האזעקה תפסה אותי בגינה ציבורית לבדי

ולא פעם ראשונכ

הבומים היו קרובים

נשכבתי על הרצפה

כיסיתי את הראש

מיררתי בבכי

הבדידות הייתה הקשה מכול

צלצלתי לאנשים

לא ענו

אני שמחה שבכיתי

ולא עצרתי ופלא עשיתי שריר

\אחרי זה פגישת עבודה

לא יודעת איך

הראש שלי ערפל

אני שמחה שהחלטתי שאני מורידה מעצמי ציפיות בתרקופה הזאת

אי אפשר לחיות נורמלי בתקופה הזאת

כל יום מחדש לעשות את מטבי

אחרי זה היו בומים קרובים גם כשעבדתי בזום

אני עדיין רוצה לבכות

רוצה חיבוק יותר מהכול

אני כסר בהלם טוטאלי מהמצב

מבינה שאני צריכה לעשות את מיטבי לתיםקוד ולמנוחה

וחלשרוד את הימים האיומים האלה

םשוט לשרוד

לא מבינה איך אבל אני צריכה עכשיו להתקלח , קצת לאכול ולהמשיך לעבוד

אין לי כוח

מרגישה כזה תסכול

עשיתי היום כל כך הרבה תריגלי נשימות וצי קונגד והליכה ומנוחה

עד שהגעתי לאיזה שקט,הכול התמוטט בשנייה

אני קמה ומנערת ממני את השיט הזה

אשמח לתמיכה

עצוב לי מאוד מאוד מאוד