לא היה קל השישי הזה. מחשבות מתגנבות כל הזמן לקלטול אותי.. למה פה עשיתי ככה 8ופנה עשילתי ככה.. דבר אחד רשמתי לדבר בטיפול ומנסה לא לחשטוב עליו אבל בכלל הבדידות של ימי שישי , איך הגעתי למצב הזה... האעם אלה החיים שלי.. וכן, לעזאזל,

 היו לי חיים קשים מאוד, שרדתי אותם, קשה.. אבל יש לי טיפת שכל היום לעשות לפעמים דברים אחרת, וזה משהו להחזיק ביד... עולה לי רוני קובן שמצטלם עם מישהי שהיא מתנדבת בער"ן דווקא, באחת התוכניות שלו על אנשים בודדים. היא גרה לבד במקום עם טבע וחתוליפ, והוא אומר לה (זה עלה בזכרוני קודם כשהייתי עם החתולים בחוץ) 5אז קובן אומר לה במין צחוק לגלוג ביקורתי "מה, את נהיית כמו הזקנה עם החתולים", ודמיינתי שכשאני מלטםת את החתולים ההלילה השכנים מביטים מבעד לחרכים ואומרים כמובו, ועניתי לו בעיני רוחי "עדיף להיטות הזקנה עם החתולים מאשר הזקנה בלי החתולי." ושלא ישפוט. ושאף אחד לא ישפוט. קשה. כואב. הבדידות הזאת, אבל יחסית ליום שישי עברתי סביר, הצלחתי למתן את הירידות שלי על עצמיף מקווה שאשן טוב, רוצה לאחל לעצמי לישון טוב, לחלוום חלומות טובים (לאף לא סבירים, מבקשת חלומות טובים). ועשיתי הליכה עכשיו, עטוד דבר שייאמר לזכותי, ואעלתי בריא היום סך הכול: בחצי היום הראשון םירות עם שקדים ואגוזים ובלילה כוכוס עם ירקות מוקפצים עם טופו ונבטים. אם מישהו קורא אותי אני מאחלת לילה ממש טוב ותודה לאם מישהו קרא