היי, קודם כל חשוב לי לומר לך שזה ממש בסדר להרגיש ככה, ושזה לא ״משחק סכום אפס״, וזה שמישהו עובר משהו יותר קשה, לא מבטל את מה שאנחנו עוברים, כל אחד איבד משהו במלחמה הזו. והיא מתישה, ומעייפת, ומטלטלת, והלב רוצה כבר די. לצד זה, יש גם את הקשיים ״הרגילים״ של החיים, שעדיין שם, ולא הולכים לשום מקום. בעיניי חשוב לזכור, שכל הרגשה שמרגישים כעת, היא זמנית. ובסופו של דבר, יגיעו גם רגשות אחרים. והם יהיו יותר פשוטים לעיכול, ועוד נדע גם שמחה, ואושר, והקלה. ואם היו לך כוחות, ונשמע שהיו לך, לפני המלחמה, התעצומות האלה יעמדו לצדך גם בסופה. להיות בתוך מרחב טיפולי, עוזר מאוד לעבד את הדברים, ולחפש איפה אפשר לגדול מתוך השבר. אין מטרתו של טיפול שיחתי רגשי לתת לך טיפים, או עצות, או הזדהות, מטרתו היא לאפשר מרחב. ותו לא. מרחב שבו את יכולה לנהל שיח ניטראלי מול עצמך (להבדיל מהשיח מול אמך), לחשוב בבהירות יותר על ההווה, ולחשוף חלקים לא מודעים מהעבר (שמפעילים אותך באופן מסויים, ויפעילו עוד גם בעתיד). אני מאחל לך למצוא מרחב כזה. אם כלכלית לא מתאפשר לפנות לטיפול פרטי, אז יש כעת הרתמויות גדולות של מערכי בריאות נפש ציבוריים, שלא היו בעבר. זה דורש קצת חיפוש, אך אני מקווה שתמצאי לך במהירות בית טיפולי. לצד זה, פסיכיאטר פרטי או ציבורי יכול להציע לך טיפול תרופתי לתקופה הזו, שאומנם לא יפתור את נסיבות חייך האישיים, אך יכול להוסיף אוויר. שווה לשוחח עמו על היתרונות והחסרונות, לקבל בהירות וביטחון בתוכנית הטיפולית, ובאופן כללי להיות עמו בדיאלוג מקצועי קרוב, על מנת להפוך את התהליך הזה לחף ממהמורות (כי את לא צריכה עוד). בהצלחה, ומקווה שהדברים יסתדרו במהרה. 

היי ביצועית, אני גם אנצל את האנונימיות שלי ואת העובדה שאין לי מושג אם תקראי מה אני כותב לומר את השורות הבאות:  דבר ראשון והכי חשוב, את ממש טובה בלקטר, , את כותבת את זה בצורה עסיסית ומשכנעת, ממש ריגשת אותי. 

בקיצור המעשה,  לא, אל תגידי ככה,  חתמת באמירה רק אלוקים יכול לעזור, אינני יודע למה התכוונת, אבל ברור לי שיש מקום לתקווה, יאוש?  אפשר לרחם על עצמנו, בשביל זה יש חברים, תוציאי איתם את הצרות שיש, תשעני על אנשים תני לעצמך להעזר, את נשמעת כמו מישהי שמנסה לסחוב הכול על הגב שלה. ואם לא תרצי את כולם? שילכו לאת יודעת איפה.... משפחה היא מקור כוח וביטחון, תני לעצמך להתפרק עליהם, 

את סוחבת על הגב כמה אבנים מיותרות, אולי גם בקבוק מים ריק... תזרקי את האבנים האלה, ואז תבעטי בהם, אז אולי גם תירקי עליהם, בסוף את יכולה להסתכל עליהם מרחוק ולהוציא להם לשון. 

החלום שלך התגשם, יש לך עסק, אני מתאר לעצמי שאת עושה משהו שאת טובה בו ונהנת לעשות אותו, את יכולה  לעשות את שלך, זהו, (אבל באמת זהו) תתפללי לבורא עולם, לזה שנמצא אצלך בלב, הוא וודאי יכול להכיל , תדרשי בנימוס את מה שמגיע לך, חיים שמחים, נחת מהילדים וההכיייי חשוב נחת מעצמך 

ברכות והצלחות.

נב. כתבתי מה שהיה לי בראש באותו רגע, כי רציתי לכתוב, אז כתבתי, ומחקתי, וכתבתי שוב, עד שזה מצא חן בעיניי, לפחות קצת.

משתתף בצערך.

אבל את לקחת חלק במלחמה, את חלק מפצועי המלחמה את פצועת ממון את פצועת נפש, שכנראה כבר היה עדיף לך שתמותי ולא תסבלי את הצער הזה, אבל אין מה לעשות, נשארת בחיים ותתחילי מכאן להצליח בכלים שיש לך היום, לא דווקא מבחינה ממונית אלא מבחינה נפשית.

בהצלחה בחוסן הנפשי ותגיעי ב"ה לגדולות יותר ממה שחשבת

ביצועית יקרה, אני חושבת שאולי אפשר למצוא הקלה במה שאחרים כתבו לך - את לא לבד בחוויה הזאת של עסק שהתחיל וקורס כרגע בגלללהמלחמה. יחד עם זאת ישנם כול מני גופים שמסייעים בייעוץ כלכלי כמו פעמונים ואחרים. כדאי לחפש מי יכול לעזור כרגע בחשיבה כלכלית. בנוסף, אינני יודעת מה העסק שלך אבל החיים בצד המלחמה חוזרים ולכן ישנה סבירות שבזמן הקרוב כן תוכלי לממש את תכניותייך. ולבסוף, אינני יודעת אצל איזה פסיכולוגיות ביקרת אבל גם כאן - לפעמים צריך להתאים א האופי של המטפלת למי שאת. אני מאוד מעודדת את המטופלים שלי , בהנחה שהם מוכשרים ועיש להם תכנית טובה "לעוף" על החלומות שלהם ולצאת לעצמאות. אני מוקפת ביזמים ובאנשים שרדפו (וחלקם הצליחו) אחרי חלומות גדולים ואני בהחלט מזדהה עם התשוקה ועם התכניות. כאשר מקימים עסק עצמאי - יותר חשוב מפסיכולוגית הוא ייעוץ עסקי טוב וחזק ורואה חשבון שמבין עניין כדי לאבטח את עצמך במצבים מסויימים. מה דעתך?

אני יכול לסייע אם תרצי, הפרטים שלי כאן באתר אוסיף טל על כל מקרה, 058-7061999 כל טוב, תהיי בריאה, רפואה שלמה, ובהצלחה באשר תבחרי לעשות, למעט להרים ידיים, לא מרימים ידיים, מתמודדים ויוצאים מיזה, כאמור אני יכול להראות ולהנחות. ביי