מחקר בסין זיהה קשר בין חשיפה גבוהה לקרינת שמש ולזיהום אוויר בגז האוזון לבין התפתחות של ניוון מקולרי בגיל המבוגר

ניוון מקולרי גילי היא מחלת עיניים כרונית של הגיל המבוגר, שמתבטאת בתהליך ניווני מתקדם של תאים במקולה שבמרכז הרשתית ובפגיעה בחדות הראיה ושדה הראיה, והיא מהווה את הסיבה המרכזית לעיוורון בישראל.

ההנחה כי המחלה מתפתחת על רקע שילוב של גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים, ועד כה נקשרה בעיקר לעישון סיגריות והשמנת יתר. לאחרונה מתפרסמים מחקרים שמאתרים גורמי סיכון נוספים לתהליכים ניווניים ברשתית, למשל הפרשת יתר של הורמוני מין זכריים וירידה בתפקודי ריאות.

מחקר מסין מצא לאחרונה קשר נוסף בין קרינת השמש וזיהום אוויר בגז אוזון לבין ניוון מקולרי גילי – קשר שעשוי לבוא לידי ביטוי גם בישראל כמדינה שטופת שמש.

החוקרים ממשרד הבריאות הסיני וגופים אקדמיים בעיר שנחאי בחנו 19,707 נבדקים מבוגרים המשתתפים במחקר מעקב סיני נרחב שחולש על 18 חבלי ארץ ו-83 ערים במדינה (מחקר RWRSP). כלל הנבדקים, בגיל 64.8 בממוצע, לא היו מאובחנים בניוון מקולרי בתחילת המחקר. במעקב שנמשך בממוצע כ-15 שנים, בין 2005 לדצמבר 2019, אובחנו 3,774 נבדקים עם ניוון מקולרי גילי. בחינת נתונים על חשיפה לקרינה מייננת אולטרה סגולה מהשמש מתחנות ניטור סביבתיות באותה התקופה, וכן בחינת נתוני רמות האוזון באוויר מתחנות ניטור אוויר ברחבי סין – מצאה קשר בין חשיפות אלה לבין הסיכון להתפתחות מחלת העיניים.

חשיפה גבוהה לקרינה מהשמש העלתה ב-32% את הסיכון לניוון מקולרי, ואילו חשיפה לאוזון ברמות גבוהות העלתה ב-20% את הסיכון למחלה – וזאת לאחר תקנון למשתנים מתערבים. בבחינת קבוצות סיכון, התברר כי חשיפה לקרינה מהשמש השפיעה לרעה על התפתחות ניוון מקולרי גילי בעיקר בקרב תושבי דרום סין, ואילו חשיפה לאוזון השפיעה על המחלה בעיקר בקרב נשים מעל גיל 65, אנשים עם יתר לחץ דם, תושבי כפרים בהשוואה לערים, ותושבי צפון סין.

בהמשך סווגו הנבדקים בהתאם לחשיפה המשולבת לקרינה מהשמש ולגז האוזון, ונבחנה ההשפעה על ניוון מקולרי גילי בהתאם לעונות השנה. בניתוח זה התברר כי בהשוואה לנבדקים עם חשיפה לרמות נמוכות של קרינה מהשמש ושל אוזון גם יחד, אלו שנחשפו לרמות גבוהות של קרניים אולטרה סגולות מהשמש ולרמות נמוכות של אוזון בעונות החמות, בין מאי לאוקטובר – היו בסיכון הגבוה ב-79% לפתח ניוון מקולרי גילי, סיכון שהיה גדול במיוחד בהשוואה לקבוצות האחרות.

המחקר נתמך על ידי גופים שונים בסין ובהם הקרן הלאומית במדינה למדע טבעי (NSFC), וממצאיו מדווחים בגיליון אוגוסט 2024 של כתב העת Science of the Total Environment.

החוקרים מספקים הסברים אפשריים לקשרים שזוהו, ובין השאר בהתבסס על ההבנה כי ניוון מקולרי מפר למעשה את האיזון ברשתית על ידי תהליכים דלקתיים שמלווים בעקה חמצונית. חשיפה של הרשתית לקרינת השמש עלולה לעורר תהליכים פתולוגיים אלו, בין השאר על ידי תגובות פוטוכימיות שונות בתאי הרשתית שמובילים לפגיעה בדי.אנ.איי בתאי הרשתית ולשינויים תאיים שונים, גם בתאי RPE, שהם 'תאי אפיתל הרשתית הצבעני' במרכז הרשתית אשר פגיעה בהם בניוון מקולרי מובילה להתקדמות המחלה ומחמירה את הסיכון לעיוורון. לפי החוקרים, אוזון אמנם אינו נקלט ישירות ברשתית, אולם נשאף לריאות ועלול להוביל לעלייה בציטוקינים מחוללי דלקתיות בדם, כמו החלבון CRP – ובאופן זה להשפיע בעקיפין גם על דלקתיות במרכז הרשתית. עוד מעריכים החוקרים כי בהשפעה המשולבת של שני גורמי הסיכון – אוזון דווקא עשוי "לסנן" את קרינת השמש שפוגעת בעין ולמתן את סיכוני הקרינה הישירה על העין, ולכן דווקא בתנאים של רמות גבוהות של קרינת שמש ורמות נמוכות של אוזון – זוהה במחקר הסיכון הגבוה ביותר לניוון מקולרי גילי.

החוקרים מציינים כי מדובר במחקר אפידמיולוגי ראשון שמספק עדויות בקנה מידה נרחב לקשר בין קרינה מהשמש וחשיפה לאוזון לבין עלייה בסיכון לניוון מקולרי גילי. הממצאים מרמזים על הצורך להוסיף ולפעול להפחתת זיהומי האוזון בסביבה, שהחמירו בעשורים האחרונים ומאיצים גם את תהליכי ההתחממות הגלובלית. כמו כן, לאור הממצאים מומלץ לפעול להגנה מפני חשיפה ישירה מקרני השמש, לא רק בהקשר של בריאות העור ומניעת סרטן העור, אלא גם לצורך הפחתת הסיכון לניוון מקולרי גילי, בין השאר על ידי שהייה ממושכת בצל ושימוש במשקפי שמש תקניות.

דן אבן (צילום: Shutterstock)