מרגישה נורא,

הרגשה כזאת של לב מרוסק, שכבר לא מוכן לסחוב את הכאב 

האדישות היא בריחה שאני ועוד רגע טובעת בה 

הבדידות היא מצוקה שכנראה יצטרך גם להשלים איתה

הרעב הוא מציק אבל אין לי כוח אפילו לאכול

זה לא שהקרקע לא יציבה, פשוט אני באוויר

כיבו לי את השמחה כאילו היא היתה שרפה 

אני באמת רוצה חברה אבל זה גובה מחיר גם ממני

אני צריכה תמיכה אבל אין בי אומץ לבקש

אני רק רוצה להרגיש עטופה מחוברת

שיהיה לי עם מי לדבר על הכאב בלי שיפוט 

שתהיה תמיכה קרובה ומחבקת גם ברגעי משבר - שהם בעיקר בלילה