מנהלי קהילה
לא מגיב לתרופות - זקוק לעצות
שלום,
בהמשך לאשכול הקודם שפתחתי(לפני לא מעט זמן), נפגשתי עם הפסיכיאטר שאבחן אותי עם חרדה מוכללת ודיכאון קליני, שיתפתי אותו במה שעובר עליי ולדעתו אני סובל גם מאוסידי טהור, בעיקר טקסים מחשבתיים.
בנוסף, החלטנו לחזור לטיפול התרופתי הראשון שניסיתי שהוא וולבטרין 150 מג, לוסטרל מחברה אחרת בשם סרנדה הפעם 100 מג, ולוריוון למקרה שיהיה התקף חרדה חזק.
אני כבר קרוב ל-5 שבועות עם המרשם הנ''ל ולא רואה שיפור ואף החמרה בדיכאון ובחרדה, ממש מרגיש שאני חוזר אחורה.
הדבר היחיד שעוזר במעט זה הלוריוון שמרגיע.
אני מרגיש מתח תמידי וחרדה מתמשכת לפעמים בעוצמות גבוהות ולפעמים נמוכות אבל המתח קיים תמיד יחד עם פעילות סימפטטית מוגברת.
תחושות הדיכאון גם משתנות בעוצמתן, המצב רוח ירוד לעיתים קרובות אבל כמו שציינתי לפעמים קל יותר ולפעמים פחות.
המחשבות הטורדניות בעיקר צצות כתגובה לתחושות החרדה והדיכאון שיוצרות עוד חרדה ששוחקת בלופ הזה.
אני אישית חושב שהשורש לכל זה הוא פחד עמוק מאוד מחוסר שליטה שיוצר את האוסידי ואת הרדיפה אחר תחושת הוודאות והאישור העצמי שאני בסדר, ההתעסקות בזה גורמת לחרדה ולאיבוד אנרגיה רב שעם הזמן שוחק ומגביר את תחושת הדיכאון, שוב זו דעתי אבל אין לדעת.
באסה לחזור שוב לתחושת הערך העצמי הנמוך וחוסר הביטחון הזה, מחשבות שאני לא בסדר וכו' בהתאם למיינדסט הדיכאוני-החרדתי.
אשמח לעצות מלימודי ניסיון, האם חוויתם משהו דומה? מה שאני חווה שכיח בהליך הטיפולי? מה עזר לכם?
תודה
תגובות
בובדילן
עצות מישהו?
אורית זאבי יוגב
בובדילן יקר, מבינה את התסכול והייאוש. לא פשוט לסבול מחווית שקיעה יומיומית יחד עם זאת ישנן פתרונות - אני מבטיחה , הן רק לא תמיד מהירות ומגיעות באופן שחשבת. בנוגע לטיפול התרופתי, וולבוטרין ניתן בשני מינונים 150 ו 300 כך שייתכן שאתה נזקק למינון הגבוה יותר. בד"כ מתחילים במינון הנמוך של 150 מ"ג ואז מתקדמים לפי הצורך. ההשפעה המיטבית של סרנדה יכולה להגיע בתוך 6 שבועות - כך שיש לך עוד זמן כדי לבחון את ההשפעה שלה וגם איתה ניתן להגיע ל200 מ"ג. כך, שייתכן ןאפילו בתרופות הקיימות לא הגעת למינונים המאכסימליים וגם לא לטווך ההשפיה המיטבי. מעבר לכך, לעיתים לא מגיבים למשפחה אחת של תרופות אבל כן למשפחה אחרת. סרנדה שייכת למשפחת הSSRI ולעיתים מנסים הרבה מדי תרופות ממשפחה זאת כאשר עשויה להיות תגובה טובה בהרבה לתרופות ממשפחה אחרת לחלוטין. אבל - וזה הדבר החשוב ביותר. במידה והאבחנה לגבי האו סי די היא נכונה מה שייקבע את ההבראה שלך זה טיפול פסיכולוגי ייעודי אצל אנשי מקצוע שמתמחים באו סי די. אנשים רבים חווים תחושת ערך עצמי ירוד שמשפיע על כול חווית חייהם מבלי לדעת ולהפנים שכול אחד מאיתנו הוא יהלום בפני עצמו שדרוש סיתות ועבודה בכדי להוציא את זוהרו. ספר קצת יותר על עצמך וננסה לכוון במדויק יותר את תשובותינו. מה דעתך?
בובדילן
תודה על התגובה החמה אורית, אני רואה איך את מגיבה כמעט לכל אשכול כאן וזה מחמם את הלב כמה שהדבר חשוב לך.
בעיקרון כרגע עדיין חווה התקפי חרדה ותחושות דיכאון, התחלתי טיפול שיחתי פעם בשבוע שעוד ישתנה אם יהיה פסיכודינאמי לטווח ארוך או סיביטי לטווח קצר, אעדכן.
