תודה לפיניקס על המשפט הזה.

זה המשפט הכי מעודד שאני באמת באותנטיות יכולה להגיד לעצמי.

לםני שנה בחגים הפסיכיים האלה הייתי לבדי ואכלתי אכילת יתר עד שלשולים והקאות.

ה7 באוקטובר שנה שעברה מצא אותי במיטה חולה בטירוף.

החג הזה לפחות הייתי עם חברה כל החג, אכלתי פחות או יותר נורמלי, אמנם קצת אכילת יתר, אבל לא שיאים כאלה, יצאתי פיזית כל יום... כל זה בתך בומים ואזעקות וכל השיט הזה.

החיצוני, ובתוך הסבל והטריגרים הפנימיים.

כמו תמיד, חג זה שעת מבחן לאנשים, וחג ומלחמה שעת מבחן עוד יותר גדולה.

אז יש אנשישם שאני פגועה מהם, וכמו תמיד התודעה שלי נצמדת יותר לאלה שפגעו בי, או לאלה שנעלמים, ולא לאלה שכן פה כמידת יכולתם. וגם הם זה כמובן לא מסםיק לי, כעת שום דבר לא מספק לי.

ר' התעניינה בי 

ז' כתב לי

יו' אחרי החג

ש' איתי

מחר טיפול

עכשיו יוצאות לסיבוב

מחפשת עוד התנדבות לחגים