אבל גם להשאר במיטה לא מתאפשר. הכנתי קפה וחייגתי לער״ן. מחכה למענה. עוזרת מגיעה בעוד שעה ויש לי חוג ב10:30. לכתוב את מילים האלה עזר לי. ה״לבד״הורגת אותי אבל יותר מבדידות פיזית זה שלא מבינים אותי. אחד מהמגבלות הוא זה שאיכפט לי יותר מידי. לעיתים אני סובלת עד כעס את המצוקה של האחר שלא לוקחים בחשבון. זאת אומרת שלא רק ממצוקה הפרטית שלי אני סובלת. חשה את הכאב של אלה שלו יכולים לעמוד על שלהם ולא חשים בטוחים מספיק להביע את סבלם. אפילו שמתים עליו. טוב אסור להכנס לזה. אני עכשיו על סף בכי. חוזרת לקפה.