אני בן 25, מתמודד נפש כבר 5 שנים ורק בשנה האחרונה פניתי לטיפול, בהתחלה הטיפול התרופתי והשיחתי הוציא אותי מבור עמוק של דיכאון וחרדות, השתפר לי הערך העצמי ועלה לי קצת הביטחון, הייתי פחות נויורוטי וגם החרדה החברתית הנלווית החלה להיעלם או שהיה לי יותר קל להתמודד עם הכל שירד לרמות נמוכות.
מאז התחילו מחשבות טורדניות והלופ התחיל מחדש, מחשבות-חרדות-התמודדות להרגיע וזה עדיין חוזר על עצמו וככל שזה ממשיך זה גם שוחק ויוצר מותשות ודיכאון, מרגיש שהחרדה חברתית חוזרת לאט לאט, הביטחון שוב יורד, תחושה עמוקה שמשהו בי לא בסדר, לא בנוח עם עצמי.
כבר 6 שב' פלוס עם המרשם הקיים ורק מחמיר, מה עדיף להגדיל מינון או להחליף לגמרי?
חשוב לציין שהפסקתי בפתאומיות את הלוסטרל לפני חצי שנה כי הרגשתי שלא עושה לי טוב ואז הוחלף לויפאקס גם לא עשה טוב ולא שיפר, ואז לפריזמה וגם לא שיפר(כל ניסיון היה חודש מרשם 4 שב' בערך) ואז פשוט החלטתי להפסיק הכל ולראות מה אני מרגיש ללא תרופות בערך חודשיים וכן שמתי לב בעיקר למחשבות טורדניות שקשה לי להיפטר מהן שמובילות לחרדה ועיסוק מחשבתי בהן רוב הזמן, והתקיימות של הלופ כפי שציינתי, התחלתי את המרשם הנוכחי שזה גם ההתחלתי ואין הפעם הוא לא משפיע ואני מתוסכל מזה ולא מבין למה, לא רק שלא משפיע, מיום ליום מרגיש החמרה.
ציפיה
מבינה מאד מנסיון עם כל השילוב מחשבות, חרדות ודכאון שבאים בסחרחורת ומזינים אחד את השני, אני מטופלת בלוסטרל ובלמודקס , עם טיפולים רגשיים שונים יש הטבה מסויימת אבל בינתיים זאת מלחמה להישאר על ה"גל" זהמאמץ ולכן יש גם נפילות, מקווה שזה יעבור לי לגמרי
מבינה מאד!!
אורית זאבי יוגב
בובדילן יקר, תודה על התגובה מחממת הלב....לפעמים גם אני זקוקה לה וזה בהחלט היה במקום. חשוב לי להגיד לך שיש פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שכול חייהם עושים רק דבר אחד וזה להתמחות בטיפול באו סי די והאמן לי, זה לא סתם, זה דורש מיומנות ובצד זה יש הצלחות מרשימות. אז אני ממש מבקשת ממך למצוא מישהו שמתמחה בנושא ולהתמסר לטיפול עד שתרגיש בן אדם חדש. העובדה שהטיפולים הוציאו אתך מבור עמוק של דיכאון רק מעידה על היכולת שלך להתרם מטיפול ולהיעזר בו וכמובן להפיק ממנו ערך אבל כנראה שהמסע שלך לריפוי רגשי לא הסתיים ויש עוד מקום לעבודה. לגבי הטיפול התרופתי - חשוב להיוועץ ברופא המטפל -יש הרבה כיוונים, אל ייאוש אבל הוא זה שצריך לקחת את מכלול האלטרנטיבות ולהוביל אותך בהם. מה דעתך?
נ.ב. אתה מתאר סבל של חמש שנים ורק בשנה האחרונה פנית לטיפול, מה הניע אותך לפנות ומה הניע אותך לא לפנות?
בובדילן
אני השבוע אפגש עם הפסיכיאטר ואעדכן אותו במגוון התחושות ואנסה להעביר תמונה רגשית מלאה, ולגבי הטיפול כמו שציינתי אני נפגש פעם בשבוע עם פסיכולוג, לא יודע אם מומחה לאוסידי אך אדאג לבדוק מה הניסיון.
ולשאלתך אורית היקרה, לא פניתי לטיפול בעיקר בגלל הבושה והסטיגמות והרצון להתמודד לבד ללא עזרים, לא הבנתי עד כמה מה שאני חווה הוא לא באשמתי וגם היום לפעמים חוטא בזה, ופניתי לטיפול כי הבנתי שאני חייב עזרה כי לבד אני לא מצליח ואכן לקח לי זמן להבין את זה.