמִּגְוַן צְלִילִים – נוֹצֶרֶת יְצִירָה אַחְדוּתִית.
הַשִּׁירָה לְעֻמַּת זֹאת – הִיא גִּלּוּי שְׁלֵמוּת אַלְמוֹתִית,
עִם יְכֹלֶת הִתְפַּתְּחוּתִית,
וּבְכָךְ הִיא שׁוֹנָה מַהוּתִית.
.
הָעוֹלָם נִבְרָא – בֶּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת,
עַל פִּי – עֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת.
כְּנֶגְדָּן יֵשׁ עֶשֶׂר שִׁירוֹת,
שֶׁהֵן לֹא סְתָם זְמִירוֹת,
אֶלָּא עֶשֶׂר הֶאָרוֹת – שֶׁאֶת הָעוֹלָם מְאִירוֹת.
.
אֶת הַשִּׁירָה שׁוֹמְעִים,
לֹא רוֹאִים.
אַךְ יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁלְּהַאֲזִין – אֵינָם יוֹדְעִים.
.
שְׁמִיעָה מִלְּשׁוֹן מַשְׁמָעוּת,
הַשִּׁירָה נִשְׁמַעַת – לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוּדָעוּת,
לְמִי שֶׁמַּעֲמִיק - וּמִתְבּוֹנֵן בַּמַּהוּת.
לְמִי שֶׁתּוֹהֶה – מִי בָּרָא אֶת הַמְּצִיאוּת?
.
הַשִּׁירָה הָעֲשִׂירִית – תִּהְיֶה מֻשְׁלֶמֶת,
הַהִתְגַּלְּמוּת – שֶׁל כֹּל שִׁירָה קוֹדֶמֶת.
הָאֱלוֹקוּת – כְּבָר לֹא תִּהְיֶה נֶעֱלֶמֶת,
וְהַהֶאָרָה – כְּבָר לֹא תִּהְיֶה כָּזוֹ מְצֻמְצֶמֶת.
.
"אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה – וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל",
כִּי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ – יִגָּאֵל.
לֹא תִּהְיֶה גָּלוּת אֱדוֹם – אוֹ יִשְׁמָעֵאל,
וְכֻלָּם יֵדְעוּ – אֶת גְּדֻלַּת הָאֵל.
.
וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי בַּפָּרָשָׁה,
הוּא הַצִּפִּיָּה – לְ"שִׁירָה חֲדָשָׁה"?
הַתִּקּוּן הַנִּדְרָשׁ – בִּשְׁבִיל גְּאֻלָּה עֲתִידִית,
שֶׁהַפַּעַם – תִּהְיֶה תְּמִידִית.
שֶׁתִּהְיֶה בָּנוּ – אַהֲבָה הֲדָדִית,
שֶׁתֵּלֵךְ וְתִתְעַצֵּם - בְּעִקְבוֹת יְדִיעָה "סוֹדִית",
שֶׁתִּתְגַּלֶּה לָנוּ – בְּדֶרֶךְ "יִחוּדִית".
אינטרוספקטפובי
פירוש השיר: "פרשת בשלח – ההבדל בין שיר לשירה".
.
השיר מתחיל במספר תהיות, מה ההבדל בין שיר לשירה?
למה כתוב "אז ישיר משה ובני ישראל..." ולא "אז שר"?
למה זה מנוסח בלשון עתיד אם זה קרה בעבר?
חז"ל לימדו אותנו שיש עשר שירות, האם יש קשר ביניהן לבין עשרה מאמרות ועשר ספירות?
.
כדי להבדיל בין שיר לשירה, קודם כל נבין מהו שיר.
שיר הוא בעצם שילוב של צלילים שיוצרים יחד הרמוניה מושלמת.
כלים רבים שיוצרים צלילים שונים, אך בשיר הם משתלבים ביניהם והסדר המסוים הזה מגלה לנו שלמות מסויימת ונקודתית שמתגלה בשיר.
זאת אומרת, אוסף הצלילים הזה היה רעש בלתי נסבל אם הוא היה מגיע בצורה שאינה הרמונית, שאינה משלימה אחד את השני אלא מתנגשת אחד בשני.
לכן כל כך צורם לנו זיופים, כי אז הצלילים אינם משתלבים ולכן הם צורמים לנו.
לעומת זאת כשהצלילים משלימים אחד את השני בצורה מדוייקת, אנו מתמוגגים מהיופי של ההרמוניה שזו בעצם שלמות נקודתית שנחשפת בפנינו.
.
את השיר אנו שומעים, לא רואים.
זאת אומרת, החוש שאנו משתמשים בו הוא השמיעה.
שמיעה היא מלשון משמעות.
בעברית תנ"כית אין שורש מקרי בין מילים, אם לשתי מילים יש את אותו שורש, יש בהן נקודת דמיון שצריך למצוא.
השמיעה מייצגת את ההקשבה, את ההאזנה וההבנה של המשמעות העמוקה של הדברים.
כאשר האדם כועס מאוד על האוטובוס שפיספס כי הוא נתן צדקה לנזקק והנהג פשוט נסע.
הוא לא מבין, הרי הוא עשה מעשה טוב, למה קרה לו ה"רע" הזה של פיספוס האוטובוס?
אך כאשר הוא רואה את האוטובוס מתפוצץ, הוא מבין איזה נס נעשה לו, את "צדקה תציל ממוות" באופן מוחשי, הוא מגלה גילוי של השגחה אלוקית ומודה לאלוקים.
.
אך הגילוי הזה לא מושלם, אנשים אחרים התפוצצו, עדיין יש רע בעולם, עדיין העולם לא הגיע לגאולה.
