לא יודעת. בשבילי מבאס לא להיות מסוגלת לחוות אסתטיקה מסוימת. זה כאילו עולמות שלמים חסומים בפני, לא נגישים. לפעמים אני מרגישה שיש דברים שאני רוצה לדעת לאהוב ולא יכולה. או לפחות לדעת איך זה מרגיש לאהוב משהו זר. בנוסף, יש דברים שכן אמורים להיות בשבילי אבל פשוט לא מתחברים משום מה. 

בכל אופן, את השיר לא שיר הזה שיתפתי בקטע חצי אירוני. כי השירים האחרים באלבום לא הוציאו ממני שום דבר. וזה לפחות היה מכוער או מטריד כזה. אז הוא עורר בי משהו. 

כן צריך לעשות כל מני שרשורים של שירים...

זה סיפור מעניין. תודה. 

לא מסוגלת לחוות אסתטיקה מסוגים מסוימים, כלומר עולמות כלשהם חסומים בפני. אבל אתה צודק, יש את מה שאני אוהבת. וזה כבר הרבה. אמנם לעיתים יש רצון לחוות עוד. בעיקרון מטאל לא תמיד אהבתי. לפחות סוגים מסוימים שלו. זה טעם שנרכש בשבילי. ולכן אני חושבת לפעמים שאם רק אקשיב מספיק לסוגים נוספים של מוזיקה אז אוהב גם אותם. אבל אולי זה לא תמיד עובד ככה. יתכן אני צריכה להשתנות וכולי. ואם יבוא אז יבוא. לגבי קלאסית, אולי. כרגע לרוב קשה לי איתה כי הצליל מאוד נקי. אבל הייתי מתה לאהוב אותה. זה לגמרי עולם שהייתי רוצה לשחות בו. אז הלוואי שכן... אבל שוב, כפי שאמרת, כל עוד יש משהו לאהוב אז אולי זה העיקר. 

חשבתי שאתה לא ממש אוהב ג'אז. חוץ מMingus ועוד איזה מישהו. אתה מרגיש שזה נפתח אליך יותר לאחרונה? מעניין...