סדרתי קצת, הוצאתי קרח מהמקפיא, מזגתי לי שתייה, שמתי לי מוזיקה אהובה ומרגיע. נשאר לי תרופות SOS, אפילו לחייג לער״ן אבל אתמול התגובה ממתנדב היה לשאול כמה זמן ההתנהגות הזאת של בעלי נמשך. התכוון לתמוך כמובן וכן חיזק לי את התחושה של ״סתם״ קשה לי אבל העזרה היחיד שזה סיפק היא שאני בסך הכל לבד. אני את זה כבר יודעת אז מה יעזור לי עוד שיחה לער״ן. להעביר את הזמן עם חנן בן ארי אני כבר יודעת לעשות. 

בעלי נכנס לסלון עם קפה ותוך שתי דקות פיצוץ. שאלתי מה שלומו איך ישן. ענה אני שורד. לי זה היה פתח להתלונן על ההתנהגות שלו אתמול. מנסה לזכור שהפעם לא ירד עלי סביב המזגן והמוזיקה. בין לבין דברתי עם מתנדבת ער״ן וכמו שציפיתי לא עזר בכלל. קיוויתי לחיזוק על איך שאני עושה מלימונים ללימודה ולא זכיתי. אולי בגלל זה התפרצתי על בעלי. חבל שעליה (שבגדול לא אכפט לי ממנה) לא הוצאתי את זעמי. כבר ירד לי חשק לפנות לער״ן בצ׳ט. כל הסיכויים שלא אתאכזב פחות. מקלחת עוד לא עשיתי וכמובן לא התחמשתי והתארגנתי ללכת לבית הכנסת. כתבתי למשפחה - הצאתי יציאה לקאמרי. עוד לא צפו בוואטסאפ שלי. אני עושה משביכולתי ושואפת לשלווה לקבל את מה שלא בשליטתי. 

הי פיניקס, אני קוראת שעוברים עליך ימים לא פשוטים.

מצטערת גם שהתאכזבת מהצאט.

אני כמובן לא מכירה אותך אבל מתרשמת ממך כל פעם. את מודעת לעצמך יש בך הרבה חכמת חיים. את באמת מבינה מה קורה. את יודעת לטפל בעצמך, להבחין בין עיקר לטפל, את שנונה ורהוטה והלוואי ויכולתי לעשות משהו שישפר את ההרגשה שלך.

אני איתך, מסכימה שאת לא ראויה ליחס הלא נעים לפעמים שאת מקבלת.

תמשיכי לעדכן כאן, והלוואי ותתאוששי ותרגישי טוב יותר בקרוב

עכשיו התעוררתי עם מחשבה שדי יעזור לי אם יהיה לי פחות אכפט מנשאחרים כולל ילדי יחשבו. אם איכשהו פחות אשקיע בנסיון לרצות גם לא יזיק אם יותר אשן. שוקלת להוסיף סרוקוול לתרופות שאני לוקחת בצורה שיטתית.