שלום רעות:

כמה כואב על אחותך, עלייך, על כל המשפחה.

מאוד קשה עד כדי בלתי אפשרי להגיש עזרה למי שמסרב לקבל אותה.

הדבר גם מעוגן חוקית- ניתן לכוף ע אדם הר כגיגית לקבל סיוע נפשי רק אם הוא מסכן את עצמו או את הסביבה ברמה המיידית בשילוב עם שיפוט/בוחן מציאות לקויים. 

לגבי אחותך, נשמע מאוד מורכב ומסובך, אבל גם חסרים פרטים, בת כמה היא, עם מי היא מתגוררת, כיצד זה התחיל, סביב איזושהי טראומה וכו'.

האם יש אדם שאחותך יותר מחשיבה או יכולה לקבל את דעתו שיכול לשכנע אותה, לשקף לה את המצוקה שלה ומה היא מפסידה ולתוך לה בצורה חיובית את אניש המקצוע? לדבר אתה על הרווחים שיכולים לצמוח לה מתוך פנייה לעזרה- תמיכה לאורך זמן, הקלה בסבל, אולי קיצבה שזכאית אליה.

הייתי מציעה לכם כמשפחה להיעזר בשירותים שנותנים למשפחות ואז אפשר לשתף בבעיה ולקבל יותר ייעוץ שותף כיצד להתמודד עם המצב ומה לעשות, גם לשמוע מאנשים שמתמודדים עם מצוקות דומות כבני משפחה של מתמודדים עם בעיות נפשיות. יש בעמותת אנוש את מרכז מילם שנותן מענה למשפחות- ניתן לפנות אליהם.

במהלך הליווי שגם הורייך יקבלו הם יוכלו להבין יותר באיזו גישה יותר לנקוט- יותר סמכותית מול ההתנהלות שלה שמאלצת אותה לעושת משהו כל עוד היא בביתם, להיעזר במישהו חיצוני וכו'.

ליבי אתכם ואשמח לחשוב על עוד אפשרויות...