פעם חשבתי שאני רעה, אכזרית ומגעילה,

כשגדלתי וטיפלתי בעצמי

הבנתי אט אט שאני קרבן למצוקה של ההורים,

ניסיתי להתחבר לתחושה שלא בי האשמה,

בינתיים הקמתי בית ומשפחה,

והקשיים והקולות שבתוכי 

גרמו לי לבסוף להיות הדבר שהכי הפחיד אותי בחיים

לעשות להם מה שהבטחתי שלילדים שלי לא יקרה בחיים,

הרגשתי כמו אמא שלי 

ורגשות הזעם , השנאה הטריפו את דעתי

הלכתי שוב לטיפול,

וכששחזרתי את מצוקות העבר

פתאום נפל האסימון

שהיתה לי אמא נרקיסיטית.

ואני מתקשה לעכל

כי היא כ"כ טובה לפעמים ומכילה

ואיך זה הגיוני שהיא בעצמה מטפלת רגשית 

במוסד לנפגעים?

והיא חכמה, וגם מבינה בנפש

אבל כשזה קשור למשפחה שלה

היא הופכת לאטומה וכל כך רחוקה.

אז מה קורה פה?

ומה היא בדיוק האמא הזו?

היא מבלבלת כל כך.

ולכן הכאב לא פג, ואין כאן השלמה.