מה שכתבת על זרמים וחוגים וכו'. הם לגמרי נכוני ברגשות.

אבל. ראיתי כשאני מחובר בעצמי למשהו מהותי 'משמעותית'

הזרם. החוג. העדה. נהיית שולית.

ומה עם שה"עצמי" חסר? 

חסרה בי ידיעה, בטחון.. 

רק בלבול, וחוסר.. 

איך אני יכולה לסמוך על עצמי? כשאני יודעת שהכל מלא שם ברע?? בחטא?? 

כך היא צורת הנפש.

כִּי-פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע;    וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד.

הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי;    וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.

זִבְחֵי אֱלֹהִים,    רוּחַ נִשְׁבָּרָה:
לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה--    אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה.[תהילים נא]

זהו היופי.

הבלבולים האלה מתכונת להצלחה לדעתי. זהו גיוון. וחשיבה מגוונת.

לא סתמי.

הכי קשה לי זה החוסר ידיעה, 

בככ הרבה צמתים בחיים, אין לי  מצפן אמיתי.. 

אלוקים שיגלה לי איך לפעול נכון.. 

ועל אף שמנסה, תמיד מרגישה שטעיתי.. 

ונכשלתי שוב.. 

נכון.

הכאב הוא כאב שלנו של הנפש שלנו.

אך מעשינו רצויים גם אז ואולי יותר.....

אבל נכון מאוד קשה.

השבוע אנחנו רואים 10 נסיונות שעבר אברהם אבינו.

ובאמת הילד שלי שאל אותי . למה???

באמת השאלה כשלעצמה היא עוצמתית.....וענינית.

אבל חז"ל כתבו במשנה באבות [פרק ה משנה ג]:

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, 

לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

מחיבתו של אברהם, הוא אכן עמד בניסיון.. 

אבל איפה חיבתו של אלוקים? 

ועוד, אברהם בשונה מאיתנו שמע את אלוקים, ידע שאלוקים מרוצה ממעשיו.. 

אבל, אני מקווה שאגיע למעלה אלוקים לא יגיד לי.. טעית.. 

סתם עשית.. זה לא מה שאני רוצה ממך.... 

וזה הגהנום.. 

"אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן". [עבודה זרה]

עשה אתה מה שמוטל עלייך. מפי עליון . מבחינתך כפי הבנתך [באמת]. והוא יעשה ויוציא כאור משפטיך.

גּוֹל עַל־יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה: (תהלים פרק לז פסוק ה).