לכן זה שיר, גילוי פרטי, זמני, מוגבל שבו מתגלה ההשגחה האלוקית.
שירה לעומת זאת, היא הרבה יותר מכך, היא גילוי כללי, צעד משמעותי לגאולה, לתיקון עולם וזה גילוי שנמשך הלאה.
לדוגמה בשירת הים, עם ישראל רואה איך הים נבקע עבורו בהשגחה פרטית, את המצרים שזרקו את ילדיהם למים ורצחו אותם בטביעה, משלמים על כך מידה כנגד מידה, ומתים בטביעה.
שאלוקים משגיח, עוזר לטובים, ומשלם לרעים כגמולם.
הגילוי האלוקי הזה הוביל לפרץ שירה, זה לא היה אירוע פרטי נקודתי וזמני, אלא אירוע לאומי, הצלה של העם שנבחר להוביל את האנושות לתיקונה, שמגלה את השגחתו הפרטית של אלוקים עליו.
וההשפעה של הגילוי האלוקי העוצמתי הזה, של השירה הזאת, נמשכת עד היום.
השבת הזאת, פרשת בשלח, נקראת גם שבת שירה.
.
ולמה יש דווקא עשר שירות?
אלא שהמספר עשר - מייצג שלמות.
לכן העולם נברא בעשרה מאמרות, לכן יש עשר ספירות, שזה בעצם עשר הארות, עשר צורות גילוי של האלוקות אלינו.
לפעמים הגילוי האלוקי מתגלה בדין, ברחמים, בחסד וכו'.
.
יש עשר שירות, כנגד עשר ספירות:
1. שירת אדם הראשון – ספירת כתר.
2. שירת מי הים – ספירת חכמה.
3. שירת המלאכים – ספירת בינה.
4. שירת ים סוף (שירת הים) – ספירת חסד.
5. שירת הבאר – ספירת גבורה.
6. שירת משה בפרשת האזינו – ספירת תפארת.
7. שירת דבורה וברק – ספירת נצח.
8. שירת חנה – ספירת הוד.
9. שירת דוד המלך – ספירת יסוד.
10. שירה חדשה לעתיד לבוא – ספירת מלכות.
.
כל אחת מהשירות מייצגת גילוי אלוקי גדול מאוד, כללי, שמוביל לגאולה הכללית.
השירה העשירית, היא הגאולה הסופית.
זאת אומרת, זו שאחריה יהיה שלום עולמי, לא יהיה יותר סבל בעולם, והאדם יתוקן ויגיע לשלמותו.
זו הסיבה שכתוב "אז ישיר משה ובני ישראל..." בלשון עתיד.
כי השירה שהייתה שם, לא הייתה השירה הסופית, העשירית, אך היא הייתה אחת מהשירות שמובילות אליה.
לעתיד לבוא, (נקווה שבקרוב מאוד) תגיע הגאולה, השירה העשירית.
לא תהיה יותר גלות, תתגלה האלוקות בעולם, כולם יידעו שהשם אחד ושמו אחד.
הגילוי של גדולת השם יהיה שלם.
(גדולת השם וטובו ולא רק מלכותו)
.
השיר מסתיים בתהיה, אולי המסר העיקרי בפרשה, הוא הציפיה ל"שירה חדשה"?
שזה כינוי לשירה העשירית, לגאולה.
כי היא זו שתוביל למציאות חדשה שבה לא יהיה יותר סבל.
הגאולה הזאת תהיה נצחית ולא זמנית, ואנו נהיה במציאות של טוב אינסופי.
תהיה בנו אהבה הדדית בעקבות ידיעה "סודית".
נאהב אחד את השני באמת, כי תהיה לנו ידיעה חווייתית ולא רק שכלית בכך שאנו בעצם כולנו אחד.
כולנו בעצם ניצוצות של אדם הראשון, ואחרי התיקון, נגלה שכולנו בעצם אחד, לכן תהיה לנו אהבה אמיתית אחד לשני ולא נרצה לפגוע באחר כי נבין שהוא ממש חלק מאיתנו.
ולכן "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא יידעו עוד מלחמה".
.
אגב "ידיעה סודית" זה קצת משחק מילים.
דעת זו ספירת החיבור.
סוד זה כינוי לתורת הנסתר, תורת הקבלה.
כשתגיע הגאולה, יהיה לנו חיבור אמיתי לידיעה שמגלה לנו תורת הסוד.
יתגלה לנו "סוד היחוד", שכולנו בעצם אחד.
.
שנזכה ליישם את זה בקרוב מאוד.
שבת שלום עם ישראל!
יאיר - ערן
ןיש שיר שהוא גם שירה
פעם יכולתי לבלוע כדור ארץ שלם.
רכבתי על אופניים כשהידיים באויר.
פעם הייתי חיה ואת היית מותק.
פעם חייתי באמת.
אינטרוספקטפובי
לפעמים זו רק נוסטלגיה שגורמת לנו לחשוב שפעם היה הרבה יותר טוב
יאיר - ערן
אתה לא נשמע לי בגיל של נוסטלגיה עדיין
gnirednoW
אני חושבת שכל מי שכבר עבר תקופה מסוימת בחייו, במיוחד זו של ילדות, יכול באופן עקרוני לחוש סוג של נוסטלגיה. אולי עם השנים היא תתעצם, או תדעך, או תלבש צורה אחרת במקצת (נניח תתמקד בהיבטים אחרים של אותה תקופה). אבל לי נדמה שברגע שחולפת תקופה מסוימת ומרגישים שאין אליה חזרה אז לעיתים יכול להתעורר אותו געגוע חזק לדבר מה שאפיין אותה אך לא נגיש יותר בהווה.